קבוצות בשוני בשנים 1920-1924

קבוצות בשוני בשנים 1924-1920

אנו קוראים על הקבוצות בשוני ובסביבתה הקרובה:

"גבעת בנימין (שוני).
בשוני נמצאות קבוצות שונות העובדות בתנאים שונים. בהצטרפן יחד בוראות הקבוצות הללו חיים חדשים במקום הזה שרק לפני שנות מספר היתה בצה ששכלה את יושביה. שונים ומשונים הם עובדי המקום הזה, ושונות ומשונות הן תכניות עבודתם. כל קבוצה וקבוצה עובדת לפי רוחה ולפי הבנתה וכל אחת ואחת מהן מוסיפה איזה קו מיוחד ואיזה חן מיוחד למקום. ביחד, יכולה לשמש שוני כעין תחנת נסיון גדולה לאנשים המתעניינים באפני יישוב ובאופן המתישבים.

בשוני גופא נמצאות עכשיו שתי קבוצות של פלחה, שבהן עובדים 30 איש; חוץ מהן ישנה קבוצת זרחניה שנשארו ממנה כ-8 אנשים מהחברים הראשונים; ישנה קבוצה הולנדית בת 5 פועלים וישנה קבוצה קליפורנית שלע"ע עובדים בה 2 אנשים.

לשוני, שיכת ג"כ קבוצת תל-צור בת 30 איש; בשוני נמצא גם שדה נסיון של חזנוב, וחוץ מכל זה נמצאים כ-60 פועלים בעבודות שונות: ביבוש, תעול וכדומה.

העבודה פה היא אינטנסיבית על-פי-רוב, ומשתדלים להכניס את כלי העבודה הכי חדישים" (הפועל הצעיר, 7.7.1921).

"בשוני הוגדלו הקבוצות, שתי הקבוצות מונות 30 חבר במקום 24. נוספו גם בהמות עבודה. המשק ג"כ משתכלל. משתמשים ב-2 טרקטורים, נוספו בשנה האחרונה מכונות דישה ותלישה, 2 מכונות זריעה. שתי הקבוצות ביחד תעבדנה עד 4000 דונם.

בקיץ הבא יתחילו בבניין המושבה החדשה, יבנו 15 בית. הפקידות חושבת השנה לאכר כחצי מחברי הקבוצות.

חוץ משטח הפלחה וגן הירקות הנעבדים על-ידי הקבוצות, נגשת הפקידות השנה להכנסת שני ענפים חדשים במשק: גדול אספסת וגדול פרחים. אמנם נעשו כבר בארץ נסיונות בדברים הנ"ל, אבל ברובם לא הצליחו. פה יש תקוה שהגדולים האלה יצליחו הודות לאדמת שוני המצוינת, לרבוי המים, וגם הודות לזה שהעבודות מתנהלות על-ידי בעלי מקצוע שעסקו בזה בארצות אחרות.

הפקידות הצליחה לסדר מכון השקאה רב-הערך. מסביב לראש המעין של "נחל התנינים" נבנה סכר המעלה את המים לגבה ידע, המספיק בכדי להשקות אלפי דונמים, על-ידי כך מתגלית האפשרות לסדור ישוב צפוף כאן של משפחות למאות.

בעבודות ההכשרה השונות, כמו סדור הסכר, נקוי השדות משיחים וקוצים, העסיקה הפקידות עשרות אחדות של חלוצים, ומצבם היה תמיד יותר טוב מאשר במקומות אחרים. כעת נשארו על המקום רק כ-20 איש, שחלק קטן מהם עובד אצל הקבוצות והרוב עובד בסקול ובעבודות הכשרה אחרות. הפקידות דואגת לכך שלא יסבלו הפועלים מחסר עבודה, ועכשיו בימות הגשמים מסרו להם 40 דונם סקול" (הפועל הצעיר, 30.12.1921).

הקבוצה הקליפורנית

קבוצה זו הורכבה מצעירים בארה"ב שלמדו כל אחד בענף חקלאי שונה ועיבדו תכנית להתישבות בארץ ישראל על בסיס חקלאות משוכללת. חלקם התגייסו לגדודים העברים ולאחר המלחמה קיבלו את הסכמת ומימון הברון לתכניתם והחלו לממשה בחצר זורג'ניה בשנת 1921, לאחר ביטול הקבוצה שהיתה שם. עיקר משקם היה רפת גדולה, בעלת מבנה מודרני, ובה פרות הולנדיות שהובאו לראשונה לארץ, ותרנגולות מזנים חדשים כמו לגהורן ורוד איילנד, עיזי זאנן לבנות, ברווזים ומיכון חדיש ומשוכלל. בהקמת בנימינה, באוקטובר 1922, הקבוצה התפרקה. הדמות הקובעת ביניהם, הווטרינר ויאדרו, מת עוד קודם בקדחת, ושאר יוצאי הקבוצה קיבלו 4 נחלות במושבה החדשה. אף שכשלונם הותיר אכזבה רבה, בשל התקוות המפליגות שתלו בהם ובחידושיהם וההשקעה העצומה במשקם, היה לנסיונם החקלאי המשך במושבה.

הקבוצה ההולנדית

היתה זו קבוצה קטנה בת 8 חברים שמקורם בהכשרה חקלאית חלוצית בהולנד. הם עלו ב-1920 ודבקו בשיטת חקלאות אינטנסיבית של ירקות בהשקאה, במשק קטן, לפי רעיונותיו של הד"ר סוסקין. הקבוצה הצליחה מאוד בגידול ירקות אך בשל השיווק למרחק - לחיפה, בתנאי התחבורה דאז, הפך הגידול ללא כדאי ולכן חתרו להקמת משק מעורב תוך שמירת דמות קבוצה שיתופית. לכך נתנגדה יק"א ולבסוף נצטרפו לבנימינה עם 2 נחלות כשהם ממשיכים בחיי קבוצה. לאחר שנה - התפזרו חברי הקבוצה בשל הניגוד בין עמדת הפקידים שגרסו התישבות אינדיבידואלית - לבין שאיפת החברים לחיות כקולקטיב (הפועל הצעיר, 13.6.1924).

קבוצת כבארה

11 מבוגרי "מקווה-ישראל" עלו בחורף 1921 להתיישב בפאתי הבצה כדי להבטיח את אחיזת יק"א בזכיון. הם עיבדו כ-20 דונם במשכורת מיק"א ונתקלו ביחס עוין של הבדואים והעוארנים שניסו למנוע כל פיתוח. הם עסקו בגידול ביצי דגירה, ברבורים, כוורות דבש, נטיעות ועוד. חלקם - הותשו בקדחת וחלקם עברו לעבוד בחוות הפרחים של יק"א בבנימינה (עבר הדני, 1933).

קבוצת זרעוניה*

בספטמבר 1921 התקיימו ארבע קבוצות ב"זרעוניה": ההולנדית, הקליפורנית, קבוצת זרעוניה - שעסקה בפלחה וכללה בני איכרים, עולים ומשוחררי הגדוד העברי, וקבוצת ההכשרה-12 עולים חדשים, שעבדו בהכשרת קרקע וייבוש ביצות וגרו באוהלים ליד החצר בה גרו שאר הקבוצות. מבחינה חברתית שררה זרות והתנשאות בין חברי קבוצת זרעוניה - הוותיקים יותר והמועמדים להתאכרות ובין העולים החדשים. 40 הפועלים לא היו מאורגנים ולא היה להם ועד. "כל קבוצה וקבוצה הנה ממלכה בפני עצמה." בסוף 1921 נתבטלה קבוצת זרעוניה ואנשיה עברו לשוני ובשנים הבאות נתרכזו בזרעוניה עובדי חוות הנסיונות וחלקות הפרחים שנועדו לביהח"ר לתמציות בושם שהוקם בבנימינה. ביולי 1924 כבר היה להם ועד, סניף קופ"ח ומוסדות נוספים אך ביולי 1925 הועברו כל פועלי זרעוניה - למושבה בנימינה (הפועל הצעיר, 10.7.1923).

זליג סוסקין, 1959-1873
יליד קרים ברוסיה, אגרונום שהוסמך בגרמניה והיה
מראשוני הציונים. עלה ב-1896, היה ממייסדי קסטינה
ומנהל נטיעות האיקליפטוסים בביצת חדרה. הוא פעל
עם א. אהרונסון בחקר ארץ ישראל, השתתף במשלחת
אל עריש שיזם הרצל והתמנה ב-1918 למנהל מחלקת
ההתיישבות של הקק"ל. הטיף בעקביות לרעיון התיישבות
חקלאית אינטנסיבית על חלקות קטנות, בהשקאה, ובהן
רפת, לול, מספוא, פירות וירקות. שיטתו אומצה על-ידי
ז'בוטינסקי והוא הפך פעיל בתנועה הרויזיוניסטית. ניסה
ליישם את שיטתו גם באיזור בנימינה והצליח בכך בהקמת
נהריה ב-1934. היה גם אבי שיטת ההידרופוניקה - גידול
צמחים על מים.

קבוצות נוספות

היו גם קבוצות של פועלים יומיים בשוני, בזרעוניה ובתחנת הנסיונות של יק"א, היו קבוצות של בוגרי "מקווה-ישראל", מלבד הכבארה, גם בשוני - 4 ובמראח' - 9. הייתה קבוצת אנשי "כבשן הסיד" שהחלו בעבודתם בכרמל ועברו לגבעות שוני, וגם קבוצת עובדי טבק, קבוצת חמישה עולים מגרמניה, ושלוש הקבוצות שהוזכרו בתל-צור, קבוצת "הגליל" שעסקה בבניה ועוד.

מאפייני קבוצות שוני

לעינינו מתגלה פסיפס של קבוצות שונות, נבדלות באופיין, בהרכבן, בעיסוקיהן ובמעמדן. עקרונית ניתן להבחין בין קבוצה שיתופית לבין קבוצה פונקציונלית: בקבוצה השיתופית הדגם היה ניהול עצמי, אחריות מלאה על המשק, קביעת אורח החיים על-ידי אנשי הקבוצה וחתירה לשיתוף ושוויון בין העובדים במטרה להקים יישוב חקלאי בצורת קבוץ, קבוצה או מושב עובדים. בקבוצה הפונקציונלית הדגם שונה: הניהול נעשה על-ידי יק"א, כשלקבוצה היו נציגים שתפקידם לייצג ולרכז העבודות על-פי הוראות מלמעלה. האחריות למשק היתה של יק"א והקבוצה חיה ממשכורות, יק"א התערבה בקביעת אורחות החיים בקבוצה והרכבה ודרגות שונות של שיתוף ושוויון, אם התקיימו, הרי היו זמניות ולצורך התארגנות מוגבלת במטרותיה. היעד של הקבוצה הפונקציונלית היה ביצוע עבודה קבלנית מסוימת או התיישבות בעלת אורח חיים אינדיבידואלי, כלומר "התאכרות" על-ידי יק"א.

מסגרת הקבוצה שימשה אם-כן מטרות שונות לחלוטין. היא התאימה לשיטת הניהול של יק"א ולנטייתה למסור עבודות בקבלנות וגם לתנאי הארץ בהם לפועל בודד, ללא התארגנות והכרה ממסדית, קשה היה מאוד לקבל עבודה ולהתקיים. יש להבחין בין הקבוצות שראו את דגם הקבוצה כיעד ובין אלה שראו בו אמצעי להתארגנות זמנית ולמעשה תחת השם "קבוצה" אנו מוצאים גופים שונים לגמרי במהותם וביעדיהם. בסיפורי הזכרונות נתערבבו לא פעם השמות והמושגים, וכך גם הופיע המושג "קבוצות הפועל", שאין לו אחיזה באותה תקופה.

קבוצות שיתופיות של ממש היו למעשה רק הקבוצות של השוה"צ ו"החלוץ" בתל צור והקבוצה ההולנדית. כל שאר הקבוצות שייכות לדגם הקבוצה הפונקציונלית. על הקבוצה בשוני סיפרו חבריה: "התברר לנו תוך השנה הראשונה כי אין החברים נוטים לחיי קבוצה ורובם ככולם שואפים להתיישבות בצורה אינדיבידואלית דוגמת המושב" (עבר הדני, 1953). למעשה נחלקה הקבוצה הראשונית לשתי קבוצות חקלאיות מקבילות בנות 15 חברים כל אחת וגם צעד זה מעיד על אופין הפונקציונלי. בעוד שלקבוצות השיתופיות של שוני לא נותר זכר הרי אנשי הקבוצות האחרות הקימו את בנימינה והתישבו במקומות נוספים באיזור.

* (השם מופיע בצורות שונות – זרעוניה, זרחניה, זרקניה וזרגניה. דוידסקו בדוחותיו מ-1917 כתב ב"זורג'ניה" וייתכן שזו הצורה הנכונה של השם הערבי המקורי.)

לעמוד הקודם

לעמוד הבא