עמוד הבית > מדינת ישראל > אתרים > אתרים ארכאולוגיים
יד הנדיבהחברה להגנת הטבע


תקציר
על אופיה של שוני: על חוות ההכשרה במקום, הקדחת והקמת המשק וניהולו.



תוכניות יק"א לגבי פועלי שוני
מחבר: אמנון להב



 

תכניות יק"א לגבי פועלי שוני


התכניות לא היו ידועות לפועלים בשלמותן. ראשיתן במעטה סודיות והמשכן היה כרוך באי-ודאות. בוועד בזכרון-יעקב ב-1920 דיברו על כך ש"על אדמת מרח יושיבו את בני האכרים והצעירים שהם עכשיו בקבוצה בשוני כאריסים" וגם על "מושבה שפיק"א רוצה לבנות בחולות שוני". בנוסף פונים אנשי זכרון ליק"א "כדי לתת האפשרות גם לבני אכרי מרח' יחד עם בני האכרים של בורג' לנטוע יתד ולבנות מושבה קרוב למושבה שהיק"א רוצה לבנות בחולות שוני" (ארכיון זכרון). כלומר שלושה כיוונים אפשריים להתיישבות במרח' או בבנימינה העתידה לקום או לצדה של בנימינה. בפועל התממשו שלושת הכיוונים גם יחד.



 

שוני כמקום יישוב


למרות ביטויים אחדים בעיתונות התקופה המעידים שלפועלים בשוני היו צפיות להקים ישוב קבע בשוני עצמה, לא זה היה ייעודה העיקרי ולבטח לא הסופי. בקיץ 1924 נכתב: "שוני שימשה לפקידות יק"א במשך השנים האחרונות מקום להכשרת פועלים להתישבות" (ארז, 1964).


המשק בשוני אכן היה בו-זמנית חוות הכשרה, שטח ניסיונות, מקור הכנסה לפועלים וליק"א ועתודת קרקע. פקידי יק"א התמידו להדגיש לפועלים שגורלם והתישבותם אינם קשורים בהכרח בשוני ואמנם מרבית פועלי שוני הוותיקים הפכו למייסדי בנימינה ואחדים מהם התישבו בגבעת עדה עם הרחבתה ב-1924. שם נחשבו לפועלים טובים ומנוסים ונבחרו, יחד עם המקוואים, לוועד חדש שקם בישוב. אחד מראשוני עולי גרמניה שהגיע לשוני תאר אותה כך: "חווה להכשרה למתישבים חדשים, בעיקר לבני האכרים. המשטר שם התבסס על ענשים, פרסים וציונים. אותנו לא עניינה שיטה זו שכן שאפנו להתישבות קבוצתית ולא לפרטים. בשוני היו רק מתי מעט חברי ההסתדרות" (הפועל הצעיר, 4.7.1924). מבחינה פיסית לא הוזכרו כל שיפוצים או בניה חדשה שיכלו להעיד על כוונות להקים בשוני ישוב קבע.



 

הקדחת


בשנים הראשונות לאחר המלחמה, בטרם יובשה הבצה, הוסיפה הקדחת להיות מאפיין קבוע של החיים בשוני, וכך הצטייר המקום:

"הנקודה נתפרסמה כקן קדחת ממאיר. ניסו להתגבר על צרה זו על-ידי כלכלה טובה וכינין: היינו בולעים כמויות דמיוניות של כינין. לעתים הגיע הרופא לביקור . ובלי לרדת ממרכבתו היה שואל: מה שלומכם, ילדי? - קודחים, מה? לקחתם ששה כדורים - תוסיפו עוד שניים. והמספר היה עולה עד 12. כשתכפו ההתקפות, היו מקבלים זריקות. בדרך-כלל היו עובדים עם 38 מעלות חום. אולם זכות מיוחדת עמדה לאנשי שוני: הם יכלו בכל עת להתקבל בבית-החולים בזכרון-יעקב." (ולנר, 1964)



 

משקה של שוני


אנו קוראים על הקמת משק משוכלל וממוכן עם טרקטורים, מכונות לדיש, לזריעה ולתלישה והכנסת גידולים חדישים בשוני - אספסת ופרחים. (הפועל הצעיר, 30.12.1921). בתחילה עסקו בהכשרת שטחי העיבוד על-ידי מחרשות גדולות, בעקירת שיחי הטיון, בסיקול והכשרת תעלות השקאה. אחר-כך נטעו 25 דונם אורנים, גידלו גן-ירק בהשקאה למכירה סיטונית לערבים וצמחי ריח נסיוניים - גרניום, ורדים, ערדאות וטובירוזה, לקראת הקמת ביהח"ר לתמציות בושם. גידלו גם אבטיחים ליצוא, חטה ושעורה, אפונה ובקיה ארגמנית – לראשונה בארץ. גן הירק כלל סוגים רבים של צמחים על שטח של כ- 25 דונם והודגש הטפול הקפדני בשתילת מלפפונים ובגידול עגבניות מבכירות.


מן הדו"ח של ד"ר זגרודסקי:

שוני






המישבים: יק"א
הצורה: קבוצה זמנית
השם הערבי: שוני שנת רכישתה: 1913
השם העברי: גבעת בנימין שנת התיישבות הקבוצה: 1919


המקום: לרגלי קרני רכסי הכרמל הדרומיים, בקצה השרון הצפוני, לרגל הבצות. בקרבת התחנה בנימינה, והמושבה החדשה "בנימינה" ההולכת ונבנית כעת.

המקום נקנה על-ידי יק"א לשם התאכרות בני האכרים פועלים חקלאים הנמצאים בארץ זה מזמן. לשם התמחות בעבודה הושיבו שם קבוצה אחת גדולה של בני אכרים מכל המושבות החוסות בצל היק"א וגם מפועלים אחדים ואלה קבלו תקציב ועבדו לפי הוראות הפקיד.

התכנית היתה: יבוש הבצות, השקאה, נטיעת שקדים וזיתים, אדמת פלחה וירקות - הכל כתכניות יתר מושבות העובדים. אבל פרצה המלחמה והוצאת התכנית לפעל אי-אפשרית היתה. בין כך התאקלמו הפועלים מעט כי המקום הוא מקום מלריה; התחלפו החלשים ביותר תקיפים וכתם המלחמה החלה העבודה בהכשרת המקום; קצצו את כל התותים הזקנים שנשארו פה מהאפנדי המוכר שהתעסק בגדול משי; נקו האבנים מחרבות הבניינים הנהדרים והמבצרים שהיו פה מזמן הצלבנים, נקו תעלות מההשקאה שהיתה פה מאותו הזמן; יבשו את הבצה שבקרבת הבניינים בשוני וסדרו תעלות השקאה.

מירידת מחיר הפרנק לא יכלה היק"א לגשת להתגשמות תכניתה תיכף אחרי המלחמה ורק בשנת 1922 הוציאה לפעולה חלק מההכשרה ובשביל חלק מחברי הקבוצות שנסתדרו בשוני בנו בתים ורפתות בבנימינה.

המצב כעת הוא כזה: שתי קבוצות של עובדים חקלאים שיש לכל אחד טרקטור ורכוש חי וכל אחת מעבדת שטח ידוע של פלחה. גנת ירקות בהשקאה משותפת ומכירת ירקות לערבים בסיטונות. נטיעת צמחי ריח כגון גרניום, ורדים, ערדאות, טובירוזה וכו' לשם נסיון בשביל בית החרשת לשמנים ריחנים העומד להבנות בשוני או בבנימינה. מלבד הקבוצות החקלאיות יושבת בשוני קבוצת פועלים להכשרה ולסלול דרכים ולקציצת שרשי עצים עתיקים ולסקול - שבכל זה מתעסקים עוד כעת בשוני וגם לבניינים וכו'. השטחים המוכשרים כבר הם לערך 1800 ד' לכל קבוצה.

הקבוצות גדלו חטה ושעורה, אפונה ובקיה וירקות - לפי השטות היותר טובות - וגם צמחי שמנים. וגם גדלו אבטיחים למשלח לחו"ל.

בצאת חלק גדול מהעובדים משוני לבנימינה שונה המצב בשוני ועתידה עוד לא ידוע. המקום עשיר במים ובכל מיני אדמה לפלחה ולכל מיני נטיעות של שלחין ושל בעל וקרוב לתחנת מסלת הברזל וגם חמרי ההסקה על ההרים בשפע ומי השקאה בשפע / נחל זרקה עם טחנות ומי מעינות וכו' והכל תלוי כעת בחומר האנושי ובמגמה שהיק"א תתן לישוב זה.


 

מערכת השכר


נתוני השכר שקיבלו הפועלים ב-1924 מלמדים על הדירוג והפער בין הקבוצות השונות בזכויות ובתנאים:

"מעשרות האחדות של הפועלים שעבדו בקבוצת שוני, החלק הגדול מהם כבר התיישב על-ידי יק"א על אדמתם בתור מתנחלים. מהם נשארו עוד שמונה אנשים שגורלם לא ידוע עדיין וצריך להחתך בשבועות הקרובים. הפועלים האלה, הרוב מהם בעלי משפחה, הם כבר השנה החמישית מחכים לתורם להתיישבות ולעמידה ברשות עצמם. ע"י שמונת העובדים האלה נמצאים פועלים קבועים במספר 10 איש, שגם הם עובדים שתים-שלש שנים ועוזרים לקבוצה השונאית בעבודתם. משכרתם היא ליום 21-19 גר"מ. ישנה בשוני עוד דרגה שלישית של עובדים, היינו הפועלים הזמניים המתקבלים לזמן ידוע ולעבודה ידועה. מספרם כעת בזמן הדיש כ-20 איש. משכרתם היא בין 19-14 גר"מ לפי הבנתו ומצב רוחו של מנהל העבודה המקומי.

אחרי דרגה זו של פועלים הולכת דרגה רביעית, חמשה פועלים תימנים במשכרת של 12 גר"מ ולבסוף 20 פועלים ערביים העובדים בהכשרת הקרקעות שמשכרתם 6-8 גר"מ ליום.

ובכן המקום הזה מעסיק כעת בערך כ-60 עובד בזכויות ובתנאים שונים. הזכות ממדרגה ראשונה היא התקווה לתקווה להתנחלות, בעלי הדרגה השלישית מקוים שגם עדיהם תגיע מתי שהוא העין הטובה של הפקידות וכך הלאה וכך הלאה. מובן שמה שיותר גדולה התקווה יותר מתרופף אצל בעל התקווה הקשר עם צבור הפועלים המארגן ועם ההסתדרות. חברי הקבוצה, אלה שהיו חברים בהסתדרות עזבו אותה. הפועלים הקבועים יחסם אל ההסתדרות הוא קר וממלאים את חובותיהם אליה באופן מכני. הדרגה השלישית, חברי קבוצים שונים, קשריהם אל ההסתדרות יותר חזקים." (קונטרס, 29.8.1924)

גם בזכרון יעקב באותה תקופה התקיים סולם שכר דומה: פועל מקצועי קיבל 30-25 גרוש מצרי ליום, לא מקצועי - 23-21, תימני - 21-14, ערבי - 8, ערביה - 5 וילד ערבי - 3 גר"מ ביום. (שאלון הסתדרות הפועלים החקלאים, ארכיון העבודה, 121IV-13). הנתונים הללו חושפים בפנינו הפרשים גדולים מאוד בשכר ובתנאים של הפועלים השונים, עפ"י המקובל באותה תקופה. תנאי השכר של יק"א לא חרגו לרעה ולעיתים אף היו טובים יותר מהמקובל. כך למשל כשנחתם חוזה בין יק"א ל"משרד לעבודות ציבוריות" (לימים - "סולל בונה") לעבודות בכבארה הובטחו לפועלים 35 גר"מ ליום בתנאים משופרים: 5 ימי עבודה, טיפול רפואי, מטבח, הנעלה והלבשה, תשלום שעות נוספות, תשלום לחולים, ויום בשבוע - חופשה בתשלום. (איילון, 1986).



 

מערכות השקאה וניקוז


בסוף 1921 המפעל בשוני נראה כהצלחה גדולה - הבצה נעלמה, הוקמה מערכת השקאה מסודרת ומסועפת בתעלות ובצנורות ופותחו שטחי גן ירק, פרחים ומספוא בשוני, בזרעוניה ובכברה. בפעולה זו הושקעו מאמצים רבים מאוד בתכנון ובביצוע, בניהולם של מהנדסי יק'א והיעד כלל גם השקאת כל אזור הכבארה שעמדו ליבשו. חזון בנימינה כיישוב למופת קשור היה במפעל השקאה זה. בכל זאת התברר תוך זמן קצר יחסית שמפעל ההשקאה איכזב במידה רבה בשל שתי סיבות: ראשית - תכנון טופוגרפי לקוי של התעלות שהובילו המים. "למרות כל התכניות שלהם לא חפצו המים לרדת אל השדות"... הסיבה השניה והרצינית יותר - חלה ירידה משמעותית בספיקת המעיינות של שוני. ייתכן שצמצום מפעל ההשקאה השפיע על תכניות יק"א, אם היו כאלה, להקמת יישוב נוסף בשוני. בפועל הושקתה רק כחמישית השטח שתוכנן להשקאה בבנימינה עם הקמתה. (הפועל הצעיר, 30.12.1921; עבר הדני, 1953).



 

סופה של חוות ההכשרה בשוני


הקבוצות בשוני הוסיפו להתקיים גם לאחר הקמת בנימינה. פועלי שוני השתתפו בתרומת יום עבודה למען מחוסרי עבודה, הם לקחו חלק בכנסי נציגי "הפועל הצעיר" בשומרון, חתמו יחד עם ועדי הפועלים בבנימינה וזרעוניה על מכתב מחאה והשתתפו בוועד הפועלים בבנימינה. ביולי 1925 נכתב על "חיסול משק שוני" ולאחר תאריך זה אין משק שוני - גבעת בנימין מוזכר יותר בעתונות הפועלים. היה זה תהליך של יציאת בני האיכרים והמועמדים להתיישבות והפיכת המקום בהדרגה לחווה לפועלים מסוגים שונים, עד לביטול המשק לחלוטין כאשר בנימינה תפסה בהצלחה את מקום שוני כמקום ריכוז פועלים להכשרה ולעבודות שונות. סופה של חוות שוני העיד אם כך על הכוונה הראשונית בהקמתה. כשנסתיים הצורך בשוני, בעיני יק"א, התבטל המקום ונעזב.


לעמוד הקודם

ביבליוגרפיה:
כותר: תוכניות יק"א לגבי פועלי שוני
שם  המחקר: התיישבות יהודית ברמת הנדיב
מחבר: להב, אמנון
תאריך: 1982
הוצאה לאור: יד הנדיב; החברה להגנת הטבע
הערות: 1. סדרת פרסומי מחקר : רמת הנדיב.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית