עוקד ונעקד- מקרא ומדרש : גלגולו של מוטיב העקדה בספרות חז"ל

אין תימה בכך, שבמשך דורות רבים, לא עורר סיפור העקידה הדים בספרות העם – לא בספרות הנבואה ולא בספרים אחרים. הסיפור לא עורר ריגשה בקורא, אשר סופר לו מראש, שהעקידה לא היה מעשה אלא נסיון. לא נמצאו כנראה בסיפור זה מוטיבים משמעותיים במציאות החיים ובדרכי המחשבה של תקופת הבית הראשון ובדורות ראשונים בבית השני. הסיפור כאילו נשכח. והנה – בדורות האחרונים של הבית השני קם פתע הסיפור לתחייה ונעשה מאז נושא יצירתי חי ומתפתח, אף עלה לדרגת סמל לאומי-דתי מרכזי בחיי האומה.

באחד מספרי המקבים האחרונים מופיע אולי לראשונה, סיפור העקידה כמופת חי לדור, בנאום הטפה לקידוש השם בהקשר לאותו ישיש ולאותה אשה ושבעת בניה, אשר קידשו את השם והקריבו עצמם על נאמנותם לה' ולתורתו בימי גזירות אנטיוכוס. ואלה הדברים המובאים מפי אותה אשה, אם הבנים:
"בניי, הקרב הוא נעלה. כשתידרשו אליו להעיד בעד עמכם, הילחמו בלב מרומם על תורת האבות, יען לחרפה יהיה אם הישיש ישא את היסורים על יראת אלהים, ואתם הצעירים ממנו, תחתו מפני העינויים... גם אברהם אבינו מיהר לשחוט את בנו, את יצחק, אבי לאומים, וזה לא נבהל בראותו את יד אביו עם המאכלת יורדת עליו"...

ואת מעשה חנה ובניה מסכם מחבר הסיפור כך:
"... הירח ברקיע יחד עם הכוכבים לא יעמוד כה נשגב, כאשר את עומדת בכבוד אצל אלוהים, כי הולכת שבעת בנייך הדומים לכוכבים בשביל המזהיר אל יראת אלוהים ותעמדו בשמיים איתם יחד: הלא חינוך בנייך היה כחינוך בן אברהם"¹³.

במבוא לספר זה מציין כהנא, שהנאום כתוב בסגנון חכמי הסטואה והמשכילים האלכסנדרונים, ושכותב הספר נתכוון להסביר לקהל שומעיו את קדושת תורת משה בראיות מתוך קורות העם בעבר לא רחוק, והוא מציג כדוגמא של מסירות נפש בעד העם ותורתו את אלעזר הכהן ואת האם ושבעת בניה. המחבר ממשיל כאן את מעשי קידוש השם של אותה תקופה לעקידת יצחק. חידוש רב יש כאן לעומת הסיפור במקרא: רמז ברור לגבורתו של יצחק "אשר לא נבהל בראותו יד אביו עם המאכלת יורדת עליו". ועוד חידוש: מוטיב העקידה מוצג כאן בראשונה כמופת לחינוך הבנים. מוטיבים אלה צמחו בעם בתקופת גזירות אנטיוכוס, וכעבור זמן מצאו את ביטויים הרב בסרות התקופה של המאה האחרונה לבית השני ובדורות שלאחר החורבן.

במדרשים חז"ל מופיע מחדש מוטיב האם ובניה מתקופת החשמונאים, והפעם בעצמה מרשימה ודרמטית יותר. נביא כאן שתי גירסות:
"מעשה במרים בת נחתום שנשבית, היא וז' בניה... נפלה אמו עליו והיתה מחבקתו ומנשקתו ואמרה לו: בני, לך אצל אברהם אביכם ואמור לו, כך אמרה אמי, אל תזוח דעתך עליך ותאמר בניתי מזבח והעליתי את יצחק בני, הרי אמנו בנתה ז' מזבחות והעלתה ז' בנים ביום אחד. אתה נסיון ואני מעשה"¹⁴.
" 'עליך הורגנו כל היום' זה אשה ושבעת בניה... לכו ואימרו לאברהם אביכם: אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות. אף היא עלתה על הגג ונפלה ומתה. יצתה בת-קול ואמרה: 'אם הבנים שמחה' (תהלים קי"ג, ט)"¹⁵.

בשני הקטעים הללו מובלטת גבורת האם, אך במהלך הסיפור המובא בהם מודגשת גם גבורת הבנים, אשר דוחים את האפשרות שניתנה להם לסגוד לצלם ולזכות בחיים. כאשר האם פונה לאברהם, סביר הדבר שהיא משווה את עצמה אליו. מעניינת כאן המגמה של הגדלת ערך המעשה של אותה אשה בהשוואה למעשה אברהם, שכן היא עמדה בנסיון של שבע עקידות וכולן במעשה... ויש בכך רמז של תביעה כלפי שמים, שאם אלהים גמל לאברהם על עמידתו בנסיון, מן הדין שכך ייעשה גם למקדשי השם בדורם.

מוטיב העקידה נעשה רווח בספרות חז"ל ובה תפקידו של הנעקד כשותף לנסיון הודגש יותר ויותר.

אלה דברי א.א. אורבך בנדון: "בסיפור התורה גיבורה של העקידה הוא אברהם... במסורת של דור השמד ובעיקר בזה שלאחריו, הולך ונדחק (מקומו של אברהם) מפני הקרבן עצמו, הוא יצחק... הנסיון נחשב למעשה, וממילא היה יצחק לגיבורה הראשי של העלילה"¹⁶.

נביא כאן מקורות נוספים שבהם המגמה הזאת מודגשת: "אדם ראש ליצורים, קין ראש להורגים, הבל ראש לנהרגים, נח ראש לנמלטים, אברהם ראש לנימולים, יצחק ראש לנעקדים..."¹⁷. ברור שבעלי מדרש זה מפרשים את מעשה העקידה בבחינת "מעשי אבות סימן לבנים" ויצחק מסמל לדידם את מקדשי השם של תקופתם.

"וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכר¹⁸ למה נאמר באברהם וביעקב זכירה וביצחק לא נאמרה זכירה – אלא רואין את אפרו כאילו צבור הוא על גב המזבח"¹⁹.

נוסח אחר: "כיוון שאמר אברהם 'ויקח את האיל ויעלהו לעולה' – חסר המקרא כלום? מהו 'תחת בני'? אמר אברהם: רבוש"ע, הריני שוחט את האיל, וכאילו דם יצחק זרוק לפניך – שרפו. א"ל: כך תהא רואה אפרו צבור על גבי המזבח"²⁰.

היוצא מזה: חז"ל רואים את מעשי אברהם ויעקב כעניין שבעבר, אשר מן הראוי לזכרם, אך מעשהו של יצחק המסומל בביטוי "אפרו של יצחק" הם עניין מתמשך בהווה. במלים אחרות: בעוד מעשי אברהם ויעקב מעניקים לאומה "זכות אבות", מעשהו של יצחק הוא בחינת מופת לדורות.

הצורך העמוק של דורות מקדשי השם לזהות עצמם עם מעשה העקידה הביא במשך הזמן לידי כך, שחז"ל לא הסתפקו בנושא זה רק בתחום מדרש הכתובים אלא ראו בו עניין לחינוך העם, שיהא נכון לקדש השם לעת צורך. בכך המקור למנהגי ראש-השנה וסמלי עקידה. בבבלי מגילה ל"א, ע"א נאמר: בפסח קורין בפרשת מועדות, בראש השנה – "בחדש השביעי" ומפטירין "הבן יקיר לי אפרים"; ויש אומרים: "ה' פקד את שרה" ומפטירין ב"חנה"; והאידנא דאיכא תרי יומי, יומא קמא כ" יש אומרים", למחר "ואברהם ניסה את אברהם" ומפטירין "הבן יקיר לי אפרים". ורש"י מפרש שם טעמו של דבר: "עקידת יצחק מזכירין כדי שייזכר לנו היום במשפט".

מבחינה סמלית שולב מוטיב העקידה במצוות תקיעת שופר:
"אמר הקב"ה: תקעו לפני בשופט של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני"²¹.

בדור מאוחר יותר אומר ר' סעדיה גאון: "מה שציוונו הבורא לתקוע בשופר ברה"ש יש בזה עשרה עניינים..., והעניין השישי – להזכירנו עקידת יצחק, שמסר נפשו לשמים, וכן אנו נמסור נפשנו לשמים על קדושת שמו ויעלה זכרוננו לטובה". כאן פורש לא רק עניין הזכירה ("יעלה זכרוננו לטובה"), שנעשה מטבע נוסחאי מקובל, והובלטה המשמעות החינוכית-ממשית המחייבת מעשה כדוגמת מעשהו של יצחק.

אין חז"ל מסתפקים רק בעניין ההקרבה בלבד והם ממצים גם את המשמעות האופטימית של הסיפור המקראי תוך הדגשת הצמידות של העקידה אל ההבטחה האלוהית למתן שכר על העמידה בנסיון. וכך מסכם את העניין י. הינמן: "אברהם ויצחק הולכים 'עד כה'. הדרשנים רואים בזה רמז אל הפסוק 'כך יהיה זרעך'. וזאת אומרת, כי העקידה הזאת, הטיפוס המקורי של העקידות שניגזרו עלינו, הותחמה על ידי הבטחת הקיום הניצחי של עם ישראל..."²² (הינמן, דרכי האגדה, עמ' 124).

הערות:
13. ספר מקבים ד', ט"ז, בעריכת כהנא.
14. איכה רבה א', נג.
15. בבלי, גיטין נ"ז, ע"ב.
16. א.א. אורבך, חז"ל – אמונות ודעות, עמ' 446-445
17. אליהו רבה, פתיחתא ו'.
18. ויקרא כ"ו, מב.
19. ספרא בחוקותי, פר' ח', ז.
20. תנחומא, פר' שלח, אות יד.
21. בבלי, ראש השנה ט"ז, ע"א.
22. י. הינמן, דרכי האגדה, עמ' 124.

לפריטים אחרים קשורים לנושא:
עוקד ונעקד - מקרא ומדרש : זה לעומת זה
עוקד ונעקד- מקרא ומדרש : עוקד ונעקד
עוקד ונעקד- מקרא ומדרש : ההסבר הספרותי
עוקד ונעקד- מקרא ומדרש : מה סיפור העקדה בא ללמדנו
עוקד ונעקד- מקרא ומדרש : "כי ביצחק יקרא לך זרע"
עוקד ונעקד- מקרא ומדרש : בזכותו של עוקד בלבד
עוקד ונעקד- מקרא ומדרש : גלגולו של מוטיב העקדה בספרות חז"ל
עוקד ונעקד -מקרא ומדרש : בכל דור ודור