פעם סברו חוקרי מקרא, ויש עוד כאלה הסוברים גם כיום, שהמספר המקראי מפעיל באמצעות סיפור העקידה פולמוס נגד קרבן אדם והינו מטיף כביכול להמירו בקרבן בהמה. גם בובר ניסה להוכיח9, שבסיפור העקידה מושקעת מגמת פולמוס כלפי עבודת המולך. לדעתו היה נועד הסיפור להר הבית, שאפשר דבקה בו מסורת עתיקה של הקרבת ילדים לה' והסיפור על נסיון אברהם לסתור את הפולחן הזה. אמנם בובר נוטה לייחס מגמה זו רק לנוסח קדום של סיפור זה ולא לעיבודו הסופי, כפי שהוא בא במקרא. כיום רב והולך מספר החוקרים הדוחים גישה זו מיסודה... לצורך עיוננו אסתפק כאן בכך, שאפילו היתה קיימת מגמה של פולמוס נגד קרבן אדם בשלב קדום של מסורת העקידה, הרי שבעיבודו הסופי נותק כל קשר שהוא עם "קרבן הבן". להנחה זו מובאים שלושה טעמים עיקריים:
א) בכל התעודות הקיימות בנושא זה בספרות הקדומה וכן בתנ"ך יוזם הקרבן הוא המקריב הבא לפייס את האל;
ב) המעשה מתואר בסיפורנו מלכתחילה כעניין של נסיון בלבד – ומה ניתן להקיש מאב המוכן להקריב את בנו על פי צו האל על מי שבא להקריב את בנו מתוך יזמה עצמית?
ג) אברהם הרי יוצא נשכר מנכונותו להקריב את בנו וזוכה למערך של הבטחות וברכות הודות לעמידתו במבחן זה, היאך ניתן, איפוא, לראות בזה מגמה של שלילת הקרבת אדם?
מהו, איפוא, עיקר העניין? רמזים אטיולוגיים, שהועלו על ידי כמה חוקרים כגון עניין הר ה' ואחרים – אין לראות בהם את המגמה העיקרית של הסיפור. זהו דרכו של הסיפור המקראי, שהוא משלב ליד המגמה המרכזית כל מיני רמיזות מסוג זה, ומעמדם בסיפור הוא כרגיל משני בהחלט. מה שברור ללא ספק – מרכז העניין הוא סיום מחרוזת סיפור שיבחו של אברהם אבי האומה. לאורך כל המחרוזת של סיפורי אברהם אלה מתוארת נאמנותו וצייתנותו של אברהם לאלוהיו ללא כל סייג, ובסיפור העקידה בא הדבר בשיאו העל-אנושי. וכך הגדיר זאת הרמב"ן בפירושו לפרשת העקידה: "המנסה יתברך יצוה בו להוציא את הדבר מן הכוח אל הפועל להיות לו שכר מעשה טוב, לא שכר לב טוב בלבד". לפי זה, בסיפור צדיקותו המופלגת של אברהם ניתן ההסבר לאותה הבטחה אלוהית להקים מתוך זרעו של אברהם את העם שאיתו יבוא האל בברית נצחים. הסבר זה מוטמע יפה גם במבנה סיפור העקידה, שבו הפתיחה היא "ואלהים ניסה את אברהם" והסיום "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי"10.
משמע: עמידתו של אברהם בנסיון העקידה באה להמחיש את טעם ההכרעה האלוהית בדבר כריתת הברית בין הבתרים. והרי כך נאמר באותה פרשה: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" וזהו, כפי שפירש הרמב"ן, שבמעשה העקידה "יצא הדבר מן הכוח אל הפועל" ושעל כן שולם לו שכר מעשה טוב. בלשון ימינו ניתן הדבר להיות מנוסח גם כך: הבחירה האלוהית איננה קשורה כלל במורשתו הביולוגית של אברהם בן תרח ולא בשום סיבה אחרת אלא זו, שהבחירה בו ובזרעו אחריו באה בזכותו האישית-הבלעדית של אברהם.
הערות:
9. בובר, מלכות שדי, פ"ו.
10. בראשית ט"ו, ג.
לפריטים אחרים קשורים לנושא:
עוקד ונעקד - מקרא ומדרש : זה לעומת זה
עוקד ונעקד- מקרא ומדרש : עוקד ונעקד
עוקד ונעקד- מקרא ומדרש : ההסבר הספרותי
עוקד ונעקד- מקרא ומדרש : מה סיפור העקדה בא ללמדנו
עוקד ונעקד- מקרא ומדרש : "כי ביצחק יקרא לך זרע"
עוקד ונעקד- מקרא ומדרש : בזכותו של עוקד בלבד
עוקד ונעקד- מקרא ומדרש : גלגולו של מוטיב העקדה בספרות חז"ל
עוקד ונעקד -מקרא ומדרש : בכל דור ודור
