נוף ומסלע - מכתש רמון

לו חזרה ציפור קדמונית אחרי שני מיליון שנות נדודים, וטסה מעל המקום הזה, הייתה מכה בכנפיה בפליאה, עוצרת מעופה ותוהה: "לאן נעלם ההר?!"
גם אילו סובבה אותה ציפור את כל העולם, לא הייתה רואה בשום מקום תופעת טבע שכזאת: עמק במקום שהיה בו הר! בקעה במקום שהייתה בו פסגה!

המפתח לפלא שלנגד עינינו טמון בעבר. בסיפור על ההר שנחפר והוסר, שנסחף וחשף את קרביו לעין התייר ולעין המחקר.

יצירת המכתש

מכתש רמון, כמו יתר המכתשים בנגב, הוא תופעת נוף מרהיבה וייחודית. כיצד נוצרו המכתשים?

דרך היווצרותו של המכתש מורכבת. עקבו אחר השלבים הבאים, השלבים העיקריים בתהליך התפתחות המכתש:

1. בעבר הרחוק הייתה סביבת אזור רמון יבשתית, וכללה גם אגמים, נחלים וצמחייה. בסביבה זו שקעו סלעי אבן חול, שהם סלעי משקע יבשתיים רכים יחסית.

2. אחר-כך התכסה האזור בים, שהיה עשיר בבעלי-חיים ששלדיהם מכילים גיר. בעלי-חיים אלו שקעו בקרקעית הים, וכך נוצרו על גבי אבן החול הרכה שכבות של סלעי גיר, שהם סלעי משקע ימיים קשים יחסית.

3. לפני 80 - 90 מיליון שנה החלו לפעול על האזור כוחות קימוט, ונוצרו בו קמרים בלתי סימטריים, שצדם הדרום-מזרחי תלול הרבה יותר מצדם הצפון-מערבי. באזור רמון התרומם אז קמר רמון ובלט בנוף שמסביבו, ראש הקמר עבר תהליך של בליה. (אחר-כך, במהלך מיליוני השנים הבאות התרומם האזור פעמים נוספות, והיו הצפות ונסיגות חוזרות ונשנות של הים, שהותירו סלעי משקע ימיים אחרים, כמו הקירטון והצור).

4. לפני כ- 30 מליון שנה נסוג הים מאזור הקמטים שבנגב. נסיגת הים חשפה את האזור לתנאים יבשתיים ובעיקר לתהליכי בלייה של הסלעים. כתוצאה מתהליכי הבלייה ראש הקמר נגדע, כלומר נהרס, השכבות העליונות, שהיו קשות יחסית ומורכבות מסלע גיר, הוסרו, אבן החול הרכה שבתוך הקמר נחשפה גם היא. בהמשך התפתחה באזור מערכת נהרות. בקע הירדן עדיין לא היה קיים, ונהרות כבירים שטפו מהרי אדום ומואב מערבה לכיוון הים התיכון ובדרכם השקיעו סחף של חלוקים ואבן חול באזור רמון.

5. לאחר מכן, בשל כוחות פנימיים בתוך כדור הארץ, שוב התרומם הרכס. הוא נטה לכיוון מזרח, אל עבר הערבה, כיוון שבאותה תקופה, לפני כשישה מיליוני שנה, התחיל להיווצר הבקע הגדול - השבר הסורי אפריקאי. באזור רכסי הקמרים התפתחה מערכת נחלים שחלקם זרמו לכיוון מזרח וחלקם לכיוון מערב. אנרגיית הסחיפה של הנחלים שזרמו מזרחה הייתה גדולה בהרבה מזו של הנחלים שזרמו מערבה, בשל התלילות והפרשי הגבהים שנוצרו במזרח עם העמקת בסיס הסחיפה והיווצרות בקע הערבה. הנחל שזרם על רכס רמון הסיר את תוכו של הקמר ופער בו עמק גדול - הוא המכתש: עמק מוקף קירות זקופים ומנוקז על-ידי נחל אחד.

בסיפור התפתחות המכתשים טמונה גם הסיבה לנדירותם בנוף. כדי שייווצר מכתש דרוש שילוב של מספר תנאים:

קמר א-סימטרי, שכבות סלע שאינן אחידות בקשיותן: למעלה שכבות סלע קשות, כמו גיר או דולומיט, ומתחת להן שכבות סלע רכות, בסיס סחיפה נמוך המחיש את חתירת הנחל הסוחף את תוכנו של המכתש, ואקלים מדברי, שכן היובש שומר על קירות המכתש מפני בליה.

אתרים ותופעות

המצוק הצפוני:
על שפת המצוק הצפוני הוקם מרכז מבקרים שאפשר להשקיף ממנו אל עבר נופי המכתש. המצוק הצפוני הוא תלול, כמעט אנכי. שכבתו העליונה מורכבת מסלעי גיר ודולומיט, וחלקו התחתון בנוי מסלעים רכים יותר, כמו אבן החול.

ה"נגרייה":
ה"נגרייה" היא מרבץ של אבנים מוארכות שגודלן 10-20 ס"מ. היא נוצרה כתוצאה מהתמרה (מטמורפיזם) של אבן חול בטמפרטורה גבוהה, והתקררותה המחודשת בצורת פריזמות מוארכות.

דייק בנחל ארדון:
נחל ארדון עובר בחלקו המזרחי של מכתש רמון למרגלות הר ארדון. הנחל מתחבר לנחל נקרות, הנחל שמנקז את כל שטחו של המכתש.

קיר האמוניטים:
קיר האמוניטים הוא קיר סלע המכיל שרידי מאובנים של אמוניטים - בעלי חיים ימיים בעלי יכולת שחייה שיש להם מספר זרועות ושלד חיצוני גירני. שרידי השלדים שקעו אל קרקעית הים והתמצקו לסלע קשה.

נחל נקרות:
נחל נקרות הוא הנחל שמנקז את מכתש רמון. מוצאו של הנחל סמוך לשפתו הדרום-מזרחית של המכתש. הוא חוצה את המכתש לרוחבו, אוסף אליו את נחל רמון, ממשיך לעבר בסיס הסחיפה ומצטרף לנחל הערבה הזורם צפונה לכיוון ים המלח.