מילות המפתח: פילוסופיה מקראית, שכר ועונש, תנ"ך. איוב
המאמר מציג את מקומו הייחודי של ספר איוב בעיסוק המקראי בשאלת הגמול. ספר איוב, מוגדר במאמר כ" ספר מהפך" בתנ"ך : בספרי הנביאים, אלוהים הוא הטוען על-ידי שליחיו, ואילו בספר איוב בעל הטענות הוא האדם, שהופך מנאשם למאשים. עוד במאמר: דיון בטענות איוב ובמעני ה' ובחידוש שבהם. /למידע מלא...

דת וחיי רוח ביישוב היהודי - עולמם של חז"ל : האגדה

מילות המפתח: מדרשי אגדה, ספרות חז"ל, מדרש (פרשנות המקרא)
ספרות חז"ל מורכבת מהלכה ומאגדה. אגדה היא החלק הסיפורי, שאינו דן במצוות ובחוקים. על מהותה של האגדה, מטרותיה ומקורותיה, ועל התפתחות המושג "מדרש". /למידע מלא...

דת וחיי רוח ביישוב היהודי - עולמם של חז"ל : מדרשי אגדה

מילות המפתח: מדרשי אגדה, דרשות (יהדות), ספרות חז"ל
על התפתחותם ודעיכתם של מדרשי האגדה. האיסור על כתיבת האגדה, סידורם של מדרשי האגדה ה"קלאסיים", הסוגים השונים של מדרשי האגדה ודעיכתם של האגדה והדרשה בציבור. /למידע מלא...

חגים, זבחי משפחה וחגיגות : המשתה בבית איוב

מילות המפתח: עבודת הקודש במקרא, תנ"ך. איוב
סיפור המסגרת של ספר איוב (איוב א') מספר על משתה הקשור בקורבנות שהיה נהוג של ידי בניו ובנותיו של איוב. סיפור זה מצטרף לעדויות מספר שמואל על המנהג לערוך "זבח משפחה" מידי שנה. /למידע מלא...

לבחינת סוגו הספרותי של ספר איוב

מילות המפתח: תנ"ך כספרות, תנ"ך. איוב
המאמר דן בסיווג הספרותי של ספר איוב. עיקר מאמרו הוא תגובה לטענתו של חוקר הספרות ויליאם וודבי, הטוען כי ספר איוב הוא קומדיה. אהרוני טוען כי לא רק שספר איוב אינו קומדיה, אלא שיש בו מאפיינים של טרגדיה קלאסית, ואף של דרמה. /למידע מלא...

עוצית

מילות המפתח: תנ"ך. איוב, נשים במקרא
המאמר דן בדמותה של אשת איוב כפי שרואים אותה פרשני המקרא השונים וביחוד כפי שמעצב אותה מחבר הספר החיצוני "דברי איוב", הרואה בה דמות נערצת ונותן לה את השם "עוצית". /למידע מלא...

גבולות נעים ומעומעמים - התהליך המדרשי בין יצירה לחשיפה

מילות המפתח: מדרשי אגדה
המאמר דן באופיו של המדרש ומציג שתי תפיסות: האחת רואה במדרש גילוי של המשמעות של הכתוב המקראי והשניה רואה בו יצירה חדשה. המאמר מראה כיצד הגבול בין החשיפה ליצירה במדרשים הוא לעיתים מטושטש. /למידע מלא...

פרק נוסף בבחינת בית היוצר של המדרש והאגדה

מילות המפתח: מדרשי אגדה
המאמר מלמד כי אירועים של פרידה היוו הזדמנות קבועה להתהוות מדרש ואגדה. המקורות מעידים שהיה נהוג לומר דרשה בפרידות שבין החכמים לבין עצמם, בפרידות שבין החכמים לבין ציבור שומעם, ואף מחוץ למעגל החכמים המצומצם, כפי שעולה מסיום טקס הקבורה בו החכם פוטר את הרבים בשם האבל. /למידע מלא...