הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > נופים ושטחים פתוחים עמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שטחים פתוחיםעמוד הבית > ישראל (חדש) > תשתיות > תחבורה > תחבורה יבשתית


תכנון חובבני הגובל ברשלנות פושעת!
מחבר: ד"ר אורי שיינס


ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
חזרה3

כך מסכם ביולוג מאוניברסיטת חיפה את מכלול המחדלים, העלמות העין, ההסכמות שבשתיקה והשגיאות שנעשו בשלבי ההריון של כביש חוצה ישראל. את המחיר הכבד ישלמו מי התהום, הצמחייה, בעלי-החיים והאוויר שאנו נושמים.

יש מידה רבה של יומרה בניסיון לצפות מראש את ההשפעות האפשריות של כביש חוצה ישראל על הסביבה. שהרי, כמעט בכל פרויקט בסדר-גודל כזה, ההשפעות ההרסניות באמת מתגלות רק בדיעבד. בנוסף, עצם המושג "השפעה סביבתית" אינו ברור. לדוגמה, האם איכות חיים ואיכות סביבה הם תחומים נפרדים?האם בריאות האדם היא חלק מהמכלול שנקרא סביבה? האם ניתן בכלל להפריד היום את נושא הסביבה, מאיכות החיים, מנושאים חברתיים, תחבורתיים וכלכליים? כנראה שלא.

במהלך טיול שערכתי לפני שנים רבות בג'ונגלים של תאילנד, נתקלתי בעדר פילים, שזרע הרס וחורבן. הם מוטטו עצים שבצמרותיהם קיננו ציפורים, דרסו מחילות של בעלי-חיים ורמסו את הצמחייה. גם אנחנו, בני-האדם, בתנועתנו ממקום למקום, מותירים אחרינו הרס סביבתי רב. אלא שבניגוד לעדר הפילים, ההרס שלנו הוא בלתי-הפיך, או לפחות כזה שאינו ניתן לשיקום בתקופת חייו של הורס.

לפני שהתיישבתי לכתוב מאמר זה, שבתי ועיינתי בפעם נוספת במסמך-עמדה של חברת כביש חוצה ישראל, שכותרתו "פעילויות בתחום הסביבה". לפתע התחוורה לי הבעיה במלוא עוצמתה: אנחנו (כלומר, 'הירוקים' מצד אחד והיזמים מצד שני) לא מדברים באותה שפה! כאשר חברת חוצה ישראל מדברת על "הבאת חבלי-ארץ נידחים למודעות" באמצעות הכביש, ועיקר מעייניה ומאמציה נתונים לתיקוני נוף, פערי השפה רחבים ביותר.

החטא הראשון של כביש חוצה ישראל, היה בדרך שבה נערכו תסקירי ההשפעה על הסביבה. בג"צ דחה את עתירתה של אגודת אדם טבע ודין לערוך תסקיר השפעה כולל לכביש - לא בגלל בורות סביבתית, אלא בגלל סיבה טכנית גרידא: באותה עת לא היה חוק שיחייב את חברת הכביש לעשות זאת. חברת הכביש, כפי שעוד נראה, לא תנקוט שום יוזמה סביבתית, שעלולה לחבל בכביש או ברווחים הצפויים ממנו.

לפני מספר שבועות פנה אחד מראשי חברת הכביש לפעיל איכות הסביבה, והציע לו לכהן כיועץ סביבתי. לשאלה אם החברה תשנה במשהו את תוכניותיה בעקבות המלצותיו, השיב המנהל בשלילה.

הנושא הראשון שעולה על הפרק בהקשר של כביש חוצה ישראל, הוא "שטחים פתוחים". להיעלמותם של שטחים פתוחים עקב בניית הכביש על שלוחותיו וכבישי הרוחב, ועקב עידוד הפירבור, יש השפעות על תחומים רבים, בהם הצומח והחי, איכות האוויר והמים.


 

מים: זיהום המאגרים


הדיון בהשפעת כביש חוצה ישראל על מי התהום, הוא דוגמה מאלפת לרדידות הטיפול בנושא. שופטי בג"צ צריכים להכות על חטא, על כך שלא התעקשו על עריכת תסקיר כוללני.

מסתבר שחברת הכביש לא עשתה דבר, על-מנת להגן על מי התהום מפני תשטיפי הכביש. האם זו אשמת החברה? האם זו אשמת המשרד לאיכות הסביבה, שלא דרש זאת בהנחיות לתסקיר? אין הדבר משנה כלל ועיקר. חברת חוצה ישראל קיבלה אזהרות בעניין מגורמים לא-ממשלתיים, אך בחרה להתעלם.

מסתבר כי קטע מרכזי של כביש חוצה ישראל, עובר מעל אחד האזורים היותר רגישים מבחינה הידרולוגית בארץ, אקוויפר ירקון-תנינים, שהוא אחד ממקורות מי השתייה הנקיים הספורים שנותרו לנו. תוואי הכביש עובר באזור בו האקוויפר קרוב לפני השטח, ובאזור בו ישנו קו שבר שעלול להעביר את המזהמים אל מאגר המים התת-קרקעי.

נפח התנועה הצפוי על הכביש באזורים הרגישים (למעלה מעשרת אלפים מכוניות בשעת עומס), ייצר כמויות גדולות של שמנים, דלקים, מתכות רעילות וחומרים מסוכנים נוספים. באירועי גשם יישטף הכביש וייווצר נגר עילי עשיר במזהמים, אשר יתנקז לנחלים ויחלחל למי התהום. על-פי דו"ח של משרד התחבורה האמריקאי, כל קילומטר כביש 'תורם' למי התהום ביום גשם בין 40 גרם ל-1 ק"ג של עופרת, 35 גרם כספית וכ-400 גרם חנקות. חמור מכך, תאונה בה תהיה מעורבת מכלית דלק, או משאית של חומרים מסוכנים בדרכה לרמת חובב, עלולה להסתיים באסון סביבתי כבד. הוסיפו לכך את הכוונה לאפשר תנועת משאיות בין מצריים, ירדן וסוריה (עם פרוץ השלום המיוחל), ותבינו לאיזו צרה הכניסה אותנו חברת חוצה ישראל.

המדהים הוא, שחברת חוצה ישראל מתפארת בקטע 13 של הכביש, כקטע שעבר הכי הרבה תסקירי השפעה על הסביבה ולכן מהווה דוגמה ומופת להתחשבות בסביבה. כאשר בדקתי את תוכנית הניקוז של קטע זה הסתבר לי שמול ראש העין, הכביש מנוקז לתעלת עינת הזורמת ישירות לעבר מעיינות הירקון! בשנים שחונות, מעיינות אלה הם מקור מי השתייה הבלעדי של תל-אביב.

החלמאות הגיעה לשיא חדש, כאשר משרד ממשלתי אחד (איכות הסביבה) אישר את סלילת הכביש באזור זה, בעוד משרד אחר (הבריאות) הכריז על כל אזור מעיינות הירקון כשמורת מי תהום האסורה בבנייה ופיתוח (תוכנית מח/ 161).

נושא נוסף הקשור במים, הינו מניעת החלחול הטבעי. הכביש, על שלוחותיו ומרכזי הדלק, הבידור, והתעשייה שיוקמו לאורכו, יכסו חבלי-ארץ נרחבים באספלט. מניעת החלחול הטבעי על-ידי האספלט וזרימת המים לנחלים, יחריפו את מצב משק המים.



 

בעלי-חיים: מעבר קטלני


לכביש בסדר-גודל של חוצה ישראל ישנן השפעות קטלניות על בעלי-חיים החיים בתוואי שלו. ההשפעות הן, כפי שקבעה החברה לזואולוגיה בישראל, בשלושה מישורים:

  • הרס בתי-גידול.

  • פיצול שטחים פתוחים ליחידות מישנה קטנות ומבודדות, המגבילות את תנועת בעלי-החיים ביניהן.

  • קטל מסיבי על-ידי דריסה.


על-פי הנחיות רשות שמורות הטבע, נערכה בדיקה מקיפה לגבי מעבר בעלי-חיים משני צדי הכביש. המסקנה: "מלבד שיפורים קלים בנקודות מספר, הובהר ואושר כי היקף המעברים גבוה בהרבה מהמינימום ההכרחי". כך, במשפט אחד, נפתרה 'בעיית' בעלי-החיים.

אנשי רשות שמורות הטבע מכים היום על חטא ההסכמה שבשתיקה. ההוראה שהגיעה מגבוה בזמנו הייתה לא להתנגד לכביש, כי הוא יוזמה ממשלתית. דמי השתיקה של הרשות: שני פקחים על חשבון חברת כביש חוצה ישראל.

אם לא די בכך, אפשרו אנשי רשות שמורות הטבע לחברת הכביש, ללא כל ביסוס מדעי ובלי כל בדיקה, לחצות שמורות טבע ולבנות מעברי חיות לפי ראות עיניה. רק באחרונה 'נזכרה' הרשות לבדוק את הנושא לעומק, כשהקימה ועדה מקצועית של זואולוגים. מעניין יהיה לראות את הרשות מנסה להכתיב לחברת הכביש שינויים, לאחר האישור הגורף שניתן לה לפגוע בעולם החי בארץ.

כל אחד מהמפגעים עליהם התריעו אנשי החברה הישראלית לזואולוגיה הוא נושא כבד-משקל, שלא ניתן למצוא עליו דבר בתסקירי ההשפעה על הסביבה. כביש בסדר-גודל כזה, על מחלפיו, כבישי רוחב, אזורי התעשייה, המסחר והבידור לאורכו, יגזול עשרות אלפי דונמים של שטחים שכיום מאוכלסים על-ידי מגון רחב של בעלי-חיים ויחרוץ את דינם לכליה.

בנוסף, פיצול בתי-הגידול נחשב בעיני מומחי סביבה רבים כגורם בעל ההשפעה המזיקה ביותר על הטבע. לכל בעל-חיים יש מרחב מחייה בגודל מסוים, ולכן כל שטח נתון יכול להכיל מספר מוגבל של בעלי-חיים. כאשר השטח מפוצל לשטחים קטנים יותר ההשפעה עשויה לבוא לידי ביטוי בשני מישורים. מחד, השטח עשוי להיות קטן משטח המחייה של בעל-החיים, ולכן הוא לא יוכל להתקיים שם יותר. מאידך, הפיצול עלול להביא להיווצרות אוכלוסיות קטנות של בעלי-חיים ללא שיחלוף גנטי עם אוכלוסיות אחרות, עד כדי הכחדתם עקב 'תקלה' טבעית.

ההשפעה הקטלנית ביותר של כבישים, אם כי לאו דווקא הכי משמעותית על חיות-הבר, היא הדריסה. בכביש וואדי מילק נדרסו עשרות בעלי-חיים (בעיקר תנים ושועלים) מאז הותקן קיר ההפרדה במרכזו. החיות נדרסות גם במקומות בהם יש מעבר חציה חופשי.

ישנם בעלי-חיים שלהם יתאימו מעברים עיליים רחבים מאוד. אורכם, רוחבם, גובהם וצורתם של המעברים שחברת כביש חוצה ישראל מתכננת לבנות, לא נבדקו על-ידי אנשי מקצוע וסביר להניח שהם לא יפתרו את הבעיות שמועלות כאן.



 

צמחייה: הרס בתי-הגידול


הצמחייה לאורך כביש חוצה ישראל, לא זכתה להתייחסות רצינית בתסקירים. אמנם, חברת הכביש שכרה מומחים שייעצו לה במשא, אך הפתרונות שהוצעו (העברת פקעות ושתילת עצים אנדמיים) אין בהם נדי לכסות את ערוות הנזק. עלות פתרונות אלה נמוכה יחסית וחברת הכביש יכולה 'לחיות' איתם. אך השפעת הכביש על הצמחייה הרבה יותר מרחיקה לכת מפגיעה בצמחי פקעת.

גם כאן, כמו במקרה של בעלי-החיים, מדובר בפגיעה קשה בבתי-גידול, בהחדרה של מיני צמחים שמלווים כבישים לאזורים לא פגועים יחסית ופגיעה בצמחייה עקב זיהום אוויר. "האוזון הרע", שנוצר כתוצאה מהתפרקות פוטוכימית של תחמוצות חנקן הנפלטות מכלי-רכב, פוגע ישירות בצמחייה ובחקלאות. בארצות-הברית מייחסים ל"אוזון הרע" פגיעה של 10-5 אחוזים בהיקף היבול החקלאי. אצלנו, הנזק עלול להיות גבוה יותר, עקב פירוק יתר של תחמוצות החנקן על-ידי קרינת השמש החזקה.

כבישים יוצרים בתי-גידול חדשים, אשר מינים מסוימים יכולים לנצל טוב יותר ולדחוק מינים אנדמיים מותאמים פחות. התופעה הזו נצפית בכל כבישי הארץ. בכך, מופר המאזן האקולוגי לכל אורך הכביש. חשוב לציין בהקשר זה, שהכביש גוזל עשרות אלפי דונמים של 'ריאות ירוקות'. לריאה ירוקה תפקיד כפול, הן בקליטת פחמן דו-חמצני מהאטמוספרה, הן בייצור חמצן והן בסינון מזהמים.



 

זיהום אוויר: סיכון בריאותי


כביש חוצה ישראל, בדומה לכבישים מהירים אחרים, יעודד שימוש ברכב. מטבע הדברים, שימוש-יתר ברכב מגביר את זיהום האוויר. לצורר המחשה: 'תרומתו' של נוסע בודד ברכב לזיהום האוויר גדולה פי 100, מאשר לזיהום שמייצרת רכבת באותו קטע-דרך.

חוקרים מאוניברסיטת קולורדו חקרו ומצאו קשר בין מידת הקרבה של בתי מגורים לכבישים ראשיים, לשכיחות מחלות סרטן (כולל לוקמיה) בילדים המתגוררים בהם. הממצא המצמרר: ילד המתגורר בקרבת כביש בנפח תנועה של 20,000 מכוניות ביום, נמצא בסיכון גבוה פי שישה לחלות בסרטן מאשר ילד במקום מרוחק יותר. נפח התנועה היומי הצפוי בכביש חוצה ישראל הוא 10,000 מכוניות בשעת שיא. יחלפו שנים רבות בטרם ניתן יהיה לבדוק בכלים מדעיים את השפעתו על בריאות האוכלוסייה המתגוררת בקרבתו. השאלה היא אם תושבי ראש העין, ג'לג'וליה, כוכב יאיר ויישובים אחרים לאורך הציר, מוכנים להיות שותפים שלא מרצונם בניסוי אפידמיולוגי זה.

כלי-רכב הם הגורמים לקשת רחבה של מזהמים, שהחמורים בהם תחמוצות חנקן וחלקיקים בקוטר של מיקרונים ספורים. אלו האחרונים, הנפלטים בכמויות גדולות ממנועי דיזל, עלולים לגרום לסרטן, מחלות לב ונשימה ואף לתמותה.

תחמוצות חנקן (בעיקר חנקן דו-חמצני) מסייעות ביצירת ערפיח. ענן סמיך וכהה זה הרובץ מעל ערים גדולות, נוצר מפירוק פוטוכימי (ריאקציה בנוכחות אור שמש) של תחמוצות חנקן לאוזון. מדובר, כמובן ב"אוזון הרע", שתסמיני החשיפה אליו הם צריבה בגרון ובעיניים, קשיי נשימה, החמרה של מחלות נשימתיות, בחילות והקאות. הנזק המצטבר בחשיפה מתמשכת לריכוזים נמוכים של אוזון, חמור אף יותר.

מזהם נוסף מכלי-רכב הוא הפחמן החד-חמצני, הנקרא גם "הרוצח הבלתי-נראה". מזהם זה מונע מהחמצן מלהתחבר להמוגלובין שבדם. בין התסמינים העיקריים שלו ניתן למנות כאבי ראש, סחרחורות ובחילות. מחקרים קושרים את ההיחשפות לו לפגיעה בתפקוד הלב, מערכת העצבים המרכזית ובהתפתחות עוברים.

אמנת קיוטו משנת 1997 קוראת לצמצום הפליטה של גזים הגורמים לאפקט החממה. היום כבר מוסכם על כל המדענים, שכדור הארץ מתחמם בקצב מהיר מהרצוי. העלייה בפליטת הפחמן הדו-חמצני מרכב מנועי, מחד, והיעלמות השטחים הפתוחים שמטמיעים אותו, מאידך, הם בין הגורמים העיקריים להתחממות זו. עושה רושם שמקבלי ההחלטות במדינת ישראל - ובעיקר ההחלטה על סלילת כביש חוצה ישראל - חושבים שהם חיים על כוכב אחר.

לסיכום, כביש חוצה ישראל תוכנן ברמה חובבנית הגובלת ברשלנות פושעת. לכן, חובה להפסיק מייד את העבודות ולהעריך מחדש את כדאיות הפרויקט לאור הנזק הפוטנציאלי. ברגע שהכביש יושלם, לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור.


* ד"ר אורי שיינס, המחלקה לביולוגיה, אוניברסיטת חיפה באורנים.

ביבליוגרפיה:
כותר: תכנון חובבני הגובל ברשלנות פושעת!
מחבר: שיינס, אורי (ד"ר)
תאריך: אפריל-מאי 2000 , גליון 31
שם כתב העת: ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
הוצאה לאור: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל
הערות לפריט זה: ד''ר אורי שיינס, המחלקה לביולוגיה, אוניברסיטת חיפה באורנים