ההכחדה הגדולה מכולן מחבר: יורם עשת

חזרה3

לפני כ-240 מיליון שנה אירעה בכדור הארץ שואה אקולוגית שגרמה להכחדה מסיווית של מרבית היצורים החיים בים וביבשה. מאובנים מיקרוסקופיים של נבגי פטריות וצמחים, ששרדו את ההכחדה, התגלו לאחרונה בשכבות סלע מאותה תקופה, והם מאפשרים ניתוח של דגם ההכחדה וההשתקמות של המערכות האקולוגיות לאחריה. מה הייתה סיבת השואה?

מספרם של היצורים החיים בכדור הארץ אינו קבוע, ומצוי בהשתנות מתמדת, אשר במהלכה מתפתחים יצורים ונכחדים אחרים. כל זמן שתהליך זה מצוי בשיווי משקל דינמי, אין הוא מוביל בהכרח לשינוי דרמטי במאזן המינים בכדור הארץ. אולם מניתוח תפוצתם של מאובנים שנשמרו בסלעים, מתברר כי בהיסטוריה של החיים בכדור הארץ היו תקופות בהן התרחשו ירידות חדות בכמות המינים או המשפחות. ירידות אלה מייצגות בעצם תהליך הכחדה, בו מספר הקבוצות הנכחדות גדול בהרבה ממספר הקבוצות החדשות המתפתחות. הכחדות כאלה התרחשו בתקופת הקמבריום (עד לפני כ-500 מיליון שנה), במעבר מהאורדוביק לסילור (לפני כ-435 מיליון שנה), במעבר מהדבון לקרבון (לפני כ-345 מיליון שנה), במעבר מתקופת הפרם לתקופת הטריאס (לפני כ-240 מיליון שנה), ובמעבר מהקרטיקון לטרצייר (לפני כ-65 מיליון שנה). אולם ללא ספק, ההכחדה של סוף תקופת הפרם היא הגדולה בהכחדות של יצורים שהתרחשה אי פעם על פני כדור הארץ. הממצאים מצביעים על כך שכ-80% מחסרי החוליות, בים וביבשה, וכ-96% מסך כל המינים היבשתיים, נכחדו בפרק זמן זה. ההכחדה פגעה ביצורי היבשה וביצורי הים כמעט ללא אבחנה. כה גדולה היתה, עד כי היא מכונה בפי מדענים רבים בשם "אם כל ההכחדות". על אף שתהליך ההכחדה התפתח, כנראה, במשך פרק זמן ממושך שקדם לסוף תקופת הפרם, הרי שהעדויות מתחום המאובנים מצביעות על האצת קצב ההכחדה לקראת סוף הפרם, האצה המגיעה לשיאה בהתמוטטות רוב מערכות החיים היבשתיות והימיות, והכחדת מרבית היצורים שבהן. ההכחדה רחבת הממדים והתמוטטות המערכות האקולוגיות מתבטאות גם בירידה ניכרת ביחס בין האיזוטופים היציבים (כפי שנמדד במאובנים) של פחמן-13 ו-פחמן-12 (¹²C ו-¹³C), הקשורה בהקטנה משמעותית ברמת הייצור הראשוני בפרק הזמן הזה. המונח ייצור ראשוני מתייחס לחומר האורגני המיוצר ע"י הצמחים בתהליך ההטמעה (פוטוסינתיזה), חומר אורגני חדש שנוצר "יש מאין". קצב הייצור הראשוני בכדור הארץ אינו קבוע, ונתון לתנודות בתקופות ובמקומות שונים. הסיבה לתנודות קשורה בגורמים רבים, ביניהם עוצמת הקרינה המגיעה מהשמש, וכמות המזון הזמינה ליצורים המטמיעים. היחס בין האיזוטופים היציבים של פחמן מהווה מדד מקובל להערכת קצה הייצור הראשוני. הוא מקבל ערכים גבוהים בתקופות של ייצור ראשוני גבוה. בתקופות של ירידה בייצור הראשוני, למשל בגלל חשכה בכדור הארץ, מתקבלת ירידה בערכי היחס בין שני איזוטופים אלה של פחמן.

הכחדות המוניות

מקובל לייחס אירועי הכחדה גדולים בתולדות כדור הארץ לשורה של גורמים. הגורם המוכר ביותר הוא התנגשות של גוף שמימי, כמו שביט או מטאוריט, בכדור הארץ. הכמות הגדולה של אבק שעולה מעצמת הפגיעה האדירה עשויה להתפזר באטמוספרה ולהישאר בה במשך זמן רב, וליצור ענן אבק אשר מסתיר את השמש וגורם לחשכה בכדור הארץ. בשל החשכה עשוי קצב הפוטוסינתזה בצמחים להיפסק לחלוטין או להחלש, דבר המוליך לפגיעה בייצור הסוכר בצמחים. אוכלי הצמחים ימצאו את עצמם ללא מזון, בעלי החיים הניזונים מהם יפגעו, וכל שרשרות המזון יפגעו באופן בלתי הפיך. בעקבות כך יתמוטטו המערכות האקולוגיות בים וביבשה ויכחדו היצורים החיים. ההחשכה אף מלווה בירידה חדה בטמפרטורה, מה שעשוי לתרום לתהליך ההכחדה. מנגנון מסוג זה מקובל על ידי רוב המדענים כהסבר להכחדה הגדולה שהתרחשה בסוף תקופת הקרטיקון, שבמהלכה נכחדו הדינוזאורים ויצורים יבשתיים רבים - צמחים ובעלי חיים, ויחד עימם כ-70% מהיצורים הימיים. חיזוק לסברה זו נמצא עם גילויין של שכבות סלע מאותה תקופה, שבהם נמצאו עקבות של היסוד הכימי אירידיום בכמויות גבוהות מהמקובל, שמקורו עשוי להיות בהתנגשות גוף שמיימי. גופים שמיימיים אלה (כמו מטאוריט), מכילים ריכוז גבוה יחסית של אירידיום. עקב פגיעתם, והתרסקותם על כדור-הארץ, עולה ענן אבק שמועשר ביסוד זה. האבק שוקע אחר כך ויוצר שכבות סלע מועשרות באירידיום. בסלעים נמצאו אף עדויות להתפתחות גל ענק-ממדים בים (גל צונאמי), שנוצר מההדף של ההתנגשות בין כדור הארץ והגוף השמיימי, וכן מכתש ענק אשר נוצר, לפי ההשערה, מהתנגשות זו.

ההשערה השנייה מדברת על התפרצויות געשיות רחבות-ממדים אשר במהלכן נפלטות לאטמוספרה כמויות אדירות של אפר וגזים. חלק מהגזים מכיל תרכובות הגורמות לעליית החומציות באטמוספרה ולירידת גשם חומצי שהשפעתו קטלנית על מרבית היצורים ביבשה ובים. האפר הוולקני עלול לגרום לחשכה בכדור הארץ ולתוצאות דומות לאלה שעלולות להיגרם מפגיעת גוף שמיימי.

מנגנוני הכחדה נוספים שהוצעו כוללים שינויי טמפרטורה ניכרים בכדור הארץ, שינויי מליחות באוקיינוסים, הידלדלות החמצן או הנוטריינטים (חומרי המזון), או ירידת מפלס האוקיינוסים. הבעיה היא כי אין בכוחם של מנגנונים אלה להסביר את הפגיעה הדרמטית בכל סביבות החיים בכדור הארץ, כמו זו שהתרחשה במעבר מעידן הפרם לטריאס, או מהקרטיקון לטרצייר.

מה שמעניין בהכחדה שהתרחשה בגבול בין עידן הפרם לטריאס הוא כי על אף עוצמתה יוצאת הדופן, עד לאחרונה לא נמצאו בסלעים מתקופה זו עדויות ברורות העשויות לשפוך אור על הסיבות לתהליך יוצא דופן זה, עדויות שעשויות לסייע בהעדפת אחד ממנגנוני ההכחדה שתארנו. ומטבע הדברים, יש הדבקים ברעיון של פגיעת גוף שמיימי, ויש כאלה הסבורים כי נסיגה גדולה במפלס הים היא הגורם לתופעה.

שינויים - מפתח להבנת מנגנון ההכחדה

במהלך העשור האחרון, במסגרת המחקר הפלינולוגי של הסלעים מתקופת המעבר פרם-טריאס, התגלו בישראל ובאלפים הדרומיים ממצאים השופכים אור חדש על מנגנון הכחדה אפשרי שהתרחש בפרק זמן זה, ובעקבות כך נפתח הנושא לדיון מחודש. במחקר זה בצעו חוקרים מאוניברסיטת אוטרכט, הולנד, המכון הגיאולוגי הישראלי ואוניברסיטת ניו-יורק בהשתתפותו של כותב המאמר, ניתוח מפורט בו בדקו כיצד ועד כמה השתנו מאובנים של צמחים זעירים (פלינומורפים) שנמצאו בסלעים מתקופה זו בישראל ובאלפים הדרומיים. ממצאי המחקר הצביעו על קיומה של שכבת חרסית דקה (כ-3 מ' עוביה) שהפלינומורפים הכמעט-יחידים שהתגלו בה היו נבגי פטריות, לצדם של שרידים מפוחמים של צמחים יבשתיים. תגלית זו, יחד עם הניתוח הכמותי המפורט של השתנות סוגי הפלינומורפים במעבר פרם-טריאס, היוותה נקודת מפנה בחקר תופעת ההכחדה. בעקבותיה הועלו השערות חדשות על מנגנון ההכחדה, והוצע מודל חדש המתאר את שרשרת התהליכים שהוליכו להכחדה הגדולה מכולן, במעבר מהפרם אל הטריאס.

על אף המחסור בעדויות ישירות המספקות מידע על מהותו של מנגנון ההכחדה, הצטברו במהלך העשור האחרון עדויות עקיפות המתבססות על מאובני צמחים זעירים - הפלינומורפים. ההנחה היא כי תיעוד מפורט של השינויים שאירעו בעולם הצומח במהלך המעבר מהפרם לטריאס ישפר את הבנת תהליכי ההכחדה ואת הגורמים להתהוותה. בעשור האחרון, החל משנת 1988, בדקתי את תפוצת הפלינומורפים ברצף הסלעים במעבר פרם-טריאס בישראל. מחקרנו מבוסס על חומר תת-קרקעי, מכיוון שסלעים מגיל זה אינם חשופים בישראל. מקורן של דוגמאות הסלע ששמשו במחקר היו בקידוחי נפט, שעומקם למעלה מקילומטר. בדקנו כיצד מתפלגים המאובנים בממצאים שנאספו מ-15 קידוחים בנגב, בשפלה הדרומית ובמדבר יהודה, ונוכחנו כי ההתפלגות מצביעה על קיומם של ארבעה שלבים מובהקים, המציינים את התפתחות עולם הצומח בים וביבשה. גילו של כל שלב מוגדר היטב על ידי מאובנים ידועים שגילם הוגדר בעבר באזורים נרחבים בעולם. כל שלב כזה מאופיין על ידי מאסף פלינולוגי מובהק, ומייצג צמחיה אופיינית.

השלבים

שלב I (מתקופת הפרם המאוחרת): בסוף תקופת הפרם שולטים בסביבות היבשתיות בישראל עצי המחט, שגרגרי האבקה שלהם מהווים מרכיב דומיננטי במאסף הפלינולוגי שלנו. הצמחייה מכילה גם מעט טחבים ועוד פחות פטריות, שנבגיהן מצויים באחוזים נמוכים במאסף. המאסף הפלינולוגי מכיל גם כמות נמוכה של מאובני אצות פלנקטוניות (אצות מיקרוסקופיות שגודלן כמאית המילימטר) ימיות המכונים אקריטרקים.

שלב II (הגבול בין תקופת הפרם והטריאס), המכונה גם "אירוע הפטריות" (Fungal Spike): שכבת חרסית חומה-אדומה בעובי של כמה מטרים המופיעה כמעט בכל הקידוחים שנבדקו, מייצגת את השלב הזה בישראל. המאובנים הכמעט יחידים שנמצאו בשכבה זו הם נבגי פטריות שהיוו את רוב רובו (כ-99%) של המאסף הפלינולוגי. נבגים אלה מייצגים השתלטות של פטריות על סביבות החיים היבשתיות. כל המאובנים שייצגו את עולם הצומח הפרמי היבשתי המפותח (שלב I), נעלמו ללא זכר. רוב האקריטרקים שייצגו את האצות הפלנקטוניות הימיות בשלב הראשון נעלמו.

שלב III (עידן הטריאס הקדום), המכונה גם "אירוע האצות הימיות" (Acritarch Spike): בשלב זה נעלמות הפטריות מהמאסף הפלינולוגי כמעט לגמרי, ובמקומן מופיע עושר עצום של מאובני אצות ימיות פלנקטוניות (אקריטרקים) המהווים למעלה מ-60% מהמאסף. במקביל, חוזרים להופיע, אם כי עדיין בכמויות קטנות, צמחי היבשה שנעלמו בשלב II. אלה הם בעיקר נבגי טחבים וגרגרי אבקה של מחטניים.

שלב IV (עידן הטריאס הקדום), או "תחילת החזרה לשגרה": המאסף הפלינולוגי בשלב זה מייצג חזרה הדרגתית של הצמחיה היבשתית להרכב הטיפוסי שאפיין אותה בשלב I: המחטניים חוזרים להיות שליטים, ולידם צמחיית טחבים קטנה. האצות הימיות (אקריטרקים) ממשיכות להיות דומיננטיות. המחקר הראה שתהליך הדרגתי זה, של התרבות המחטניים והמשך שלטון האצות הימיות, נמשך עוד כ-10 מיליון שנים, עד לטריאס התיכון.

פירוש ההשתנות

בשל עצמתה האדירה של ההכחדה בסביבות הימיות והיבשתיות במעבר מהפרם לטריאס, חייב כל הסבר לשינויים שעברו על עולם החי והצומח במהלך ההכחדה להתייחס לתהליכים הבו-זמניים שהתרחשו בים וגם ביבשה. חלקם של הפלינומורפים שנמצאו בכל אחד מארבעת שלבי המעבר פרם-טריאס שתוארו לעיל, מוצאו ביבשה (למשל, גרגרי אבקה ונבגים). חלקם האחר של הפלינומורפים, מוצאו בים (למשל אצות פלנקטוניות זעירות - אקריטרקים). הרכב מאובנים זה, ובמיוחד "אירוע הפטריות" ו"אירוע האצות הימיות", פותחים בפנינו צוהר אל התהליכים שהתרחשו בו-זמנית במעבר פרם-טריאס בים וביבשה, ומאפשרים לנתח את רצף התהליכים שהתחוללו לפני, בזמן ואחרי השואה האקולוגית.

אנו סבורים כי המפתח להבנת תהליכי השינוי מצוי בשני האירועים הדרמטיים, "אירוע הפטריות" ו"אירוע האצות הימיות", אשר התרחשו בזה אחר זה במעבר מהפרם לטריאס, ואשר הבנת מהותם מאפשרת לנו להתבונן בתהליכי התמוטטות והשתקמות של עולם העובר שואה אקולוגית רחבת ממדים. ננסה לתאר להלן הצעה המפרשת את התהליכים האקולוגיים כפי שהם מתבטאים בהרכב המאספים הפלינולוגיים:

הריבוי בגרגרי אבקה של מחטניים בשלב I מצביע על כך כי בסוף תקופת הפרם שלטו ביבשה יערות מחטניים מפותחים ביותר. ביערות אלה התקיימה אוכלוסייה מצומצמת של טחבים ופטריות, המיוצגת על ידי נבגים שונים. מכיוון שמאסף פלינולוגי זה מופיע ברוב חלקי כדור הארץ, ניתן להניח כי יערות המחט כיסו שטחי ענק ביבשה. באותו זמן, מתקיימת בים אוכלוסייה יציבה של אצות פלנקטוניות ששרידיהן (האקריטרקים) מופיעים במאסף הפלינולוגי בכמות נמוכה.

בשלב II ("אירוע הפטריות"), במעבר מהפרם לטריאס, אנו עדים להעלמות מוחלטת של רוב הצומח המפותח מהתקופה, ובמקומו משתלטת אוכלוסיית פטריות, שנבגיה מרכיבים את רוב המאסף הפלינולוגי. גם האצות הפלנקטוניות נעלמות כמעט לחלוטין. אנו סבורים כי "אירוע הפטריות" מייצג את שיאה של השואה האקולוגית בגבול פרם-טריאס, ונבגי הפטריות מייצגים את ה"ניצולים" המעטים ביבשה משואה זו. ההיעלמות הכמעט מוחלטת של שרידי האצות הפלנקטוניות מציינת את עצמת פגיעתו של אירוע ההכחדה בים. "אירוע הפטריות" תועד לראשונה בישראל ובאלפים, ולאחרונה יותר ויותר חוקרים מדווחים עליו בכל אחת מיבשות תבל. ההתפרסות העולמית של "אירוע הפטריות" הפכה אותו כיום לאחד האירועים המקובלים בעולם המציינים את הגדרת הגבול פרם-טריאס.

כיצד ניתן להסביר את תופעת השתלטות הפטריות על עולם היבשה? אם אכן הייתה השואה האקולוגית בגבול פרם-טריאס מלווה בהכחדה רחבת ממדים בעולם החי והצומח, הרי יש להניח כי חלקים נרחבים מכדור הארץ כוסו, תוך פרק זמן קצר, במרבדי חומר אורגני שמקורו באורגניזמים שנכחדו. מצע אורגני זה היווה תשתית אידיאלית להתפתחות אוכלוסיות אדירות של פטריות, שאינן מבצעות פוטוסינתיזה, ומתפתחות היטב על מצע רקב. תמיכה להשערה זו מתקבלת מהעובדה ש"אירוע הפטריות" באלפים נמצא בשכבה המייצגת את שיאה של ההכחדה, בה גם נמצא שיא הירידה ביחס בין האיזוטופים היציבים ¹³C ו-¹²C, ירידה חדה המצביעה על הפסקה מוחלטת כמעט בייצור הראשוני. חוקרים שונים, כמו מרדכי מגריץ המנוח ממכון וייצמן, הציעו בעבר את האפשרות שירידה כה דרמטית מייצגת הפסקה כמעט מוחלטת בייצור הראשוני. במצב כזה, בו תהליך הפוטוסינתיזה כמעט ונפסק, אין כמעט התחדשות של חומר אורגני, והמצע שעליו שגשגו הפטריות התחמצן תוך פרק זמן קצר ולבסוף הידלדלה אוכלוסייתן עד להיעלמותן הכמעט מוחלטת. אנו מעריכים כי פרק הזמן המיוצג על ידי "אירוע" הפטריות נע בין 25,000 ל-50,000 שנים.

במהלך השואה האקולוגית של המעבר פרם-טריאס, נפגעו קשות אוכלוסיות היצורים ששרדו בים, לאחר שלמעלה ממחציתם נכחדו. מצב זה הוליך לפתיחתן של גומחות אקולוגיות רבות, אשר היו מאוכלסות בצפיפות קודם לשואה האקולוגית. בתנאים אלה יש יתרון ליצורים אופורטוניסטים, המסוגלים להשתלט במהירות על גומחות פנויות. האקריטרקים מקובלים במחקר הגיאולוגי כמייצגים אצות פלנקטוניות ימיות אופורטוניסטיות שהופיעו בתקופות גאולוגיות שונות באוקיינוסים באזורים שעברו משברים אקולוגיים, והשתלטו עליהן מיד לאחר שיאו של המשבר. לפיכך, אנו מציעים לראות ב"אירוע האצות הימיות" (שלב III) כמייצג את הסביבות הימיות המתחילות להשתקם לאחר השואה האקולוגית של המעבר פרם-טריאס. הופעת מעט גרגרי אבקה של מחטניים ונבגי טחבים במאספים של שלב זה, מעידה על תחילתו של תהליך השתקמות צמחיית היבשה, שבתחילתו מופיעים צמחים ירודים (טחבים) ורק בהמשכו - הצמחים העילאיים (המחטניים).

בשלב IV, ממשיך תהליך ההשתקמות של המערכות בים וביבשה כאחד. ביבשה נמשך התהליך כ-10 מיליון שנה, עד אמצע הטריאס, ובמהלכו חוזרות להתקיים בעולם חברות צמחים דומות לאלה שהתקיימו בתקופת הפרם, עוד בטרם אירוע ההכחדה. בים ממשיכים האקריטרקים לשלוט עד סוף הטריאס התיכון.

וכיצד יכול היה כל זה להיגרם?

לרוע המזל, שכבות הסלע במעבר פרם-טריאס לא שימרו עדויות ברורות לסיבותיה של השואה האקולוגית שהתחוללה בתקופה זו. אין בידינו עדויות לפגיעת גופים שמיימיים בכדור הארץ, כפי שנמצא בהכחדה שהתרחשה בגבול עידן הקרטיקון והטרצייר. לעומת זאת, הירידה החריפה באיזוטופים של פחמן, שתועדה בסלעים מהמעבר פרם-טריאס באלפים, מעידה בבירור על הפסקת הייצור הראשוני שהתרחש בד בבד עם אירוע הפטריות בשיאו של אירוע ההכחדה. ניתן לומר במידה רבה של ביטחון כי אין כיום מודל אחד ברור להסברת ההכחדה, וכל ההסברים שהוצעו עד כה לוקים בחסר. אך לאור ההתפרסות העולמית של "אירוע הפטריות", כמו גם תגליות חדשות העוסקות בהיקפן של התפרצויות געשיות במעבר פרם-טריאס נראה שיש טעם לבחון מקרוב את האפשרות שהתפרצויות געשיות רחבות ממדים הובילו להתערערות המערכות בכדור הארץ על ידי יצירת גשם חומצי שירד באזורים נרחבים.

לשם בחינת השערה זו, ננסה להתבונן ב"מדרגות הסיביריות" (Sibirian Traps) - רצף של יותר מ-45 קילוחי לבה שעביים מגיע לפחות ל-3,700 מטרים, נפחם הכולל מוערך בכ-1.5 מיליון קילומטרים מעוקבים ואולי יותר, משום שחלקם מצוי מתחת לשרשרת הרי אורל. לשם השוואה, ההתפרצות הוולקנית האדירה של הר הגעש לאקי באיסלנד (שהתרחשה ב-1783) יצרה "רק" 15 קילומטרים מעוקבים של לבה. בדיקות גיל שנערכו על סלעי המדרגות הסיביריות הצביעו על כך שהן נוצרו במשך זמן קצר, קרוב לוודאי תוך פחות מ-600,000 שנה, החל מסוף הפרם ואל תחילת הטריאס. תיארוך זה מתאים לגיל שנקבע להתפרצויות הגעשיות הנרחבות בהן שקעו שכבות עבות של אפר על גבי שטחים נרחבים בדרום סין. נכון להיום, המחקר של תפרוסת התופעות הגעשיות במעבר פרם-טריאס רחוק מלמצות את עצמו, ומידע מפורט ממחקרים מודרניים, חושף את היקפה הגדול של הגעשות בתקופה זו. נציין כאן כי גם בישראל נמצאו עדויות לתופעות געשיות במעבר פרם-טריאס, אלא שהיקף התופעה ועוצמתה אינם ברורים עדיין כל צורכם.

אנו מציעים לשקול את האפשרות שהתפרצות וולקנית אדירת-ממדים בגבול פרם-טריאס גרמה לסדרת אסונות אקולוגיים, שהעיקרי שבהם היה גשם חומצי רחב ממדים שמקורו בתרכובות הנפלטות לאטמוספרה במהלך ההתפרצות. החומציות הגבוהה גרמה להכחדת מרבית היצורים בכדור הארץ, מלבד מספר קבוצות "ניצולים", כמו הפטריות בעלות הסבילות האקולוגית הגבוהה לתנאי חומציות. כתוצאה מהכחדת היצורים הראשונים בשרשרת המזון, נגרמה הפסקה כמעט מוחלטת בייצור הראשוני בכדור הארץ, הפסקה הניתנת לזיהוי בעזרת ניתוח דגם השינוי של האיזוטופים היציבים של פחמן. לגשם החומצי יש להוסיף תופעות לוואי כמו שריפות ועלייה בקרינה על-סגולה בשל דלדול שכבת האוזון אשר תרמו ללא ספק להאצת תהליכי ההכחדה. תנאים אלה, אשר הובילו להכחדה חסרת תקדים בתולדות כדור הארץ, היו גם הגורמים לפריחתה של אוכלוסיית פטריות צפופה ("אירוע הפטריות"), אך קצרת-ימים ששגשגה בתנאי החומציות הגבוהה, על גבי הרקב האורגני שמקורו ביצורים שנכחדו.

האם יש בכוחן של התפרצויות געשיות, רחבות ממדים ככל שיהיו, לגרום באופן בלעדי לשואה אקולוגית כה גדולה, כמו זו של המעבר פרם-טריאס? הדעות בנושא חלוקות, במידה רבה בשל הקושי להעריך במדויק את היקף ההתפרצויות הוולקניות ואת טיב התרכובות שנפלטו לאטמוספרה במהלכן. מדענים רבים מציעים כי השואה האקולוגית היא למעשה תולדה של מספר גורמים אשר חברו יחדיו ויצרו את התנאים שהובילו להכחדה. בין גורמים אלה, מייחסים מדענים שונים משקל מיוחד לירידה במפלס האוקיינוסים אשר הגיעה לשיאה במעבר פרם-טריאס והובילה לשינוי חריף בסביבות הימיות, לצד הפיכתם של שטחי ים רדודים ליבשה, והכחדת היצורים החיים בהם.

יהיה ההסבר למנגנון השואה האקולוגית בגבול פרם-טריאס אשר יהיה, נראה כי יש לחפשו בניתוח טיב השינויים שהתחוללו בעולם החי והצומח, כפי שהצענו במאמר זה.