מבוא לספר מיכה : שם הנביא מקומו ופועלו מחבר: שמואל ורגון

חזרה3

מיכה הוא האחרון שבארבעת הנביאים (הושע, ישעיהו, עמוס ומיכה) שהיו, על-פי חז"ל, ב"פרק (זמן) אחד" (פסחים פז, ע"א). ספר מיכה הוא השישי שבקובץ תרי-עשר לפי סדר המסורה, והשלישי לפי סדר תרגום השבעים, שבו נקבע מקומו אחרי הספרים הושע ועמוס. במספר פסוקיו (105) הוא הקטן מבין ארבעת ספרי הנביאים האלה.

שם הנביא, מקומו ופועלו

בשני מקומות בספרות הנבואה מכונה הנביא "מיכה המרשתי (המורשתי)" (א, א; ירמיהו כו, יח). מיכה, שהוא צורה מקוצרת של השם התיאופורי (נושא את שם ה') מיכיהו, היה שם נפוץ בישראל בתקופת המקרא: שנים-עשר אנשים בשם זה נזכרו בו בכתובים שונים. בין השאר היה זה שמו של מיכיהו בן ימלה, נביא שחי בימי אחאב ויהושפט וניבא על מותו של אחאב במלחמת רמות על גלעד. מקור השם כנראה בשירי שבח ותהילה לה', המעלים על נס את ייחודו, כגון "מי כמכה באלם ה'" (שמות טו, יא); גם בהימנון לה' שבסוף ספר מיכה נמצא: "מי אל כמוך" (ז, יח). השם התגלה גם על חותם קדום בכתיב מיכיה[ו], ובטביעת חותם בחרס הוא מופיע בצורה מכא (כתיב חסר). שם זה מצוי גם באיגרות יב. צורתו השלמה של השם היא מיכיהו, והגייתו מיכיהו או מיכיהו, וכן מיכיה (מלכים-ב כב, יב; נחמיה יב, לה, מא). שמות המביעים רעיון זה מצויים גם באכדית, כגון: Mannu=ki=ma=i=li=a - מי כאלי; Mannu=ki=^ilu Adad – מי כאל אדד, ועוד.

המקרא אינו מזהה את מיכה על-פי שם אביו או בית-אביו, כברוב כותרותיהם של ספרי הנביאים (להוציא את עמוס, עובדיה וחבקוק), אלא על-פי שם עירו. מסתבר ש"מורשת" היא העיר הנזכרת ב-א, יד בשם "מורשת גת". על-פי שמה שכנה עיר זו סמוך לעיר גת-פלשתים המזוהה כיום עם תל צפית שליד נחל האלה, כ-3 ק"מ מדרום-מזרח לקיבוץ כפר מנחם. מן הכתוב ב-א, יג-טו אפשר להסיק שמורשת שכנה בשפלת יהודה, בקרב לכיש, אכזיב, מרשה ועדולם. בידינו גם עדות לכך במקור חוץ-מקראי: באחד ממכתבי אל-עמארנה מודיע שוורדתה (אולי מלך גת) שהעיר לכיש מרדה, וכי העיר מורשת (alu Mu=u=ra=aš=ti) נתפסה על-ידי המורדים (אל-עמארנה 335, שורות 16-17). חוקרים רבים מזהים את מורשת גת בתל אל-ג'דידה (תל גודד), כ-2.5 ק"מ מצפון-צפון-מזרח לבית גוברין, אך לפי הצעה אחרת יש לזהות את העיר בתל בורנה, כ-2.5 ק"מ מצפון-מערב לבית גוברין. השורש שממנו נגזר שם העיר מורשת אינו ור"ש או יר"ש, כפי שמקובל על חוקרים רבים, אלא אר"ש, כמו מוסרה (ירמיה ה, ה; כז, ב, ועוד) מן השורש אס"ר. שורש זה נשתמר בכתיב האכדי של העיר: Mu=u=ra=as=ti , המלמד אולי על צורתו המקורית "מארשת" (האל"ף המקראית נבלעה בתנועה הקודמת לה).

השורש אר"ש משמעותו לבקש, לדרוש או לרצות, ולפיכך משמעות שם העיר היא כנראה "הנדרשת", "המבוקשת".

בספר מיכה לא שולבו סיפורים על אישים או על מאורעות היסטוריים (כבספרי ישעיה, ירמיה ועמוס), ואף לא תוארו בו מעשים סמליים (כבספרי הושע, ירמיה ויחזקאל). אין אנו מוצאים בו חזיונות (כבעמוס, ישעיה ויחזקאל), וגם לא נאמר בו דבר על יחס הנביא לאלוהיו, על ספקותיו ולבטיו ועל הדרך שבה קיבל את נבואתו. רק במקום אחד בספר זה אנו קוראים על תגובת מיכה האיש על המצב החברתי המעורער ביהודה: הוא אינו אומר נואש, אלא מתפלל ומקווה לישועת ה': "ואני בה' אצפה אוחילה לאלהי ישעי, ישמעני אלהי" (ז, ז).

תוך כדי ויכוח עם הנביאים המתעים את העם מצהיר מיכה על מקור סמכותו כנביא: "ואולם אנכי מלאתי כח את רוח ה' ומשפט וגבורה להגיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו" (ג, ח). בנבואותיו הוא מגנה את חטאי השכבה השלטת (ראה להלן) ורואה את עוצמתן הכלכלית והמדינית של שומרון וירושלים כשורש החטא. אף חטא עבודת האלילים נזכר בנבואותיו (א, ז; ה, יא-יג; ואולי במרומז גם ב-ו, א-ח, וראה פירושנו לנבואה זו).

מיכה הרבה להינבא על העוול החברתי שהתפשט ביהודה בימיו, ונבואותיו אלה הקימו לו מתנגדים ושונאים, ולעתים היה אף נתון בסכנת מוות.

שלא כבדברי ישעיהו בן דורו אין בספרו נבואות העוסקות במישרין ובמפורש במדיניות החוץ של יהודה, ועם זאת חזה מיכה את תוצאות המהלכים המדיניים בדורו: חורבן שומרון (א, ו) והאסון שיגיע עד יהודה וירושלים (א, ח-ט, י-יב, יג-טו). על התייחסותו לעתידה של יהודה ועל ויכוחיו בנושא זה עם מתנגדיו ראה דיונינו בפרקים ד-ה.

לפריטים אחרים קשורים לנושא:
מבוא לספר מיכה : שם הנביא מקומו ופועלו
מבוא לספר מיכה : הרקע ההיסטורי לנבואת מיכה
מבוא לספר מיכה : נוסח ולשון
מבוא לספר מיכה : מבנה הספר חלוקתו וסידורו
מבוא לספר מיכה : תוכחה חברתית בספר מיכה
מבוא לספר מיכה : השינוי החברתי- דתי בחזונות מיכה