ריכרד ואגנר 1883-1813 מחבר: ג'ון סטנלי

חזרה3

ריכרד ואגנר 1883-1813
Richard Wagner

יצירות מומלצות

דמדומי האלים
Decca 414 115-2DH4
בריגיט נילסון (סופרן), ברונהילדה; וולפגנג וינדגאסן (טנור), זיגפריד; גוטלוב פריק (בס), האגן; גוסטב נידלינגר (בס-בריטון), אלבריך; דיטריך פישר-דיסקאו (בריטון), גונתר; מקהלת האופרה הממלכתית של וינה; התזמורת הפילהרמונית של וינה / גיאורג שולטי
שולטי נמנה מאז ומתמיד עם אשפי הקלטות הסטריאו, והמאזינים ימצאו בדמדומי האלים שלו חוויה צלילית מרהיבה. מבחינה קולית ייצג ביצוע זה את עונת הפריחה האחרונה בתור הזהב של ואגנר.

טריסטן ואיזולדה
Deutsche Grammophon 413 315-2GH4
רנה קולו (טנור),טריסטן; מרגרט פרייס (סופרן), איזולדה; בריגיטה פסבנדר (סופרן), ברנגנה; קורט מול (בס), המלך מרקה; דיטריך פישר-דיסקאו (בריטון), קורוונל; ורנר פון גץ (טנור), מלוט; מקהלת הרדיו של לייפציג; תזמורת שטאטסקפלה מדרזדן / קרלוס קלייבר
סיפור האהבה המוסיקלי הגדול בכל הזמנים, ומקור לא אכזב ללהט ללא גבול. קלייבר נפלא - מהיר, אימפולסיבי ואלגנטי - ופרייס וקולו משכנעים בתפקיד זוג האוהבים.

יצירות מייצגות

טנהויזר
לוהנגרין
זהב הריין
הוולקירה
זיגפריד
המייסטרזינגר מנירנברג
פרסיפל

ריכרד ואגנר נולד בלייפציג אך גדל בדרזדן, שאליה עקרה משפחתו זמן קצר לאחר לידתו. בצעירותו נמשך אל הפילוסופיה והספרות, אך ב-1831 בחר במוסיקה כנושא לימודיו באוניברסיטת לייפציג. יצירותיו הראשונות היו סימפוניה ושתי פתיחות קונצרטיות, וב-1833 החל לחבר את האופרה הראשונה שלו, הפיות, שלא בוצעה בימי חייו.

ואגנר החל את פעילותו בעולם האופרה כמנצח מקהלה בווירצבורג, וכעבור שנה התמנה למנהל המוסיקלי של בית-האופרה של מגדבורג.
בתקופת עבודתו שם הופקה אהבה אסורה, האופרה הראשונה שלו שבוצעה בנוכחות קהל. ב-1836 התחתן ואגנר עם מינה פלאנר, זמרת ושחקנית. נישואיהם נמשכו שלושים שנה, אף שפרשיות האהבים התכופות של ואגנר היו למינה מקור צער מתמיד.

רצונו העז של ואגנר להלחין, במקום לנצח, הניע אותו לצאת לסדרת מסעות. בפריס אילץ אותו חסרון כיס לעבד מוסיקה לריקודים ולכתוב שירים ומאמרים. ב-1842 שב ואגנר עם אשתו לגרמניה כמעט בחוסר כול, אך לפני כן הספיק להלחין שתי אופרות חשובות: רינצי, אופרה היסטורית גדולה שהושפעה מהאופרה האיטלקית והצרפתית, וההולנדי המעופף, האופרה הראשונה המבשרת על סגנונו הבשל של ואגנר.

שתי היצירות הצליחו בהופעות הבכורה שלהן בדרזדן, ב-1842 וב-1843, וכתוצאה מכך התמנה ואגנר למנצח אופרת-החצר בעיר. בתקופת עבודתו בדרזדן חיבר ואגנר את טנהויזר ואת לוהנגרין, העוסקות שתיהן באהבה רוחנית וחושנית. ואגנר כתב את הליבריות בעצמו, כפי שעשה בכל האופרות שלו - טנהויזר היא עיבוד של פיוט גרמני מהמאה ה-13, ולוהנגרין מבוססת על אפוס מאת מחבר בלתי ידוע.

ב-1849 הוצא נגד ואגנר צו מאסר בעקבות תמיכתו בתנועות המהפכניות, והוא נאלץ להימלט מזכסן. את שתים-עשרה שנות גלותו עשה בעיקר בשווייץ, ושם כתב ספרים בנושאים כגון תורת הגזע, צמחונות והיגיינה, וגם שני ספרים רבי-השפעה על מוסיקה ואמנות.

באותה תקופה החל ואגנר לכתוב את יצירת המופת המונומנטלית שלו, טבעת הניבלונגים. זוהי יצירה אדירת ממדים, המורכבת מארבע אופרות באורך מלא - זהב הריין, הוולקירה, זיגפריד ודמדומי האלים - והיא העסיקה את ואגנר לסירוגין עד שנת 1874. את המקור לליברית מצא בסאגת הניבלונגים העתיקה, העוסקת, בין השאר, במאבק בין האהבה לכסף. טבעת הניבלונגים מדגימה את גישתו המהפכנית של ואגנר לאופרה, המוותרת על הרצ'יטטיב והקטעים הנפרדים לטובת פרקים ארוכים של מוסיקה רצופה. מאפיין יסודי אחר של ואגנר הוא השימוש ב"לייטמוטיב" - מנגינה או משפט המייצגים דמות או רעיון, שהופעתם מבשרת או מתווה התפתחות כלשהי בנושא שהם מייצגים.

ואגנר קטע את הלחנת זיגפריד כדי לעבוד על טריסטן ואיזולדה. ההשראה לכתיבת האופרה באה בחלקה מפרשיית האהבים שלו עם מתילדה וזנדונק, שבהשפעתה כתב גם את השירים המכונים שירי וזנדונק. טריסטן ואיזולדה עוסקת באהבה חובקת-כול, שאין לה תוחלת בעולם הזה ומימושה בא רק עם המוות. ואגנר השתמש בהרמוניות מפתיעות שצפו חמישים שנה קדימה, אל יצירותיהם של שנברג וברג, והתוצאה היתה אופרה סוערת ויפה להפליא, שביצועה היה כה בעייתי עד שהעבודה על ההפקה המקורית הופסקה אחרי שבעים ושבע חזרות.

אחת מיצירותיו הבודדות של ואגנר להרכב שכולו כלי היא אידיליית זיגפריד, שחוברה כמתנת יום-הולדת לאשתו השנייה קוזימה, אותה נשא ב-1870 אחרי מותה של מינה. היצירה בוצעה מחוץ לחדר השינה של קוזימה בבוקר חג-המולד ב-1870, בניצוחו של ואגנר. במהלך הפוגה בעבודתו על טבעת הניבלונגים כתג ואגנר את האופרה הקומית היחידה שלו, המייסטרזינגר מנירנברג, שהופקה במינכן ב-1868. המצוקה הכלכלית הקשה שממנה סבל ואגנר באותה תקופה נפתרה בידי מלך בוואריה הצעיר, לודוויג השני, שהיה מעריץ נלהב של המלחין. התמיכה הכספית שקיבל מהמלך איפשרה לוואגנר לממש את חלומו לייסד פסטיבל המוקדש לאופרות שלו. הפסטיבל נפתח ב-1876 בבית-האופרה שנבנה בביירויט, בדרום גרמניה, והאופרה הראשונה שהופקה בו היתה טבעת הניבלונגים. חוץ מהפסקות בזמן מלחמות-העולם, המשיך פסטיבל ביירויט להתקיים ברציפות, ועד היום לא בוצעה בו אפילו אופרה אחת שלא נכתבה בידי ואגנר.

יצירת המופת האחרונה של ואגנר, פרסיפל, מבוססת על האגדה העתיקה של הגביע הקדוש, וממשיכה לפתח את נושאי האהבה, ההקרבה והגאולה שחקר ביצירותיו הקודמות. בגלל אופיה הדתי של היצירה, ביקש ואגנר שהיא תוצג רק בביירויט, אך לאחר שפג תוקפן של זכויות היוצרים ב-1913 לא הצליחו יורשיו למנוע את ביצועה במקומות אחרים.

פרסיפל הושלמה ב-1882, וכעבור שנה לקה ואגנר בהתקף לב קטלני בוונציה. האופרות שלו ואישיותו התקיפה שלטו במוסיקה הגרמנית במחצית השנייה של המאה ה-19, השפעה שעוצמתה לא פחתה במאה השנים שחלפו מאז.

Classical Net - אתר בו ניתן לשמוע קטעים מיצירותיו של ואגנר