 |
|
 |
|
נבואה במארי
מחבר:
אבי ורשבסקי
|
|
 |
|
 |
|
בממצאים ארכיאולוגיים מתרבויות שכנות ( כמו מצרים ואוגרית) נמצאו עדויות למתנבאים. אופי הנבואה שהשתקף מממצאים אלה היה התנבאות מתוך אקסטזה,* או ניחוש בעזרת אמצעים שונים. הנביא שהצטייר ממצאים אלה הוא מעין מגיד עתידות, העוזר לאנשים, לעיתים תמורת תשלום לפתור בעיות שונות בחיי היום – יום. בעקבות ממצאים אלה סברו חוקרים שונים וביניהם חוקר המקרא יחזקאל קויפמן כי יש הבדל מהותי בין הנבואה בארצות המזרח הקדום לבין הנבואה הקלאסית בספרי המקרא, המתאפיינת בנביאים - שליחים, הממלאים תפקיד ציבורי – חברתי.
 |
מה נתגלה בארכיונים של מארי? |
דעתו זו של קויפמן נסתרה בחלקה בעקבות חשיפת הארכיונים של העיר הקדומה מארי ב-1936. בעיר המסופותמית מארי נמצאו תעודות מתחילת האלף השני לפני הספירה. כמה מהתעודות האלה מתייחסות לנביאים שלא התנבאו באופן "מקצועי" ולא השתמשו בטכניקות מאגיות שונות, אלא חוו התגלויות חד פעמיות ביוזמת האל. בין הנביאים האלה מצויים גם נשים ונערים, ולמסרים שהם נושאים יש אופי של שליחות ,בדומה לנביאים המקראיים. באחת התעודות מוזכר נביא אנונימי הפונה לזמרילם, מלך מארי, ואומר לו:
"…איני דורש ממך מאומה, כאשר עשוק או עשוקה יצעקו אליך קום ועשה דינם. זהו מה שאני דורש ממך ומה ששלחתי אליך עשה. שמע דברי והארץ ממוצא שמש עד מערבה … [אתן לך]."
דברים אלה דומים מאוד לרעיונות שהעלו נביאים מקראיים ,ובמיוחד מיכה: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך:" (מיכה ו,8).
|
ובכל זאת מה מייחד את הנבואה המקראית? |
עדויות אלה מערערות את קביעתו של קויפמן, שלפיה הנביא כשליח הוא תופעה ישראלית ייחודית, אולם אינן סותרות אותה לחלוטין. גם בנבואת מארי לא מופיעים כמה מהמאפיינים החשובים של הנבואה השליחית – המקראית. הנבואות המקראיות כוללות כתבים נבואיים סדורים הנושאים קו אידיאולוגי ברור, ואילו הממצאים ממארי הם תיעוד של פניות נבואיות קצרות שנרשמו בידי פקידי ממשל. פניות אלה הן יחידות עצמאיות, חד פעמיות שאינן חלק מ"תורת נביאים" שלמה. ועוד הבדל - רוב נבואות מארי אינן מוכיחות את העם, אלא בדרך כלל פונות למלך ולפקידי ממשל ומתמקדות בעיקר בענייני פולחן שונים.
* אקסטזה, מצב של התלהבות חזקה מאוד הכרוך בטשטוש חושים. תופעת האקסטזה הייתה קיימת בפולחנים דתיים שונים ביניהם כנראה גם פלחן לאל בעל. והיה אמצעי למעבר למצב תודעתי אחר. לעיתים ההגעה לאקסטזה הייתה כרוכה בשימוש במוסיקה,בריקוד, וכן בשכרות הוללות מינית והתגודדות.
|
