הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > נבואה > ירמיה


ירמיה כח : בין שני נביאים - המילים המנחות בירמיה כח
מחבר: פרופ' גרשון ברין


מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור
חזרה3

נושא הפרק הוא המאבק שבין שני אישים, המייצגים תנועות רוח בתחום הנבואה. על צדדים מהותיים של נושא המאבק ראה בפרק אחר. כאן אני משלים את העיונים הספרותיים על ידי בדיקת כלי המבע שבפרק. ראש לכל נבדוק את עניין המלים המנחות1.

1. נב"א. לשון נב"א כשם וכפועל בא בפרק 19 פעמים. חנניה ... הנביא (1, 5, 10, 12, 15, 17) הנביאים (8); ירמיה הנביא (5, 6, 10, 11, 12, 15); הנביא (3 פעמים בפס' 9); נבאת (6); וינבאו (8); ינבא (9).
19 הפעמים של שימוש נב"א בפרק נחלקות ל- 16 כשם ו- 3 כפועל. הרי זה לפי ממוצע של למעלה משימוש אחד לכל פסוק (בסך הכל יש 17 פסוקים בפרק), מה שמעיד על עיסוק אינטנסיבי בנושא זה. 6 פעמים מכונה כך חנניה ו-6 פעמים ירמיהו. תן דעתך, שאולי לא מקרה הוא, שלגבי שניהם2 בא שימוש מספרי זהה. אף זה משקף את הסבך, שהקהל מצוי בו בבואו להכריע בין שני אלו, באשר שניהם נראים לו נביאים.
הלשון הכללי 'נביאים' בא רק פעם אחת בפרק, וביחיד שלוש פעמים (כולן בפסוק אחד).
3 פעמים בא, כאמור, השימוש בפועל נב"א, מהן שתיים ביחס לנביאים, ובכללם אלו, שהוזכרו בכללי ההבחנה בין נביאים שונים – פס' 9-8. 4 פעמים בא שימוש בנב"א כשם שביחס לכלל הנביאים; לפעולתם הוקדשו שני פעלי נב"א.
פעם נוספת בא נב"א כפועל ביחס לחנניה עצמו. ושים לב, שירמיהו עצמו, אף שהוא מוגדר כנביא אותו מספר פעמים כחנניה, הרי פעילותו אינה מנוסחת בנב"א. ר', למשל, "אך שמע נא הדבר הזה אשר אנכי דבר באזניך"(7). והשווה הלשון "דבר הנביא" בפס' 9.

2. כה אמר ה'. בפרק בא הצירוף "כה אמר ה'" 4 פעמים.

בדברי חנניה –
(2) "כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל (לאמר שברתי את על מלך בבל)";
(11) "כה אמר ה' (ככה אשבר את על נבוכדנצר)".

בדברי ירמיהו
(14) "כה אמר ה' וכו' (על ברזל נתתי על צואר כל הגוים)";
(16) "כה אמר ה' (הנני משלחך מעל פני האדמה" וגו').

שתי הפעמים, שהצירוף בא מפי חנניה, מתייחסות לאמירה, שהאל עתיד לשבור את עול מלך בבל. גם בעניין זה בא זיהוי בין חנניה לירמיהו, באשר אף זה, האחרון, משתמש פעמיים בנוסחה "כה אמר ה'". יושם אל לב, שפעם אחת בדברי ירמיהו בא ונוסח ניגודי לדברי ה' שבפי חנניה. זה אומר "שברתי את על" וגו', וכנגדו בא ירמיהו ומצטט דבר ה' "על ברזל נתתי... לעבד את נבוכדנצר". לאחר שניבא כזאת נמצא, שדעתו נחושה, שדברי ה', שהובאו ע"י חנניה אינם אלא שקר "ואתה הבטחת את העם הזה על שקר"(15). לפיכך כפועל יוצא מזה בא דבר ה' השני שבפי ירמיהו, והוא דבר אישי "כה אמר ה' הנני משלחך מעל פני האדמה".

נמצאת למד, שאף השימוש בניב זה יכול להעמיד על רעיונו של הסיפור. התמודדות בין שני מוסרי דבר ה', כשאחד מהם, חנניה, מואשם באמירת דבר שקר, ומת על חטאו זה.

3. עול (ומוטה). מלת עול באה בפרק 7 פעמים, ויש בכך כדי לשקף את הנושא העיקרי של הוויכוח שבין ירמיהו וחנניה.

בדברי חנניה
(2) "שברתי את על מלך בבל",
(4) "כי אשבר את על מלך בבל",
(11) "ככה אשבר את על נבוכדנצר".

בדברי ירמיהו
(13) "מוטות עץ שברת ועשית(י) תחתיהן מוטות ברזל",
(14) "על ברזל נתתי על צואר כל הגוים"

בדברי המספר
(10) "ויקח חנניה הנביא את המוטה מעל צואר ירמיה הנביא וישברהו"
(12) "אחרי שבור חנניה הנביא את המוטה מעל צואר ירמיה".

מתוך שבע ההופעות – שתיים עניינן בדיווח הסופר על מעשהו הברור של חנניה בשבירת מוטות מעל צוואר ירמיה. אולם שאר חמש ההופעות מתמקדות שוב סביב בעיות היסוד של הסיפור. חנניה חוזר שלוש פעמים על רעיון שבירת עול מלך בבל. מאידך שימושו של ירמיהו במלים הנדונות הוא כפול ועוד הוא קובע בשם האל שלא צפויה שבירת עול מלך בבל, אלא היפוכו של דבר – הידוק העול: "על ברזל נתתי על צואר כל הגוים". שימושו השני הוא אישי יותר, והיות וחנניה שובר את מוטות ירמיהו כהדגמה של עקרונותיו וציפיותיו, הרי ירמיהו מתייחס אף לזאת (13) "מוטות עץ שברת ועשיתי (כך בשבעים) תחתיהן מוטות ברזל". בדרך כזאת מגיב ירמיהו על שני העניינים, על שבירת המוטות ועל מה שיותר חשוב – האידיאה של שליטתה (הזמנית) של בבל על כל האומות. גנד הבשורה של חנניה על סילוקה הקרוב מהגמוניה עולמית.

4. לעיני (לאזני) כל העם. אופיו הדרמטי-הצגתי של המעשה, המתואר ביר' כח, נראה על פי הלשון "לעיני (לאזני) כל העם". אין ספק, שהציון, שעניין מסוים נאמר או נעשה "לעיני העם", מעלה נתון חשוב בדרך קליטת החומר על ידי הקהל. כבר בדיווח הראשון, בפס' 1, נאמר, שהפנייה של חנניה הנביא אל ירמיהו היתה "לעיני הכהנים וכל העם" (1); בפס' 5 בפתיחת המרכיב השני (ר' בפרק א') נאמר, שדברי ירמיהו לחנניה היו "לעיני הכהנים ולעיני כל העם העמדים בבית ה'", והרי ברור ש'שדה המערכה' אינו משתנה, והנה מחזרת הכתוב על הניב "לעיני" וכו' ברור, שכוונתו לחזור ולהדגיש את נוכחות הקהל במאבק. בעוד שהסופר מגדיר כך פעמיים את נוכחות הקהל, הרי בציטוט דבריו הישירים בא ניב שונה אך קרוב לזה (7). "אשר אני דבר באזניך ובאזני כל העם". בשלישית חוזר הסופר ללשונו במרכיב השלישי מיד אחרי שבירת המוטה, ויאמר חנניה "לעיני כל העם", והשווה ליחזקאל לז, 20 "והיו העצים אשר תכתב עליהם בידך לעיניהם". וכן יח' יב, 3-5 "עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם... לעיניהם... לעיניהם... לעיניהם... לעיניהם... לעיניהם". שש פעמים וברצף בא שם לשון "לעיניהם". ההשוואה מלמדת, שהלשון 'לעיני X' וכיוצ"ב תפקידו הצגה והמחשה לנוכחים.

העדר לשון "לעיני (כל) העם" בולט באופן מיוחד בחלק השני. הסופר הקפיד לשבץ ניב כזה בכל המרכיבים של חלק א' (ואפילו במקומות, שברור שהם "מיותרים" מבחינת האינפורמציה שבהם). אולי נראה מכך, שמשום מרחק הזמן בין שתי הסצינות כבר לא זומן לירמיהו אותו הקהל, שהיה נוכח בסצינה הראשונה, ולפיכך הקורות בסצינה השניה היו בלא קהל, ומכל מקום לא לפני הקהל המרשים בכמותו כמו בסצינה הראשונה.

5. כל X. אף בפרק זה כמו בירמיהו פרק לו (ר' לקמן בדיון על סיפור זה) בא שימוש רב יחסי במלת 'כל'.

כל העם. צירוף זה משמש לתיאור קהל הצופים במאבק. פס' 1 "אמר אלי... וכל העם", וכן פס' 5 בפתיחת המרכיב השני, ובפס' 7 בשינוי סגנוני "באזני כל העם", וחלק זה מסתיים באמירתו המסיימת של חנניה "לעיני כל העם" (11).

כל הגולה. חנניה ניבא, שהגאולה קרובה (4-3) "בעוד שנתים ימים... ואת כל גלות יהודה... אני משיב אל המקום הזה". כך גם ירמיהו מבין את דבריו (6): "אמו כן יעשה ה'... להשיב... וכל הגולה מבבל אל המקום הזה"3.

כל הגויים. דברי חנניה מכוונים בניסוחם הראשון (3) לשחרור לאומי – החזרת הגולים, המלך וכל בית ה'. בניסוח האחר      (11) התפיסה היא אוניברסלית יותר, וכשם שלגבי השחרור הלאומי אין מדובר בניצולים בודדים, אלא בשיבת כל הגולה וכו', כך גם לגבי התפיסה הרחבה משתמש חנניה בצירוף"... אשבר את על ... בעוד שנתים... מעל צואר כל הגוים". ירמיהו מתייחס לצד הכללי יותר של הצהרת חנניה, והוא מכוון את דבריו כנגדו "על ברזל נתתי על צואר כל הגוים האלה" (14).

6. המקום הזה. הלשון "המקום הזה" משמש בפרק פעמים אחדות. הוא בא מיד בפתיחת דברי חנניה "בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה" (3), והכלים אף תוארו בלשון "אשר לקח נבוכדנאצר וכו' מן המקום הזה", ואף סיום דבריו במרכיב הראשון חוזר לאותו לשון "אני משיב אל המקום הזה... כי אשבר את על מלך בבל" (4). אין ספק, ששימוש זה בא על רקע בעיית הסכסוך, בבל – ארץ ישראל-המקום הזה. הלשון הנדון בא שוב בסיכום דברי חנניה ע"י ירמיהו (6). מעניין הוא, שבחלק ב' של הפרק לא בא לשון "המקום הזה", ואף זאת יש לצרף למאפיינים את כל אחד משני חלקי הפרק. וכבר ראינו שמלבד היות שני החלקים בוני הפרק לכל אחד יש ייחוד ספרותי משלו.

7. שו"ב. בהמשך ללשון הקודם יש לתת את הדעת לדרך השימוש בשורש שו"ב. וזאת משום שהוויכוח מתמקד סביב דברי חנניה על שיבה קרובה של הכלים ושל הגולים.
בפס' 3 בא בפעם הראשונה שורש זה: "בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה וכו' (4) ואת יכניה וכו' ואת כל גלות יהודה וכו' אני משיב" וגו', וכך גם מסכם ירמיהו את עיקרי דברי חנניה (6) "אשר נבאת להשיב כלי בית ה'" וגו'.

8. בבל. המלה החוזרת בכמות המשופעת ביותר בפרק היא 'בבל', ושוב יש בכך כדי לאשר את מה שאמרנו על נושא המאבק. ברובד העיקרי של הפרק מתקיים מאבק בין שני האישים, ונושא המאבק האישי הוא 'מקצועי', היינו, מיהו נביא האמת, וכיצד תיעשה אבחנה בין שני סוגי הנביאים.
אולם הוויכוח הזה לבד מזה שהוא מתנהל במישור העקרוני ("הנביאים אשר היו... בבא דבר הנביא" וכו'), מתנהל על רקע מציאות מסוימת והיא שאלת המשך ההגליות (ירמיהו) או בשורת ביטול הגלות וחזרת הגולים וכלי בית ה' (חנניה). לא ייפלא איפוא, אם 8 פעמים בפרק קטן זה באה מלת 'בבל', ושני תפקידים למלה זו בפרק; ראשית משמשת בבל במסגרת הצירוף 'מלך בבל'4, ובזה, בין השאר, מתמקד ההבדל בין חנניה וירמיהו. חנניה טוען, שעול נבוכדנצר יישבר, וטרפו – הגולים – יצא מפיו – הגולים יחזרו לבתיהם ("כה אמר ה' ככה אשבר את על נבוכדנאצר מלך בבל ... מעל צואר כל הגויים"), ואת היפוכו של דבר טען ירמיהו: (14) "על ברזל נתתי על צואר כל הגוים האלה"5.
עוד בא שימוש "בבל" כמקום הגלות, כך "הבאים בבלה"(4), "להשיב כלי בית ה'... מבבל" (6), אבל עיקרו של דבר השימוש הראשון.

הערות שוליים

  1. ניתוח הרובד הלשוני של יר' כח ע"י הוספלד-מאייר, 98-99 מעלה להם, שהסיפור ספוג השפעה דויטרונומיסטית מרובה, כך ניכרת השפעת יר' יג, 2-6 ודב' כח בלשונות ובדימויים של הסיפור הנדון וכן ברעיונות ובעקרונות הבסיסיים.
  2. לפי שולץ, 327 העובדה, שבפרק זה (ובפרק כט) ירמיהו מכונה 'הנביא', אינה ראיה לאיחור הפרקים, אלא הדבר נובע מתוכן שני הפרקים. שמא נתכוון בזה לנושא הפרק – המאבק שבין נביאים.
  3. כאן יוזכר גם הצירוף "כל כלי בית ה'" (3), שמתאר את אחד המרכיבים העיקריים בנבואת התשועה של חנניה.
  4. אף מלת 'מלך' באה הרבה פעמים (7 פעמים) בפרק, אלא שבחינת הדברים מקרוב מורה, שמלת 'מלך' באה במעמד תלוי וכקשר לעניינים עיקריים, כגון שרוב הופעות 'מלך' צמוד למלת 'בבל' (או ליהודה או לשם צדקיהו), ואין לה תפקיד במערכת הרעיונות בפרק.
  5. מלת 'האלה' היא ראיה לקישור בין חלקי הפרק. 'האלה' מכוון כנגד אלו, שנזכרו בדברי חנניה. כך 11. והדבר דומה לעניין "בשנה ההיא" (17), החוזר לראשית הפרק, וכך מוברחים יחד כל חלקי הפרק.

לפריטים אחרים קשורים לנושא:
ירמיה כח : בין שני נביאים - מבנה הסיפור בירמיה כח והיסודות האמנותיים שבו
ירמיה כח : בין שני נביאים - המילים המנחות בירמיה כח
ירמיה כח : בין שני נביאים - המאבק בין נביאי אמת ונביאי שקר בהשקפת סיפור חנניה

ביבליוגרפיה:
כותר: ירמיה כח : בין שני נביאים - המילים המנחות בירמיה כח
שם  הספר: הנביא במאבקיו : עיון בארבעה סיפורים ביוגרפיים בנבואה
מחבר: ברין, גרשון (פרופ')
תאריך: 1983
הוצאה לאור: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור