הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה


צ'ארלס דארווין


גליליאו צעיר בע"מ
חזרה3

כשהיה ילד אמר לו אביו: "אתה תהיה בושה לעצמך ולכל המשפחה" כעבור כארבעים שנה פרסם דָארְווִין את תיאורית "הַבְּרירָה הַטִבְעִית" והוכיח לעולם את כישוריו כחוקר טבע

עד לפני כְּמֵאָה וַחמישִׁים שנה לא היו לבני אדם הֶסְבֵּרִים מַדָעִיִים (כלומר כאלה הַמבוסָסִים על הוכחות ולא על סיפורים ואמונות) לדרך שבה נוצרו מיליוני סוגי בעלי החיים. אך כשחוקר טבע בְּרִיטִי בשם צָ'ארְלְס דָארְווִין הגיע, בשנת 1831, לחופי דרום אמריקה, כל זה השתנה. צָ'ארְלְס רוברט דָארְווִין נולד בְּשֶׁרוֹסְבְּרִי שֶׁבְּאַנְגְלִיָה בשנת 1809. כנער, היה תלמיד בינוני ומטה. לימודי הַהִיסְטוֹרְיָה וְהַיְוָנִית בבית הספר לא עניינו אותו, אך כבר בגיל צעיר ריתק אותו הטבע. בחודשי הקיץ נַפְשָׁה משפחתו במחוז וֵויְילְס ודָארְווִין ערך שם טיולים רבים ונהג לאסוף צְדָפִים, סְלָעִים וַחֲרָקִים. את העניין שלו בטבע פיתח אחיו הגדול, אָרְסְמוֹס, שבנה מַעְבֶּדֶת כִימְיָה קטנה בחצר הבית. השניים עסקו בניסויים רבים - וכך למד דָארְווִין הצעיר כיצד לערוך מֶחְקָר מדעי מסודר.

כשדָארְווִין היה בן 16 הוציא אותו אביו מבית הספר בו למד, בגלל שלא התעניין בלימודים וקיבל ציונים נמוכים מאוד. "אתה תהיה בּוּשָׁה לעצמך ולכל המשפחה", פָּסַק האב, שהיה רופא במקצועו, ושלח אותו לְאוּנִיבֶרְסִיטַת אֶדִינְבּוֹרוֹ בְּאוֹסְטְרַלְיָה כדי שֶׁיִלְמַד שם רפואה וימשיך במסורת המשפחתית. אולם, גם בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה לא הִשְׁקִיעַ דָארְווִין בלימודיו והתעניין, כְּהֶרְגֵלוֹ, רק בדברים שֶׁשָׁבוּ את דמיונו. כך, למשל, למד כיצד לְפַחְלֵץ בעלי חיים. המורה של דָארְווִין היה אדם שחור, שנמלט מחיי עַבְדוּת בִּדְרוֹם אָמֶרִיקָה. חוץ מִלְלַמֵד את דָארְווִין פִּחְלוּץ סיפר לו גם הרבה על מולדתו, דבר שֶׁהִצִית את דמיונו של דָארְווִין וטיפח בן את הרצון לבקר בַּאֲרָצוֹת רחוקות. בתקופה זו דָארְווִין גם בילה זמן רב בְּמוּזיאוֹן הַטֶבַע שֶׁל אֶדִינְבּוֹרוֹ. אוֹצֵר המוזיאון לקח את דָארְווִין תחת חָסוּתוֹ, לימד אותו בּוֹטָנִיקָה (מדע הצמחים) וְאָנָטוֹמְיָה של בעלי חיים והרגיל אותו לערוך רשימות מדויקות של כל תצפיותיו - מיומנות שסייעה לו אחר כך רבות במחקריו. הוא גם התיידד עם זוֹאוֹלוֹג (חוקר בעלי חיים), שלימד אותו איך לערוך תצפיות בטבע.

כעבור כשנתיים בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, הבין אביו של דָארְווִין כי בנו שוב אינו משקיע בלימודיו והחליט לשלוח אותו לבית ספר לִכְמָרִים בְּקֵימְבְּרִידְג', אַנְגְלִיָה. אולם, גם כאן, ממש כמו בְּאֶדִינְבּוֹרוֹ, דָארְווִין לא התרכז בלימודיו ובמקום זאת העדיף לבלות את זמנו בְּצֵיד ציפורים, משחקי קלפים ומסיבות. בְּקֵימְבְּרִידְג' התיידד דָארְווִין עם פְּרוֹפֶסוֹר לַבִּיוֹלוֹגְיָה בשם ג'וֹן סְטִיבֶנְס הָנְסְלוֹאוֹ, שלימד אותו רבות על זוֹאוֹלוֹגְיָה, בּוֹטָנִיקָה, גֵאוֹלוֹגְיָה, גֵאוֹגְרַפְיָה ועוד. דָארְווִין העריץ את הָנְסְלוֹאוֹ והבין סוף סוף מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול: חוֹקֵר טֶבַע. הָנְסְלוֹאוֹ, שֶׁהִתְרַשֵׁם מִכִּשְׁרוֹנוֹ של דָארְווִין, אִרְגֵן לו מקום לצדו בספינה "בִּיגֶל", שיצאה לחקור את חוֹפֵי דְרוֹם אָמֶרִיקָה וְאוֹסְטְרַלְיָה ואת הָאִיִים שֶׁבַּיָם הַדְרוֹמִי. כך יצא דָארְווִין בשנת 1831 למסע שֶׁיְשַׁנֶה את חייו - ואת ההיסטוריה של המדע.

במהלך המסע, שנמשך כְּחָמֵשׁ שנים, אסף דָארְווִין אֵינְסְפוֹר דוגמאות של בעלי חיים וּמְאובָּנִים. כשחזר מהמסע וניתח את ממצאיו, שם לב להבדלים קטנים בין הַצַבִּים וְהַציפּוֹרִים שחיו על איים שונים בקבוצת איים הנקראת גָלָפָּגוֹס. בעלי החיים בכל האיים היו דומים, אך בכל אי הם נראו קצת אחרת, העדיפו מזון אחר וכיוצא בזה. דָארְווִין הסיק מכך כי בעלי חיים מסוגלים לְהִשְׁתַנוֹת, כדי להתאים את עצמם לסביבה בה הם חיים. זה היה גילוי מדהים: דָארְווִין הבין שממצאיו עשויים לענות על השאלה עַתִיקַת הַיוֹמִין כיצד נוצרו כל מיני בעלי החיים. הוא גם הבין שֶׁהַמִמְצָאִים שלו סוֹתְרִים את מה שכתוב בתנ"ך ומוכיחים שבעלי החיים לא נוצרו כפי שהם היום, אלא הִתְפַּתְחוּ לאט במשך ההיסטוריה. אולם, דָארְווִין עדיין לא ידע איך כל זה קורה. לפתרון השאלה הזו ואיסוף ההוכחות הַמַדָעִיוֹת לתיאוריה שלו הקדיש את עֶשְׂרִים וּשְׁתַיִם השנים הבאות של חייו. גם כשדָארְווִין כבר היה בטוח כי בעלי החיים התפתחו לאט, במשך מיליוני שנים, הוא עדיין לא ידע מהו המנגנון שֶׁמֵנִיעַ את הַהִתְפַּתְחוּת הזאת. מי שנתן לדָארְווִין את הַהַשְׁרָאָה להבנת הדרך בה הָאֶבוֹלוּצְיָה עובדת היה הַכַּלְכְּלָן תוֹמַס מָלְתוֹס, שאת כְּתָבָיו קרא דָארְווִין כשנה וחצי לאחר שֶׁשָׁב מההפלגה. מָלְתוֹס טען כי אוכלוסיית העולם ממשיכה לגדול כל הזמן, אך יש גבול לכמות המזון וְהַמַשְׁאַבִּים שֶׁכַּדוּר הָאָרֶץ יכול לספק. לכן, בעתיד יהיו יותר מדי בני אדם, שיילחמו על המשאבים - ורק החזקים מביניהם יִשְׂרְדוּ. דָארְווִין הבין מיד כי דבריו של מָלְתוֹס נכונים, לא רק לגבי בני האדם בעתיד, אלא לגבי כל החיות והצמחים בכל הזמנים: בַּטֶבַע מתקיים מאבק תְמִידִי על מַשְׁאַבִּים - אוכל, מים, בני זוג, מקום מגורים וכדו' – והמנצחים בקרב הזה הם הַשׂוֹרְדִים. הוא גם הבין כי הַמְנַצְחִים אינם זוכים באופן מקרי, אלא בגלל שהם מצוידים בתכונות מיוחדות, בזכותן הם מתאימים יותר לסביבה (בוודאי גם אתם שמתם לב כי כל אחד מאיתנו שונה - יש, למשל, מי שטוב יותר בספורט ויש מי שטוב יותר בְּמָתֶמָטִיקָה). המנצחים, שֶׁשָׂרְדוּ, הם אלה שיולדים צֶאֱצָאִים - וכך עוברות התכונות שֶׁהִקְנוּ להם את הַיִתְרוֹן לדור הבא, וכן הלאה. מדור לדור נוספות (או נִגְרָעוֹת) עוד ועוד תכונות – עד שלאחר דורות רבים, החיות כבר כמעט אינן דומות לַאֲבוֹת אֲבוֹתֵיהֶן, שחיו לפני מיליוני שנים. לתהליך הַהִתְפַּתְחוּת הזה קרא דָארְווִין "הַבְּרירָה הַטִבְעִית".

דָארְווִין פִּרְסֵם את מִמְצָאָיו בשנת 1859 בספר שנקרא "מוֹצָא הַמִינִים". הספר משך תשומת לב עצומה וכל 1200 העותקים שהודפסו נמכרו ביום אחד. הַכְּנֵסִיָה, כמובן, יצאה מיד נגד הספר ועד היום יש המותחים עליו ביקורת. אומנם, התיאוריה של דָארְווִין לא הייתה מושלמת, אך עד היום זוהי התיאוריה המוכחת והטובה ביותר שיש לנו, וגם הַמִמְצָאִים החדשים בתחום הַגֶנֶטִיקָה ממשיכים וּמְאַשְׁשִׁים אותה. מסיפורו של דָארְווִין אנו יכולים ללמוד שני דברים חשובים לגבי כל עבודה מדעית: ראשית, מדען טוב צריך לדעת לְקַשֵׁר ולעשות הַשְׁלָכוֹת בין תחומים שונים במדע, כפי שעשה דָארְווִין עם עבודתו של מָלְתוֹס. שנית, אסור לשכוח שכל מדען, גדול וחכם ככל שיהיה, מִתְבַּסֵס על עבודות קודמות שערכו מדענים אחרים.

צ'ארלס דָארְווִין מת בשנת 1882 ונקבר ליד מדען בריטי דגול נוסף - הפיזיקאי אייזק ניוטון.

ביבליוגרפיה:
כותר: צ'ארלס דארווין
תאריך: מאי 2004 , גליון 4
שם כתב העת: גליליאו צעיר : ירחון לילדים סקרנים
עורכת הכתב עת: פרידמן, מירית
בעלי זכויות : גליליאו צעיר בע"מ
הוצאה לאור: גליליאו צעיר בע"מ
הערות לפריט זה: 1. כותב המדור ממנו לקוח הפריט הוא אורי נסים.