|
מושג מקראי: שנת היוֹבֵל היא שנת ה- 50, השנה שעל-פי המקרא באה לאחר שבעה מחזורים של שבע שנות שמיטה (1+7X7). המקור לחוקי שנת היובל מופיע בספר ויקרא. שם נאמר: "וְקִדַּשְׁתֶּם את שנת הַחֲמִשִּׁים… וקראתם דרור בארץ לכל יֹשְׁבֶיהָ. יוֹבֵל היא תהיה לכם, ושבתם איש אל אֲחֻזָּתוֹ…" (ויקרא פרק כה פס' י). כל העֲבָדִים בישראל יצאו לחופשי בשנת היובל, וכל האדמות שנמכרו במשך 49 השנים הקודמות - הוחזרו לבעליהן. באמצעות חוקי היובל ביקשה התורה להבטיח צדק חברתי וכלכלי: למנוע מן החזקים ובעלי היכולת להשתלט על בני עמם ולהפוך אותם לעבדים לכל חייהם, או לרכז בידיהם את הקרקעות החקלאיות, שהיו הנכס הכלכלי המרכזי בתקופת המקרא.
גם כיום המושג יובל קיים - בהקשר להחכרת קרקעות: המדינה, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, אינה מוכרת אדמות לצורכי בנייה, אלא מחכירה אותן לתקופה של 49 שנה.
מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא
|
