הסדרי נגישות



השומר על הסוס
מחבר: דן יהב


עת-מול : עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל
חזרה3

לפני ששים שנה נפל על משמרתו אלכסנדר זייד, מאגדות ארץ-ישראל.

היה זה ערב חם בחודש תמוז 1938, בעיצומם של מאורעות 1936-1939. אלכסנדר זייד, שישב עם משפחתו בגבעות המערביות של עמק יזרעאל, באדמות קוסקוס-טבעון והיה שומר קרקעות ואיכר, חזר מעבודת היום בשדות ונח בביתו. לפתע נשמע קול הפעמון של הקיבוץ החדש "אלונים" שהתיישב לא רחוק מאדמתו. כמנהג אותם ימים, קרא הפעמון את הצעירים לאסיפה. אלכסנדר זייד, שהקיבוץ קם בעזרתו ובעידודו והוא, השומר הוותיק, שימש להם מעין מדריך ומורה, יצא למרות עייפותו מביתו, כדי ללכת לאסיפה. בדרך נרצח ממארב, קורבן נוסף באותם ימים של רצח והרג. מותו עורר צער רב בין יהודי הארץ. אלכסנדר זייד, שהתיישב לבדו, עם משפחתו בלב איזור שלא היו בו מתיישבים יהודים היה אגדה בחייו.

לזייד, יוצא סיביר, שלא רכש עברית מושלמת עד סוף ימיו, וששלושים שנה לפני כן היה בין ראשוני "השומר", היתה השפעה רבה על מבוגרים וצעירים. מקום מושבו המבודד שימש כמקום לעלייה לרגל למשוררים ובוהמיינים וחולמי חלומות. הוא גם התיידד עם שכניו הערבים והיה מקובל עליהם.

מיוחד היה גם בין חבריו פועלי העליה-השניה. הם באו ברובם מרוסיה האירופית ומתוך סביבה יהודית ואילו הוא נולד בסיביר, קיבל מעט חינוך יהודי ודמה במראהו לאיכר רוסי וכמותו אף גידל שפם לתפארת. אביו היה תושב וילנה, יוצק מתכת ועושה פיתוחי ברונזה, שהואשם בפעילות מהפכנית והוגלה למשך 25 שנים לסיביר והוריש לבניו לאחר מותו מחברות שירים כתובים עברית ויידיש.

בכפר זימה בפלך אירקוטסק שבסיביר, נולד בנו אלכסנדר בשנת 1886. כפר הולדתו היה מיושב בגרים, אנשי צבא ו"חטופים" לשעבר, ילדים יהודים שנלקחו לצבא כשהם בני שמונה ועשר, ונשארו במקום כשגמרו את שירותם לאחר עשרות שנים. אמו היתה בת למשפחת "סובוטניקים" שהתגיירו. בהיותו בן שלוש נרצחה אמו. המשפחה עברה לגור בעיר הפלך אירקוטסק.

בתום שנות הגירוש הרבות חזרה המשפחה לווילנה. כעבור שנתיים מת גם האב והנער בן החמש-עשרה הפך לראש המשפחה. הוא נחשף להתעוררות הציונית ונפגש עם מיכאל הלפרין, השומר שבא לארץ בעליה הראשונה, איש חולם והוזה על צבא יהודי ומדינה יהודית. הלפרין היה נפגש עם בני נוער יהודים בווילנה ומעודדם לעלות לארץ ישראל. בין העולים היה גם זייד.




 

שוחד - שעון כסף


ברדתו מן האוניה ביפו נאסר על ידי השוטרים מאחר שלא היתה בידיו תעודת-מסע. תמורת שעון כסף, ירושת האב, וסכום פעוט, שוחרר. הוא יצא לראשון-לציון ועבד ביקב. משם עבר לזכרון-יעקב ועסק בשמירה יחד עם יחזקאל חנקין, שלעתיד יעסוק גם במקצוע מיוחד במינו - ציד. כמנהג הפועלים של העליה השניה הרבה זייד לנדוד. עבר לבן-שמן ועבד בבניין בית-חרושת לסבון "עתיד". חלה בקדחת ועבר לירושלים, שם הכיר את פרופסור בוריס שץ, שיסד את בית-הספר לאמנות "בצלאל" והציע לו ולחנקין שאף הוא בא לירושלים, ללמוד סתתות ובינתיים לשמש כדוגמנים, פועלים בעלי שרירים, לתלמידי "בצלאל" לציור. בירושלים פגש את יצחק בן-צבי, ואחרים, שחיו בקומונה והצטרף אליהם. שם פגש גם את ציפורה שאותה נשא לאישה.

יחד עם שותפיו לחבורה העלה הצעה להקים אירגון שיעסוק בהגנה ובטחון ויהיה מעין יסוד לכוח צבאי עברי. הם הציעו לישראל שוחט שנמצא אז בשפיה לעמוד בראש כוח זה. כתוצאה מיוזמתם התכנסה בשמחת-תורה בשנת 1907, בחדרו של יצחק בן-צבי ביפו, חבורת צעירים - ישראל שוחט, יצחק בן-צבי, ישראל גלעדי, יחזקאל ניסנוב, יחזקאל חנקין, צבי בקר ואלכסנדר זייד והחליטו להקים אירגון חשאי בשם "בר-גיורא", כוח מגן המיועד רק לתפקיד זה. בפסח תרס"ט, 1909, התכנסו חברי "בר-גיורא" במסחה, היא כפר-תבור, והחליטו להקים את "השומר" שביקש לקבל על עצמו את השמירה בכל המושבות היהודיות, שעד אז העסיקו ערבים לתפקיד זה. במסגרת האירגון החדש יצא זייד לשמור בכרכור ואחר-כך בסג'רה. מסג'רה עבר לשמור במלחמיה, היא מנחמיה של היום, ומשם - יבנאל, חדרה, רחובות וראשון-לציון. ב- 1913 עבר לתל-עדס, היא תל-עדשים.




 

כפר של שומרים


חלומם של השומרים היה להקים כפר משלהם, מרכז לפעילותם ובשנת 1917, בשלהי מלחמת העולם הראשונה, התיישבה קבוצת שומרים קטנה בקצה הארץ, ליד מטולה - לימים משנהרג ישראל גלעדי נקרא המקום על שמו, כפר-גלעדי. לאחר מאורעות י"א באדר 1920, כשנהרגו טרומפלדור וחבריו בתל-חי הסמוכה, נעזבו תל-חי וכפר גלעדי לעשרה חודשים. זייד היה בין הראשונים לחזור לכפר.

באמצע שנות העשרים פרצו ויכוחים רעיוניים בין חברי כפר-גלעדי, זייד ומשפחתו עזבו את המקום וזייד קיבל את השמירה על אדמות שייך אבריק, בגליל התחתון המערבי, שנרכשו אז על-ידי הקרן-הקיימת. זייד וציפורה אשתו, יחד עם ארבעת ילדיהם - גיורא, כוכבת, יפתח ויוחנן - התיישבו במקום לבדם. במאורעות 1929 צבאו על ביתם מתפרעים רבים והם ניצלו בסיוע של בני כפר-יהושע שהגיעו לבית המבודד.

מפעם לפעם נכרתו ונשרפו עצים, לא אחת הותקפו אלכסנדר וגיורא בנו הבכור שהצטרף אליו בשמירה, אבל זייד וציפורה, עוזרת נאמנה, החליטו להישאר במקום מוקף היערות שלידו נתגלה בית-הקברות העתיק של בית-שערים. ביתו של זייד היה מקום עליה לרגל לרבים ובין האורחים היו גם אמנים, אחד הקבועים שבהם היה גם המשורר אלכסנדר פן, שכתב על שייך אבריק פזמונים המושרים עד היום. אליעזר שמאלי אף כתב ספר על משפחת זייד - "אנשי בראשית".

זייד לחץ על המוסדות הישוביים להקים ישובים נוספים באיזור, התחבר אל בני הנוער העובד, הופיע לפניהם בכינוס גדול והלהיב אותם להקים "קיבוץ של רועים" והם נשמעו לו והקימו את קיבוץ אלונים סמוך לו. זייד נשם לרווחה - האיזור מתיישב.

ביום א' בשבוע, י"א בתמוז תרצ"ח, עשרה ביולי 1938, השכים זייד קום כמנהגו והאכיל את בעלי החיים במשקו. לאחר שאכל יצא לטחנה בנהלל כדי לנפות את השעורה לזריעה ולגריסה. לאחר שחזר בערב, ישב ליד החלון הנשקף אל גבעת קרית-עמל וסיפר כי בשובו מנהלל פגש ברועים ערבים מידידיו ובפועלים ערבים מבני הסביבה שעבדו בכביש, וניהל איתם שיחות רעים. אחר-כך קרא בעתון שכרגיל באותם ימי מאורעות הודיע על קורבנות רבים. תוך כדי הקריאה נשמע קול הפעמון של קבוצת אלונים הסמוכה המזעיק משעת סכנה או קורא לאסיפה. זייד היה עייף מעבודת היום, אכל אמר "צריך לעודד את הצעירים" ויצא ברגל לאלונים.

לקיבוץ לא הגיע. בדרך השיגו (כדור מוות מידי שכנים, ,צעדים אחדים מהמקום שבו נרצח, נכרה קברו. לווייתו היתה לכנס המונים. מנהיגי הארץ הספידוהו, דוד בן-גוריון אמר: "הוא לא ידע כי ממנו שופעת גבורה לכולנו". יצחק בן-צבי, חברו ל"השומר", אמר: "אחינו זייד, לא באתי להספיד אותה, כי אין מספידים חייל הנופל בחזית. באתי להיפרד ממך, אחי זייד. קבעת את עצמך כאבן יסוד לחיינו בעתיד".

וברל כצנלסון : "יותר משידעת למות, ידעת לחיות, היית בחייך לא רק סמל של גבורה, כי-אם גם סמל של צדק, של מצפון, של אחריות".

משפחתו של זייד נשארה במקום עד היום. על ראש גבעה הוצב פסל שיצר דוד פולוס, ומשקיף עד היום על כל סביבתו - שומר הצופה למרחקים. בשנות הארבעים כך נמסר, נקמו חברי פלמ"ח את מותו של זייד והרגו את רוצחיו.

ביבליוגרפיה:
כותר: השומר על הסוס
מחבר: יהב, דן
תאריך: לא ידוע לא ידוע , גליון כ''ד 1 (141)
שם כתב העת: עת-מול : עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל
בעלי זכויות : יד יצחק בן-צבי
הוצאה לאור: יד יצחק בן-צבי
הערות: 1. כתב העת עת-מול יצא בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב, המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין-גורן עד לשנת 1998. החל משנת 1999 ההוצאה לאור הינה יד יצחק בן צבי.