הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > החוק בספר דבריםעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > חוקים סוציאליים


ייחודו של החוק המקראי : צפיית מצבים עתידיים
מחבר: מרדכי כוגן


ישראל. משרד החינוך. המזכירות הפדגוגית האוניברסיטה העברית בירושלים. הפקולטה למדעי הרוח. המרכז להוראת מדעי היהדות. המכון למדעי היהדות
חזרה3

נוסף על תהליך ההתפתחות בחוק שבספר דברים, ניתן לעמוד על תופעה ייחודית אחרת של החוק המקראי באמצעות דין שמיטת חובות.
בספר דברים נאמר:

מקץ שבע שנים תעשה שמטה: וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה'. (דברים טו 2-1)

בהמשך החוק נאמר:
כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלהיך נתן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון: כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו: השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא: נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך: (דברים טו 10-7)

תוכנו של חוק השמיטה – שחרור מחובות – היה נוהג מוכר ונפוץ ברחבי המזרח הקדום. בכמה תעודות ממסופוטמיה מצאנו את הציון – "השנה שבה המלך שם מישרים בשומר ובאכד." או – "השנה שבה המלך שם דרור בשומר ובאכד".

למרבה המזל, אף נשמרו התעודות המכריזות על "מישרום" – עשיית המישרים או הדרור. המפורסמת שבהן היא זו של עמיצדוקה מלך בבל מצאצאי ח'מורבי (1646-1626 לפנה"ס). כך מתאר מ. ויינפלד את הכרזת התיקונים החברתיים של מלך בבל זה:

בתעודה זו, בת עשרים ושניים סעיפים, נכללו פקודות מלכותיות המלוות, כפי שהזכרנו לעיל, נוסחא זו: "משום שהמלך שם מישרים בארץ". פקודות אלו דנות בביטול חובות מס למלך (של נושאי מס), ביטול חובות פרטיים וריבית שנצטברה, שיחרור עבדים המשועבדים מחמת חוב, ביטול מיסים שונים למלך, פטור משירות צבאי, ועוד. נביא את הצווים הדנים בנושאים אלה:
סעיף 2: שאריות החובות (פיגורי-מס) של האיכרים... הרועים ונושאי מס לארמון... על-פי שטרי חובותיהם לתשלום – שוחררו. הנושה לא יגוש את בית נושא המס.
סעיף 4: (איש) אשר נתן דגן או כסף לאכדי או לאמורי כהלוואה בריבית... וכתב לוח (תעודה) על כך, כי המלך שם מישרים בארץ, לוחו יישבר (= חובו יבוטל); דגן או כסף לפי לוח זה לא יגוש.
סעיף 8: אכדי או אמורי אשר נתן תבואה, כסף או חפצים למסחר... לוחו לא יישבר (יבוטל), לפי ההסכם יתן (= יחזיר את החוב).
סעיף 19: (חייל או) "דייג", אשר הוציא (= חכר) שדה לשלוש שנים... לא ייצא לעבודת המלך בשנה הזאת משום שהמלך שם מישרים בארץ.
סעיף 20: בן נומחיה... בן אידמרץ... בן ארך, בן איסין... אשר נתפס בחוב, עצמו אשתו או ילדיו מסר לעבדות, משום שהמלך שם מישרים בארץ, שוחרר, דרורו נקבע.

(מ. ויינפלד, "משפט וצדקה", ירושלים תשמ"ה, עמ' 52)

הכרזות מסוג זה מטעם המלך היו ניתנות כשהמצב הכלכלי הגיע לשפל שחייב רפורמה, ולעתים אף כשעלה מלך חדש על כס המלוכה. השחרור ממסים ומחובות מזכיר אמנם את השחרור מחובות של שנת השמיטה במקרא, אך ישנם הבדלים בין "המישרום" לבין שמיטת החובות שבמקרא.
הכרזת ה"מישרום" היא מלכותית ובדרך כלל סיבותיה כלכליות. לעומתה, השמיטה הינה צו אלוהי וסיבותיה מוסריות ודתיות. הכרזת המלך הבבלי על "מישרום" (=מישרים) ו"אנדררום" (=דרור) התקיימה בזמנים בלתי מוגדרים ובלתי צפויים, שלא כשמיטה המקראית המתקיימת אחת לשבע שנים, ולאחר שבעה מחזורים, בשנת החמישים, מתקיימת שנת היובל. נראה ששמיטת החובות הפכה מחזורית מכיוון שנלקח בחשבון מראש כי "לא יחדל אביון מקרב הארץ" ותמיד יהיה צורך בתמיכה באביונים.
המחוקק צפה גם שהדרישה להשמיט חובות אחת לשבע שנים עלולה להפריע לפעילות הכלכלית התקינה אפילו במשק חקלאי כמו זה של ימי בית ראשון. לכן הוא עודד את המלווה על מחיקת חובותיו בהבטיחו ברכת ה'.

ביבליוגרפיה:
כותר: ייחודו של החוק המקראי : צפיית מצבים עתידיים
שם  הספר: לא לבדד ישכון : ישראל ושכניו בימי הבית הראשון
מחבר: כוגן, מרדכי
תאריך: 2000
הוצאה לאור: ישראל. משרד החינוך. המזכירות הפדגוגית; האוניברסיטה העברית בירושלים. הפקולטה למדעי הרוח. המרכז להוראת מדעי היהדות. המכון למדעי היהדות
הערות: 1. בשיתוף רוני מגידוב ויהודה קפלן.
2. מתוך כרך ראשון: עם ועולם : מפגשים בין תרבות ישראל ותרבויות העמים.
הערות לפריט זה:

1. פריט זה לקוח מתוך הפרק החמישי של הספר.