האף מחברים: ד"ר יעל קשתן; אלון ברהם

חזרה3

האף אינו רק החלק הבולט שמצוי במרכז הפרצוף שלנו, האף הוא חלל גדול למדי הנמשך מהחלק הבולט ועד בסיס הגולגולת. החלל הפנימי, שאין אנו רואים גדול יותר מהחלל בחלק הבולט של האף. חלל האף מכונה גם מערת האף. החלל מחולק לשני חצאים על ידי מחיצה. כל נחיר מוביל לאחד מחצאי חלל האף, הימני או השמאלי.

חלל האף מצופה בשכבת ציפוי לחה הנקראת רירית. בזכות הרירית משתנה האוויר הזורם דרך האף בעוברו מהחוץ ועד לריאות שלנו.
1. לחות - הרירית הלחה מוסיפה לחות לאוויר וכך, עד שהוא מגיע לריאות הוא הרבה פחות יבש.
2. חום - חום עובר מהרירית אל האוויר והטמפרטורה שלו עולה.
3. גופים זרים - גופים זרים נתפסים על ידי הריר המופרש מתאי הרירית ומובלים החוצה על ידי תנועת הריסים המיקרוסקופיים הבולטים מתאי הרירית. אין אלה ריסים כמו הריסים בעין, אלא בליטות קטנות של קרומי התאים המרכיבים את הרירית.
4. חיידקים וגורמי מחלה – הרירית עשירה בנוגדנים ובתאים של מערכת החיסון וחלק גדול מהחיידקים הנישאים באוויר מנוטרלים כבר במעבר האוויר באף.
האוויר הנכנס דרך האף מגיע לריאות לח יותר, חם יותר, נקי יותר וסטרילי יותר.

הדפנות של החלק הפנימי של מערת האף עשויות מעצם, מחומר גרמי. הדפנות של החלק הבולט עשויות מסחוס. רק החלק העליון של האף עשוי מעצם ואומנם ניתן לחוש היטב את הגבול בין גשר האף הקשה ושאר האף העשוי מהסחוס הרך יותר.
(לגולגלות נשאר רק גשר האף, החלק הסחוסי מתפרק ונעלם וכך נדמה כי לכולן יש אף סולד!).

בתוך החלק הפנימי של מערת האף יש בליטות מהדפנות אל תוך החלל. בליטות אלה נראות כמו שלושה מדפים. הן גרמיות, כלומר עשויות מעצם והן נקראות כונכיות האף. הכונכיות מצופות אף הן ברירית.
בזכות הכונכיות יש הגדלה של שטח פני הרירית ויותר אוויר העובר באף בא במגע עם הרירית. בזכות הגברת המגע מצליח האוויר להתחמם יותר, לספוג יותר לחות, להסתנן יותר מגופים זרים ולסלק מתוכו יותר גורמי מחלה.
כדאי, אם כן, לשאוף אוויר דרך האף ולא דרף הפה.

בחלק העליון של חלל האף מצוי אזור ההרחה. קולטנים רבים הנמצאים שם מתקשרים עם חומרים שונים הנישאים באוויר. הקולטן ממיר את ההתקשרות עם החומר לדחף עצבי וזה עובר דרך סיב העצב היוצא מהקולטן אל המוח. אזור ההרחה במוח נמצא קרוב מאוד לתקרת האף והסיבים המחברים ביניהם קצרים. חלק מהגולגולת הוא זה שמפריד בין תקרת האף לאזור ההרחה במוח. חלק זה מחורר ככברה (מסננת) וסיבי העצב עוברים דרך החורים. כשהדחף העצבי מגיע למוח אנו מפרשים את הגירוי כריח.