"בן ענת" ושמגר בן-ענת מחבר: פרופ' מיכאל הלצר

חזרה3

שירת דבורה (שופטים ה') נחשבת, כידוע, לאחד הטקסטים הקדומים ביותר בתנ"ך, שהאירועים ההיסטוריים המתוארים בה הם מהמאה ה-11 לפסה"נ. בשירת דבורה נזכר שמגר בן-ענת (פס' 6), שעליו סופר "ויך את הפלשתים שש מאות איש במלמד הבקר ויושע גם הוא את ישראל"¹ (שופ' ג' 31).

ברור גם לנו, כמו לכל החוקרים, שהשם שמגר אינו שמי ואינו עברי, ויש להשוות אותו עם שמות חוריים, מצריים, איגאיים ואחרים². אבל בדיקת מוצא השם הזה וגזרונו אינה מענייננו כאן, כשם שאין אנו בודקים בדיקה מחודשת את האירועים ההיסטוריים שעליהם מבוססות שירת דבורה וההערה על שמגר בן-ענת בשופטים ג' 31. במאמר זה אנו מנסים לברר את משמעות השם בן-ענת.

לאחרונה נתפרסם מאמר של נ' שצ'ופק בעניין שמגר בן-ענת³. במאמר טוענת המחברת, בצדק, שהאלה ענת הכנענית הייתה מקובלת גם במצרים הקדומה, ושיש גם במצרים שמות תיאופוריים עם המרכיב ענת. שצ'ופק מחפשת בתעודות מצריות של תקופת השושלות יט-כ איש לוחם עם כינוי בן-ענת אחרי שמו, בהנחה שמשמעות השם שמגר הנה שם של לוחם. מסקנתה היא שצריך לחפש את שמגר ההיסטורי בין המפקדים של יחידות ה aperu, habiru, שהיו בשירות הפרעונים רעמסס השלישי והרביעי במחצית הראשונה של המאה ה 12 לפסה"נ ⁴. מן המאמר עולים שני עניינים:

א. בראש-חץ עם הכתובת "חץ זכר//בן בן ענ[...]", צריך לקבל את ההשלמה של ש' ייבין ולקרוא: "חץ זכר//בן בן ענ[ת]⁵.

ב. יש להשוות את הכתובות על ראשי חץ: "חץ עבדלבאת" מאל-ח'דר על-יד בית-לחם, עם השם בן-ענת, היות שלבאת = "לביאה" - הוא אחד מכינוייה של האלה ענת⁶.

מסקנותיה האחרות של שצ'ופק אינן מבוססות על עובדות. קשה לזהות את שמגר בן-ענת עם לוחם ממצרים, שכן במקור הכתוב היחיד המתאר את תקופת השופטים - ספר שופטים - אין זיהוי זה נזכר. כמובן, אין זה מן הנמנע שמושיע לעם ישראל יהיה איש ממוצא זר, אבל במקרה שלנו אין לזה שום הוכחות. אין לשער ששמגר בן-ענת הוא מפקד כנעני של שכירי-חרב מצרים.

נחזור לכינוי בן-ענת. כל המחקרים המובאים אצל שצ'ופק נכתבו לפני שנתגלו מקורות חדשים. אבל קודם לכול אנו חייבים לעורר את השאלה הבאה: ענת היא אלה פאגאנית-כנענית; מדוע העריכה הדויטרונומיסטית, או עריכות מאוחרות יותר בתקופת המקרא, לא סילקו את השם הזה מהמקרא ? צריך גם לזכור שבתקופה ההלניסטית הייתה ענת מזוהה עם האלה אתנה, שגם היא, כמו ענת, הייתה אלה לוחמת ובתולה⁷.

נעבור לניתוח המקורות:
א. ראש החץ עם כתובת חץ זכר // בן בן ענ[ת], שהבאנו כבר למעלה⁸.
ב. ראשי חצים עם כתובות מאל-ח'דר על-יד בית-לחם:
1. חץ עבדלבאת
2. חץ עבדלבת⁹
3. חץ עבדלבאת
4. חץ עבדלאת¹⁰
5. I עבדלבאת
II בן ענת

צריך להדגיש פעם נוספת שראשי חץ של עבדלבאת באים מאותו מטמון.¹¹

קרוס מתארך את הכתובות מאל-ח'דר במאה ה-11 לפסה"נ, אבל החץ של בן ענת שייך לפי סברתו לתחילת אותה מאה.¹² אותו תאריך מציע זס¹³. אבל נוה מציע כתאריך של ראשי חצים מאל-ח'דר את סוף המאה ה-12- לפסה"נ ¹⁴

הכתובת חץ זכר // בן בן-ענ[ת] שייכת גם היא, לפי זס,¹⁵ לאמצע המאה ה-11; לפי קרוס היא שייכת למאה ה-11 ¹⁶ ולפי נוה לאותו זמן¹⁷.

להסבר הכתובות האלה, ובמיוחד הכתובת עבדלבאת בן-ענת, אומר קרוס: "לא מפתיע לגמרי... לגלות שהפטרונימיקון (שם האב) של עבדלבעת היה בן*ענת. במשפחות לוחמים, השמות שאחד מהמרכיבים בהם הוא הכינוי או השם של אלת המלחמה, היו בלי ספק מקובלים כמתאימים ואפילו כמגינים"¹⁸ לפי דעתנו השם עבדלבאת יכול להיות השם הפרטי של לוחם - עבד לביאה, מפני שהלביאה מופיעה בציורים ובגילופים של האלה הלוחמת ענת במצרים. אבל בן-ענת ובן בן-ענת נראים יותר ככינוי, ובכך קל יותר להסביר מדוע כל העריכות של מפר שופטים לא הוציאו ממנו את הכינוי בן-ענת: מכיוון שכינוי זה היה בעיני האנשים בתקופת המקרא כינוי של לוחם אמיץ, ואינו מציין סגידה לאלה פאגאנית. הוכחה טובה להצדקת טענה זאת מגיעה אלינו מכתובת על חותם עברי מהמאות ה7-8- לפסה"נ, שפורסם על-ידי נ' אביגד¹⁹. וזו לשון הכתובת:

א. לרפא בן
ב. בנענת

אביגד מדגיש כי החותם והכתובת שעליו מוצאם ללא ספק מיהודה. צריך גם להסכים עמו שאין ביהודה סימנים מתקופה זאת לפולחן האלה ענת. לפי הבנתנו גם פה מדובר בכינוי לוחם אמיץ, וקיומו של הכינוי בן ענת במאות ה7-8- לפסה"נ מאמת את טענתנו שבעם קיבלו את הדבר ככינוי.

נדגיש עוד שבדה"א כ' 6, 8, מדובר בגיבור מגת, "שנועד להרפא"²⁰. גם בשמו"ב א' 16 מוזכרים ילידי הרפה כגיבורים²¹ מכאן אפשר לשער שגם רפא הוא שם של לוחם, ומדובר בחותם של איש צבא, אף-על-פי שהגילופים על החותם אינם מראים שום סמל הקשור בצבא.

ייתכן שלא רק בכנען וביהודה ציינו את הכינוי של לוחם על ראש החץ. על ראש חץ העשוי מפריטה (פאיאנס) ומכוסה באמאייל, שנמצא ב-1910 בממפיס (מוף) שבמצרים, חרוטה הכתובת הפניקית הבאה:

]ובן רשף²²

הכתובת היא כנראה מהמאה ה6-7- לפסה"נ. מכיוון שידוע שבמוף היה רובע של לוחמים צוריים²³ ייתכן שמשם בא חץ זה. גם האל הכנעני רשף היה ידוע במצרים כאל מלחמה.²⁴

ואולי בן רשף מקביל לבן-ענת במקרה שלנו²⁵.

כל הנאמר מחזק עוד את טענתנו שבן-ענת, גם במקרה של שמגר וגם בכתובות על ראשי החץ והחותם של רפא, הוא כינוי של לוחם - איש צבא.

הערות
1. ראה – ב' מזר, בן-ענת, אנציקלופדיה מקראית, ב, עמ' 169-170, 1954; בעניין האלה ענת ראה – ש' ליונשטם, ש' אחיטוב, ענת, אנציקלופדיה מקראית, ו, עמ' 314-317; י' זקוביץ, שמגר, אנציקלופדיה מקראית, ח, עמ' 68-69; י' זקוביץ, ש' ליונשטם, שופטים, ס' שופטים, אנציקלופדיה מקראית, ז, עמ' 583-598.
2. זקוביץ, שמגר, עמ' 69. ראה גם השוואות של השם במאמר של שצ'ופק הנזכר בהערה 3.
3. N. Shupak, "New Light on Shamgar ben 'Anath", Biblica, 70, (1989), pp. 517-525.
4. ראה במיוחד עמ' 523-525 במאמרה.
5. שצ'ופק, עמ' 522, והערה מס' 27. הפרסום – J. Milik, "An Unpublished Arrow-head with Phoenician Inscirption of the XI-X century B.C.", BASOR, 143, (1956), pp.3-6; S. Yeivin, "Note sur une pointe de fleche inscrite provenant de la Begaa (Liban)", RB, 55, (1958), pp. 585-586; J. Naveh, Early History of the Alphabet, Jerusalem, (1982), pp. 39-40.
6. שצ'ופק, הערה מס' 27; הפרסום – J.T. Milik, F.M. Cross, "Inscribed Javelin-Heads from the Period of the Judges, A Recent Doscovery in Palestine", BASOR, 134, (1954), 5-15.
אבל שצ'ופק מדלגת על הפרסום היותר מאוחר של קרוס, עם הכתובת של עבדלבאת בן-ענת – ראה למטה.
7. ראה כתובת דו-לשונית, פיניקית יוונית מהמאה ה-4 לפסה"נ מלפתוס (Lapethos) בקפריסין (CIS, I, 95; KAI, 42), המתחילה במלים Άθηνα Σωτειρη Νίκη (1 = 1) לענת מעז חים מפת הזיהוי של ענת = Άθηνα בכתובת זו ברור לחלוטין.
8. הספרות בענייני הכתובות על ראשי החצים של סוף האלף השני לפסה"נ עצומה. נסתפק בספרות של הזמן האחרון, המסכמת את הקודמת: B. Sass, The Genesis of the Alphabet and its Development in the Second Millennium B.C., Wiesbaden, 1988; F.M. Cross, "An Inscribed Arrowhead of the Eleventh century B.C.E. in the Bible Lands Museum in Jerusalem", El. 23. 23-26; P. Bordeuil, Fleches pheniciennes inscrites, 1981-1991, I, RB, 100 (1992) pp. 204-213.
9. דילוג על ה-א (אל"ף).
10. דילוג על ב (בי"ת).
11. לפרסום הראשון ראה למעלה – J.T. Milik, F.M. Cross, "Inscribed Javelin-Heads from the Period of the Judges, A Recent Discovery in Palestine", BASOR, 134, (1954), 5-15.
שני ראשי חצים נוספים מאותו מטמון פורסמו ב- F.M. Cross, "Newly Found Inscriptions Javelin-Heads from the Period of the Judes, A Recent Discovery in Palestine" BASOR, 134, (1954), 5-15.
12. ראה – Cross, An Inscribed Arrowhead, El, 23, p. *25.
13. Sass, The Genesis of the Alphabet, pp. 151-156
14. Naveh, Early History, p. 39
15. Sass, The Genesis of the Alphabet, pp. 151-156
16. Cross, An Inscribed Arrowhead, El, 23, p. *25
17. Naveh, Early History, p. 40
18. Cross, Newly Found Inscriptions, p. 7: "It is not surprising, therefore, to discover that 'Abdilabiat's own Patronymic was indeed Bin-Anat. In military families, names bearing – as an element – the epithet or proper name of the war goddess were no doubt deemed fitting if not phylactic".
19. נ' אביגד, "שני חותמות של נשים וחותמות עבריים אחרים", ארץ ישראל, כ, (1989), עמ' 95, מס' 16.
20. ובפסוק 4 מדובר ב"רפאים".
21. ראה גם פס' 18, 20, 22.
22. מכיוון שהאות ב מצויה אחרי שבר, יכול להיות שהיה כתוב ל/בן רשף.
E. Michailidis, Pointe de Lance phenicienne en Faience au nom de Ben Recheph, ASAE, 47, (1947), pp. 65-71. ראה גם – M. Heltzer, Epigrafika Vostoka, XVI, (1963), p.8,12,15; Herodotos, II, 112.
23. ש' ליונשטם, רשף I, אנציקלופדיה מקראית, עמ' 437-441.
24. W. Fulco, The Cannanite God Resheph, New Haven, 1976.
25. השוואת הכינוי בן-ענת עם הכינוי בן-רשף עלתה כתוצאה מדיון פורה עם פרופ' יצחק אבישור, ועל כך תודתנו לו. לאחרונה נתגלו מספר כתובות בארמית על כדים מאשור מהמאות ה-8-7 לפסה"נ: לבר ענת = "לבן ענת". ראה – MDOG 129 (1989), 163-166.

רשימת קיצורים במאמר