הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > ספרות ושירה > שירה > שירה עברית > אישים


יהודה לייב גורדון
מחברת: דינה ציונית


מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
חזרה3

יהודה לייב גורדון (יל"ג) הוא משורר עברי. נולד בווילנה בשנת 1830, ונפטר בפטרבורג בשנת 1892.

תולדות חיים

יל"ג גדל בבית אמיד. להוריו היה בית מלון שאירח אצילים פולניים. כנהוג באותה תקופה למד ב"חדר" עד גיל 14, אחר כך עבר לבית מדרש,שם למד בכוחות עצמו. יל"ג נחשב לתלמיד חכם. בהיותו בן 15 החל ללמוד רוסית בעזרת מורים פרטיים, ונחשף לספרות העולם. ייתכן שגם גיסו המשורר מיכ"ל השפיע אליו. מאז חל שינוי בחייו, והוא התקרב לרעיונות המשכילים העבריים בווילנה. יל"ג הרבה לקרוא ספרי שירה ובמקביל העמיק את ידיעתו בשפות העולם. בשנת 1852, בהיותו בן 22 נבחן בבית המדרש לרבנים בווילנה ועבר את המבחנים בהצלחה. החל משנת 1853 עסק בהוראה בבתי ספר ממשלתיים לילדים יהודים בקובנה.

יל"ג עסק בכתיבת מאמרים. הוא כתב בעיתונים היהודים שנכתבו בגרמנית וברוסית ובעיתון "המגיד" מאז הופעתו. הוא פרסם מאמרים ושירים בשבועון "הכרמל". בשבועון זה פרסם "משלים קטנים לילדים גדולים", ששלחו חצי ביקורת כלפי אורח חייו של הציבור היהודי-מסורתי. בשנת 1872 עבר לפטרבורג ועבד כמזכיר הקהילה היהודית וכמזכיר חברת "מפיצי השכלה בין יהודי רוסיה".

בשנת 1879 נאסר על ידי הבולשת, כנראה בעקבות הלשנה של הקהילה החסידית. הוא ואשתו ישבו מספר שבועות בבית סוהר ואחר כך הוגלו לעיירה פודוש. הם הורשו לחזור לפטרבורג רק כעבור מספר חודשים. בזמן גלותו ובהשפעת המאסר כתב יל"ג את הפואמה "צדקיהו בבית הפקודות". משחזר לפטרבורג, גילה כי משרתו נתפסה על ידי אדם אחר. הוא שרה בעצב ופסק לכתוב במשך כשנתיים. הוא כתב בעיתון "המליץ" מאמרים, פיליטונים וביקורת ספרותית.

החל משנת 1889 עבד במערכת האנציקלופדיה הרוסית של אפרון וברוקהאוז. הוא כתב ערכים בנושא יהדות. בשנת 1891 חלה בסרטן, נותח בברלין, אך נפטר שנה לאחר מכן בפטרבורג.

יצירתו

יל"ג הוא הנציג הבולט ביותר מבין היוצרים העבריים בתקופת ההשכלה.

ספרו הראשון הוא הפואמה ההיסטורית "אהבת דוד ומיכל" שפורסם בשנת 1856. אחר כך פרסם את השירה "דוד וברזילי". תחילת יצירתו נכתבה בסגנון רומנטי ומליצי. הוא כתב בשפה מקראית ושיריו מאופיינים ביסוד האלגורי שלהם. ספרו השני "משלי יהודה" נכתב בתוך קובץ משלים סיפורי המסופר בחרוזים. שירו "הקיצה עמי" נכתב בנוסח שונה והפך ל"אני מאמין" של המשכילים ברחבי רוסיה. המשפט "היה אדם בצאתך ויהודי באוהלך" נעשה לסיסמת המשכילים. בשנת 1868 קובצו שיריו ובכללם הפואמות ההיסטוריות שלו "במצולות הים", "בין שיני אריות" ועוד. קובץ זה מסמן את השתנות הפואטיקה של יל"ג והמעבר לקלאסיציזם.

יל"ג היה נאמן לרעיונות ההשכלה. הוא ראה בשירתו כלי שרת להפצת רעיונות ההשכלה. בשירתו הוא יצא כנגד המציאות החברתית-תרבותית של יהדות הגולה. דרש לעשות תיקונים בנושא הדת, וביקש להילחם בפגום ובישן. יל"ג האמין כי העם היהודי חייב להשתחרר מכבלי המסורת ומהדת ולהתאים עצמו לחברה המודרנית החילונית.

בשירו המפורסם "קוצו של יוד" יוצא יל"ג כנגד הקבילות של החברה היהודית ביחס לאישה היהודיה, שנותרת בעגינותה בגלל הקפדת יתר של הרב המסרב לשחררה מעגינותה. בעקבות הפוגרומים ביהודים בשנת 1881 שנודעו בשם "סופות בנגב" חל מהפך נוסף בדרך מחשבתו, והוא החל לראות ביציאה מרוסיה דרך מוצא יחידה ליהודי רוסיה. בשירים "אחותי רוחמה" ו"בנערינו ובזקנינו נלך" הוא קורא ליציאת היהודים מרוסיה.

מתוך "הערב"

"מה-נעים הערב ללבב כל- גבר,
אם מר- נפש הוא, אם גבר צולח;
לזה עם הערב יבוא קץ שבר
וזה בערב פי שבע שמח."

יל"ג מביא את הסיפור הקצר אל הספרות העברית. זהו אחד הז'אנרים הבודדים שנוצרו בספרות אירופה ובספרות העברית כמעט במקביל. בסיפוריו הגיבורים הם גיבורים תרתי משמע. הם בעלי תכונות הרואיות והם עומדים במרכז הסיפור.

יל"ג כתב ופרסם גם שירים ביידיש. הוא כתב פיליטונים, מאמרי מחקר וביקורת, וכן תרגם משלים וסיפורים מספרות העולם. יל"ג היה מבין הראשונים בספרות העברית שכתב נובלות. סיפוריו עוסקים בנושאים ריאליים ובולט בהם יסוד הביקורת והסאטירה. יל"ג היה הראשון לכותבי הפיליטונים בעברית. במשך כתשע שנים הוא פרסם בעיתון "המליץ" את הטור "צלוחית של פיליטון". הפיליטונים שלו נשאו אופי חידתי ומשעשע. וגם הם עסקו בנושא היהודי וברעיונות ההשכלה. שירתו השפיעה על יוצרים חשובים כמו ביאליק ושאול טשרניחובסקי.

ספרים

בשנת 1884 פורסמו כל שיריו בארבעה כרכים. בשנת 1889 פורסם קובץ סיפוריו "כל כתבי יהודה לייב גורדון – סיפורים".

ביבליוגרפיה:
כותר: יהודה לייב גורדון
מחברת: ציונית, דינה
שם  הפרסום מקורי: נשות ואנשי ספרות ושירה
מחברת: ציונית, דינה
תאריך: 2003
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית