הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראלעמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > גיאוגרפיה של האדם > אוכלוסייה ודמוגרפיהעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > יהודים בתפוצות


דמוגרפיה יהודית בת-זמננו : גורמים כלכליים כסיבה להגירה
מחבר: סטיב ישראל


הסוכנות היהודית לארץ-ישראל
חזרה3

אם נבחן את הסיבות להגירה בכל ההיסטוריה היהודית, ניווכח שיש שתי סיבות עיקריות לפיזור של קהילה ולתנועה של יהודים לאזורים שונים בעולם. שתי הסיבות הן: הרצון להימלט מפני רדיפות והשאיפה לשפר את המצב הכלכלי. שני הגורמים האלה פועלים בהתמדה לשינוי המפה היהודית בעולם. לעתים קרובות מאוד היו שני הגורמים משולבים זה בזה: במקומות אשר ליהודים הייתה בהם מצוקה כלכלית, הסיכוי לרדיפתם היה נמוך יותר.

באופן בלתי נמנע דווקא למקומות כאלה היה כוח משיכה. תנועת היהודים לתוך אשכנז (גרמניה) בסביבות תחילת המאה ה-9 ודחיקתם מזרחה לפולין מן המאה ה-13 ואילך ולאוקראינה בסוף המאה ה-16 - כל אלה הן דוגמאות של מגמות אלה. מובן, שאין זה אומר שניתן להגדיר ביטחון ושגשוג בכל תקופה באמצעות בחינה של המפה היהודית. כמה קהילות חיו בתנאים של מצוקה כלכלית ושל ביטחון אישי פגיע מאוד, רק משום שלא הייתה להם כל בררה אחרת. חצי מאה לאחר הפוגרומים הנוראים של אמצע המאה ה-17, אשר השמידו חלק ניכר מן הקהילה היהודית באזור בהרג של עשרות אלפים ובמנוסה של אנשי הקהילה בהמוניהם, חזרה אוקראינה והתמלאה ביהודים. אף על פי כן, גורמים כלכליים היו בין הסיבות העיקריות להגירות יהודים בקנה מידה גדול.

בימינו יש דוגמאות רבות לגורמים כלכליים, שהם סיבה להגירות. לפעמים גורמים אלה הם הסיבה היחידה לתנועה, אך בדרך כלל שילוב עם גורמים אחרים הוא שמכתיב את העיתוי ואת היעד החדש. גורם חשוב ביותר למנוסה המבוהלת לארצות הברית בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ובמידה מעטה יותר להגירה למערב אירופה ולדרום אמריקה, היה הרעיון של "די גולדענע מדינה" - "ארץ הזהב", שרחובותיה מרוצפים בזהב. וכאמור, בין המהגרים לפלסטינה/ישראל היו גם קבוצות, שהמניע שלהם היה בעיקר כלכלי. קבוצות אלה, כמו יהודי פולין, שהגיעו בשנות ה-20 של המאה ה-20, או יהודי ברית המועצות לשעבר, שעלו לאחרונה, צירפו צורך כלכלי אל ההכרח לעזוב מציאות חברתית ופוליטית קשה מאוד. היה זה השילוב של גורמים אלה, שגרם לרוב האנשים בקבוצות אלה לעלות לפלסטינה/ישראל.

אבל גם הגירות חשובות אחרות היו תוצאה של אותו השילוב של גורמים, שבמרכזם שיקולים כלכליים. אנו נראה את התופעה הזאת באמצעות סיפורים על ארבע קהילות שונות. סיפורים אלה אינם ממצים את הכול אלא מייצגים בלבד. כאשר אנחנו מדברים על המעבר מצפון אפריקה לצרפת, איננו מתכוונים לרמוז שלא היו יהודים שעברו לקנדה. כאשר אנו מדברים על המעבר מרוסיה לגרמניה, איננו מתכוונים לרמוז שיהודים רבים יותר לא היגרו לארצות הברית. כאשר אנחנו מדברים על מעבר מדרום אפריקה לאוסטרליה, איננו מתכוונים להתעלם מן העובדה שרבים עברו לאנגליה. אבל כל אחד מהסיפורים האלה אכן מייצג את המגמות הגדולות יותר, ולכן הוא משמעותי.

א. ההגירה הצפון-אפריקנית לצרפת. בשנות ה-50 של המאה ה-20, כאשר רוב יהדות צפון אפריקה עברה לישראל, כ-200,000 עברו לצרפת. אמנם סיבותיהם ליציאה מצפון אפריקה היו זהות, אבל מסקנותיהם היו שונות. הם הכירו את השפה הצרפתית ואת תרבותה מתקופת השלטון הקולוניאלי של צרפת בצפון אפריקה, והם רצו לעבור למקום, שיוכלו להיטיב בו את רמת חייהם. היו אלה שיקולים מעשיים יותר מאשר אידיאולוגיים, ומבחינה זאת זה אכן הצליח. יהדות צרפת קיבלה זרימה עצומה של אנרגיה, אשר שינתה לגמרי את הקהילה העייפה של אחרי המלחמה, ואילו המהגרים החדשים עצמם התנהגו על-פי הדגם הקלאסי של המהגר: שיפור המצב מדור לדור.

היה זה בניגוד מוחלט למהגרים שהגיעו לישראל. אלה הגיעו, כאמור, ללא המנהיגות של הקהילה (רוב המנהיגות עברה לצרפת), ומצאו את עצמם בסביבה הדוברת עברית והספרטנית של ראשית המדינה הציונית. הם נאבקו, בדרך כלל ללא הצלחה, בחוסר-הצלחה שנמשך עד לדור השני והשלישי.

ב. ההגירה היהודית רוסית לגרמניה. דוגמה אחרת לתופעה דומה של שיקולים כלכליים מעשיים כסיבה עיקרית להגירה ניתן למצוא בעשרות אלפי יהודים מברית המועצות לשעבר, שעברו בעשור האחרון (פחות או יותר) לגרמניה. כאן הסיפור שונה במקצת: הזרם המקביל שהגיע לישראל, באופן כללי לא הגיע מסיבות ציוניות, אלא הם עצמם חיפשו התחלה חדשה בארץ אחרת. לרבים הייתה ישראל פשוט המקום הקל ביותר להתקבל בו. אף על פי כן, לסטיגמה, הקשורה עדיין לרעיון של חיים יהודיים בגרמניה, יש חשיבות. רק אלה, שהיו נחושים בדעתם להתעלם משיקולים אחרים מלבד השיקול המעשי גרידא, יכלו לבחור לחיות שם - 50 שנה בלבד אחרי השואה. מתוך 60,000 יהודים החיים כיום בגרמניה, הרוב הגדול הם רוסים לשעבר, וגם כאן נוכחותם החלה לשנות את הקהילה בשנים האחרונות.

ג. התנועה הישראלית לגרמניה. אם נישאר לרגע בגרמניה, נוכל לדבר על רובד קודם של האוכלוסייה, המייצג צד אחר של אותה התופעה. אלה הם האלפים הרבים של ישראלים, שעזבו את ישראל ועברו לגרמניה בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20. בשני העשורים האלה זרמו יהודים ישראלים בזרם גדול בחפשם מציאות כלכלית וחברתית טובה יותר בעולם המערבי. אמנם מרבית היהודים הישראלים האלה הלכו אל הערים הגדולות של העולם דובר האנגלית, אבל נוכחות של קהילה לא קטנה בגרמניה מבליטה את המניעים של היהודים דווקא בגלל בשל הסטיגמה המתקשרת לחיים בגרמניה.

ישראלים חיים בקהילה היהודית היחידה בעולם, המתייחסת למעבר אליה וממנה במושגים אידיאולוגיים. אפילו הבחירה במילים "עלייה" לציון הפעולה של יהודים הבאים אליה, או "ירידה" לתיאור הפעולה של אלה שעוזבים אותה, מראה על שיפוט מוסרי. אלה שבאים הם טובים, ואלה שעוזבים הם רעים! הרעיון הוא שליהודים יש מקום נכון להיות בו, ויש מקום לא-נכון להיות בו. פירוש ציוני זה של התיוג התיאולוגי העתיק של גלות (המקום הלא-נכון), המציין את כל המקומות שיהודים חיו בהם מחוץ לארץ הקודש, הקשה על אנשים לעזוב במשך שנים רבות. היום המצב יחסית קצת יותר סובלני, אבל בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, כאשר עשרות אלפי יהודים, ובסופו של דבר מאות אלפים, עזבו את ישראל, הסטיגמה שנקשרה למעשה כזה, הייתה חזקה מאוד. וכך, על אלה שיצאו מישראל לגרמניה, מכל המקומות, הודבקה סטיגמה כפולה. היה עליהם להיות בעלי הניעה (מוטיבציה) אישית גבוהה, ולהיות מוכנים להתעלם מכל השיקולים האידיאולוגיים, כדי לרצות לעבור לגרמניה, ורבים מהם אכן היו כאלה. כך, ברמה הסמלית, המעבר של יהודים ישראלים לגרמניה מייצג את התמונה הגדולה יותר של ירידה ישראלית בדרכה הנוקשה ביותר והבעייתית ביותר.

ד. התנועה הדרום אפריקנית לאוסטרליה. קבוצה רביעית של יהודים, שעזבו את מולדתם, בעיקר (אם כי לא רק), מסיבות כלכליות מעשיות ומסיבות חברתיות, היו יהודי דרום אפריקה. במשך 20 השנה האחרונות הם עזבו את ארצם ובנו את ביתם החדש בעיקר בעולם דובר האנגלית, ובעיקר באוסטרליה. הסיבות לעזיבה הן שילוב של סיבות חברתיות-פוליטיות וכלליות. מבחינה פוליטית וחברתית הם חשו דאגה הולכת וגוברת בחברה, שעברה מהפכה על-ידי כניסת השחורים לשלטון. יהודים רבים חשו שעתיד הארץ לא בטוח וכך גם עתידם שם. נוסף לכך, הם חשו פגיעים בשל העלייה בשיעור הפשיעה, שפשתה כמעט בכל דרום אפריקה. קורבנות הפשיעה הזאת היו בני המעמד הבינוני, שהיהודים היו חלק חשוב ממנו. נוסף לכך, שיקולים כלכליים, הקשורים לירידה בערכו של הרנד הדרום אפריקני, גרמו לרבים לחוש שעליהם לצאת משם, לפני שכבר לא יוכלו לעשות זאת מבחינת כלכלית. יהודים אלה היו שונים לגמרי מהקבוצה הקטנה יותר של יהודי דרום אפריקה בני הדור הקודם, שעזבו את דרום אפריקה מסיבות אידיאולוגיות, משום שלא יכלו לחיות במשטר של אפרטהייד. רבים מהקבוצה הקודמת הזאת של המהגרים עשו את דרכם לישראל, כשהחלטה אידיאולוגית אחת תומכת באחרת.

להגירה האחרונה של יהודים מדרום אפריקה יש השפעה גדולה על הקהילה באוסטרליה. הם גורמים לשינויים במוסדות הקהילתיים ומספקים תוספת גדולה של כישרון ושל אנרגיה למנהיגות היהודית המקומית.

יהודי דרום אפריקה נטו, בעיקר בשל הקשיים שלהם בעולם של האפריקנרים, לפתח זהות יהודית וציונית חזקה מאוד. הייתה זאת קהילה, שרבים מחבריה היו מוכנים להפשיל את שרווליהם ולעבוד, כדי לשפר וכדי להשפיע בכל קהילה, שמצאו בה את עצמם.

ארבע הדוגמאות שהובאו לעיל, הן עדות לגורם חשוב ביותר בדמוגרפיה היהודית בת זמננו. בעולם של ניידות הולכת וגוברת יש גם מודעות הולכת וגוברת ליכולת האישית לשנות את התנאים הכלכליים והחברתיים על-ידי שינוי מקום. תופעה זאת לא פסחה על היהודים. קהילות חדשות לגמרי נבנות על מהגרים יהודים אלה. קהילות ותיקות משתנות.

 

חלקים נוספים במאמר:
1. דמוגרפיה יהודית בת-זמננו : מבוא
2. דמוגרפיה יהודית בת-זמננו : מאורעות ברוסיה בסוף המאה ה-19
3. דמוגרפיה יהודית בת-זמננו : השואה
4. דמוגרפיה יהודית בת-זמננו : הציונות והקמתה של מדינת ישראל
5. דמוגרפיה יהודית בת-זמננו : נפילת הקומוניזם במזרח אירופה ובמזרח מרכז אירופה
6. דמוגרפיה יהודית בת-זמננו : גורמים כלכליים כסיבה להגירה
7. דמוגרפיה יהודית בת-זמננו : התבוללות ונישואי תערובת
8. דמוגרפיה יהודית בת-זמננו :סיכום הנושא - הצעות למשמעות

ביבליוגרפיה:
כותר: דמוגרפיה יהודית בת-זמננו : גורמים כלכליים כסיבה להגירה
מחבר: ישראל, סטיב
שם  הפרסום מקורי: Contemporary Jewish Demography
מחבר: ישראל, סטיב
עורכת הפרסום מקורי: בוהק, חוה
תאריך: 2002
הוצאה לאור: הסוכנות היהודית לארץ-ישראל
הערות: 1. תרגום ועריכת המאמר לעברית: חוה בוהק.
הערות לפריט זה:

1. תרגום ועריכה: חוה בוהק