הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > עונות, חגים וימי זיכרוןעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > דת - תפילה ופולחן


חודש אלול : חודש הסליחות
מחברת: מתיה קם


אקו"ם
חזרה3


הקדמה


אלול הוא החודש השנים עשר, המסיים את השנה בלוח העברי. ולכן במסורת היהודית הוא נחשב לחודש של חשבון נפש על השנה שעברה והכנה לקראת השנה החדשה והימים הנוראים* הפותחים אותה. ומכאן המנהג להתחיל באמירת סליחות בחודש אלול: בעדות המזרח מתחילים לומר סליחות למחרת ראש חודש אלול, ובקהילות אשכנז – במוצאי השבת שלפני ראש השנה.** את הסליחות אומרים בבית הכנסת במרבית הקהילות בימי החול בלבד (ולא בשבתות). במהלך כל חודש אלול, אחרי תפילת שחרית (תפילת הבוקר), נוהגים לתקוע בשופר, כדי לעורר את האנשים לסליחה לקראת הימים הנוראים.

* הימים הנוראים: כינוי לראש השנה וליום הכיפורים, ויש הכוללים בימים הנוראים גם את עשרת הימים שביניהם (א-י בתשרי, "עשרת ימי תשובה").
** אם ראש השנה חל ביום שני או שלישי בשבוע, נוהגים בעדות אשכנז להקדים את אמירת הסליחות לשבת שלפני האחרונה בחודש אלול.



מה הן הסליחות?


הסליחות הן תפילות מיוחדות הנאמרות בבית הכנסת בימי החול (בלבד) בחודש אלול (כמוסבר בקטע הקודם) ובעשרת הימים הראשונים של חודש תשרי. את הסליחות אומרים בשעות הלילה או בבוקר, לפני תפילת שחרית (תפילת הבוקר).
הסליחות כוללות קטעי תפילה, פסוקים ופיוטים* העוסקים בבקשת סליחה על חטאים ובהבעת חרטה על התנהגות לא ראויה, והם כוללים בקשה לאלוהים לזכות ברחמיו ובסליחתו. בקשה זו לרחמים ולסליחה מבוססת על מידות הרחמים של ה', שאותן מזכיר המתפלל פעמים אחדות במהלך הסליחות על-פי הכתוב בספר שמות (פרק לד פס' 6-7):**
" ה', ה' אֵל רחום וחנון, ארך אפיים*** ורב חסד ואמת.
נוצר (=שומר) חסד לאלפים, נושא (=סולח) עוון ופשע וחטאה…"
לאחר אמירת פסוקים אלה מבקש המתפלל: "סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו, כי אתה אדוני טוב וסלח [וסלחן] ורב חסד …".
המנהג להזכיר את מידות הרחמים של האֵל בסליחות הוא מנהג עתיק, המופיע כבר בתלמוד הבבלי (שנכתב לפני 1,500 שנה בערך). מאז תקופת התלמוד נוספו לסליחות פיוטים שונים העוסקים בהודאה בחטאים ובבקשת סליחה ורחמים. הפיוטים נכתבו בדרך כלל בחרוזים עם פזמון חוזר. פיוטים רבים מבוססים על שיטת האקרוסטיכון: האותיות הראשונות של כל שורה יוצרים צירוף בעל משמעות: אותיות הא"ב, שמו של מחבר הפיוט ועוד.
בסליחות מזכירים את זכויותיהם של אבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב – ומבקשים שזכויות אלה יסייעו גם לנו, כצאצאי האבות. יש גם קטעי סליחות המזכירים את הצרות והרדיפות של עם ישראל בתקופת הגלות, וכוללים בקשה לרחמים ולישועה.


* פיוט: מילה מן השפה היוונית שפירושה: שיר.
המושג "פיוט" מתכוון לכל שירת הקודש בעברית, שתחילתה בארץ ישראל במאות הראשונות לספירה. מארץ ישראל עבר הפיוט לבבל, לספרד ולצפון אפריקה. במקביל הגיע הפיוט גם לארצות אירופה – לאיטליה, לצרפת ולגרמניה.
בספרד של ימי הביניים הגיע הפיוט לשיא התפתחותו, וכלל גם חריזה וגם מקצב. הפיוטים קישטו את התפילה בבית הכנסת, אך שימשו גם מחוץ לבית הכנסת, כגון – בחתונה, בברית מילה ובסעודת שבת.

** מידות הרחמים של האל חוזרות - בצורה מקוצרת- בספר במדבר (פרק יד פס' 18).
*** ארך אפיים: ביטוי מקראי שפירושו: מתאפק שלא לכעוס, סבלני.




הפיוט "אדון הסליחות"


"אדון הסליחות" הוא אחד מפיוטי הסליחות הידועים (שנתחברה להם גם מנגינה).
שמו של מחבר הפיוט אינו ידוע.
הפיוט נכתב בחרוזים, והוא כולל פזמון – שורה חוזרת: "חטאנו לפניך – רחם עלינו".
"אדון הסליחות" נכתב בשיטת האקרוסטיכון – לפי אותיות הא"ב: האותיות הראשונות בכל שורה מצטרפות ל- 22 אותיות הא"ב.
שים לב להזכרת הברית עם האבות (אברהם, יצחק ויעקב) בפיוט.

"אדון הסליחות / בוחֵן לבבות
גולה עמוקות / דובר צדקות(1)
חטאנו לפניך – רחם עלינו.
הדור בנפלאות / ותיק בנחמות
זוכר ברית אבות / חוקר כליות.(2)

חטאנו לפניך – רחם עלינו.
טוב ומטיב לבריות(3) / יודע כל נסתרות
כובש עוונות(4) / לובש צדקות
חטאנו לפניך – רחם עלינו.
- - - - -
פועל ישועות / צופה עתידות
קורא הדורות / רוכב ערבות(5)
שומע תפילות / תמים דעות(6)
חטאנו לפניך – רחם עלינו."

(1) גולה עמוקות: יודע דברים עמוקים, נסתרים (על-פי איוב יב, 23)
דובר צדקות: מדבר דברי אמת ומקיים את הבטחתו (על-פי ישעיהו סג, 1).
(2) חוקר כליות: חוקר ובוחן את מחשבותיו הנסתרות של האדם. בעת העתיקה האמינו, שהמחשבות והמצפון של האדם נמצאים בכליות.
(3) לבריות: לאנשים. ברייה = אדם.
(4) כובש עוונות: סולח על העוונות, החטאים.
(5) קורא הדורות: יודע מה יקרה בדורות הבאים - וכאילו קורא לכל דור לבוא בזמן המיועד לו (על-פי ישעיהו מא, 4).
רוכב ערבות: רוכב על עננים (על-פי תהלים סח, 5).
(6) תמים דעות: דעותיו תמימות, שלימות ונכונות.



ההשכמה לסליחות


המנהג לקום בשעות הלילה המאוחרות, לפני עלות השחר, כדי לומר סליחות – נזכר כבר בבבל, במאה ה- 9 לספירה: "ומשכימים בכל יום לבתי כנסיות (=לבתי כנסת) קודם… השחר, ומבקשים רחמים".
גם כיום יש המשכימים קום לאמירת סליחות לפני עלות השחר, ויש האומרים את הסליחות בשעות הלילה המאוחרות.
בקהילות רבות בימינו (בעיקר קהילות אשכנז) אומרים את הסליחות הראשונות של מוצאי שבת (שלפני ראש השנה) סמוך לחצות הלילה, ובימים האחרים אומרים סליחות בבוקר, לפני תחילת שחרית (תפילת הבוקר), כדי שלא לשבש את יום העבודה (והלימודים) הרגיל.



ועוד כמה דברים על הסליחות – ועל הסליחה…


- הסליחות אינן חלק מסדר התפילות הרגיל ואינן מופיעות בסידור התפילה. הסליחות החלו להופיע בימי הביניים, במאה ה- 12, והן מקובצות בספרונים נפרדים הנקראים "סדר סליחות".
- המושג "סליחות" מתכוון בעיקר לסליחות של חודש אלול ותחילת חודש תשרי – הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. אך המושג כולל גם סליחות שאומרים בימי צום וכן בימי רעה ופורענות הנוגעים לכלל הציבור.
- על-פי המסורת היהודית, יש לכל אחד אפשרות לזכות בסליחה ובמחילה – בתנאי שהביע חרטה מלאה, וקיבל על עצמו לשנות את דרכיו ואת התנהגותו. תפיסה זו מתייחסת גם ליחסים שבין אדם לאלוהיו וגם ליחסים שבין אדם לחברו. אלא שביחסים שבין אדם לחברו – בשונה מן היחסים שבין אדם לאֵל – הסליחה מותנית בפיוס האדם הנפגע.




בין אדם לחברו

החוקים והמצוות בתורה מתחלקים לשני סוגים: למצוות ואיסורים הקשורים לאמונה בה' -ולאלה הקשורים ליחסים שבין אדם לחברו. חלוקה זו באה לידי ביטוי גם בעשרת הדיברות,* ובהם שישה דיברות העוסקים ביחסים שבין אדם לחברו:

"כבד את אביך ואת אמך": כיבוד הורים.
"לא תרצח".
"לא תנאף": האיסור לנאוף.
"לא תגנוב".
"לא תענה ברעך עד שקר": האיסור להעיד עדות שקר.
"לא תחמוד": האיסור לחמוד משהו, לחשוק במשהו השייך לזולת.

בספר ויקרא יש פרשה אחת (פרשת קדושים, פרקים יט-כ) ובה מצוות ואיסורים רבים הנוגעים ליחסים שבין אדם לחברו במגוון תחומי חיים: ביחסים שבין ילדים להוריהם, בין צעירים לזקנים, בין עובד למעביד, בין בריא לבעל מום, בין קונה למוכר, בין בעל דין לשופט.
חמש פעמים נזכרת בספר ויקרא האזהרה "ויראת מאלוהיך", ובכל חמש הפעמים - היא מתייחסת לאיסורים הקשורים ליחסים שבין אדם לחברו, ובמיוחד ליחס כלפי החלשים בחברה - זקנים, נכים, עניים, וְגֵרִים.

* עשרת הדיברות: עשרה דברים - עשר מצוות - שנאמרו בדיבור. על פי המסופר בספר שמות (פרקים יט-כ) התגלה ה' לעם ישראל בהר סיני בזמן נדודיהם במדבר, אחרי יציאת מצרים. בהתגלות זו בהר סיני השמיע ה' את עשרת הדיברות, שנכתבו על שני לוחות אבן - הם לוחות הברית. עשרת הדיברות מופיעים בתורה פעמיים: בפעם הראשונה בספר שמות (פרק כ פס' ב-יג) ובפעם השנייה - בהבדלים קלים - בספר דברים (פרק ה' פס' ו-יז/יח).

אווירת הסליחות של חודש אלול

בשנים האחרונות מתקיימים בלילות חודש אלול "סיורי סליחות" בשכונות העתיקות והדתיות של ערים כמו ירושלים וצפת. בחודש אלול בשעות הלילה אומרים בבתי הכנסת בשכונות אלו את הסליחות, והמטיילים באים לשמוע אותן ולספוג את האווירה המיוחדת של חודש אלול.
אווירה זו משתקפת גם בשירו של המשורר אברהם חלפי, "סתיו יהודי":
(לחן: יוני רכטר, זמר: אריק איינשטיין)

"סתיו יהודי בארץ אבותי
שולח בי רמזי אלול.
- - - - -
אז יתקע בשופרות לפתוח שערי שמים.
ופנים יהודיות מן הגולה
באפרפר נוגה
ירחפו לפני אדון עולם.
ובקשות ותחנונים וניצוצות הרבה
בעומק עיניהן."
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם. http://www.acum.org.il

להלן קטעים המתארים זיכרונות מלילות הסליחות בירושלים העתיקה:
"כבר מתחילת חודש אלול עטה הרובע היהודי שבירושלים דמות שונה מזו שבשאר ימות השנה. משעה שתיים אחר חצות החלו הכול מתעוררים… השמשים הקישו במקלותיהם על דלתות ה'חצרות', פונים בדברי שידול וידידות אל אלה שהיו נמים שנתם… לקום לסליחות. והיו שמשים אשר עמדו בפינות הסמטאות שבעיר העתיקה וקראו בקול רם: "ס-לי-חות!".
…מתוך בתי הכנסת הרבים בקעו קולותיהם של החזנים הנודעים… שאמרו את הסליחות בנעימה מתוקה… שהרנינה את לבות המתפללים… שכנינו המוסלמים שהכירו את מועדי ישראל וחגיו, ראו בחודש אלול מעין 'חודש רמדאן' שלהם, כלומר ימים של תפילות וחשבון הנפש. לפעמים חל חודש רמדאן בחודש אלול, ואז היו נפגשים יהודים ומוסלמים, לאחר חצות, בסמטאותיה האפלות של ירושלים. אלה הולכים לבתי הכנסיות לשם אמירת סליחות ואלה לתפילה במסגד עומר. כבוד ואחווה שררו בין שתי העדות אשר השכימו בעת ובעונה אחת לעבודת הבורא.
לימודינו בבתי הספר, בתי המדרש ובתלמוד-תורה נסתיימו בט"ו באלול ומיום זה ועד לאחר חג הסוכות היינו חופשיים לנפשנו. החוויה העמוקה ביותר שנפלה בחלקנו הייתה הקימה לסליחות… מי שלא קם לסליחות היה כילד שלא בגר כל צורכו. רבים היו הילדים שהתחננו לפני הוריהם להעירם לסליחות, כדי שלא יפגרו אחרי חבריהם…
- - - - -
אף על פי שתפילת הסליחות נמשכה זמן רב, לא הייתה כל סיבה לשעמום כלשהו. פיוט ופיוט וטעמו הערֵב… אך היו מהם גם פיוטים עצובים… לפעמים אחד מאתנו זכה באמירת הפיוטים הללו משום שחונן בקול ערֵב…
אנו מתקרבים לסיום הסליחות. השחר מפציע. מבעד לחלונותיו של בית הכנסת הקטן נשקפות אלינו פניהן של הפלאחיות הערביות… שהגיעו יחפות… העירה וסליהן על ראשן… תפילת הסליחות נסתיימה. לאחר הפסקה קצרה שבו כולם לבית הכנסת לתפילת הבוקר."

"לילות הסליחות וראש השנה", בתוך: יעקב יהושע, ילדות בירושלים הישנה – פרקי הווי מימים עברו, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשכ"ה - 1965, עמ' 9 – 12.

ביבליוגרפיה:
כותר: חודש אלול : חודש הסליחות
שם  האתר: קופצים ללוח העברי
מחברת: קם, מתיה
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הערות: 1. המידע שלפניך נכתב במסגרת מבחר - תכנית בתרבות ישראל בגישה רב תחומית. התוכנית פותחה בסיוע קרן אבי חי ובשיתוף משרד החינוך.
בעלי זכויות נוספים בפריט זה: אקו"ם
הערות לפריט זה:

1. תחקיר: שלומית טור-פז