מגילת ישעיהו א מחברת: רפאל וייס

חזרה3

תגלית מיוחדת במינה נתגלתה בסביבת ים המלח, צפונית לעין-פשח'ה, בסופה של שנת 1947, הלא היא תגלית המגילות הגנוזות. בין המגילות והקטעים המקראיים והלא-מקראיים נמצאו שתי מגילות של ספר ישעיהו. האחת, הקרויה מגילת ישעיהו השנייה, מכילה עשרות פרקים בלבד מספר ישעיהו, בעיקר מפרק מא ואילך. מגילה זו קרובה קרבה מרובה אל נוסח המסורה, ואין אתה מוצא אלא שינויים מעטים ביניהם. השנייה, שחשיבותה עולה לאין-ערוך על קודמתה, היא מגילת ישעיהו טופס א'. כאן לפנינו טופס של ספר ישעיהו בשלמותו. וכדאי להעיר, כי זהו הספר היחידי במקרא, שנמצא בשלמותו במערות קומראן. אולם שלא כבמגילת ישעיהו ב', מרובים הם השינויים בין המגילה לבין נוסח המסורה.
גילוי זה פתח כר נרחב לפני החוקרים והללו עסקו בהשוואת הטופס הקומראני עם נוסח המסורה, וגם בחקירת לשונה ורקעה הלשוני של המגילה. ודעות מדעות שונות הובעו בנדון. על פי לשונה של המגילה ניתן לקבוע – וכבר עשה זאת הפרופ' קוטשר – שזמנה הוא המאות האחרונות של בית שני. היינו, לפנינו טופס שלשונו מאוחרת מזו ששימר לנו נוסח המסורה.
מהו אופייה של המגילה? כידוע אפילו בימי חז"ל לא נקבע נוסח אחד ואחיד של כתבי הקודש, ומתהלכים היו בעם טפסים שנוסחאותיהם שונות היו זו מזו. ותבוא הברייתא המפורסמת על שלושה ספרים שנמצאו בעזרה (ספרי לדברים לג, כז; ירושלמי תענית ד, ב, ועוד) – ותוכיח. פרופ' שאול ליברמן בספרו "יוונית ויוונות בארץ ישראל" מדבר על טקסטים וולגריים-עממיים שהיו רווחים בקרב ההמונים ואף בבתי-הכנסת, שלא היו מדויקים ומהימנים כמו "ספר העזרה". כאלו הם ספר התורה של ר' מאיר שמזכירים חז"ל (בראשית רבה ט, ה; ד, יב; צד, ט; ירושלמי תענית א, א; בראשית רבתי, מהדורת אלבעק, עמ' 209), וספר התורה, שיצא מירושלים בשבי ונגנז בבית-הכנסת של אסוירוס ברומי (בראשית רבתי, עמודים 209-210). ואף מגילת ישעיהו א' – נראית לנו להיות כזאת. כאן מוצא אתה סממנים ונוסחאות עממיים פשוטים, שאינם מעוררים כל קשיים. אם אומר הנביא "והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג" (יד, ל) – וקשה כאן חילוף הגופים: תחילה גוף ראשון, "והמתי", ובצלע השנייה: "יהרג" – גוף שלישי – גורסת המגילה: "אהרוג" בהקבלה אל "והמתי". כיוצא בזה לא "כי כשלה ירושלים ויהודה נפל" (ג, ח), אלא "ויהודה נפלה". צורות שיריות וארכאיות, שאינן משמשות בלשון הדיבור, אי אתה מוצאם כאן. על כן כותב בעל המגילה, דרך משל, "חיות שדה" במקום "חיתו שדי" (נו, ט), וכאלו רבים.
דרכו של כל טופס מאוחר, שהוא מביא מלים פשוטות ורגילות במקום קשות ונדירות. כך נוהג, למשל, ספר דברי-הימים בהשוואה לספרי נביאים ראשונים, וכך גם מגילתנו. במקום "כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם" (יג, י) – אמור שם: "לא יאירו אורם". השומע עשוי שיתקשה במלה הנדירה "יהלו", ועל כן הביא תחתיה מלה שכיחה כ"יאירו". וכיוצא בזה, בא במגילה: "אני לפניו אלך, והררים יאושר" במקום "והדורים אישר" (מה, ב), שכן מלת "הדורים" שכל המפרשים נסתפקו בפענוחה, היא בחינת אין לה רֵע.
וכך מסלקת המגילה קשיים מסוג אחר. בלעגו על אלהי עץ ואבן מביא הנביא את דברי העובד להם והמתחמם לאורם, האומר: "האח חמותי ראיתי אור" (מד, טז). בוודאי נקשה כותב המגילה כיצד אפשר לראות אש, והרי להרגישה צריך! ולא ידע שבעברית, הפועל "ראה" הוראתו גם הרגש באחד החושים, ועל כן שינה: "חמותי נגד אור". כפי האמור באחד הפרקים הסמוכים: "אין גחלת לחמם, אור לשבת נגדו" (מז, יד). וכלשון המשנה באבות: "והווי מתחמם כנגד אורן של חכמים" (ב, י).
אמרנו שזהו טופס עממי, שבהרבה מקומות בא אצלו נוסח קל ופשוט יותר. ומבחינה זו דומה המגילה לתרגומי המקרא. אף על פי כן מן המפורסמות הוא, שגם כתב-יד גרוע, יהא זה אפילו גרוע ביותר, אוצר בקרבו נוסחאות טובות ומעולות, ומבחינה זו נכונים הדברים גם לגבי מגילת ישעיהו. ולא כאן המקום לעמוד על כך.



הערה: לא כל בעלי הזכויות אותרו. אם חלו טעות או השמטה - נתקנן בהקדם.