|
 |
 |
 |
חזרה3 |
מהו סוד קסמה של העיר? מדוע בני אדם כה רבים מבקשים לחיות בעיר? בכך נעסוק בפרק זה ובפרקים הבאים: נעמוד על טיבה של צורת היישוב המיוחדת הקרויה "עיר", נגדיר אותה, נבחן את מאפייניה, נראה שיש קווי דמיון בין ערים גם כשהן רחוקות זו מזו מרחק אלפי קילומטרים, וננסה לחוש ולהבין מה זה אומר לחיות בעיר.
 |
1. להגדרת היישוב העירוני והעיר |
בכל מדינה נהוג להבחין בין יישוב כפרי ליישוב עירוני, ובין יישוב עירוני לבין עיר. המאפיין הבולט ביותר של העיר הוא גודלה: בהשוואה לכפר, העיר היא יישוב גדול – גם בשטח וגם במספר התושבים. ההחלטה מאיזה גודל ואילך מגדירים יישוב כיישוב עירוני, שונה ממדינה למדינה: יש מדינות שבהן יישוב של למעלה מ- 300 תושבים נחשב ליישוב עירוני; יש מדינות שבהן יישוב עירוני הוא יישוב שמספר תושביו מ- 2,000 איש ומעלה; ובמדינות אחרות רק יישוב שיש בו למעלה מ- 20,000 תושבים נחשב ליישוב עירוני.
במדינות מסוימות, ההבחנה בין יישוב עירוני ליישוב כפרי וההגדרה של כל אחד מהם, מתייחסות לא רק לגודלם של היישובים אלא גם למאפיינים אחרים המבדילים בין כפר לעיר: צפיפות האוכלוסייה, המרחק בין הבתים, ענפי התעסוקה של התושבים ועוד.
כאשר יישוב עירוני מגיע לגודל מסוים, רשויות המדינה מעניקות לו מעמד של עיר. ההחלטה מאיזה גודל היישוב העירוני נחשב לעיר, שונה גם היא ממדינה למדינה. בישראל, לדוגמה, בדרך כלל יישוב המונה למעלה מ- 20,000 תושבים מועמד להפוך לעיר. כיום יש בישראל 194 יישובים עירוניים, שרק 57 מהם הם ערים.
הגדרה ליישוב העירוני במבחר מדינות:
- בישראל: יישוב שיש בו למעלה מ- 2,000 תושבים.
- בשבדיה: יישוב שיש בו למעלה מ- 200 תושבים והמרחק הממוצע בין הבתים אינו עולה על 200 מטר.
- בשוויץ: יישוב שיש בו למעלה מ- 10,000 תושבים.
- בהודו: יישוב שיש בו למעלה מ- 5,000 תושבים, בצפיפות העולה על 390 איש לקמ"ר.
- בזמביה: יישוב שיש בו למעלה מ- 5,000 תושבים, ורובם אינם עוסקים בחקלאות.
|
2. על כמה מרכיבים בסיסיים של העיר |
בנופה של כל עיר ועיר אפשר לזהות מרכיבים בסיסיים. במרכיבים אלה נעסוק בסעיף זה.
כל עיר משתרעת על פני שטח מסוים, המוגדר על ידי גבולות. יש שגבולה של העיר נראה לעין, ויש שהוא אינו נראה. בעבר, ערים רבות היו מוקפות בחומה שנועדה להגן על העיר ועל תושביה, והחומה סימנה את גבולות העיר. בימינו אין בונים עוד חומות סביב הערים, ועל כן גבולה של העיר אינו בולט לעין. אך אין זה אומר שלעיר אין גבולות: לכל עיר יש גבולות רשמיים, התוחמים את שטחה.
השטח השייך לעיר נקרא "תחום שטח השיפוט של העיר" או "התחום המוּניציפָּלי". בתחומי העיר, מרבית השטח הוא שטח בנוי והוא כולל מבנים שונים, גנים ציבוריים, דרכים למיניהן וכדומה. יש ערים שבהן השטח הבנוי מגיע עד לגבולות תחום השיפוט שלהן, ויש ערים שבהן מצויים "שטחים פתוחים" – שטחים שאינם בנויים. לא אחת גבולותיה של העיר נקבעים על ידי "חגורה ירוקה" – שטח חקלאי או יער וכדומה ברוחב כמה ק"מ, המקיף את העיר ואסור לבנות עליו.
תחומי העיר על פי ההלכה היהודית
תחומי היישוב וגבולותיו נידונים בהרחבה במשנה ובתלמוד בהקשר של הלכות שונות, כגון הלכות השבת. על פי ההלכה אסור לטלטל (לשאת) בשבת חפצים כדוגמת תיק, מפתחות, סידור תפילה וכו' ברשות הרבים, כלומר מחוץ לבית. כדי שהתושבים יוכלו בכל זאת לשאת עימם חפצים בצאתם מביתם בשבת, נוהגים להקיף את היישוב בחוט או בתיל שמותחים אותו על ראשי עמודים או על עצמים אחרים. כך נוצר מעין גבול המסמן את תחום ה"עירוב", כלומר, תחום שבו הרשויות השונות מתערבבות זו בזו והופכות לרשות אחת. בדרך זו היישוב כולו הופך לתחום אחד שמותר לטלטל בו חפצים בלי לחלל את קדושת השבת.
המושג "צפיפות" מתאר את מספר האנשים הממוצע על כל יחידת שטח – קמ"ר או דונם. ומכיוון שבעיר מתגוררים אנשים רבים על שטח קטן יחסית – הצפיפות בה גדולה. כיצד ייתכן שאנשים רבים כל כך מתגוררים על שטח קטן כל כך? הדבר מתאפשר הודות לשני מאפיינים חשובים של צורת הבנייה העירונית:
- רבים מן הבתים בעיר הם בתי קומות, חלקם רבי קומות או אף גורדי שחקים, ובכל אחד מהם מצויות דירות רבות.
- המרחק בין הבתים קטן ולעתים הם אף צמודים זה לזה.
כדי שעיר תתפקד כראוי, מקימים בה מערכות של תשתיות שונות: מערכת תחבורה המאפשרת לתושבים לנוע ממקום למקום, מערכת לאספקת מים, מערכת ביוב לפינוי שפכים, מערכת חשמל לאספקת אנרגיה, רשת טלפונים, רשת כבלים ועוד. בעבר מרבית התשתיות הוקמו מעל לפני האדמה, וחוטי חשמל וקווי טלפון היו גלויים לעין בשטח. בערים רבות מצב זה קיים גם כיום, אך במקומות רבים מעבירים את התשתיות אל מתחת לפני האדמה – כדי לא לסכן את התושבים וכדי לא לפגוע בחזותה של העיר.
בהקמת התשתיות העירוניות יש להביא בחשבון את הצרכים של העיר באותו הזמן, ומכיוון שהעיר גדלה ומתפתחת כל העת יש להביא בחשבון גם את הצרכים שייווצרו בעתיד.
הקמת התשתיות יקרה מאוד והיא דורשת השקעות כספיות גדולות. מערכות אלה גם דורשות תחזוקה שוטפת, שאף היא יקרה.
כאשר העיר גדלה והתשתיות הקיימות כבר אינן יכולות לספק את צרכיה הגדלים, מערכות התשתית שלה אינן עומדות בעומס: אספקת המים אינה סדירה, יש הפסקות חשמל תכופות, הביוב עולה על גדותיו וכדומה.
במבט על העיר מרחוק מתגלה קו רקיע הנוצר על ידי הרצף שיוצרים המבנים השונים שלה, בפרט הגבוהים שבהם, המצויים במרכז העיר. בעבר קבעו את קו הרקיע של העיר צריחי הכנסיות והמסגדים, הארמונות והמצודות, ואילו כיום קו הרקיע נקבע במקומות רבים על ידי גורדי השחקים. בערים רבות, בעיקר בארה"ב, קו הרקיע מזכיר צורת פעמון – במרכז העיר מצויים גורדי שחקים, וככל שמתרחקים ממנו הבנייה נעשית נמוכה יותר.
בכל עיר יש מוסדות ציבור מרכזיים המשרתים את אוכלוסיית העיר, ולעתים הם משרתים גם את יישובי הסביבה או את המדינה כולה. לדוגמה: מוסדות חינוך כגון בתי ספר ואוניברסיטאות; מוסדות בריאות כגון קופות חולים ובתי חולים; מוסדות דת ותרבות כגון בתי כנסת, כנסיות, מסגדים, תאטראות ומוזאונים; מוסדות מינהל כגון משרדי הממשלה, בניין העירייה ועוד.
בגלל תפקידם המרכזי, ומכיוון שהם משרתים מספר גדול של אנשים – מבני הציבור הם מבנים גדולים. לא אחת אלה הם מבנים מרשימים המצטיינים בסגנון בנייה ייחודי. כך הם מטביעים את חותמם על הנוף העירוני, ויש שהם הופכים לסמל העיר.
במבט על לונדון בירת בריטניה אפשר לזהות מרכיבים שונים של עיר:
בנייה צפופה; כבישים ונתיב שיט; פארקים וגנים; מבני ציבור מתקופות היסטוריות שונות, כגון קתדרלת סנט פול (מן המאה ה- 17) הבולטת בכיפתה הגדולה, גשר הטאואר (שהוקם במאה ה- 19) החוצה את נהר התמז, ובניינים רבי קומות מן המאה ה- 20.
במרחב העירוני אפשר להבחין בבירור באזורים שהם רשות היחיד ובאזורים שהם רשות הרבים. ב"רשות היחיד" נכללים שטחים המצויים בבעלות פרטית של תושבי העיר – דירות המגורים, גינות הבתים, המשרדים, המפעלים והחנויות. "רשות הרבים" כוללת שטחים ציבוריים – כבישים, שטחים פתוחים, מבני ציבור ופארקים – השייכים לכלל תושבי העיר ואשר נועדו לשרת את צורכי הכלל.
בין שטחים אלה – יש שהיו בעבר בבעלותם של שליטים כגון מלכים, בעלי אחוזות, הכנסייה וכדומה, והם הפכו עם הזמן לשטחי ציבור. בתקופה המודרנית רשויות העיר דואגות להקצות שטחים מיוחדים לרשות הרבים.
בכל עיר ועיר מתקיים מחזור חיים קבוע – בניינים ואתרים הולכים ומתבלים ועם הזמן חלקם נהרסים, ובניינים חדשים הולכים ומוקמים. ואולם יש מבנים מיוחדים, חזקים וגדולים, שנותרים במקומם ואינם נהרסים. כך בערים שונות מצויים ארמונות ומקדשים, ביצורים וחלקי חומות, שנבנו בתקופות היסטוריות שונות. וככל שהעיר עתיקה יותר, כך יש סיכוי שיימצאו בה שרידים מתקופות רבות יותר. בערים רבות מייחסים חשיבות לאתרים או לבניינים בעלי ערך מיוחד – היסטורי, תרבותי או ארכיטקטוני, ומכריזים עליהם כעל אתרים לשימור. אתר לשימור יכול להיות מבנה, רחוב, רובע או אף עיר שלמה. על השימור והשחזור בערים תוכלו להרחיב ולקרוא בקטע "שימור ושחזור בעיר".
|
3. המינהל העירוני |
העיר היא מערכת מורכבת: יש בה קבוצות אוכלוסייה שונות, יש בה אזורים הממלאים תפקידים שונים, ומתרחשות בה פעילויות רבות ומגוונות. כדי שכל אלה יפעלו כראוי יש צורך בגוף ניהולי. ואמנם, לכל עיר יש עירייה ולכל יישוב עירוני יש מועצה מקומית. תושבי העיר בוחרים את רשויות העיר – ראש העיר ומועצת העיר – אחת לכמה שנים. מכיוון שתפקידן של רשויות העיר הוא לנהל את החיים בעיר בתחומים שונים, יש בכל עירייה מחלקות המטפלות במערכת החינוך, התרבות והספורט, במערכות המים והתחבורה, במערכות הביוב והניקיון ועוד. רשויות העיר אחראיות גם על תכנון המרחב העירוני, ובעיקר על תכנון שטחי הציבור.
פעילותה המגוונת של העירייה ממומנת באמצעות המיסים שהיא גובה מן התושבים. ככל שרמת השירותים בעיר גבוהה יותר, כך המיסים גבוהים יותר. המס העיקרי מכונה "ארנונה" – זהו מס רכוש שגובים אותו הן מתושבי העיר, בעלי הדירות, והן מבעלי העסקים בעיר – מפעלים, חנויות וכדומה. כל עיר מעוניינת שיימצאו בה עסקים ומפעלים רבים ככל האפשר, שכן אלה מגדילים את הכנסות העירייה. בערים שאין בהם מספיק עסקים ומפעלים ותושביהן עניים, אין לעירייה הכנסה מספקת ממיסים והיא אינה יכולה לספק לתושבים שירותים, ולו גם ההכרחיים ביותר. במקרים כאלה, בדרך כלל הממשלה מסייעת לעיריות במימון השירותים.
|
4. על תנאי המיקום והאיתור של העיר |
מאז ומעולם התפתחו הערים במקומות שבהם היו תנאי איתור ומיקום נוחים. ולמה הכוונה? המושג "תנאי איתור" מתייחס לתנאי הטבע באתר שהעיר נמצאת בו: האם היא נמצאת בעמק או בהר, על חוף הים או על גדת נהר וכדומה. והמושג "תנאי מיקום" מתייחס למיקומה של העיר ביחס לסביבה שלה: האם היא נמצאת על נתיב תחבורה חשוב, בקירבת ערים אחרות, בקירבת תחנת גבול, בלב אזור חקלאי פורה וכדומה.
לגורמי האיתור היתה בעבר חשיבות רבה בהתפתחותה של העיר: תושבי העיר נזקקו לאתר שיספק להם הגנה ותנאי אקלים נוחים, ולסביבה שתספק להם מים, חומרי בנייה, חומרי גלם וכדומה. בחלוף הדורות איבדו גורמי האיתור הרבה מחשיבותם, מכיוון שתלותו של האדם בתנאי הטבע פחתה: אפשר, לדוגמה, להוביל אל העיר מים ממרחקים, לחמם ולקרר את המבנים, ול"יישר" הרים כדי להתאים את תנאי השטח לצורכי הבנייה.
תנאי האיתור של יישוב נותרים קבועים, ואילו תנאי המיקום שלו עשויים להשתנות. כך, לדוגמה, בתקופה הנבטית, לפני כ- 2,000 שנה, הוקמו ברחבי הנגב כמה יישובים וביניהם עבדת, ממשית ושבטה. יישובים אלה הוקמו כתחנות שירות לאורך דרך מסחר בין-לאומית, ששימשה להובלת בשמים ותבלינים מחצי האי ערב אל נמל עזה, וממנו אל רחבי האימפריה הרומית. עם ירידת המסחר בנתיב זה, השתנו תנאי המיקום של יישובים אלה והם נאלצו לשנות את מקורות הפרנסה שלהם ולפתח חקלאות, וכמה מאות שנים לאחר מכן ננטשו היישובים ולא יושבו עוד.
| ביבליוגרפיה: | ||||||||||||||
|
|
|
חזרה3 |
 |
הדפסה | ||||||
| החומר במאגר זה הינו לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של בעלי זכויות היוצרים השונים, המצויינים בתחתית כל פריט. | |||||||
|
|||||||
| החומר במאגר זה הינו לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של בעלי זכויות היוצרים השונים, המצויינים בתחתית כל פריט. |