הסדרי נגישות



מוסר במקרא
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים


גשר מפעלים חינוכיים
חזרה3

א. תורת המידות, מוראל, אתיקה: סכום המעשים הנחשבים נכונים וראויים .
לשבח, מידות טובות, והתרחקות ממעשים רעים וממידות שנחשבות למגונות. לעיתים מוסר הוא כולל ואוניברסאלי, ולעיתים הוא לפי אמות-מידה של חברה או חבורה מסויימת. יש "מוסר פרטי/אישי" ויש "מוסר חברתי" - ביחס שבין אדם לזולתו.
ב. תוכחה, דברי הזהרה, לקח שבא להיטיב את ההתנהגות.
ג. עונש, גמול על מעשה רע.

המוסר במקרא: המקרא מציין מוסר כפעולה חינוכית, כמו תוכחה – "שמע בני מוסר אביך…" (משלי א 8). בדרך כלל מתקשר המוסר לתביעות האל מן האדם – כלומר, נעשה קישור בין התחום המוסרי והתחום הדתי, ומכאן חשיבותו המרכזית של המוסר במקרא. התפיסה המקראית השפיעה על עיצוב המוסר המערבי ועל תרבות עמי אירופה באמצעות ספר התנ"ך, הספרים החיצוניים והנצרות.

המוסר החברתי:התביעה שלא להזיק לזולת, לא להרע לחלש. התביעות הן למשפט צדק, להימנעות מלקיחת שוחד, גזל ועושק, להגנה על יתום ואלמנה, להתחשבות ויחס הומני כלפי גר, עני ועבד, ואף לסיוע לאויב ושונא במצוקה.

תמצית התביעה היא במשפט "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'" (ויקרא י"ט 18).

החוק המקראי רואה את השאיפה לצדק כיסוד כל חוק. אין בחוק הבחנה בין מצוות מוסריות לבין מצוות של פולחן, או מצוות משפטיות.

נביאי ישראל העמידו את התביעה המוסרית במרכז אמונת ישראל. התביעה המוסרית היא הנושא העיקרי, החוזר שוב ושוב, בתוכחתם של הנביאים, יותר מהתביעה הפולחנית. לדעת הנביאים, לא תתקבל בעיני האלוהים עבודת קורבנות, פעילות פולחנית, שאין בצידה צדק ומוסר חברתי. האל הוא מוסרי, וזוהי תביעתו הבסיסית מעמו, ומכלל בני האדם.

בסיפור המקראי נאמרים דברי שבח למעשים טובים וביקורת סמויה או גלויה על מעשים רעים. אין בסיפורים הטפת מוסר, אלא רמזים למוסר השכל.

בספרות החכמה (משלי, קהלת, איוב ופרקים בתהלים) האדם המוסרי הוא צדיק וחכם, והרשע, הפוגע במוסר, מזוהה עם הכסיל, הטיפש.

 


מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא