 |
|
 |
|
כלכלת ישראל : הכלכלה עם קום המדינה
מחבר:
ד"ר דן גלעדי
|
|
 |
|
 |
|
 |
כאשר פרצה מלחמת העצמאות בשלהי 1947, מנה היישוב היהודי בארץ כ- 600 אלף נפשות. ציבור קטן זה גילה כבר קודם לכן, במחצית השנייה של מלחמת העולם השנייה (1942-1945) כושר פעולה כלכלי מפתיע. בשנים מיוחדות אלו הפך המשק היהודי לספק חשוב מאד של סחורות לצבאות בריטניה ובעלי בריתה, שהתרכזו במזרח התיכון, והתעשייה היהודית זינקה בצעדים גדולים קדימה, בנצלה את הביקוש הרב למוצריה. וכך קרה, כי דווקא בתקופת השואה הנוראה, אשר בה הושמדו רוב יהודי אירופה, דווקא בשנות ההרס והחורבן, שהמיטה המלחמה על מדינות ועמים, היתה בארץ ישראל פריחה כלכלית, שהניחה יסוד להתפתחות בעתיד.
לקראת סוף תקופת המנדט, היתה הכלכלה היהודית בארץ ישראל מעין אי של מודרניות וקידמה במזרח התיכון, מה גם שהארץ נהנתה ממערכת מינהלית מסודרת ויעילה, ירושת התקופה המנדטורית. כמו כן השכיל היישוב המאורגן לכונן בתוכו מוסדות של "מדינה בדרך", שיוכלו לקבל על עצמם את האחריות עם המעבר לשלטון עצמי. יכולת זו תרמה רבות להצלחתו של היישוב היהודי לעמוד במלחמה שנכפתה עליו ע"י הערבים. במשך כ- 15 חודשי המלחמה, פעלה מערכת הייצור של המשק היהודי בעוצמה ובמלוא יכולתה, חרף קרבות הדמים והקורבנות הקשים בנפש וברכוש. פעילות כלכלית זו התרחשה בנסיבות קשות במיוחד, כאשר כל הצעירים היו מגויסים (כ- 100 אלף בסוף 1948, שהיוו כרבע מכלל כוח העבודה), וכאשר כ- 40% מהתוצר הוקדשו לביטחון ולמאמץ המלחמתי (לא כולל הוצאות במטבע חוץ לרכישת נשק וציוד צבאי, שמומנו ע"י תרומות יהודים מחו"ל).
למרות תנאים אלה, התוצר הלאומי לא פחת ב- 1948, לעומת השנה הקודמת. קשה להגזים בחשיבות עובדה זו, לא רק בשל חיוניותה למאמץ המלחמתי, אלא גם בתרומתה לכוח העמידה של המדינה המותקפת. כושרו של העורף היה משולב בכושרם של הכוחות הלוחמים והוא הגביר את התחושה של שותפות גורל. "מעל ומעבר לצרכים החומריים, שדרשו את גיוסם של המשק ושל החברה, היתה למציאות זו של 'עסקים כרגיל' חשיבות פסיכולוגית גדולה ביותר. היא שיחררה את ההנהגה מדאגה למתרחש במישור האזרחי, הן בתחום החומרי והן בתחום המורל הציבורי" (חיים ברקאי, "שנות בראשית של המשק הישראלי", עמ' 24).
דוגמא מאלפת להעזה ולכושר האילתור של העומדים בראש המוסדות הכלכליים של המדינה בצעדיה הראשונים, היתה יצירת המטבע הישראלי החדש. בעיצומה של המלחמה, כאשר הסכנה לעצם קיומה של המדינה, שזה עתה נולדה, טרם חלפה, עסקו האחראים לכלכלה בהחלפת שטרי הכסף (שהוזמנו מחברה בארה"ב עוד בחודשי שלטון המנדט האחרונים). במקום הלירה הפלשתינאית, שהיתה צמודה ללירה שטרלינג הבריטית וערכה, לכן, היה מובטח, הופיע המטבע החדש מטעם בנק אפ"ק (אנגלו-פלשתינה קומפני), שהיה בבעלות המוסדות הציוניים. הציבור היהודי גילה אמון מלא במטבע זה, למרות אי-הוודאות הכללית, ותהליך ההחלפה היה מהיר וללא זעזועים. המערכת הפיננסית והבנקאית תיפקדה ברציפות לאורך כל תקופת המלחמה, מבלי שנוצרו בעיות בתחום חשוב זה.
לסעיפים אחרים מפרק: "ההתפתחות הכלכלית -סקירה היסטורית"
מבוא
הכלכלה עם קום המדינה
שנים ראשונות: 1951-1941
המדיניות הכלכלית החדשה: 1953-1952 (מיתון ראשון)
צמיחה וגאות: 1965-1954
מיתון שני: 1967-1965
גאות שנייה: 1972-1968
קיפאון ואינפלציה גואה: 1984-1973
טיפול בהלם - הייצוב והצלחתו: 1989-1985
עלייה גדולה, חידוש הצמיחה המהירה וסימני האטה: 1997-1990
|
