הסדרי נגישות
עמוד הבית > טכנולוגיה ומוצרים > תחבורהעמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > בעלי חוליות > עופותעמוד הבית > ישראל (חדש) > תשתיות > תחבורה > תחבורה אוויריתעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > בעלי חיים > בעלי חוליות > עופות


ציפורים ללא גבולות
מחבר: ד"ר יוסי לשם


טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
חזרה3

יותר מ-3,000 תאונות אוויריות בין מטוסי חיל האוויר ובין ציפורים נודדות אירעו בעשרים וחמש השנים האחרונות. חלק לא מבוטל מהתאונות הסתיים באבדות קשות בנפש. הנתונים המצמררים הוליכו לעבודת מחקר, שמטרתה הייתה לבדוק את נתיבי נדידת העופות הדואים מעל ישראל, זמני הגעתם, גובה הנדידה ומספרי העופות הנודדים, על מנת לצמצם פגיעות במטוסים.

המאמר מוקדש לזכרם של שני טייסי קרב ושל נווט בחיל האוויר הישראלי, שקיפדו את חייהם כתוצאה מפגיעת ציפורים נודדות.
רס"ן ספי לוין, בן קיבוץ מעגן מיכאל. נפל ב-28 באוקטובר 1974 והוא בן 27 שנים. מראשוני טייסי הסקייהוק בחיל האוויר. בזמן הובלת רביעיית מטוסי קרב מעל עמק החולה. התנגש בשקנאי נודד שפגע בחופת הסקייהוק.
סרן רונן לב, חיפאי. נפל ב-10 באוגוסט 1995 והוא בן 24 שנים. רונן הטיס F-15 במסגרת אימון בנגב, עת פגעו במטוס שלוש חסידות נודדות, כשהמטוס טס במהירות של 1,000 קמ"ש.
סרן ירון ויונטה. בן גבעת אולגה. נפל ב-10 באוגוסט 1995, עת שימש כנווט F-15 במטוסו של סרן רונן לב. בן 22 שנים היה בנופלו.

בדצמבר 1988, ביום סוער וגשום, יצא סגן ר' לטיסת אימון במטוס ה-16-F שלו. מטוס זה מכונה בחיל האוויר "נץ". הוא היה מספר שתיים במבנה שטס מעל מדבר יהודה במהירות של 800 ק"מ לשעה, בגובה של כ-200 מטרים מעל לפני השטח. סגן ר' הבחין לפתע בגוש שחור ענק המגיח לעבר חופת המטוס. "בתחילה לא הבנתי במה מדובר" סיפר, "אחר כך הבחנתי שזו ציפור. רק מאוחר יותר התברר לי, שזה היה עיט סלעים (עוף דורס גדול, שמוטת כנפיו מגיעה עד 2.30 מטרים). הייתי בטוח שהמפגש בינינו בלתי נמנע. או שאני נכנס בו, או שהוא נכנס בי. בשנייה האחרונה נמנעה הפגיעה. הוא חמק מצד שמאל שלי לכיוון הכנף. חשתי צמרמורת. הייתה לי תחושה מוקדמת שאני הולך לחטוף. פתאום ראיתי מול החופה ציפור שנייה, בדיוק מאותו הסוג. חשבתי שזהו זה – אני גומר. אבל היא לא שברה את החופה, אלא עברה בדיוק מתחתיי אל עבר המנוע. בתא הטייס לא שומעים דבר. אתה יושב מוגן בתוך בועה ומקשיב לשקט התהומי שמסביב. פתאום נשמע פיצוץ אדיר. המנוע השמיע צריחת מוות, חריקות איומות ורעש של עצירה. היה לי ברור שהמנוע הלך. באתו רגע ידעתי, שעליי לעשות שתי פעולות במהירות: לנסוק – כלומר למשוך בסטיק כדי להתרחק מהאדמה, ולדווח למבנה בקשר. תוך רגע התברר לי, שגם את זה אני לא יכול לעשות. אחד מלהבי המנוע שנפגע פוצץ מכלי דלק ושמן, הבקיע חור במעטפת המטוס וגרם להרמת האף של המטוס כלפי מעלה. המטוס החל להסתחרר, ובמצב כזה צריך לנטוש. הייתי צריך להפעיל את כיסא המפלט על ידי משיכת הידית הנמצאת בין הרגליים, פעולה שאמורה להיות פשוטה, אבל לא יכולתי לבצע אותה. נכנסתי לבלק-אאוט. כשזה קורה, אתה טס בעיניים פקוחות אבל לא רואה כלום. הרמת האף בצלילה כזאת פירושה ביצוע תמרון של G17, כלומר כוח הכבידה של כדור הארץ ביחס למטוס ומה שבתוכו גדל פי 17. במצב כזה, אדם שמשקלו 70 קילוגרם, כאילו מכפיל את משקלו פי 17, ל-1,200 קילוגרם. השרירים אינם מצליחים להתמודד עם המצב, דם לא מגיע לעיניים ולמוח ואתה עלול לאבד את ההכרה. ניסיתי נואשות להביא את הידיים אל ידית ההפלטה ולמשוך, אך לא הצלחתי למצוא את הידית, כי הראייה אבדה לי. לא הצלחתי להרים את הידיים בגלל העומס עליהן, שיצר תחושה של שיתוק מוחלט. הרגשה איומה של חוסר שליטה על גופך. הייתי על סף עילפון, אבל ידעתי שאסור לי לאבד את ההכרה. ברגע מסוים הצלחתי להתעשת, הבחנתי בידית כיסא המפלט, אבל לא הצלחתי לגרור אליה את היד. כנראה שמול פני המוות, הגוף עושה הכול על מנת לשרוד. לא ברור מאיפה הצלחתי לגייס את הכוחות, פתאום הצלחתי לגרור יד אחת אל ידית ההפלטה ומשכתי".

סגן ר' נטש את מטוסו כשהוא היה הפוך, על הגב ובצלילה. למזלו, הרים אותו כיסא המפלט המונע על ידי רקטות והוא הצליח לצנוח תוך שהוא נגרר עם המצנח על הקרקע הסלעית מאות מטרים עקב הרוח העזה. הוא נפצע בכל גופו מהחבטות הרבות שספג עקב ההתנגשות בעיט הסלעים הבודד, ניצלו בנס חייו של סגן ר' ואבד לחיל האוויר מטוס F-16, שעלותו מגיעה ל-27 מיליוני דולרים.

אירוע זה היה רק אחד מתוך כ-3,000 תאונות אוויריות בין מטוסי חיל האוויר ובין ציפורים, שאירעו בעשרים וחמש השנים האחרונות. התאונות גרמו נזקים חמורים ביותר לחיל האוויר הישראלי, שנאלץ לחלוק את המרחב האווירי המצומצם והבעייתי שלו עם כחמש מאות מיליוני ציפורים נודדות בכל עונת נדידה, עם מספר לא מבוטל של ציפורים חורפות ועם מגוון עשיר ויוצא דופן של ציפורים יציבות ומקייצות. מיקומה הייחודי של מדינת ישראל, בצומת של שלוש יבשות, גורם לכך שהיא מצוייה ב"צוואר בקבוק" בעל חשיבות בין-לאומית, שכנראה אין שני לו בעולם. באביב ובסתיו חולפות בשמי ארצנו למעלה ממיליארד ציפורים נודדות.

בשנת 1977 גילה הצפר אהוד דברת ציר נדידת דורסים באזור כפר קאסם. מרכז המידע על עופות דורסים של החברה להגנת הטבע החל לערוך סקרים לספירת העופות הנודדים בשמי הארץ בשנת 1980. במשך השנים גברה ההתעניינות בנושא ובעונות הסתיו, יותר מ-350 צפרים נטלו חלק בסקרי הנדידה שהתפרסו לכל רוחב הארץ – מגוש דן ועד לבקעת הירדן, ולאורך כביש חוצה שומרון. משנת 1988, בעקבות האינתיפאדה, התקיימו הסקרים מהכרמל, לאורך עמק יזרעאל ועמק בית שאן ועד לגבול הירדן. מנתוני הסקרים התברר, שמעל לישראל חולפת נדידה המונית של עופות דואים, בעיקר עופות דורסים, חסידות ושקנאים, במספרים העולים על אלה שהיו מוכרים עד אז במקומות אחרים ברחבי העולם. עם זאת היה ברור שמידע זה לוקה בחסר, כיוון שהוא התבסס בעיקרו על תצפיות קבועות מהקרקע. בעקבות זאת, בחורף 1983 החלטנו, אהוד דברת וכותב מאמר זה, לפנות לחיל האוויר ולהציע תוכנית משותפת, בה יועברו לחיל האוויר כל הנתונים שנאספו עד אותה עת על הנדידה, במגמה להזהירם מפני פגיעות צפויות מהעופות הנודדים. במקביל – יסייע חיל האוויר לאנשי החברה להגנת הטבע באיתור צירי הנדידה העיקריים וגובהם בעזרת מטוס קל, כהשלמה לנתונים של הצופים מן הקרקע.

במגעים הראשונים שערכנו עם קציני חיל האוויר, למדו האחרונים לתדהמתם הרבה, שהעימות בין מטוסי הקרב של חיל האוויר לבין העופות הנודדים גדול בהרבה מהמשוער: מדי שנה נפגעו מטוסי קרב רבים מהציפורים, והנזק הכספי הגיע לסכומי עתק. התברר, כי התנקזות מספר כה גדול של עופות דואים, המגיעים לעתים בגלי נדידה של עשרות או אף מאות-אלפי פרטים ליום, מעל לנפח האווירי המצומצם של ישראל, יצרה בעיית בטיחות טיסה חמורה ביותר למטוסי חיל האוויר ולטייסיו. הבעיה החמירה באופן משמעותי עם החזרת חצי האי סיני לידי מצרים באפריל 1982. חצי האי סיני שימש כאזור אימונים עיקרי עבור חיל האוויר, ועם החזרתו הוגבלה פעילות האימונים של חיל האוויר לנפח האווירי המצומצם של ישראל.

ניתוח שיעורי ההיפגעויות ממפגש עם ציפורים במערך מטוסי הקרב של חיל האוויר בין השנים 1972-1982, מלמד שבתקופה זו אירעו מאות תאונות כתוצאה מהתנגשות אווירית בין עופות נודדים לבין מטוסים. מרבית התאונות התרחשו בחודשי הנדידה העיקריים: באביב – בחודשים מרץ, אפריל ומאי, ובסתיו – בחודשים ספטמבר ואוקטובר. שלושה רבעים מכלל התאונות החמורות ביותר, תאונות בהן התרסק מטוס או שנגרם נזק, ששיעורו עולה על חצי מיליון דולר, אירעו בחודשי הנדידה. בעשר השנים הללו נגרמו לחיל האוויר נזקים שעלו על עשרות מיליוני דולרים. ב-23 שנים (1972-1994) אירעו בסך הכל 2639 תאונות.
 
 
מרבית התאונות החמורות אירעו במערך מטוסי הקרב, זאת עקב עוצמת הפגיעה הקשורה ביחס ישיר למהירות הטיסה של המטוס ושל הציפור ולמשקלם. ככל שהמטוס טס מהר יותר ומשקל הציפור המתנגשת גבוה יותר, תגדל עוצמת המכה ועמה גם הנזק הכרוך בהיפגעות. עוצמת התנגשות של עורב שחור, שמשקלו 450 קמ"ש היא כ-15 טונות. לשם השוואה, עוצמת ההתנגשות של שקנאי, שמשקלו 9.5 ק"ג, במטוס שמהירותו היחסית היא 800 קמ"ש, היא 100 טונות.
 
 
לאחר שנוצר הקשר הראשוני עם חיל האוויר והתבררו ממדי הנזקים שגרמו העופות הנודדים לחיל האוויר וחומרתם, הצעתי למפקדת חיל האוויר לפתוח במחקר בנושא כעבודת דוקטורט. מטרת המחקר הייתה לבדוק את נתיבי נדידת העופות הדואים מעל לישראל, זמני הגעתם, גובה הנדידה ומספרי העופות הנודדים, וכן כיצד משפיעים השינויים האקלימיים על אופי הנדידה. זאת כדי ליישם מידית את תוצאות המחקר בפעילות האימונים של חיל האוויר, במגמה להקטין באופן ניכר היפגעות מטוסים מהעופות הנודדים. במספרים כה גבוהים של עופות נודדים לא ניתן למנוע לחלוטין את ההיפגעות, אך ניתן ללמוד היכן מצויות הציפורים במישור המרחב והזמן, לא לטוס לשם ובכך להפחית באופן משמעותי את ההסתברות למפגש האווירי בין כנפי הפלדה לכנפי בשר ודם.
 
 
התחלנו לעקוב במטוס קל (ססנה) של חיל האוויר אחר להקות הציפורים הנודדות. לאחר מספר ימי טיסה הוברר לנו כי הטיסות במטוס קל יעילות בעיקר בימי גלי ה"הצפות" – אך בימי נדידה דלילה יותר, לא היה המעקב יעיל דיו. זאת, כיוון שהמוס הקל היה מהיר מדיי ורעש המנוע הפחיד את הציפורים הנודדות.
 
 
חיפשנו אפוא מטוס אטי יותר. כאן נודע לנו, כי בשדה תימן, ליד באר שבע, פועל "מרכז דאייה נגב", המפעיל דאון ממונע. זהו דאון מדגם OGAR מתוצרת פולין, בעל מנוע 65 כוחות סוס ומוטת כנפיים באורך 18 מטרים. בעזרת המנוע מסוגל הדאון להמריא ולנחות באופן עצמאי. בדאון שני מקומות ישיבה, הממוקמים בחזית זה ליד זה. מיקומו של המדחף, מאחורי החופה, מקנה לטייס ולצופה שדה ראייה נרחב, בזווית רחבה בהרבה בהשוואה למטוסים קלים.
 
 
הדאון הממונע, היחיד מסוגו בישראל, שלהב מיד את דמיוננו. ראינו בעיני רוחנו את הדאון ממריא אל להקות הציפורים הנודדות, מדומם מנוע ומתקדם איתן בדאייה משותפת בזרמי האוויר החמים, העולים לאורכם של רכסי ההרים בישראל. ואכן, הדאון הממונע, שכינויו בעגה האווירית – גולף – מייק בראוו (GMB) – לא אכזב. במשך חמש שנים בצענו 1,400 שעות מעקב, כשאנו מלווים בסתיו להקות נודדות של עופות דורסים, חסידות ושקנאים מרגע ההמראה בצפון הארץ עד לגבול מצרים, ובאביב בנתיב ההפוך מגבול מצרים ועד לגבול לבנון-סוריה. ליווינו את אותה הלהקה כנף אל כנף ומדדנו את קצב ההתקדמות, גובה בסיס וגג התרמיקות ומיפינו את הנתיב המדויק. בחלק מהימים טסנו יותר מ-11 שעות עם אותה להקה ובדרך כלל בין 4-7 שעות רצופות. כך למדנו, שמרבית הנדידה של העופות הדואים מתבצעת מגובה פני הקרקע ועד לאלף מטרים מעל לפני השטח, וקצב ההתקדמות נע בין 20-40 קמ"ש, בהתאם לתנאי הדאייה.
 
 
אם מביאים בחשבון כי להקה דואה כעשה שעות ביממה (בלילה אין נדידה של עופות דואים), הרי שביום נדידה גומאים העופות הדואים בין 150-600 קילומטרים, ובממוצע כ-250 קילומטרים ביום. בהתבסס על חישוב זה, הרי שמרבית החסידות, הדורסים והשקנאים אינם שוהים מעל לשמי ארצנו יותר מיום עד יום וחצי, ודורס הנודד מרוסיה לדרום אפריקה, מרחק של כ-8,000 קילומטרים, מסוגל לעבור מרחק זה תוך שלושה-ארבעה שבועות בלבד.
 
 

הדאון ולהקת שקנאים בתעופת דאיה משותפת (צולם מתוך הדאון ע"י יוסי לשם).

באביב איתרנו את מרבית הלהקות בעזרת צופים קרקעיים, שעקבו אחר מקומות הלינה של החסידות והדורסים באזור קו הגבול המצרי ומערב הנגב, בעזרת מכשיר קשר אווירי ותיאום שנעשה בערב הקודם. בסתיו שילבנו מכשיר מכ"ם לאיתור הלהקות ולמעקב אחריהן. רשות שדות התעופה העמידה לרשותנו בנמל התעופה בן גוריון מסך מכ"ם, וחיל האוויר הקצה ארבע חיילות, שישבו מול המסך דרך קבע במשך כל תקופת הנדידה, הסתיו והאביב. שבעה חודשים בשנה, מדי 20 דקות, צילמו את תמונת המצב כפי שהצטיירה על מסך המכ"ם. כך צולמו אלפי תמונות שתיעדו את הנדידה.

יכולת המעקב של המכ"ם בנתב"ג עלתה על כל המצופה ובאמצעותו הצלחנו לאתר להקות נודדות עד לטווח של 60-70 ק"מ. כלומר, המרחב שעליו נפרסה רשת המעקב הגיע לקוטר של 120-140 ק"מ. בעזרת שילוב פעלה בין הדאון והמכ"ם למדנו כי המכ"ם בנתב"ג מאתר אפילו להקות המונות פרטים ספורים בלבד. בעזרת המכ"ם אותרו להקות נודדות באורך של 60-80 קילומטרים, המונות עשרות אלפי פרטים. ככל הידוע לנו, לא תועד עד עתה באף מקום בעולם רצף כה מרשים של להקות ענק של חסידות ודורסים ממינים שונים.

בעזרת המכ"ם של נתב"ג הצלחנו "ליירט" את הדאון אל להקות נודדות ללא כל צורך בצופים קרקעיים. מנתוני המכ"ם הצלחנו לקבל גם תמונה מהימנה על אופי הנדידה והשתנותה במשך שעות היום, כשציר הנדידה נסחף מזרחה עם התגברות הבריזה הימית. בעזרת המכ"ם הצלחנו גם לתת התראה בזמן אמת לבסיסי חיל האוויר, ולדווח מתי צפויות להקות גדולות לעבור מעליהם ולהוות סכנה למטוסים הממריאים והנוחתים. המכ"ם בנתב"ג הפך ל"מוקד ציפורים ארצי", המזרים מידע בזמן אמת לחיל האוויר על התמונה האווירית של הציפורים הנודדות במשך שבעה חודשים בשנה.



המכ"ם הרוסי מוצב באתר "יד לשריון" בלטרון וקולט ציפורים נודדות מחדרה ועד לבאר שבע (צילם: יוסי לשם).


במקביל לשימוש במכ"ם ובדאון הממונע, פרסנו רשת של צופים קרקעיים, שהתבססה בעיקר על מתנדבים מחו"ל ומישראל. הצפרים נפרסו במרווחים של כקילומטר עד שניים בין עמדה לעמדה וכך אפשר היה במשך כל שעות היום "לכסות" את מרבית רוחב המדינה. ניתן היה ללמוד היכן עוברים צירי הנדידה המרכזיים, כיצד הנתיב נע מזרחה ומערבה בהתבסס על זרימת הבריזה מן הים והשינויים האקלימיים וכן לספור את מספר העופות החולפים, תוך לימוד זמני ההגעה וההיעלמות של המינים הבולטים. חיל האוויר סיפק מכשירי קשר שאיפשרו לדווח בזמן אמת על הימצאות הלהקות, לדווח על כך ל"מוקד הציפורים" בנתב"ג ולמנוע כפילויות בספירת העופות הנודדים. יותר מ-300 מתנדבים לקחו חלק באחד ממפעלי הצפרות המרשימים בישראל, שככל הידוע לנו, לא נערך כמותו, הן בהיקף והן ברוחב החזית, באף מקום אחר בעולם.

כלי המחקר החמישי שסייע להשלים את תמונת המחקר בנוסף לססנה, לדאון, למכ"ם ולרשת הצופים היה המזל"ט (מטוס זעיר ללא טייס). ככל הידוע לנו שימש כלי מודיעיני יעיל זה, לראשונה בעולם, למחקר ביולוגי ובעזרת חיל המודיעין הצלחנו לעקוב אחר הנדידה במשך 5-6 שעות רצופות ביום. זאת, כשהמזל"ט מצלם חסידות, שקנאים ודורסים בעזרת מערכת הווידאו המשוכללת שלו כ-2,000 מטר מעל הלהקות, בלי שלציפורים הנודדות יהיה שמץ של מושג על המעקב הסמוי הנערך בשיטות ההיי-טק.

תוצאות המחקר הרב תחומי יושמו מידית בחיל האוויר. משנת 1984 הוטבע מושג חדש, בנוסף לנוהל אמ"ט (אזור מוכה טילים), החל נוהל אמ"צ (אזור מוכה ציפורים). בהתאם למסקנות המחקר מופו הנתיבים, הגבהים והזמנים של הופעת הציפורים הנודדות במערך הקרב של חיל האוויר והיעלמותן. מספר התאונות בעונת הנדידה פחתו ב-88% ולחיל האוויר נחסכו ב-13 השנים האחרונות כ-400 מיליון דולר. כמו כן נמנעה, כמובן, גם פגיעה בחיי הטייסים ואנשי צוות האוויר.

סיפור המחקר המשותף של חיל האוויר וגורמים אזרחיים, שהצליח למצוא דו קיום בין הציפורים למטוסים, הפך לסיפור הצלחה, והפתרון לקונפליקט נלמד בכל חילות האוויר בעולם כדגם לחשיבה מקורית ולמחקר יישומי מוצלח.

תוצאות המחקר והעניין העצום שגילו בנושא גורמים מדעיים רבים, חובבי הטבע מישראל ומהעולם ובמיוחד המדיה הכתובה והאלקטרונית, הביאו אותנו למסקנה, שנושא הנדידה שכה ייחודי לישראל עשוי לקשור תחומי עשייה רבים מעבר לבטיחות הטיסה. מעצם היות הנדידה אטרקציה תיירותית-חינוכית ברמה המשתווה למשיכה של ישראל כמוקד היסטורי וארכיאולוגי, עלה הרעיון להקים מרכז בין-לאומי לחקר נדידת הציפורים באתר מרכזי בישראל, שממילא מושך מדי שנה לפחות מאה אלף בני אדם והוא מצוי באחד מנתיבי הנדידה המרכזיים. מהר מאוד עלה על הפרק אתר "יד לשריון" בלטרון.

אתר "יד לשריון" בלטרון ממוקם בלב מדינת ישראל, באמצע הדרך בין תל-אביב לירושלים בצמוד לכביש הראשי, כ-18 קילומטרים דרומית-מזרחית לנמל תעופה בן גוריון. האתר ממוקם על גבעה נישאה, הצופה על עמק איילון ומישור החוף, בנקודה בה מתחילים להתרומם הרי ירושלים. האתר שוכן בלב בלו של ציר הנדידה המערבי ולכן פנינו לאלוף (מיל.) מוסה פלד, יו"ר עמותת "יד לשריון", בהצעה מקורית ומיוחדת. הצענו לשלב את "נושאי העבר": מורשת הקרב של חיל השריון וההיסטוריה של האזור, עם נושאי העתיד: נדידת הציפורים, טיול וחינוך לאהבת הארץ ושימור הסביבה. הנהלת עמותת "יד לשריון" בלטרון הקצתה לחברה להגנת הטבע שטח של כ-30 דונם בחלק המערבי של האתר, כדי להקים בצמוד למוזאון השריון קומפלקס שיכיל מרכז בין-לאומי לחקר נדידת הציפורים ביוזמת אוניברסיטת תל אביב. יהיה זה מכון בין אוניברסיטאי, ובו בית ספר שדה, אודיטוריום, מוזאון ומכ"ם, שיאפשרו להציע בפני הקהל את התופעה יוצאת הדופן של נדידת הציפורים. הקומפלקס נקרא על שמם של סמל נחשון וקסמן ז"ל, שנחטף לפני כשלוש שנים בידי מחבלים, וסרן ניר פורז ז"ל, שנהרג בניסיון לחלצו.

בית ספר השדה יהיה מוקד לפעילות נוער, חיילים ומבוגרים בנושאי סיור, ניווט, מחנות לחפירות ארכיאולוגיות וטיפול ביער, בחורש ובסביבה, ויוצמד אליו חניון פתוח ללינה תחת כיפת השמים. בבית ספר השדה יטעו עצים ושיחים "מושכי ציפורים" מקננות, ויפתחו את תרבות הקמת קופסאות קינון ותחנות האכלה לציפורים. תרבות זו התפתחה מאוד באירופה ובצפון אמריקה ותוטבע בישראל באמצעות המרכז החדש.

הפרויקט צבר תאוצה רבה, לאתר הועבר מכ"ם רוסי מדגם MRL-5, שהוצב מעל האמפיתיאטרון, והוא נראה למרחוק בכיפתו הירוקה הסמוכה למשטרה הבריטית בלטרון. המכ"ם מסוגל לאתר להקות ציפורים נודדות לאורך מישור החוף מחדרה עד לבאר שבע, ולעקוב אחר תופעות מזג האוויר לטווחים הגדולים פי ארבעה. המכ"ם משמש היום לצורכי מחקר ובעזרתו ניתן ללמוד על נדידות בלילה, תוך הקלטת קולות הציפורים ועיבוד וניתוח הקולות בעזרת מערכת ממוחשבת שמאפשרת ללמוד על עוצמות הנדידה בלילה של מינים שונים.

חילות האוויר של ירדן ושל טורקיה הביעו עניין בהקמת רשת משותפת של מכ"מי ציפורים ומזג אוויר. הרשת תעבוד על בסיס אזורי ותאפשר לבנות מערכת התראה בה יוכל חיל האוויר הטורקי לתת התראות של יומיים מראש לחילות האוויר הירדני והישראלי, ואנו נעביר את ההתראות למצרים. הדבר יפעל גם באופן הפוך: המצרים יזהירו אותנו, אנו את הירדנים והם את הטורקים. אם נצליח לפתח דגם אזורי זה, הוא יוכל לשמש כדגם גם במקומות אחרים בעולם. במסגרת הניסיון לאתר מכ"מים מתאימים למדנו כי בארה"ב סיימו בשנת 1996 לרשת את כל היבשת ב-165 מכ"מי מזג אוויר מסוג NEXARD, הנחשבים למכ"מי הדופלר המשוכללים בעולם. הפרויקט, שהוקם בשיתוף פעולה של רשות שדות התעופה האמריקני, משרד הביטחון ורשות מזג האוויר הלאומית, בעלות של 2.5 מיליארד דולר, לא הביא בחשבון כי מכ"מים אלה המיוצרים על ידי חברת הענק לוקהיד מרטין, המייצרת בין היתר את מטוסי ה-F-16, יכולים לשמש גם לזיהוי ציפורים נודדות ולמעקב אחריהן. רק בשנה האחרונה, בעקבות יוזמה של המרכז בלטרון, מתחילים לבחון אפשרות של שיתוף פעולה עם חיל האוויר האמריקני בנושא זה. ראש המטות המשולבים של צבא ארה"ב, הגנרל ג'ון שליקשווילי, שביקר לפני מספר חודשים באתר השריון בלטרון, שמע על הרעיון והביע התלהבות רבה לשיתוף המידע. שבעה סטודנטים משולבים עתה במחקרי נדידה שונים במסגרת המרכז שהוקם, הכולל בין היתר מחקר משותף עם האקדמיה של חיל האוויר האמריקני בפיתוח מודל לחיזוי נדידת ציפורים במזרח התיכון כולו.

גולת הכותרת של המחקרים מתבטאת במחקר שהתחלנו בו לפני ארבע שנים. השימוש בלוויין לצורך איתור משדרים שהורכבו על ציפורים וקבלת מידע מהם, הפך מעשי החל משנת 1984, כאשר הטכנולוגיה המודרנית אפשרה לראשונה פיתוח משדרים הנקלטים על ידי לוויין, שגודלם קטן דיו כדי לאפשר נשיאתם על גב עוף גדול ללא הפרעה לתפקודו וליכולתו לעוף ולמצוא את מזונו.

מערכת איסוף המידע והאיתור באמצעות לוויין Argos, היא מערכת משותפת למרכז לחקר החלל של צרפת (CNES), הרשות למחקר של האוקיינוסים והאטמוספרה של ארצות הברית (NOAA) והרשות הלאומית לחקר האווירונאוטיקה והחלל של ארצות הברית (NASA). פיתוח המשדרים המשמשים את מחקר הציפורים החל כנושא צבאי. הפנטגון ייצר משדרים זעירים עבור צבא ארצות הברית. מטות הצבא יכלו לעקוב אחר יחידות מצוידות במשדרים ולדעת בזמן אמת את מיקומן המדויק, ללא צורך בדיווחים שוטפים מהשטח. משדר צבאי מהדגם הראשון שקל 1.5 קילוגרם ועלה כסף רב. לעומתם, שוקלים המשדרים החדישים רק 30 גרם ומחירם הוזל.

הלוויין מקיף בכל 90 דקות את כדור הארץ ומאפשר איכון מדויק של הציפור, המשדרת בדיוק של כ-300 מטרים. עד כה מושדרו בפרויקט המשותף לגרמניה וישראל 53 חסידות. סטודנט בלגי אוסף, מעבד ומנתח את הנתונים, המאפשרים לראשונה לקיים מעקב צמוד ואישי לכל חסידה ממושדרת וללמוד על קצב התקדמותה היומי ותלותה בשינויי אקלים, הקשר בין זכרים, נקבות וצעירים בזמן הנדידה ועוד שפע נתונים, שניתן לאסוף בעזרת טכניקת היי-טק. בשנה האחרונה חלפו בשמי ישראל 12 חסידות ממושדרות, 3 נשרים, 20 עיטים (עיטי חורף, צפרדעים ושמש) ו-3 שקנאים – כולם ממושדרים. גם תלמידים בישראל יכולים בעזרת האינטרנט לעקוב מבית ספרם בזמן אמיתי אחר הציפורים הנודדות, אליהן מחוברים משדרים נקלטי לוויין. התלמידים לומדים על נושאי הנדידה, והם יכולים, בעזרת האינטרנט, לקבל גם את נתוני מזג האוויר ולהבין את התלות של הנדידה באקלים תוך כדי הקמת בסיס נתונים בבית הספר, יציאה לשדה לתצפיות בנדידה, ובעיקר – תקשוב ותקשור עם חברים בבתי ספר אחרים בשלושה מעגלים: בישראל, במזרח התיכון וברחבי העולם. תוכנית לימודים חדשנית זו, "הציפורים הנודדות אינן יודעות גבולות", היא חלק מתוכנית של משרד החינוך והתרבות, שפיתח בעשור האחרון תוכנית גדולה לקידום החינוך הטכנולוגי והמדעי תחת הכותרת "מח"ר 98". המטרה היא להביא לכך, שלכל ילד בישראל תהיה נגישות למחשב וידע בסיסי נרחב. בית הספר לילדי הדיפלומטים הצטרף גם הוא לתוכנית וכך מעורבים בפרויקט תלמידים מ-55 מדינות שונות. בדצמבר 1996 הצטרף לתכנית בית הספר תליתא-קומי בבית ג'אלה והיה בית הספר הפלשתיני הראשון שהצטרף לתכנית האינטרנט.

למסר של "הציפורים הנודדות אינן יודעות גבולות" יש משמעות גדולה ביותר בתהליך השלום באזור. פעילות בין תחומית מסוג כזה, המשלבת בטיחות טיסה עם מחקר, חינוך וקשר בין תלמידים באמצעות מחשבים, וכן תורמת תרומה כלכלית בקידום תיירות הטבע (Efo-tourism) המתפתחת בעשורים האחרונים בקצב מהיר. הקמת מרכזים כאלה תרום הידוק הקשר בין הארצות, למחקרים משותפים ולתוכניות משותפות לקידום בטיחות הטיסה.

בימים אלו הולכת ונרקמת רשת ארצית של תשע תחנות תצפית ומחקר בשדה, שתשלבנה פעולות בנושאי הנדידה וציפורים מקומיות, שישתתפו בהן תלמידים והציבור הרחב יחד עם חוקרי שדה שיחקרו במקום. המרכז בלטרון יהווה את המוקד הארצי לפיתוח הרשת תוך מגמה תיירותית. תייר, המגיע לישראל ומעוניין במיוחד בנושא הציפורים, יוכל לבצע את סיורו באתר בלטרון, הממוקם במרחק של רבע שעה בלבד מנתב"ג. במרכז המוקם יוכל התייר לקבל מידע עדכני, היכן יש כרגע ריכוזי ציפורים טובים לתצפית, לקנות ספרות וחומר עזר ולהסתייע במידע על אתרי לינה סמוכים לאתרי הצפייה. באילת הוקם כבר לפני עשור וחצי מרכז הצפרות הבין-לאומי ביוזמתה של החברה להגנת הטבע, וביחד התפתח המרכז לעמותה משותפת לחמישה גופים. מסלול צפרות התפתח באילת בשדות שמצפון למפרץ אילת ובמקום מתקיימים סקרים ופעילויות מחקר. אילת הפכה ל"מכה" של חובבי נדידת עופות דורסים. בבית ספר שדה חצבה שבערבה הוקמה תחנת מחקר בשדה בידי פרופ' אמוץ זהבי, החוקר את התנהגות הציפורים (זנבנים) במקום. באתר יש תשתית למכון מחקר, ונמצאים בו כתריסר חוקרים. במדרשת שדה בוקר קיים שילוב של המכון לחקר המדבר של אוניברסיטת בן גוריון יחד עם בית ספר שדה. האתר שוכן מעל מצוק נחל צין ובו פעילות ניכרת של נשרים וציפורי מדבר ממינים שונים.

גן החיות התנ"כי בירושלים בשיתוף עם החברה להגנת הטבע מקים תחנת טיבוע בגן הוורדים הסמוך לכנסת. המקום מהווה גוש ירוק בלב עיר הבירה, ומושך שפע של ציפורי שיר קטנות לחניית ביניים בנדידה. הקמת תחנת טיבוע בשטח גן הכנסת תמשוך תיירים רבים, הבאים למלונות סביב הכנסת, ובשעות הלימודים – תלמידים מבתי הספר בירושלים. מנהל מקרקעי ישראל כבר אישר שטח של דונם וחצי במקום. קיבוץ כפר רופין בעמק בית שאן, גן עדן לציפורי מים, הוא נתיב מרכזי בנדידה. הקיבוץ נכנס במלוא התנופה לרשת המוצעת ובמסגרת זו מגמתם של קיבוצים רבים היא להיכנס לפעילות התיירות. מצפון לעמק בית שאן מצוי עמק החולה, שהיה בעבר אזור ביצה בעל חשיבות בין-לאומית רבה. הביצה יובשה עם קום המדינה ובעקבות המאבק למניעת הייבוש (שנכשל) הוקמה החברה להגנת הטבע. בשנת 1995 הוצף חלק מהשטח מחדש במטרה לפתחו על בסיס פעילות תיירות טבע, שיקודם כמוקד צפרות. בסמוך לבית ספר שדה מעגן מיכאל קיים ריכוז גדול של ברכות דגים. לאתר פוטנציאל גבוה לאירוח עופות מים וחופמאים שונים. בחודשים האחרונים הגשנו מספר הצעות לשיתוף פעולה עם הפלשתינאים להקמת שתי תחנות ביריחו ובבית ג'אלה, שתהוונה חלק אינטגרלי מהפרויקט התיירותי.

בחודש האחרון נערך כנס בין-לאומי באתר בהשתתפות 58 נציגים מ-25 מדינות, ביניהם נציגים מטוניס וממדינות ממזרח אירופה. בכנס נידונו אספקטים חינוכיים וסוכם על שיתוף פעולה במזרח התיכון בכל הקשור לאזורי הנדידה של הציפורים. כמו כן סוכם על שיתוף פעולה בהכנת אתרים באינטרנט העוסקים בקידום הנושא.



מפת נתיבי הנדידה העיקריים של העופות הדואים בשמי ישראל: נתיב מערבי, נתיב מזרחי ונתיב הרי אילת. במקביל מצויינים האתרים בהם מפותחת עתה רשות מוקדי הצפרות ביוזמת החברה להגנת הטבע.
ביבליוגרפיה:
כותר: ציפורים ללא גבולות
מחבר: לשם, יוסי (ד"ר)
תאריך: אוקטובר 1997 , גליון 24
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הערות לפריט זה: * ד''ר יוסי לשם - אונ' תל אביב והחברה להגנת הטבע