הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > פסיכולוגיה


חיים ומוות : דרכו של עולם
מחברת: רונית חכם


מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
חזרה3

"המוות שייך לחיים כמו הלידה. ההליכה היא בהרמת הרגל כבהנחתה" (רבינדרנת טאגורה, "ציפורי נוד") *

כל היצורים החיים תווים את המעבר מלידה למוות. למרות הידיעה, שהמוות הוא גורלו של כל אדם, הרי השאיפה לחיי נצח קיימת אצל בני-האדם. אפשר לומר, כי לחיי נצח מגיעים רק יצורים לא מפותחים (חד-תאיים), כמו האמבה. יצורים אלו ממשיכים להתקיים עד אין סוף על-ידי רבייה וגטטיבית - הם אינם נולדים ואינם מתים, אלא מתחלקים ומתרבים.
שאיפתו של האדם להגיע לחיי נצח באה לידי ביטוי ביצירות ובמפעלים שהאדם מקים. אלו יכולים להישאר מאות ואלפי שנים כעדות למעשיו ולפעילויותיו של האדם עלי אדמות.
בני-האדם הטביעו את חותמם בציורי קיר במערות הפריהיסטוריות, וממשיכים להטביע את חותמם בספרים, בהמצאות, באולמות התיאטרון והקונצרטים, במוזיאונים ועל מרקע הטלוויזיה.

בני-האדם מסוגלים להבין את מושג הנצח באמצעות יכולת החשיבה והכישורים הרוחניים שלהם.
האדם משתאה על קיומו ושואל את עצמו, מאין הוא בא, לאן הוא הולך, מה מקומו בעולם, ומהו העולם הזה, שהוא חי ומת בו.

בספר בראשית מסופר, כי בגן עדן ניתנה לאדם הברירה לבחור בין עץ החיים לבין עץ הדעת:

"ויטע ה' גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר.
ויצמח ה' מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע."
(בראשית ב', ט')


חכמינו טענו, כי האדם בחר לאכול מעץ הדעת, אף שנאסר עליו לעשות כן. הוא בחר לפתח את יכולת החשיבה שלו וויתר על חיי נצח - על פרי עץ החיים.
ישנו מדרש המפרש פסוק זה מספר בראשית ואומר כך:

"האדם היה יכול לבחור באחד משני העצים - בעץ החיים או בעץ הדעת טוב ורע, כאילו שתי דרכים עמדו בפניו, והוא היה יכול לבחור באיזו מהן הוא יילך. אדם בחר בעץ הדעת טוב ורע וויתר על עץ החיים, ולכן על כל אחד מאתנו נגזר למות."**

בעזרת מיתוסים ואגדות ניסו כל התרבויות לתת הסבר להכרח שבמוות כמו לשאר תופעות החיים.
בכתבים אוגריתיים*** קדומים נמצא מיתוס כנעני המדבר על הכרחיותו של המוות: "מות" בכנענית היה שמו של אל השאול.

"מות", אל השאול, נלחם ב"בעל" אל הגשם והפוריות. מות ניצח את בעל והוריד אותו אל ממלכתו אשר במעמקי האדמה. ענת, האלה, אחותו של בעל, החליטה לנקום במות. היא נלחמה בו והרגה אותו. מאז מות ובעל קמים לתחייה חליפות. בעל מת בסוף עונת הגשמים, באותה עונה מות קם לתחיה. וכאשר מתחדשים הגשמים, מות יורד לשאול, ובעל קם לתחיה. וכך מדי שנה בשנה, מימים ימימה ועד עולם.

יש דעה האומרת, כי אחת הברכות, שנתברכו בהן בני-האדם, היא שאין הם יודעים, מתי יגיע יום מותם. זהו הסוד הגדול של החיים שלנו. אנשים רבים חיים מתוך תחושה, שהם יחיו לעולם. אך אומרים, כי אנשים גם חשים, כי יום מותם קרב ובא, בעיקר לעת זיקנה. כך קורה גם לאנשים חולים, שמחלתם אנושה, והם עומדים למות.

לילי פינקוס כתבה ספר "המוות והמשפחה". היא הייתה עובדת סוציאלית שהתאלמנה. את ספרה זה כתבה בגיל שמונים ושלוש. ובו היא מספרת עליה ועל בעלה, שבשנות השבעים לחייו חלה במחלת הסרטן.
וכך מספרת לילי פינקוס בספרה :

בעלי פריץ מת ממחלת הסרטן. שנינו ידענו, כי מחלתו חשוכת מרפא ותביא למותו. אך התקופה, שבה ידענו שנינו, כי המוות ממשמש ובא, הייתה תקופה עשירה ומאושרת.

כאשר קבעו הרופאים, כי פריץ לא יוכל לעמוד יותר בניתוחים ובטיפולים, הוא חזר לשהות בבית. למרות סבלו ולמרות רגעי המתח והחרדה, פריץ היה על-פי-רוב נינוח ומאושר. פריץ הרגיש בחודשי חייו האחרונים השלמה עם המוות, הוא לא ניסה להיאבק עוד, כשידע שאין כל אפשרות של החלמה. באותם חודשים הוא נהנה מכל מה שיכול היה ליהנות. יצאתי אתו לטיולים קצרים, והוא היה מתמוגג מכל ציפור ופרח, ענן וילד, שפגש בדרכו. בביתנו שררה אווירה מיוחדת של השלמה נינוחה.

ידידים רבים נמשכו אל האווירה הזו והרבו לבקר אותנו. חוש ההומור שלו ובדיחות הדעת לא עזבו אותו עד יומו האחרון, והוא מעולם לא איבד את התעניינותו במתרחש בעולם.
כאשר הגיע לילו האחרון, הוא הרגיש זאת וביקש שאהיה אתו. הבטחתי לו, שאכן אשאר אתו, והוא אמר בחיוך: "אם כך הכול בסדר." הוא מת כעבור כמה שעות בשלווה גמורה.

פריץ הספיק לבחור את הדרשה, שרצה שיקראו על קברו:
"מפני מה לא נאמר בבריאת האדם 'כי טוב'? - שכל היצורים האחרים שלמים היו בהיבראם, ותכף ומיד אפשר היה לעמוד על טיבם. מה שאין כך האדם, שניתנה לו הבחירה, והתפתחותו בידו, ולכן אין לומר עליו מראש 'כי טוב'. יש להמתין תחילה ולראות, כיצד ינהג ומה ייצא ממנו."


אנשים זקנים רבים חשים בשנות חייהם המאוחרות, כי משימת חייהם הושלמה, וכי הם מוכנים לעבור מן העולם שבעי-פעלים ומעשים.


* רבינדרנת טאגורה היה משורר הודי.
** מדרש זה לקות מספר "כלי יקר", שהוא פירוש על התורה, ומחברו היה אב"ד, בפראג בסוף המאה השש עשרה.
*** אוגריתית היא שפה שמית עתיקה (כמו העברית), בשפה זו נכתבה הספרות הכנענית בתקופה קדומה.

ביבליוגרפיה:
כותר: חיים ומוות : דרכו של עולם
מחברת: חכם, רונית
שם  הספר: כעץ שתול : תכנית לימודים בנושא ''גדילה, צמיחה ואריכות ימים''
עורכת הספר: יפתח, אילה
תאריך: 1990
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. ריכוז פיתוח ועריכה: אילה יפתח.
2. תוכנית ''כעץ שתול'' פותחה בעידודה ובסיועה של אשל : האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל, נוסדה ע''י ג'וינט ישראל.
הערות לפריט זה: 1. ריכוז פיתוח ועריכה - אילה יפתח
2. תוכנית ''כעץ שתול'' פותחה בעידודה ובסיועה של אשל - האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל, נוסדה ע''י ג'וינט מלב''ן