הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > גיאוגרפיה של האדם > גיאוגרפיה פוליטיתעמוד הבית > מדינת ישראל > אוכלוסייה וחברה > מגזרים ותרבויותעמוד הבית > ישראל (חדש) > אוכלוסייה וחברה > קבוצות אוכלוסייהעמוד הבית > ישראל (חדש) > יישובים > יישובים ערביים


הבדווים בנגב
מחבר: ד"ר אסמעיל אבו סעד


מקסם
חזרה3

האוכלוסייה הבדווית בישראל, המונה כ-150,000 נפש, היא חלק מהמיעוט הערבי החי במדינה. הבדווים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: הבדווים בנגב (כ-100,000 נפש) ובגליל (כ-50,000 נפש). ההתיישבות הבדווית בשני האזורים נחלקת ליישובי קבע עירוניים, שתוכננו על-ידי השלטונות (כ-50% מהאוכלוסייה), וליישובים בלתי מוכרים, המאופיינים במחסור בשירותים בסיסיים כמו מים זורמים, חשמל וטלפון, ולא ניתנת להם האפשרות לבנות אפילו בתים זמניים. מצב זה בחלקו הוא תוצאה של מדיניות ממשלתית, שמטרתה לכפות על הבדווים לעבור ליישובי הקבע.

הבדווים חיו בנגב מאז המאה החמישית, והיו מאורגנים באופן מסורתי בשבטים נוודים או נוודים למחצה, שהתקיימו מגידול צאן וגמלים ומחקלאות עונתית. החברה הבדווית נחשבת לחברה מסורתית ושמרנית ביסודה ובעלת מערכת ערכים ברורה ומוגדרת היטב.


 

העשורים הראשונים למדינה


עד 1948 מנתה אוכלוסיית הבדווים בנגב בין 65,000 ל-90,000 נפש. במהלך המלחמה בשנת 1948 ואחריה, הפכו רובם לפליטים במדינות ערב הסמוכות, כגון מצרים וירדן, ורק כ-11,000 מהם נשארו בנגב. הללו הועברו מאדמותיהם בתקופת השלטון הצבאי (1948-1966), ותנועתם הוגבלה לשטחים מוגדרים בצפון הנגב. אורח חייהם המסורתי של הבדווים השתנה באופן קיצוני עקב אובדן אדמות המרעה והחקלאות. אי לכך האוכלוסייה הבדווית נחשבת לקבוצה בעלת הסטטוס הנמוך ביותר ובעלת רמת השירותים הירודה ביותר בארץ בכלל ובנגב בפרט.



 

מדיניות יישובי הקבע


בשנות ה-60 המאוחרות ובשנות ה-70 המוקדמות החלה הממשלה ליישם תכניות ליישוב מחדש של הבדווים בנגב בשבעה יישובים עירוניים - רהט, תל שבע, ערערה, כסיפה, שגב שלום, חורה ולקייה - על מנת לרכזם בשטח מוגדר ולמנוע מהם להתיישב ו/או לתבוע בעלות על אדמתם שהופקעה. רק שני יישובים (רהט ותל שבע) מנוהלים על-ידי נבחרי ציבור, לעומת חמשת היישובים האחרים המנוהלים על-ידי ראשי מועצות ממונות על-ידי משרד הפנים, ואף לא אחד מהם נמנה עם האוכלוסייה הבדווית. אספקת השירותים ובניית התשתית ביישובי הקבע - חינוך, בריאות, כבישים, מים ועוד - שימשו תמריץ למשיכת כמחצית מהאוכלוסייה הבדווית ליישובים אלה, בעוד שהיתר מסרבים בכל תוקף לעזוב את היישובים הבלתי מוכרים.

כתוצאה מתכנית היישוב בעיירות ומאובדן מקורות הפרנסה המסורתיים פנו הבדווים לאפיקים תעסוקתיים חדשים ללא הכשרה ומיומנות, ותלותם בשוק העבודה הישראלי גדלה. השלטונות התעלמו לחלוטין מדרישותיהם החוזרות של הבדווים לאפשר להם אלטרנטיבות כמו מושבים חקלאיים או כפרי רועים.

המצב המקומם של העדר תשתית כלכלית, מקורות תעסוקה ותקציבים ממשלתיים עבור הבדווים נובע מסדר העדיפויות הלאומי בישראל. שיעור האבטלה ביישובי הקבע הבדווים הוא הגבוה ביותר במדינה, ומגיע ל-20%. רק ל-30% מכוח העבודה יש הכנסה קבועה, בעוד ש-45% מן התושבים עובדים בעבודות מזדמנות. כ-80% מהמועסקים שוהים עד חמישה ימים מחוץ לביתם במקומות עבודה במרכז הארץ.

תהליכי המודרניזציה והאורבניזציה המואצים שעברו על הבדווים בנגב בחמשת העשורים האחרונים גבו מחיר כבד בתחומים החברתי והכלכלי. הבדווים בנגב הולכים ומאבדים את עברם, וגם עתידם לוט בערפל. מעמדם של הארגונים הכלכליים והחברתיים המסורתיים של הבדווים התערער מאוד. היישובים הבדווים מדורגים בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי של מדינת ישראל, במיוחד רהט ותל שבע. הפער החינוכי מתבטא בשיעור הצלחה בבחינות הבגרות מהנמוכים במדינה (6%), בשיעור הנשירה הגבוה מבתי-הספר (70%), ומגיע לשיאו ברמת האוניברסיטה: בקרב הבדווים תושבי הנגב, שיעור בוגרי האוניברסיטה הוא 2 ל-1000 תושבים (הממוצע הארצי - 80 ל-1000 תושבים). שיעורי הפשיעה והשימוש בסמים עולים בהתמדה.

מבחינה דמוגרפית, הילדים מהווים יותר מ-65% מכלל האוכלוסייה, אשר שיעור גידולה - 5% בשנה - הוא מהגבוהים בעולם. תוצאות משאל, שנערך בקרב צעירים בדווים בגיל ההתבגרות, משקפות ניכור ועוינות כלפי מדינת ישראל. מצב זה עלול להוביל למשבר אמון וטומן בחובו סכנה הן לקהילה הבדווית והן למארג העדין של החברה הישראלית.

כדי לטפל בבעיות אלו, על השלטונות להכיר בזכויות הבדווים על אדמותיהם ולחדול מהמדיניות המפלה אותם לרעה ואינה משתפת אותם בקביעת גורלם. יש לגבש מדיניות, שתיתן מענה לבעיות ולצורכי האוכלוסייה הבדווית כדי לעזור לה להתמודד עם המציאות החדשה ולהשתלב בחברה הישראלית.



*ד"ר אסמעיל אבו סעד - מרצה בכיר במחלקה לחינוך באוניברסיטת הנגב. מנהל המרכז לחקר החברה הבדווית והתפתחותה.


קישורים:
מאגר בדואים

ביבליוגרפיה:
כותר: הבדווים בנגב
מחבר: אבו סעד, אסמעיל (ד"ר)
שם  הספר: אישים ומעשים בישראל : ספר היובל
עורכי הספר: אהרוני, שרה; אהרוני, מאיר
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מקסם
הערות לפריט זה: 1. ד''ר אסמעיל אבו סעד - מרצה בכיר במחלקה לחינוך באוניברסיטת הנגב. מנהל המרכז לחקר החברה הבדווית והתפתחותה.