הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > משפחת האבות > סיפורי אברהם


הגר - משפחה לגבירה
מחברת: ד"ר פנינה גלפז-פלר


כרמל
חזרה3

על דמותה של הגר כאם ניתן ללמוד משני תיאורים שונים. הראשון, עוסק בבשורת לידת ישמעאל (בר' טז, 16-9) והשני, בשילוח הגר ובנה (בר' כא, 21-14). בשני התיאורים קיימת תבנית סיפורית דומה. בשניהם ההתרחשות נובעת ממעשיה של שרה ובשניהם מתערב האלוהים. עיקר הדמיון בפרטי הסיפור מצוי בסיום הסיפורים: בדברי המלאך להגר (בר' טז, 11-10; כא 18-17) ובתיאור גורל ישמעאל (בר' טז 12; כא, 20).

האחדות הספרותית של שני התיאורים על הגר שנויים במחלוקת. יתכן שכל אחד מהם מהווה גרסה אחרת לסיפור אחד על הגר, אולם אנו נתייחס אל הגר בעזרת שני התיאורים כפי שהם מופיעים בנוסח כתב היד של המסורה המונח לפנינו. דמותה הייחודית של הגר כאם מתבררת כבר בבשורת הלידה לה היא זוכה. הגר מתעברת עוד לפני המפגש עם המלאך (בר' טז, 4). בפגישה עם המלאך, שומעת הגר על דבר התעברותה ולידתה הקרובה. מלאך ה' מיידע אותה על עתיד בנה ולא את בעלה. המלאך מבשר להגר שיהיו לה צאצאים רבים ובנוסף הוא קובע שמהריונה יולד בן: "הנך הרה וילדת בן" (בר' טז, 11). המלאך מעניק לבן את שמו ישמעאל, כי שמע ה' את ענייה של הגר שהתענתה בידי גבירתה. נדגיש כי רק לאחר הלידה, מעניק אברהם לבנו שם זה, אך יוצק לו משמעות אחרת.

בבשורת הלידה נמסר להגר על תפקידו וייעודו של בנה. הוא יהיה פרא אדם, חופשי, ישכון במדבריות רחבות ידיים. הוא לא יברח מאויביו, הוא יאבק על זכויותיו וידו תהיה בכל ויד כל בו. הגר איננה מגיבה ישירות על דברי המלאך, אך הבשורה על ייעוד בנה בודאי ממלאת את לבה אושר. הגר, שבורחת מעינוי גבירתה, מן השעבוד, זוכה לבן שיצליח להגשים את חלומה. הוא לא יברח מאויביו, הוא יגשים את החופש הגמור. הגר מכנה את הדובר אליה "אל ראי". האל הרואה את מצוקתה וענייה במדבר. היא רואה את הרואה אותה, את האל. את מקום ההתגלות שבו פוגשת הגר במלאך היא מכנה באר לחי רואי, הרואה אותי ואת מצוקתי (בר' טז, 13).

שני המסרים שמקבלת הגר, האחד על עתידה כאם לצאצאים רבים והשני, על הולדת בנה וגורלו, עוזרים לה ומחזקים את לבה לבצע את המסר הראשון בדברי המלאך: "שובי אל-גברתך והתעני תחת ידיה" (טז, 9). על הגר להסתגל למצבה הקשה בבית שרה. עליה לשוב פיזית ונפשית. היא צריכה להיכנע לעובדה ששרה היא גבירתה. המלאך דורש מהגר להתענות בטרם תזכה בטובה. עינויה יקדים, יכין, ימרק אותה לפני מימוש הברכה. הגר מקבלת בצייתנות את גזר דינה היא חוזרת להתענות אצל גברתה למען הגשמת הייעוד של בנה. היא מוותרת על חופש בתמורה לעתיד הצפוי לבנה, הוא יחיה חיי חירות. דברי המלאך מתירים את הסיבוך שנוצר בעקבות בריחתה. היא תשוב לבית גבירתה. התיאור הראשון מסתיים בהגשמת הבשורה. הלידה היא ביטוי לחסד אלוהי והוכחה להתגשמות דבר האל. הגר יולדת בן לאברהם (בר' טז, 15). המספר חוזר פעמיים על שייכות הבן לאברהם: "בלדת-הגר את-ישמעאל לאברם" (בר' טז, 16). אברהם מעניק לו את שמו והוא בן שמונים ושש שנה.

התיאור השני (בר' כא, 21-14) מתרחש כעבור כשבע-עשרה שנה. הוא נפתח בשילוח הגר והוא קשור למאבקה של שרה על ירושת בנה יצחק. אברהם מסתייג מתביעתה של שרה לגרש את הגר, אך במצוות ה' שומע אברהם לקול אשתו. המספר מייחס את הפתרון של מצוקת אברהם לאל. האל מצווה על אברהם לשמוע בקול שרה והאל לוקח חסות על האמה ועל בנה. בבוקר משלח אברהם את האמה ואת בנה. הגר מקבלת על עצמה את הדין. בלא אומר ודברים הגר הולכת עם בנה אל המדבר. היא הולכת לקראת גורלה. הגר פונה אל המדבר שהיה ביתה הטבעי, אך דווקא בו היא תועה בדרכה: "ותלך ותתע במדבר באר שבע" (בר' כא, 14). השורש ת.ע.ה. מתייחס אל הגר. היינו מצפים שהגר תדע למצוא את דרכה במדבר, שהרי בתיאור הראשון בורחת הגר מרצונה מביתו של אברהם אל המדבר. אז ידעה להתיישב על עין המים בדרך שור (בר' טז, 7) ושם מצא אותה מלאך ה'.

בתיאור השני הגר תועה בדרך והמים שברשותה אוזלים. הגר השפחה מגורשת מביתה, היא אינה גבירת המדבר, היא הולכת ותועה. השורש ת.ע.ה., איבוד דרך, מופיע גם בסיפור יוסף: "והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה-תבקש" (בר' לז, 15). יוסף תועה בדרכו ופוגש איש העוזר לו למצוא את אחיו. בתיאור שלפנינו לא מופיע איש להורות לאם ובנה את הדרך. סיפור הגר וסיפור יוסף ראשיתם בשליחות האב (בר' לז, 14; כא, 14) וסופם של הסיפורים יהיה בהצלת הגיבורים.

כשכלים המים הגר משליכה את בנה, "ותשלך את-הילד תחת אחד השיחם" (בר' כא, 15). הפועל "תשלך" אינו מתכוון ללמד שהגר נושאת נער כבן שבע-עשרה על גבה ומשכלו המים היא משליכה אותו פיזית. להשלכת הילד יש משמעות משפטית. פעולה זו מצביעה על כך שהגר מפקיעה מרשותה, נוטשת מתוך חוסר אונים את הילד אל גורלו, היא אומרת: "אל-אראה במות הילד" (בר' כא, 16). הגר מרגישה את הפרידה המתקרבת מבנה יחידה. תחושה דומה חווה אברהם כאשר הוא מתבשר על הולדת בן לשרה: "לו ישמעאל יחיה לפניך" (בר' טז, 18) אברהם מבטא את החרדה לגורל הצפוי לישמעאל. אברהם והגר כל אחד חווה לבדו את הפרידה מבנו יחידו. המספר חושף את נפשה המיוסרת של האם. בשעה קשה זו של ייאוש מוותרת הגר על בנה. היא מבינה כי אין באפשרותה לעזור לו. לפיכך הוא מכונה ילד, ולד, פרי-בטן. היא משאירה אותו לגורלו, מוגן ככל האפשר מחום השמש, מתחת לאחד השיחים. המילה "אחד" מלמדת שלא היו עצים רבים במדבר. הגר משתדלת למצוא את אחד השיחים הבודדים. "ותלך ותשב לה מנגד" (בר' כא, 16), ישנם חוקרים המבקרים את הגר על התרחקותה מבנה בשעה קשה זו. היא אינה נשארת ליד בנה הגוסס ללוותו ולנחמו ברגעיו הקשים. הגר צופה מרחוק מה יעשה בבנה כדרך אחות משה (שמ' ב, 4). היא מקווה כי "אל ראי", האל שראה, יראה גם כעת וישגיח על בנה. המרחק מאפשר להגר לבטא את כאבה וייאושה באמצעות בכייה. הגר מגיעה לשלב של השלמה - אין טעם למאבקה.

בסיפור הראשון הגר מדברת. כאן, דיבורה לא נשמע, רק קול בכייה. באמצעות הבכי מנסה הגר לשכך את כאבה. היא נחשפת אל עצם בדידותה הנוראה במדבר רחב הידיים ואל הצורך הנכפה עליה להיפרד מבנה הנוטה למות. הצירוף "ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת" (בר' כא, 16) מתאר את ניסיונה להתנתק פיזית ורגשית מבנה. בעזרת מונולוג פנימי נחשפים הרהורי לבה. הגר בולטת באנושיותה באמרה: "אל-אראה במות הילד". המספר שם בפיה של הגר את הכינוי הסובייקטיבי "ילד". בכינוי זה משתמש המספר גם בתיאור תחושותיו הקשות של אברהם בשעת שילוח ישמעאל, ברגעי הפרידה הפיזית והרגשית מבנו (בר' כא, 14). גם האם יודעת כי נגזר עליה להיפרד מבנה לצמיתות. במילים ומעשים פשוטים היא מביעה את אימהותה. היא לא מטיחה דברים כנגד האל שהבטיח עתיד טוב לה ולבנה. היא חסרת אונים, יושבת ובוכה.

אולם רגע הייאוש הוא רגע הגאולה. מן השמיים קורא לה מלאך ה' "מה לך הגר". המלאך מרגיע את האם הבוכה שלא תירא באשר לגורל בנה. היא מתרחקת כדי לא לשמוע את קול בנה אך לפתע מלאך מודיע לה שה' שמע לקול בנה: "וישמע אלהים את-קול הנער" (בר' כא, 17). הגר היא זו שבוכה, אך אלוהים שומע דווקא את שתיקת ישמעאל ומגיב לכאבו "באשר הוא-שם" (בר' כא, 17). ישמעאל לא נשאר מחוץ לטווח שמיעת האל, וכמו שהבטיח ה' לאברהם הוא משגיח עליו ופורס חסותו על הגר ועל בנה. בתיאור הראשון שומע האל את ענייה של הגר ומברך אותה במקום הימצאותה, על העין (בר' טז, 7). וכעת פנייתו של אלוהים אל הגר, היא מן השמיים. אלוהים משמיע נאום קצר בו מצווה על הגר: "קומי שאי את-הנער והחזיקי את-ידך בו כי-לגוי גדול אשימנו" (בר' כא, 18). בחלק זה של הסיפור מתייחס אלוהים אל ישמעאל כאל נער ולא כאל בנה של הגר. האל מתייחס אל ישמעאל באופן אובייקטיבי – נער. בתיאור הראשון שומע האל את סבלה והפעם משמיים הוא קשוב לסבלו וכאבו של הבן.

קיימת הקבלה ניגודית בין הפרידה של הגר מאברהם לבין תמונת אובדנה במדבר. במעמד הפרידה, אברהם קודם שם על שכמה של הגר את חמת המים ורק לאחר מכן מוסר לה את הילד (בר' כא, 14). במדבר החמת נמצאת ריקה ללא מים ובעקבות כך הגר משליכה את הילד. היא עצמה מתרחקת כאילו נתפרקו יסודות המשפחה. כאשר אלוהים מגלה להגר את הבאר היא מתחברת מחדש אל הנער (בר' כא, 18) ואחר כך אל החמת, כאשר היא משקה את הנער (בר' כא, 19). הגר מאחדת מחדש את שברי משפחתה. יוסף בן מתתיהו מתאר את הגר מניחה את התינוק מתחת לשיח תומר. היא הולכת ומתרחקת ואז מופיע לפניה המלאך ומודיע לה על הימצאות באר וכי עליה לדאוג לילד ולבסוף רועים עוזרים לה להיחלץ ממצוקתה (קדמוניות היהודים, ספר ראשון, יב, ג). בדרך זו מנסה יוסף בן מתתיהו להפחית מהמעשה ההרואי של הגר, היא נעזרת ברועים. התיאור המקראי מתאר את הגר מתמודדת לבד בשעת כאבה ובשעת הצלתה.

הגר מפאת יגונה, לא הצליחה לראות את באר המים. הבאר כאילו נסתתרה מעיניה. חיי הגר שזורים בראייה. הפעל ר.א.ה מסמן תחילה ייאוש (בר' טז, 4; כא, 16) ואחר כך תקווה (בר' טז, 13; כא, 19).

כאשר הגר רואה את באר המים היא חוזרת לתפקידה האימהי: "ותרא... ותלך ותמלא... ותשק את-הנער" (בר' כא, 19). מרגע התגלות הבאר לוקחת הגר אחריות מלאה על חיי הנער. בביטוי "נער" מדגישה הגר כי הנער מרגע הפקרתו, השלכתו תחת השיח וגם כעת בזמן חיותו, הוא נערו של האל. אין הוא ילד הזקוק עוד להגנתה. המספר מדגיש: "ויהי אלהים את-הנער ויגדל" (בר' כא, 20). האל מקיים את הבטחתו. הנער יגדל בהשגחת אלוהים לקראת ייעודו. בדרך דומה מתייחסת חנה אל בנה בן השלוש, שעה שהיא מביאה אותו למקדש שילה לחיות בחסות האל. היא חייבת להיפרד ממנו ולפיכך גם היא רואה בו נער, כינוי המרחיק את הדובר מן הילד, כינוי אובייקטיבי האמור להקל על הפרידה, "אל-הנער הזה התפללתי" (שמ"א א, 27). בסיפור השני נעדר שמו של ישמעאל וגם קולו לא נשמע באזני איש. רק אלוהים שומע את קולו הדומם של הנער. ישמעאל נזכר באמצעות המונולוגים הפנימיים של הדוברים כשכל אחד מהם מאיר אותו באור המיוחד לו בעזרת הכינוי "ילד" או "נער".

אחרי שמוצאת הגר את הבאר המחייה היא מוצאת דרכה אל יעדה. היא מוצאת את כיוון חייה - היא לא תהיה עוד הגר הגרה הזרה. הגר מוצאת שידוך לבנה עם אישה מצרית, שידוך המדגיש את שיבתה אל מקורותיה: "ותקח-לו אמו אשה מארץ מצרים" (בר' כא, 21). הגר נלחמה באומץ את מלחמת בנה להגשמת ייעודו, להגשמת הברכה.

סיפורה של הגר נטוע כמו סיפור במשולש רומנטי של שתי נשים אלא שהגר היא השפחה האחרת, הזרה, לעומת הגבירה שרה. מעשי הגר מוציאים אותה מאלמוניותה ומנחיתותה. היא נקלעת למצבי מצוקה קשים הגורמים לצמיחתה. בעזרת מעשיה הגר הופכת משיפחה לגבירה, אם לגוי גדול. הגר מתבשרת על ריבוי זרע (בר' טז, 9) ובכך הופכת את קללת חוה אם כל חי "בעצב תלדי בנים" (בר' ג, 16) לברכה, זרעה לא ייספר מרוב....

בין סיפור הגר ובנה ישמעאל לסיפור אברהם ובנו יצחק קיימת זיקה לשונית ורעיונית. הגר בנדודיה במדבר מגלה תעצומות נפש. היא זוכה למעמד של אם אומה, בדומה למעמדו של אברהם. שניהם זוכים לברכת ריבוי זרע.

הגר וישמעאל

אברהם ויצחק

"ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם שם-בנו אשר-ילדה הגר ישמעאל" (טז, 15)

"ותלד שרה לאברהם בן לזקניו... ויקרא אברהם את-שם-בנו הנולד-לו אשר-ילדה-לו שרה יצחק" (כא, 2-3)

"ויאמר אלהים... כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה" (כא, 12)

"ויאמר קח-נא את-בנך את-יחידך... אשר אמר אליך" (כב, 2)

"וישכם אברהם בבקר" (כא, 14)

"וישכם אברהם בבקר" (כב, 3)

"ויקח-לחם וחמת מים" (כא, 14)

"ויקח... ואת יצחק... ויבקע עצי עלה" (כב, 3)

"ותלך ותתע במדבר באר שבע" (כא, 14)

"וילך אל-המקום אשר-אמר-לו האלהים" (כב, 3)

תשלך את-הילד תחת אחד השיחם" (כא, 15)

"ויעקד את-יצחק בנו וישם אתו על-המזבח... וישלח אברהם את-ידו" (כב, 10-9)

"ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת" (כא, 16)

"וירא את-המקום מרחק" (כב, 4)

"ויקרא מלאך אלהים אל-הגר מן-השמים ויאמר" (כא, 17)

"ויקרא אליו מלאך ה' מן-השמים ויאמר" (כב, 11)

"אל-תיראי כי-שמע אלהים אל-קול הנער" (כא, 17)

"כי-ירא אלהים אתה"; "עקב אשר שמעת בקלי" (כב, 12; 18)

"שאי את-הנער והחזיקי את-ידך בו" (כא, 18)

"אל-תשלח ידך אל-הנער" (כב, 12)

"ויפקח אלהים את-עיניה ותרא באר מים ותלך" (כא, 19)

"וישא אברהם את-עיניו וירא והנה-איל... וילך" (כב, 13)

"אתה אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי. על-כן קרא לבאר באר לחי ראי" (טז, 14-13)

"ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה" (בר' כב, 14)

"כי-לגוי גדול אשימנו" (כא, 18)

הרבה ארבה את-זרעך" (כב, 17)

"וישב במדבר פארן" (כא, 21)

"וישב... באר שבע" (כב, 19)

"ויגוע וימת ויאסף אל-עמיו" (כה, 17)

"ויגוע יצחק וימת ויאסף אל-עמיו" (לה, 29)

בתיאור הגר (בר' כא) האם ובנה הולכים למדבר לעומת תיאור אברהם, בו האב ובנו הולכים להר. ישמעאל והגר הולכים במדבר, הולכים חסרי מטרה ואילו אברהם ויצחק הולכים לביצוע משימה. אברהם מדבר עם יצחק בנו וישמעאל והגר שותקים, רק קול בכייה נשמע. אברהם מצוּוה לא לשלוח ידו אל הנער והגר נותנת ידה אל הנער. אברהם רואה איל שישנה את גורל בנו והגר רואה באר שתשנה את גורל בנה. בשני הסיפורים האב והאם כמעט מאבדים את ילדם. אברהם מסיים את העקדה ושב לבאר שבע. באר שבע היא נקודת ההתחלה במסעה של הגר ולרגע נדמה אפילו כי הוא מחפש את עקבותיה. בשני הסיפורים האלוהים עומד מאחורי הפרידה. אחרי הצלת יצחק דואג אברהם לנשואי בנו. גם הגר לאחר הצלת בנה דואגת לנישואיו. אברהם דואג לנשואי יצחק עם אישה מבית מולדתו וגם הגר תיקח אישה לבנה מבית מולדתה.

בעזרת מערכת קשרים רעיוניים ומילוליים יוצר המספר קשר בין סיפור הגר (בר' טז; כא) לבין סיפור אברהם (בר' כב). בדרך זו מעצים המספר את דמותה של הגר. פעמיים מתגלה האל אל הגר ואילו אל שרה אינו מתגלה ישירות כלל. בעקבות מעשה העקדה אברהם הופך לאב האומה וייברכו בו משפחות האדמה. הגר מוכנה לחזור להתענות תחת ידי גבירתה כדי להגשים את חזון בנה והיא הופכת לאם האומה הישמעאלית (בר' טז, 10). בשני הסיפורים על הגר היא מתוארת כקורבן: היא מעונה, מדוכאת, מגורשת, אולם בהליכתה במדבר היא מוכיחה בדומה לאברהם, העולה בהר, את הכוחות הטמונים בה, את התמסרותה לבנה. היא נפלטת מן התא המשפחתי המגונן אל המדבר המאיים. במדבר היא עוברת מכשולים קשים שבסופם היא שורדת ודרכם היא מגיעה להבשלה ולמיצוי אישיותה ואמהותה. הגר מבינה שרק בביתה במצרים נמצא מקומה. ביוזמת האל היא נותנת יד לישמעאל ובכך מדגישה את קשר האהבה והתמיכה שלה בו כאם. הסבל מאחד ומחשל את האם ואת הבן.

לסיכום, אם משה נאלצת להיפרד מבנה בצו המלך. הצו מתכוון להפקיע את הילד מאמו ולנטוש אותו לגורלו על ידי השלכתו ליאור. אם משה שמה את הילד בתיבה אותה היא שמה על גדות היאור. הגר משליכה את הילד, מפקיעה אותו בעצמה וביוזמתה. במעשה זה היא דווקא מתגלה באנושיותה. שני הילדים נמצאים בסכנת מוות והאם מניחה, או משליכה את הילד במקום צמחייה "ותשם בסוף" (שמ' ב, 3). והגר שמה את הילד תחת אחד השיחים (בר' כא, 16). בסיפור משה אחותו מתייצבת מרחוק לדעת מה ייעשה לו (שמ' ב, 4) והגר מתרחקת "ותלך ותשב מנגד" (בר' כא, 16). בשני הסיפורים הילד זוכה להצלה בשל בכיו "וישמע אלוהים את קול הנער" (בר' כא, 17) ובסיפור משה "והנה - נער בכה ותחמל עליו" (שמ' ב, 6). שני הסיפורים מסתיימים במצרים, בגדילת הילדים משה וישמעאל בהשגחת האל. מחקרים רבים דנים בהשוואה המתבקשת בין סיפור הגר המצרית ושעבודה בבית אברהם ושרה לבין סיפור השעבוד ויציאת מצרים. ראשיתם של שני אירועים אלו קשורה בפריון, בלידה. כשבני ישראל מתרבים חושש מהם פרעה ושרה חוששת, מלידתו של ישמעאל.

ביבליוגרפיה:
כותר: הגר - משפחה לגבירה
שם  הספר: ויולד : יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי
מחברת: גלפז-פלר, פנינה (ד"ר)
תאריך: תשס"ו - 2006
בעלי זכויות : כרמל
הוצאה לאור: כרמל