הסדרי נגישות



נתקל פושע הוא
מחבר: פרופ' אדמיאל קוסמן


מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
חזרה3

אדם הנתקל בדבר מה ברחוב ובעקבות כך נגרם נזק, הנזק הוא באחריותו, מפני ש'נתקל פושע הוא'.

במשנה בבא קמא ג, א, הובא המקרה של אדם ש"נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים או שלקה בחרסיה", ועל כך אמרו שם שבעל הכד חייב לשלם את הנזקים שנגרמו על ידו.1
במשנה שם מובאת גם דעת יחיד המתנגדת לכך - דעת רבי יהודה - הסבור שרק כאשר בעל הכד היה "מתכוין" הרי הוא חייב אבל "באינו מתכוין פטור".
ביאור דעתו של רבי יהודה מצוי בנוסח הברייתא שבתוספתא בבא קמא ב, ד: "נשברה כדו וצלוחיתו ברשות הרבים - ובא אחר והוזק בהן - הרי זה חייב. ר' יהודה פוטר, שאין שמירתן עליו".
מכאן יוצא שהמחלוקת בין תנא קמא במשנה לבין רבי יהודה היא במקרה שאדם שעבר במקום אחר-כך הוזק בשברי הכד שהיו מוטלים ברשות הרבים.
לדעת התנא-קמא מובן אפוא, שאם אירע שאדם הנושא כד נתקל בדבר-מה בעודו עושה דרכו ברשות הרבים ונפל כדו מידו ונשבר – חייב הוא לאסוף ולנקות את השברים ואת המים שנשפכו, כדי שלא יזוקו בהם הולכי-הרגל הבאים אחריו; ואם לא עשה כן – חייב הוא לשלם את הנזקים שנגרמו לעוברי-האורח.
מדוע מחייב תנא-קמא את בעל הכד במקרה כזה על הנזקים שנגרמו? הטעם לכך הוא משום שתנא קמא סבור ש"נתקל פושע הוא" - ולכן האחריות על ניקוי המקום מוטלת עליו.
רבי יהודה חולק על עמדת תנא קמא ולדעתו לא מוטלת על אדם זה החובה לנקות את שברי החרסים והמים שנשפכו אם אותה היתקלות שארעה לו ארעה באונס ("אינו מתכווין").

כך יש לפרש בפשטות את הנאמר במשנה ובתוספתא. כך גם הבין רבי אלעזר, שדעתו מובאת בתלמוד הירושלמי ג, ב (ג ע"ג) האומר: "בשעת נפילה נחלקו, אבל לאחר נפילה כל עמא מודיי (=כולם מודים) שחייב".
ואולם, אביי ורבי יוחנן,2 וכן היא דעת רבי יוחנן המובאת בירושלמי (בבא קמא ג, ב, [ג, ג]), הבינו כי מדובר כאן לא רק על הנזק שנגרם לעובר-אורח שעבר שם מאוחר יותר -אלא שמדובר כאן גם במקרה שבו הנזק נגרם ממש עם נפילת הכד או שפיכת המים מהכד באותה עת שבעל הכד נתקל ונפל.
ועל כך אמרו שלדעת תנא קמא "נתקל פושע הוא" וחייב לשלם את הנזקים שנגרמו למי שעליו נשפכו המים או נפלו עליו החרסים; ולדעת רבי יהודה פטור במקרה כזה משום שהוא סבור כי "נתקל" איננו אלא אנוס.
לפי דעת אביי ורבי יוחנן בתלמודים אם כן נאמר כאן כי אם הוזק בחרסים או במים עובר-אורח מאוחר יותר הרי בעל הכד חייב בתשלומי הנזק. זאת מכיוון שאנו אומרים כי מי שמפקיר את נזקיו ברחוב חייב באחריותם – והפקרה זאת לא משחררת אותו מהאחריות לנקות את שברי החרסים והמים.
ברם, רבי יהודה סובר שרק ה"מתכווין" חייב – והכוונה לפי זה היא לומר שהוא מתכווין לשמור לעצמו את החרסים שנפלו ולכן הם רכושו גם עתה – אף שעדיין לא טרח לאוספם מרשות הרבים – ומטעם זה הרי הוא חייב על הנזקים שייגרמו מהם; אבל אם הפקירם ואין לו עוד עניין בהם – פטור על הנזקים שייגרמו בגללם לדעת רבי יהודה.3

הערות שוליים:

  1. על כך ראו הדיון הנרחב בערך "אין דרך בני אדם להתבונן בדרכים".
  2. לפי מסקנת הדיון בתלמוד הבבלי בסוגייה בבבא קמא כט ע"א-ע"ב
  3. הדיון בערך זה נסתייע בבירורים של ר"ח אלבק בהשלמות למשנתנו עמ' 420; אברהם גולדברג, פירוש מבני ואנליטי לתוספתא מסכת בבא קמא, ירושלים תשס"א, עמ' 61.

מעבר ללקסיקון > מונחון למשנה ולמקורות תנאיים מאת פרופ' אדמיאל קוסמן