מראה מקום : ביתן הנחושת במוזיאון ארץ ישראל מחבר: מוזיאון ארץ ישראל. צוות מוזיאון ארץ ישראל

חזרה3

"אֶרֶץ אֲשֶׁר … אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת: (דברים ח 9)

עוד משחר ההיסטוריה הייתה בקעת תמנע, שבערבה הדרומית, מרכז חרושת-נחושת חשוב ביותר. במשך 6,000 שנה נהרו למקום שבטים קדם-היסטוריים מיושבי המדבר, פולשים קדומים מהצפון והמזרח, משלחות כורים של פרעוני מצרים, חיילים רומים וכובשים ערבים ואפילו מדינת ישראל. כולם כרו עפרות במכרות ענקיים והפיקו מהן נחושת.

בביקור בביתן נחושתן שבמוזיאון ארץ ישראל, נוכל להכיר את התהליכים והמתקנים של כריית נחושת והתכתה בתמנע החל בתקופת האבן ועד לתקופה המודרנית. נוכל להיכנס לשחזור של מכרה ולחוש את הרגשת הכורים. נראה את תנורי ההתכה המשוחזרים ותנור מקורי. ובעיקר נתוודע לאורח חייהם ולאמונותיהם של הפועלים שעבדו במכרות. כל זאת באמצעות הממצאים ממקדש הכורים שייסדו במקום משלחות הכורים, שנשלחו לתמנע על ידי פרעוני מצרים.

בראש משלחת החפירות בערבה, שנערכו מטעם המוזיאון, עמד פרופ' בנו רותנברג. החפירות בתמנע ובמקדש הכורים נערכו בשנות ה– 60 ושפכו אור על תהליכי ההתכה ועל זהותם של הכורים. במשך שנים, מאז חפירותיו של נלסון גליק במקום, יוחסה תעשיית הנחושת למלך שלמה, וסיפור "מכרות המלך שלמה" הפך לאחד מעמודי התווך בארכאולוגיה של ארץ ישראל. אולם רותנברג קבע כי לא נמצאים בתמנע חרסים שניתן לייחס לימי שלמה.

עמודי שלמה בתמנע

מקדש הכורים המצרי

במאה ה-14 לפסה"נ הגיעו לערבה משלחות כורים מטעם פרעוני מצרים. בסיועם של חרשי מתכת מומחים מארץ מדיין, הפיקו המצרים נחושת בתמנע עד למאה ה-12 לפסה"נ, אז הוחזרו המשלחות למצרים והפעלת המכרות נותרה בידי המדיינים.

כורי הנחושת המצרים הקימו מקדש במרכז בקעת תמנע, בצמוד לאחד מעמודי שלמה, לאלה ח'תחור, פטרונית הכרייה ואלת הכורים. משנטשו המצרים את תמנע, הפך מקדשם למקום פולחנם של המדיינים השמיים.

המקדש נוסד בימי סתי הראשון, פרעה מצרים (1294 – 1279 לפסה"נ) ושוקם בימי רעמסס השני (1279 – 1213 לפסה"נ). מקדש זה התקיים עד לימי רעמסס החמישי (1147 – 1143 לפסה"נ).

בתצוגה בביתן שוחזר המקדש ובו המזבח ושולחן המנחות. בצד השחזור מוצגים ממצאים מקוריים של פסלים מצריים מגולפים באבן חול מקומית ובהם ראש ספינקס, בעל גוף אריה וראש מלך, ספינקס רובץ וכן ראש אישה שהיא אולי האלה ח'תחור, אלת הכרייה. ליד המקדש מוצג העתק של מצבת סלע, שהתגלתה מצפון למקדש הכורים, המתארת את רעמסס השלישי המקדיש שי לאלה ח'תחור. הכתובת המלווה מנציחה את "בואו של השר רעמסס[מ]פר[רע]" - ייתכן שעמד בראש משלחת כורים לתמנע שהכרייה בה התחדשה בימיו.

האלה ח'תחור

האלה ח'תחור היא האלה האם, אלת האהבה והמשפחה, שאת דמותה אנו מוצאים בממצאי תמנע. היא גבירת הטורקיז ווגבירת הכורים. הכורים המצרים בתמנע ייסדו במקום את הפולחן לאלה ח'תחור, שתוארה בדמות אישה או פרה וגם בדמות אישה בעלת אוזניים וקרניים של פרה. לעתים היא מופיעה בדמות נחש או חתול. ח'תחור גם מושלת בעולם המתים וקשורה לשדות ירוקי העד שליד הנילוס, ולכן זיקתה לצבע הירוק ולטורקיז. לגבירת הטורקיז קשר גם עם ארצות נכר, עם משלחות מסחר ומכרות ולכן הקימו לה הכורים מקדש והקדישו לה מנחות הקשורות לתפקידה: מסכת פאינס (חרס מזוגג), צמידים ורעשנים.

המקדש המדייני

עם נסיגת המצרים מהאזור, באמצע המאה ה- 12 לפסה"נ, הפכו המדיינים את המקדש המצרי למקום פולחן שמי מקורה ביריעת אוהל, והעמידו בו מזבח ושורת מצבות, לשכת כוהן וספסל מנחות. שותפים לפולחן היו עובדי מכרות מקומיים ומדיינים. הם הביאו מנחות לאלת הכרייה, שנקראה בלשונם השמית "בעלת".

ליד דגם המקדש מוצבות המצבות המדייניות. המצבות מדגימות שימוש משני בחלקי בנייה ובמתקני הפולחן המצריים מהשלבים הקדומים יותר של המקדש. לאחר זמן מה נעזבו מכרות תמנע וננטש גם המקדש.

המוצגים

בחלונות התצוגה מוצגות מנחות שהובאו למקדש: פסלים וחפצים הנושאים את דמות האלה ח'תחור וכן צלמיות של אלים מצריים אחרים, תכשיטים מחומרים שונים (נחושת, כסף, בדיל), וכן צלמיות מתכת, שחלקן שיוצרו בתמנע וחלקן הובאו ממדיין. כמו כן מוצגים כלי חרס מצריים, מדייניים ומקומיים, כרטושים של מלכי מצרים (מאות 12-13 לפסה"נ), וביניהם שמו של פרעה רעמסס השני - הוא פרעה של השעבוד, ושמו של פרעה מרנפתח - המזכיר באחת מכתובותיו את השם "ישראל".

נחש הנחושת

אחד המוצגים המעניינים ביותר הוא נחש הנחושת בעל הראש המוזהב, שנמצא בקודש הקודשים של המקדש בשלבו המדייני. בנחש זה אולי יש רמז לנחושתן המקראי שעשה משה במדבר. הנחשים מופיעים כאן בשליחות כעונש על חטא, בעת מסעם של בני ישראל בסיני. בני ישראל חלו במגפה, לאחר תשובת העם מחטאו יוצר משה נחש מנחושת, הנחש מועלה על נס וכל הנושא מבט אליו ניצל מהמגפה ומנשיכת הנחשים, העקרבים ואפילו החיות הרעות: " (ו) וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל: וַיָּבֹא הָעָם אֶל משֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה בְּעַד הָעָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי: וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ נְחשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת וָחָי:" (במדבר כ"א ו – ט)

האמונה של בני ישראל בנחש כאליל המרפא והמחולל פלאות ממשיכה ומאריכה ימים, עד לימיו של חזקיהו מלך יהודה שכיתת את הנחש ברפורמה הדתית שלו: "...וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא-לוֹ, נְחֻשְׁתָּן." (מלכים ב, יח', ד') והחכמים הודו לו על כך.

6,000 שנים של הפקת נחושת בערבה

בסוף תקופת הברונזה היה בתמנע מפעל תעשייה ענק, וייצור הנחושת נמדד באלפי טונות.

כיכר נחושת

בבקעת תמנע נחשפו תנורי התכה למן ראשית ייצור הנחושת באלף הרביעי לפסה"נ ועד לתקופה הערבית הקדומה (המאה ה-7 לספירה). על פי החפירות בתמנע ובאתרים נוספים ניתן לשחזר את תולדות המטלורגיה של הנחושת. פיתוח המטלורגיה של הנחושת היה זרז להתפתחות העיור בארץ ישראל ובעבר הירדן בסוף האלף הרביעי לפסה"נ.

במסגרת מחקרי תמנע נערכו ניסיונות במעבדה ובשדה כדי לשחזר את תהליכי ההתכה, תוך שימוש בחומרי גלם מתמנע ובמתקני הפקה כפי שהיו לרשותם של החָרשים הקדמונים. ניסיונות אלו הוכיחו כי בתנורי ההתכה בערבה הפיקו מטילי נחושת גולמית בעלי צורה מקרית ולא כיכרות נחושת שצורתם מישורית-קמורה כמקובל בסחר המתכות באותה התקופה. לכן היה צורך בתהליך צריפה נוסף, שבעקבותיו ניתן היה ליצוק כיכרות נחושת בעלי צורה עוברת לסוחר.