הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקרא > ארכיאולוגיה מקראיתעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > נבואה > אליהועמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > פולחן


האל בעל
מחברת: גליה דורון


מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
חזרה3

בַּעַל הוא האל הראשי בפנתֵאוֹן הכנעני. אחד מבניו של האל "אֵל", ויורשו. משמעות שמו היא: אדון (אדון הכל). הוא אל השמים, הסערה, הגשם, הרעם והברק. בטקסטים אוגריתיים מן המאה ה-14 לפסה"נ נאמר עליו ש"במגע ידו הימנית, אפילו הצבעים דוהים."

בעל נחשב לאל הפוריות הכנעני. הפוריות תלויה במִמטרים, ולכן הוא מופיע בתמונות כגיבור מלחמה בעל קרניים, שבידו כידון המסמל את הברק והוא שט על גבי ענני הגשם. באזור שהגשמים בו מעטים לא מפתיע שהוענק מקום מרכזי לבעל, אל הגשם. משמו גם נטבע המוּנח המציין את החקלאות המתקיימת ממֵי הגשמים בלבד: "חקלאות בעל".

הפיניקים אימצו אף הם את בעל כאל שלהם. אשתו, אשֵרה, הייתה אלת הפריון של הפיניקים.

הכנענים נתנו לאלים המקומיים שלהם את הכינוי "בעל" בתוספת שם המקום שבו חיו או תכונות מסוימות שיוחסו להם: "בעל כרמל", "בעל פעור", "בעל חצור", "בעל גד" ועוד.

המיתוס על האל בעל

שרידי המיתוס על בעל ועל עלילותיו נתגלו בראס שמרה שבסוריה, בכתבי אוגרית המיוחסים למאה ה-14 לפסה"נ. זהו אוסף של לוחות חרס, הנקראים "המחזור המיתי של בעל". שניים ממאבקיו של בעל זכו שם לפירוט רב: המאבק באל "ים", האחראי על הימים והנהרות, והמאבק באל "מות", אל המוות.

המיתוס הראשון מספר על מאבק שהחל כאשר האל אֵל הציע לבנו ים את המלוכה, ובעל, שהתנגד לכך, נאבק באחיו על המלוכה. המאבק באֵל ים נראה בתחילה חסר סיכוי, אך בעזרת כלי נשק על טבעיים הצליח בעל לנצח את ים והוכרז כמלך על כל הארץ. שריד למיתוס זה ניתן למצוא בתהילים עד, 14-13: " אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם [...]".

האלה ענת, אחותו של בעל, סייעה לו במאבקו וחגגה יחד איתו את המלכתו. ענת היא גם שעזרה לו בניסיון לשכנע את אביו, אֵל, לבנות לו ארמון. הארמון היה מרכיב חשוב בהכרה בבעל כמלך האלים. מכיוון שבקשה זאת נתקלה בסירובו של האב, התערבה האֵם, אשֵרה, והצליחה לשכנע את אֵל לבנות לבעל ארמון. הארמון היה צריך להיות חסר פתחים כדי שהאלים מות וים לא יוכלו להיכנס ולהתנכל לבעל. בעל נתן הוראה לאל האמנות, כתר וחסס, לבנות לו ארמון על הר צפון (לא רחוק מאוגרית), והארמון נבנה, למרות ההפרעות לכל אורך הדרך.

בשלב הבא של הסיפור איים האל מות על בעל, ובתגובה - בעל פתח במאבקו השני. תחילה נלקח בעל למות בשְאוֹל, והארץ כולה התאבלה על מותו. היא נותרה ללא מלך האֵלים והפכה ליבֵשה ומדברית, ללא גשם. ענת, אחותו של בעל, נחלצה לעזרתו בשנית והחזירה אותו לחיים. האל בעל שב למלוך על הארץ והכריח את מות להכיר בו כמלך האלים. האל מות הפך לאל השממה והמדבר.

מטרת המיתוס היא להנציח את עליונותן של החקלאות והציוויליזציה על פני התוהו ובוהו הראשוני. כמו כן נועד המיתוס להבהיר את האפשרות להביס את הבצורת ואת המדבריות בעזרת כוחות משותפים ועקשנות.

פולחן הבעל

קשה להבין מלוחות אוגרית כיצד התבצע פולחן הבעל. מן הכתוב עולה שמדי שנה ציינו את יום מותו של בעל ואת תחייתו כחלק מטקס פוריות כנעני. בטקסים הקריבו בעלי חיים, שאותם שרפו, ולפי העדויות הפולחן כלל לא פעם קורבן אדם וזנות במקדשיו.

תמונה, גם אם חלקית, מתקבלת מתיאור סיפור אליהו ונביאי הבעל על הכרמל (מלכים א, יח). נראה שהתקיים שם טקס ובו נביאי הבעל הגיעו לאקסטזה, רקדו וקיפצו סביב המזבח והקיזו דם כדי לעודד את בעל להוריד גשם.

ההתמודדות עם בעל על פי המקרא

המלחמה באל בעל הייתה הקשה מכל המלחמות באלים שמסופר עליהן במקרא. שמות המכילים את המילה "בעל" מעידים על המקום החשוב שתפסה אלוֹהוּת זאת בתרבות הכללית ואף בתרבות ישראל. לחלופין, השימוש של הסופר המקראי בשם "בעל" עשוי להעיד על יחסו של הסופר לאותו אדם או לבעל. גדעון החליף את שמו לירובעל - דהיינו, רב עם בעל. אחד מבני שאול נקרא "איש בעל".

בימי אחאב תפס פולחן הבעל מקום מרכזי בממלכת ישראל. נישואי אחאב לאיזבל הביאו לחיזוק הקשרים המדיניים של ממלכת ישראל עם שכנתה מצפון, אך בד בבד הביאו לקיום פולחן הבעל, אלם של הצידונים. אחאב נגרר אחַר מעשי אשתו. הוא בנה לאל בעל מקדש מיוחד בשומרון הבירה, והמקדש שימש דוגמה ומודל חיקוי לכל העם (מלכים א, טז,33-31). איזבל התאמצה בכל כוחה להחדיר את פולחן הבעל: היא כילכלה את נביאי הבעל ומימנה אותם מכספי המלוכה, והיא רדפה את נביאי ה'.

מול איזבל ואחאב ניצב אליהו הנביא ונלחם בנביאי הבעל. באירוע שעל הר הכרמל הראה אליהו שלבעל אין כל כוחות, ובעזרת העם שבא לצפות בעימות הוא הרג את נביאי הבעל. העובדה שלא הרג את נביאי האשֵרה, שנכחו גם הם במקום, עשויה ללמד שהמאבק העיקרי היה בבעל.

העימות עם האל בעל מגיע אפוא לשיא בימי איזבל. מאבק של נביא במלך, מאבק על אמונה. אליהו הנביא מייצג את פולחן אלוהי ישראל, איזבל מייצגת את הבעל, והעם מחזיק באמונה סינקרטיסטית, כלומר מקיים את פולחן הבעל יחד עם פולחן אלוהים. אליהו מגנה אותו על כך (מלכים א, יח 21).

במלכים ב, י, מופיע תיאור נרחב על השמדת נביאי הבעל בידי יהוא, אשר תפס את המלוכה מידי בית אחאב. העובדה שיהוא מגיע בעצמו אל מקדש הבעל ונאלץ להשתמש בתכסיס כדי לאסוף ולהרוג את עובדי הבעל, מעידה על כוחם.

האל בעל בממצא הארכאולוגי

לא נתגלו פסלים גדולים שניתן לזהותם כאל בעל, אלא פסלונים קטנים ממתכת בלבד. סימני ההיכר המרכזיים שלו הם הברק בידו האחת והרעם בידו השנייה. דוגמאות לכך נמצאו באתר מגידו.

ביבליוגרפיה:
כותר: האל בעל
מחברת: דורון, גליה
שם  הפרסום מקורי: מקראנט
תאריך: 2005
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. פרסום מקורי שנכתב עבור אתר מקראנט.