מלחמת השפות כ'תנועה עממית' : פרק הנצחון הראשון - יפו מחברת: פרופ' מרגלית שילה

חזרה3

תכניותיהם האמיצות של אנשי יפו לא היו בבחינת סוד ואנשי ירושלים עקבו אחריהן בדאגה, ב- 24 בנובמבר התקיימה בירושלים פגישה רבת משתתפים שבה נועדו מורי עזרה בעיר עם שליחי אגודת המורים ביפו.¹¹⁸ בפגישה התבררו הגישות השונות של מורי עזרה הירושלמים. כאן, בחוג סגור, הציג דוד ילין בגילוי לב את דעתו. הוא הביע את תקוותו-אמונתו כי חברת עזרה תקבל את עמדת היישוב ותשנה את החלטתה. את צעדם התקיף של אנשי יפו העריך כטעות המזיקה לאנשי ירושלים, וגילה התנגדות לכוונתם לייסד בית-ספר עברי חדש בטענה כי מעשה זה יחליש את כוחם של מורי ירושלים. המורה אשר בן ישראל, אחד הדוברים במפגש הירושלמי, העריך נכונה כי 'ביפו הדרישה לעברית חזקה יותר מבירושלים'. נשמעה במפגש גם הדעה כי ילדי יפו הם מובילי המאבק: 'הילדים עומדים בעד כבוד העם', ולמען המטרה החשובה כדאי אף לסבול את 'המצב האי מוסרי שהילדים לא ילמדו'. המפגש הסתיים בקבלת ההחלטה להתיר לאנשי יפו לפעול על דעת עצמם בסיוע אגודת המורים. עמדתם של ילין וחבריו כנגד המאבק ביפו נדחתה.

בבית יבנה בירושלים התקיימה באותו יום אסיפת כל נציגי 'היישוב החדש' הירושלמי, ונבחר בה ועד פעולה בן שבעה חברים אשר יוביל את המהלכים בעיר.¹¹⁹ בין חברי הוועד – שמורי עזרה בולטים בהעדרם ממנו – אליעזר בן-יהודה, שלמה שילר, מנהל הגימנסיה הירושלמית, וישראל איתן שהשמיע כזכור דעות קיצוניות באסיפת העם הראשונה. בעוד מובילי המאבק ביפו היו מאוחדים בעמדותיהם, בציבור הירושלמי נפרצו פרצות. גם הסמינריסטים הירושלמים הודו כי 'ביפו... הנם לאומים יותר ולכן הסכימו תכף לדרישות בניהם'.¹²⁰ חיים בן-עטר, עורך 'החרות', קונן בעיתונו: 'האם כל כך שקע הצבור הירושלמי בסביבה הבטלנית והאדישה עד שגם חנוך בניו נשכח מלבו?'¹²¹

למחרת, ב- 25 בנובמבר, פג האולטימטום שהציבו הורי בית-הספר לבנים ביפו לחברת עזרה. המענה מחברת עזרה לא הגיע, וועד ההורים התכנס יחד עם ועד העיר הכללי ועם הוועד לחיזוק החינוך העברי בספריית שער ציון שביפו עירם.¹²² מטרתם של המתכנסים היתה ברורה – ייסוד בית-ספר עברי חדש. הסכמת כל הנוכחים היתה נתונה לכך מלכתחילה, והנושא כלל לא הועלה לדיון. נדונו אך ורק השאלות המעשיות: המבנה המיועד לבית-הספר ושפות הלימוד. גם שאלת האמצעים לא נדונה לנוכח ההערכה כי 'שאלת האמצעים נפתרה לעת עתה על ידי ההתנדבות הגדולה של הקהל היפואי והמוסדים'; עד לפגישה נאספו כבר כ- 5,000 פרנקים. בית העם נקבע כמקום הזמני של בית-הספר. השפה הזרה המועדפת שנבחרה היתה צרפתית והוחלט כי גרמנית תלמד רק על פי דרישת ההורים. המורים שיגרו מכתב התפטרות אל אפרים כהן, מורשה החברה, ובו כתבו: 'הרבה סבלנו מזה שאנחנו מורי העזרה בארץ ישראל היינו עבדים לגרמנים, סבלו עמנו גם ההורים והתלמידים... לפיכך הננו מתכבדים להודיע לכבודו כי נפטרנו מבית הספר עזרה מהיום והלאה'. היתה זו התפטרות המורים הקבוצתית הראשונה. מועד ייסוד בית-הספר נקבע ליום המחרת, וכל המורים שהתפטרו עברו לבית-הספר החדש.¹²³ שררה התרוממות רוח, תחושה של 'שחרור רוחני'.

עוד לפני שהוכרע השלב האחרון יצא 'החרות' בשיר הלל לדור הצעיר ולנצחונו במערכה: 'דור חדש קם. ארץ ישראל חדשה צמחה... בנינו נצחו אותנו. בני נעורינו הולכים לפנינו... הנצחון אתנו! זהו נצחון האמת...'.¹²⁴

מה היה חלקה של אגודת המורים במהפך החינוכי? האגודה בישרה בעיתון 'החרות' על התפטרות המורים ועל פתיחת בית-הספר החדש.¹²⁵ האגודה הוסיפה אזהרה כי שום מורה אינו רשאי לקבל את משרות המורים שהתפנו. מהעדויות שלפנינו עולה בבירור כי אגודת המורים, מורי יפו והוועדה לחיזוק החינוך העברי היו שותפים מלאים למאבק. עם זאת מסתבר כי הורי התלמידים היו הגוף הפעיל והמוביל. מברקי הברכה שפורסמו בעיתון 'החרות', ועוד יותר מכך סכומי הכסף שזרמו מכל עבר, היוו כאמור מסגרת תמיכה רחבה ביותר למהלכים הדרמטיים. תוך פחות משלושה שבועות מיום הגעת ההודעה בדבר החלטת הקורטריון נפל דבר ביפו ובכל היישוב הארץ-ישראלי. בעוד ראשי אגודת המורים עושים בירושלים כדי לעודד את מורי עזרה שם, עשו אנשי יפו אגודה אחת והוכיחו כי הציבור הארץ-ישראלי בשל לקבל על עצמו אחריות לחינוך בניו. אסיפת המחאה שקיימו אנשי רחובות ב- 27 בנובמבר נתנה גושפנקה נוספת לתמיכה הציבורית הרחבה.¹²⁶

האופוריה שאחזה ביישוב עולה מדפי 'החרות'. במאמר מערכת אקסטטי קרא חיים בן-עטר: 'עד כה שרר חושך... והנה פתאם בקע אור... גדול הוא היום הזה, יום היסתורי בחיי עמנו'.¹²⁷ למלים נשגבות אלו חברה ההודעה כי ההסתדרות הציונית שמושבה בברלין שיגרה את תרומתה הכספית הראשונה עבור בית-הספר הריאלי בחיפה. האחריות לחינוך העברי החדש לא היתה עוד נחלתו של היישוב העברי הקטן בלבד.

הערות שוליים:

118. פרטיכל אסיפת מורי העזרה בירושלים, 24 בנובמבר 1913, אצ"מ, A153/119/2; וכן ראה פרוטוקולים של הוועד לחיזוק החינוך העברי, אח"י, מיכל 9.5, תיק 4.
119. 'ירושלם, המלחמה בעד שפתנו בירושלים', החרות, 26 בנובמבר 1913; 'השבוע', הפועל הצעיר, 28 בנובמבר 1913; מכתב-חוזר, עמ' מא.
120. 'שני מכתבים מאת שני סמינריסטים להוריהם', החרות, 2 בינואר 1914.
121. ח' בן עטר, 'אל העם', שם, 26 בנובמבר 1913.
122. רועהנ, 'בי"ס עירוני לבנים ביפו', שם, 28 בנובמבר 1913; 'השבוע', הפועל הצעיר, 28 בנובמבר 1913.
123. 'יפו, ביום רביעי [26.11.13], (היום) יפתח בית הספר חדש לנערים', החרות, 26 בנובמבר 1913.
124. א' לודופול, ארץ ישראל החדשה, החרות, 24 בנובמבר 1913.
125. החרות, שם.
126. מ' סמילנסקי אל מרכז המורים, כ' בחשוון תרע"ד, אח"י, מיכל 9.5, תיק 9, סמילנסקי מודיע על האסיפה המתוכננת לאור ליום כ"ח בחשוון ומבקש כי ישלחו שני נואמים לתאריך המיועד.
127. לעיל, הערה 21, המשך ג', החרות, 30 בנובמבר 1913 ו- 2 בדצמבר 1913.

קראו עוד
מלחמת השפות כ'תנועה עממית' : פתח דבר
מלחמת השפות כ'תנועה עממית' : ראשית התעוררות דעת הקהל
מלחמת השפות כ'תנועה עממית' : אסיפות המחאה הראשונות
מלחמת השפות כ'תנועה עממית' : אגודת המורים נחלצת למאבק
מלחמת השפות כ'תנועה עממית' : 'רתיחה בעולמנו הקטן'
מלחמת השפות כ'תנועה עממית' : שביתות התלמידים
מלחמת השפות כ'תנועה עממית' : המאבק ממשיך להתפשט
מלחמת השפות כ'תנועה עממית' : פרק הנצחון הראשון - יפו (פריט זה)
מלחמת השפות כ'תנועה עממית' : פרק הנצחון השני - ירושלים
מלחמת השפות כ'תנועה עממית' : מבט חדש על אנשי העלייה שנייה