|
 |
 |
 |
חזרה3 |
 |
פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח. |  |
דולגיצר שבתאי יליד ריגה, 1917.
העד שהה בגיטו הקטן בריגה, לאחר מכן היה במחנה עבודה, ועבד בס.ס לאזרט. במהלך המלחמה הוא שהה בכמה מחנות, בניהם מחנה שטוטהוף (Stutthof), ועבד בנמל דנציג (Danzig)- שם בנו הגרמנים צוללות- ובקומנדו אשר הועסק בחפירת תעלות נגד טנקים. מאוחר יותר פונה העד לשטח גרמניה למחנה רייבן (Riben), ובאפריל 1945 שוחרר על-ידי הרוסים. הוא גוייס לצבא הרוסי, נשלח לחזית, והשתחרר מהצבא בנובמבר אותה שנה. בשנת 1971 עלה העד למדינת ישראל.
ש. אם אפשר תתחיל את הסיפור מיד אחרי כיבוש ריגה על ידי הגרמנים. קודם כל ההשתוללות של הלטבים, שיתוף פעולה עם הגרמנים.
ת. באותו יום, בראשון ביולי 1941 נכנסו הגרמנים. באותו רגע פרצה שמחה גדולה אצל הלטבים, שרק חיכו לבוא הגרמנים. הם התחילו להשתולל באופן פרוע. באותו רגע התחיל לעבוד (לפעול) הרדיו הלטבי (שבימים האחרונים הוא לא פעל) בקול רם, וקרא לעם הלטבי להתייצב ולנקום את נקמת העם הלטבי נגד הקומוניסטים והיהודים. מי שרוצה בזה, שתכף ומיד יבוא למשרדים של משרד הפנים, ויתחיל את הפעולות נגד הקומוניסטים והיהודים.
באותו רגע, מכל רחבי לטביה, התחילו לנהור אלפים של לטבים, שלבשו את המדים של הצבא הלטבי, ובאותו לילה, ברחוב שלי - הגרמנים נכנסו, אבל הגסטפו עוד לא היה בכלל - הם התחילו את הפעולות שלהם. ברחוב שלי, בראשון ביולי באותו לילה נכנסו לבית סטודנטים וגירשו את כל היהודים של הבית הזה וירו בהם וכולם נרצחו. בשני ביולי, היתה הפעולה הכי גדולה בריגה. בערך באותו יום פרצו הלטבים לאלפי דירות ואסרו בערך 5,000 יהודים. מאלו היהודים כמעט שאף אחד לא שב.
ש. איפה רצחו אותם? ידוע?
ת. לא. לקחו אותם לבית הסוהר, ומשמה בכל יום היו מוציאים למוות, להורג - קשה לומר כמה, אף אבל אחד לא שב. כמעט אף אחד. רק שבו בערך 30 רופאים. רק רופאים שבו. אלה מתו אחר כך, אבל לא חשוב. אבל, בדרך כלל, מהקבוצה הזאת של בערך חמשת-אלפים, כמעט אף אחד לא שב מלבד הרופאים.
עכשיו התחילו ללכת מבית לבית ולקחת את היהודים לעבודות. היו לוקחים לעבודות והיו מספר יהודים שלא שבו. התעללו בנו, היכו אותנו... ומלבד זה יצא בערך באמצע יולי 1941, שבועיים אחרי כניסת הגרמנים, התחילו להוציא פקודות כבר הגרמנים עם הלטבים ביחד: א) ליהודים אסור להופיע בגנים, אסור ללכת לקולנוע, אסור לקנות מוצרי מזון - רק במקומות מסוימים. בדרך כלל כשהיו רואים יהודי ברחוב, היו אוסרים אותו. כך שקשה מאוד היה. עוד חוק היה, שאסור ללכת על מדרכות, אלא על יד המדרכות. אחר כך צריך לענוד את הטלאי הצהוב. אז בהתחלה אמרו בצד השמאלי של החזה, אחר כך בצד הימני, אחר כך משני הצדדים, גם מהגב. ומי שלא היה, זאת אומרת -
ש. אם היו תופסים מישהו בלי הטלאי הצהוב?
ת. אז היו אוסרים אותו והוא לא היה שב בדרך כלל.
אני, אצלנו גם כן, היו בשני ביולי, גם כן, כשהלכו בכל העיר ואסרו יהודים, גם רצו לפרוץ אל הבית שלנו, אל הדירה שלנו, אבל המזל היה שהגוי, החצרן, היה רוסי ודי נעים, שיכור היה בכל יום, אז הוא אמר שכולם נסעו. הם פתחו ודפקו, ואנחנו לא נתנו להם להיכנס.
ש. לא פתחתם את הדלת?
ת. לא פתחנו את הדלת. אם היו פותחים אז מובן מאליו שאני לא הייתי פה, וגם האח שלי.
לקריאה נוספת:
קטעים מתוך דו"ח מסכם של איינזאצגרופה A – יחידת ההרג הנאצית בצפון בריה"מ הכבושה
אסטוניה
ליטא
באתר יד ושם:
עדויות נוספות בנושא אנטישמיות וגזענות
מבחר חומרים בנושא אנטישמיות וגזענות
חומר עזר לכתיבת עבודות חקר בנושא אנטישמיות וגזענות
| ביבליוגרפיה: | ||||||||||||||
|
|
|
חזרה3 |
 |
הדפסה | ||||||
| החומר במאגר זה הינו לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של בעלי זכויות היוצרים השונים, המצויינים בתחתית כל פריט. | |||||||
|
|||||||
| החומר במאגר זה הינו לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של בעלי זכויות היוצרים השונים, המצויינים בתחתית כל פריט. |