כלי בעל עיטור מיוחד במינו, הצואר והידית חסרים. את הכלי חיפו (ציפו) בחומר לבן וציירו עליו באדום, שחור וסגול. העיטור מורכב משתי רצועות, בהן מוטיבים גיאומטריים, האופיניים לכלי החרס הפלישתיים, ובינהן רצועה רחבה המחולקת לשני חלקים. החלק האחד - מעוטר במעגלים, דגם שאינו אופיני לעיטורים הפלישתיים. החלק השני – הגדול יותר מתאר תהלוכה של אנשים ובעלי חיים הצועדים לכיוון עץ המתואר בצורה סכמטית, יתכן וזהו "עץ החיים" בצורת תמר. בתהלוכה מתוארים אדם המנגן בנבל, (הדמות נלקחה כנראה מהמיתולוגיה היוונית, אורפאוס מנגן בנבל, והוא שנתן לכלי את שמו) סביבו בעלי חיים שונים. בעלי החיים מייצגים את עולם החי כולו, בעלי חיים יבשתיים וימיים גדולים וקטנים, סרטן, דג, אריה איילה וסוס . הדמויות מצוירות בצורה סכמטית, בקו שחור שבעזרתו מודגשים החלקים החשובים, את מתאר הגוף מלאו בצבע אדום או לעיתים בשחור, דגם גיאומטרי מעטר את גוף בעלי החיים הגדולים. הדמות הראשית – מנגן בנבל, דמות אדם נדירה למדי בעיטור כלי החרס המקומיים, אך כשמופיעה, כמו בכלי שלפנינו, היא סכמטית מאוד; משולש מציין את הגוף, ראש סכמטי ידיים ורגליים ישרות. העיטור על גבי "פך אורפאוס" הוא שילוב של מוטיבים מיקניים (אזור יוון) ומוטיבים מקומיים. הרעיון כולו לקוח מן המיתולוגיה היוונית על אורפיאוס שניגן לפני בעלי החיים. שיירה ובה מנגנים בנבל מוזכרת בהקשר של המלכת שאול (שמואל א', י, ה) שאול פוגש בקבוצת מתנבאים כשבידיהם נבל ווף וחליל. דוד מנגן לפני שאול, שם הכלי אמנם אינו מוזכר אך נראה שפרט בנבל, דומה לזה שמצויר על הפך ממגידו (שמואל א', יט, ט).
|