מדרשי שם מחברת: גליה סמו

חזרה3

הענקת שם הייתה בעלת חשיבות גדולה בימי המקרא. על-פי התפיסה המקובלת בעת העתיקה, סימל השם את גורלו או את אישיותו של נושא השם. כך ניתן השם מֹשֶה עקב המאורע הגורלי בחייו של התינוק שנמשה מן המים, והשם אברהם נועד לסמל את השינוי בחייו של אבי האומה: עד עתה היה אָב - רָם, כלומר אדם נכבד במשפחתו בלבד, אולם מעתה יהיה אָב - רָהָם, אב המון גויים (פירוש המילה "רָהָם" הוא המון), ייוולדו לו צאצאים רבים, שיתרבו ויהפכו לעמים.
נותן השם נתפס כבעליו של נושא השם, ולפיכך מתואר האדם הראשון כנותן שמות לכל בעלי החיים (בראשית ב 19). בספר מלכים מסופר על מלכי מעצמות שונות, שהחליפו את שמותיהם של מלכי יהודה, ששועבדו להם: פרעה החליף את שמו של אֶלְיָקִים מלך יהודה ליְהוֹיָקִים (מלכים ב כ"ג 34), ומלך בבל החליף את שמו של מַתַּנְיָה מלך יהודה לצִדְקִיָהוּ (מלכים ב כ"ד 17).

מדרש שם הוא הסבר לשם של אדם או של מקום. ההסבר לשמו של אדם ניתן, בדרך-כלל, בעת מתן השם (למשל, ההסבר לשם "אישה" בבראשית ב 23: "לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת"). ההסבר לשמו של מקום ניתן כאשר מסופר על אירוע שקרה במקום הזה, אירוע שלזכרו ניתן שם המקום. כך, למשל, שמה של העיר בבל מוסבר בעונש שניתן לבני האדם על חטא הגאווה ועל רצונם לבנות מגדל שראשו בשמיים: "וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ" (בראשית י"א 9-8).

יש שני סוגי קשרים אפשריים בין השם לבין ההסבר לשם:

1. קשר לשוני - כאשר אותו שורש לשוני חוזר בשם ובהסבר לשם, כגון ההסבר לשם "יעקב" בבראשית כ"ה 26: "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב".

2. דמיון צלילי - כאשר קיים דמיון בצליל, אך לא בשורש הלשוני, בין השם לבין ההסבר לשם, כגון ההסבר הניתן לשם "קין" בבראשית ד 1: "וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'", או ההסבר הניתן לשם "שמואל": "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו" (שמואל א א 20).

ישנם שני סוגים של מדרשי שם במקרא:

1. מדרש שם גלוי- כאשר הכותב מוסר פרטים על הנסיבות שבהן ניתן השם. כך, למשל, בבראשית ט"ז 11 אומר מלאך ה' אל הגר: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ". כך גם מוסבר שמו השני של השופט גדעון: "וַיִּקְרָא לוֹ בַיּוֹם הַהוּא יְרֻבַּעַל לֵאמֹר: יָרֶב בּוֹ הַבַּעַל, כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ" (שופטים ו 32). מילות הקישור "כי", "על כן", "לאמור" מקשרות את השם אל ההסבר לשם. לעתים, נעשה הקישור לא באמצעות מילות קישור, אלא באמצעות הקשרו של הכתוב. דוגמה לקישור כזה מופיעה בבראשית י"ז 19-17, כאשר אלוהים מבשר לאברהם על הולדתו הקרובה של בנו יצחק: "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק. וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד? וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד? וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק".

2. מדרש שם סמוי - לעתים, לא מוסבר השם הניתן, אולם משמעותו מובנת מתוך המסופר. למשל, בעת פגישתם הראשונה של יעקב ורחל (בראשית כ"ט 9), נאמר: "וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִיא". משמעות השם "רחל" היא "כבשה", ועל כן מתאר שמה גם את עיסוקה. באופן דומה רומז שמו של גדעון למעשיו: מסופר, כי גדעון כרת את עץ האשרה שעמד בחצר ביתו של אביו (שופטים ו 32-25). השימוש בשורש כ-ר-ת (הנרדף במשמעותו לשורש ג-ד-ע) רומז למעשהו של גדעון: "וַיֹּאמֶר לוֹ ה'...וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ, וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת" (שופטים ו 25). אפשר שבקישור בין כ-ר-ת לגדעון רמז המספר לא רק למעשהו של גדעון אלא גם לייעודו כשליח ה', שופט ומושיע לבני ישראל.

לעתים, ניתנים במקרא שני הסברים לאותו שם. ההסברים יכולים להופיע בצמוד זה לזה או במקומות נפרדים. דוגמה לשני הסברים צמודים מופיעה בבראשית ל 24-22, בהתייחס לשמו שליוסף: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל... וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר: אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי. וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר: יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר". השם יוסף מוסבר פעם אחת מן השורש א-ס-ף ופעם שנייה מן השורש י-ס-ף. לעומת זאת, שני ההסברים לשם "יעקב" מופיעים בספר בראשית בשני סיפורים שונים: בפעם הראשונה, בבראשית כ"ה 26 ("וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב"), ובפעם השנייה בבראשית כ"ז 36 ("וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם"). בשתי הפעמים מוסבר השם יעקב באמצעות השורש ע-ק-ב, אלא שבפעם הראשונה מופיע שורש זה במשמעות 'עקב הרגל' ובפעם השנייה במשמעות מרמה, רמאות.