קהלת : תורתו של קהלת מחבר: פרופ' משה צבי סגל

חזרה3

קהלת עצמו מסכם את כל תורתו בשני הפסוקים השנונים שבראש ספרו (א 3-2): הכל הבל, ואין יתרון ותועלת לאדם בכל עמלו בעולם (אפיוני הוא להלך רוחו של קהלת, שהוא קורא לעבודה "עמל"!). רכישת החכמה אינה מביאה אשר אלא ההפך (א 18):

עשית הטוב אינה מביאה שכר (ט 2), וקנין העושר הוא עמל בלי תועלת, ומקורו בקנאה רעה:

"ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי, ובעמל שעמלתי לעשות, והנה הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש" (ב 11, גם ב 23-18); "וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה, כי היא קנאת איש מרעהו, גם זה הבל ורעות רוח" (ד 4).

הכל קבוע ומוצק לפי גזרה עליונה, ואי אפשר לשנות דבר בעולם, ולפיכך לא כדאי לעשות שום מאמץ בחיים:

"לכל זמן, ואת לכל חפץ תחת השמים, עת ללדת, ועת למות, עת לטעת, ועת לעקר נטוע... מה יתרון העושה באשר הוא עמל?" (ג 9-1).

מאמצי האדם לפתח את כחותיו ולפעל ולעשות בחיים הם לשוא, כי הגורל והמזל הקבוע מאת הגזרה העליונה ("המקרה" בלשון קהלת) עושה לאל את כל מעשי האדם:

"שבתי וראה תחת השמש, כי לא לקלים המרוץ, ולא לגבורים המלחמה, וגם לא לחכמים לחם, וגם לא לנבנים עשר, וגם לא לידעים חן, כי עת ופגע יקרה את כלם" (ט 11).

"מקרה" זה של הגזרה פוגע בכל החיים בלי הבדל בין אדם לאדם, בלי הבדל בין אדם לבהמה:

"הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע, לטוב ולטהור ולטמא, ולזבח ולאשר איננו זבח, כטוב כחטא, הנשבע כאשר שבועה ירא" (ט 2); "כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם, כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכל, ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל" (ג 19).

העולם אינו מתנהג לפי צדק ומשפט, ואין להתפלא על עשק וגזל שבמדינה (ג 16, ד 1):

"אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה, אל תתמה על החפת" (ה 7).

ומיכון שכך, צריך האדם לאחז את הרע במעוטו, שלא להתאמץ ולרדף אחרי שום דבר, אלא להנות מהחיים באכילה ושתיה ושמחה, עד כמה שי"י נותן את האדם להנות ולשמח, אפעלפי שבאמת גם הנאת העולם אינה אלא הבל:

"ידעתי כי אין טוב בם, כי אם לשמוח ולעשות טוב (= הנאה) בחייו. וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו, מתת אלהים היא" (ג 13-12, גם ב 24, ה 18-17, ועוד).

קהלת יודע שהאלהים הוא שעשה את הכל (ג 11, 14, ז 14). הוא שסדר את העולם כמו שהוא, גם את המעוות שבעולם (ו 13, א 15), והוא שליט בעולם ובגורלו של האדם ומעשיו (א 13, ג 10 ה 18, ו 2, ח 15). האלהים עושה טובה למי שהוא רוצה בו (ב 24, 26, ג 13, ז 26), והוא גם שופט את הצדיק ואת הרשע ואת כל מעשה האדם (ג 17, יא 9, יב 14), ועונש את החוטא (ה 5). אמנם האלהים מאריך אפו לחוטא, אבל סוף סוף הוא מביא מביא רעה לרשע (ד 13-12), ולפיכך טוב לירא את האלהים (ג 14, ה 6). אך למרות שלטונו של יי בעולם, אין צדק ומשפט בעולם, ואין תועלת ואשר לאדם בכל מעשיו, והכל הוא הבל ורעות רוח, ואי אפשר לאדם אפילו להבין למה עשה אלהים עולם מעוות ומקולקל כזה:

"וראיתי את כל מעשה האלהים, כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש, בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא, וגם אם יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצא" (ח 17, גם ג 11).

זוהי תורה של יאוש שחור ואפל, בלי שביב של אור ותקוה, והיא מוליכה ישר אל התרת קשרי החיים, אל הדכאון והחדלון של היחיד והכלל. תורה זו של קהלת הורסת את תורת החכמים שלמדו את תלמידיהם לעשות את הטוב, כדי שיגיעו לידי הצלחה ואשר בחיים. קהלת מכחיש שהאדם מקבל את שכר מעשיו, או שהוא נהנה מפרי מאמציו. ועוד מכחיש קהלת שכדאי הוא השכר אפילו אם יבוא, כי אין תועלת בהצלחה, ואין ההצלחה מביאה אשר לאדם. אי אפשר לאדם להיות מאושר בחיים, כי הכל הוא הבל ורעות רוח. ואם כן למה יעשה האדם את הטוב, וימנע מן הרע?

תורת קהלת הורסת גם את תורת משה והנביאים והמשוררים. הם מלמדים שהבריאה היא טובה מאד: "וירא אלהים את כל אשר עשה, והנה טוב מאד" (בר' א 31, גם ת' צב 5, קד 24). הם מלמדים שי"י מנהיג את עולמו בצדק ובחסד, שי"י מיטיב לטובים ועונש לרעים, ושהרע והמעוות בחיים הוא מעשה האדם ויצרו הרע, ושלעתיד לבוא יבער יי את הרע ויתקן את המעוות. וקהלת מלמד את ההפך, שהעולם הוא רע, ושאין תקוה שיוטב בעתיד, כי "מעות לא יוכל לתקן", ו"מה שהיה הוא שיהיה" (א 15, 9).

מנין באה לקהלת תורה שחורה כזו? איך התפתחו אצל חכם ישראלי דעות שהן כל כך זרות לרוח ישראל ולתורת היהדות? אמנם אפשר לזקוף הרבה לאפיו האישי של קהלת ולרוע זמנו. אפשר לומר שקהלת היה מטבעו נוטה לעצבנות, לראות שחורות ולדון כל דבר לרעה. ונוסף לפסימיות הטבעית של קהלת, השפיעה עליו לרעה גם הירידה המדינית והמוסרית של זמנו. הוא ראה במדינה עושק וגזל משפט. הסבל ישב במרומים, ועבדים רכבו על סוסים, המלך היה עריץ, האדם שלט באדם לרע לו, ולדמעת העשוקים לא היה מנחם (ה 7, י 7-6, ח 4, 9, ד 1). אבל כל זה לא יספיק לבאר את יאושו המדכא של קהלת. מאז ומעולם לא חסרו בישראל ימים רעים, ובכל זאת אין אנו מוצאים אפילו בימי הרעה שהשתרר בישראל יאוש מוחלט בלי שום תקוה בעתיד, יאוש שנתעלה למדרגה של השקפת עולם ופילוסופיה של החיים, כמו אצל קהלת. הבטחון בי"י ובצדקתו, והאמונה בגאולה וביעוד המשיחי כפי שחזו הנביאים, אמצו תמיד את האומה ובניה להתגבר על ההווה הרע, ולפנות בתקוה טובה לקראת העתיד. קהלת אינו מאמין שהעתיד יהיה יותר טוב מן ההווה (א 9), או שהעתיד יוכל לתקן את המעוות של ההווה (ז 13). ההווה הוא כמו העבר, והעתיד יהיה כמו ההווה: "ידעתי כל אשר יעשה האלהים, הוא יהיה לעולם", "מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה" (ג 14, 15). ועם ישראל אינו בא כלל בחשבונו וחזונו של קהלת. וכן אין באים בחשבון עולמו של קהלת חברו ורעהו והזולת בכלל, ואפילו לא בני ביתו ומשפחתו. בעולמו של קהלת אין לאדם חובות, אלא רק תביעות בלבד. אין בעולמו מעשי חסד ורחמים (המלים "חסד" ו"רחמים" אינם כלל בלשונו של קהלת). בעולמו של קהלת עינו של אדם צרה אף בבנו יורשו, והרעיון שהוא מוכרח לעזב את הונו ליורש מפר את שמחתו בחיים ומקלקל את הנאתו מהונו (ב 18, 21). כל העולם כולו מצומצם בקהלת בתוך לבו ונפשו וצרכי חייו של היחיד, ולבו ונפשו של היחיד נתונים רק לו לעצמו, לחפש בשביל עצמו, ורק בשביל עצמו, אשר והנאה ושמחה בחיים. ומכיון שחפוש זה נשאר לו לקהלת בלי הצלחה, לפיכך מתיאש קהלת מהחיים, ויועץ לאדם להנות מהעולם באכילה ושתיה ותענוגות עד כמה שתשיג ידו. ובכן מנין באה לו לקהלת השקפת עולם חלונית זו המיוסדת על בקשת התועלת והאשר של היחיד בלבד?

רב החוקרים החדשים סוברים שתורתו של קהלת באה לו מן החוץ. ומכיון שקהלת חי בימי שלטון חיונים בישראל , לפיכך חפשו את מקורה של תורתו במחשבה היונית. מצאו שרעיונות בודדים של קהלת דומים לרעיונות שבפילוסופיה הסטואית, וגם לרעיונות שבמתנגדה הפילוסופיה האפיקורית ובשיטות יוניות אחרות. וכן חפשו ומצאו בטויים בלשונו של קהלת שנשאלו או הושפעו מהשפה היונית. אולם נגד הדמויים הרעיוניים נמצאים בקהלת הרבה רעיונות, והם רעיונות יסודיים בתורתו, המתנגדים לשיטות הפילוסופיות של היונים. והבטויים של קהלת הדומים לבטויים כיוצא בהם ביונית מתבארים יפה גם מתוך השמוש של העברית עצמה⁴.

אמנם אפשר מאד שבמישרים או בעקיפים הגיעו לקהלת מושגים ורעיונות בודדים של המחשבה היונית שבימיו, אבל אי אפשר שהם השפיעו השפעה ניכרת על מהלך רעיונותיו, ומכל שכן שלא שמשו כיסוד לתורתו והשקפת עולמו. לכל היותר פעלה השפעה יונית רק להגדיל את התסיסה בלבו של קהלת, ולהגביר את חפש רוחו ואת התנגדותו לדעות שהיו מקובלות בישראל שבימיו.

האחרונים שבחוקרים מצאו הקבלות בין רעיונות ובטויים בודדים של קהלת לרעיונות ובטויים בספרות הבבלית העתיקה ובספרות המצרית העתיקה. אבל גם הקבלות אלו אינן אלא דמויים שטחיים ובלתי יסודיים, ואפשר שהן הקבלות שבמקרה בלי שאילה ישרה או עקיפה אצל קהלת מאת המקורות הקדומים הללו. על כל פנים אי אפשר בשום אפן לומר שתורתו של קהלת יצאה לו מאילו רעיונות בודדים שהגיעו אליו מן החוץ. כי הרי תורתו של קהלת אינה שיטה שכלתנית והגיונית כשיטות הפילוסופיות של היונים, שאפשר יהיה לה להיות שאולה או מושפעת מאת זרים. היא בעקרה תורה שבלב הנובעת מהלך רוח ומיחס נפשי מיוחד כלפי אלהים וכלפי החיים, ושרשיה מושרשים באיזו חויה עמוקה בלב החכם ובלב קודמיו. תורה זו היא בהכרח ישראלית ביסודה, ומכיון שראינו שאי אפשר לבאר אותה על פי תורת משה והנביאים והמשוררים, חוזרת השאלה למקומה. מנין באה לו לקהלת תורה אנוכית ופסימית כזו?

התשובה לשאלה זו היא שהשקפותיו ודעותיו של קהלת הן התפתחות קיצונית, אבל התפתחות ישירה, מתוך תכונותיה של ה"חכמה" כפי שהיו נוהגים ללמד אותה בבתי האולפן של החכמים. ראינו למעלה שתורת החכמה היא אינדיבידואית. היא עסוקה ביחיד ולא בכלל. ומכאן האנכיות הנפרזה שבחכמתו של קהלת, השקועה כולה באשרו ובצרכיו של היחיד. תורת החכמה היא תועלתית. היא שואפת להביא ללומדיה תועלת מעשית בחיים. ומכאן היאוש שבקהלת כשהוא מוצא שאין אשר בחיים ברכישת החכמה, ושאין שכר בעולם בעשית הטוב. ולא עלה על דעתו שצריך לשאף לחכמה ולטוב מתוך אהבה לחכמה ולטוב, ולא מתוך בקשת שכר מעשי, ושהחכמה והטוב הם הם עצמם השכר האמתי בעד העמל והטרח בקנינם.

ובאחרונה, תורת החכמה היא חלונית. מרכז התענינותה הוא האדם ומעשיו היומיומיים. ומכאן רחוקו של האלהים מהאדם בעולמו של קהלת. בעולמו זה אין יחס אישי בין נפש האדם לאלהיו. "האלהים בשמים, ואתה על הארץ" (ה 1). קהלת מצוה לירא את האלהים, אבל אין קהלת מצוה לאהב את האלהים, או בכלל לאהב את מי שהוא. גם משוררי תהלים הם אינדיבידואיים כטבע המשורר הלירי. אבל כשהם נבוכים ומעונים מהרע שבעולם, הם מוצאים להם מפלט ומחסה בקרבת אלהים (ת' עג 28-23, טז 11, כז 4). האהבה לאלהים היא נחמתם ושמחתם והנאתם בחיים. אך קהלת הוא רחוק מהאלהים, ואין אצלו נחמה אחרת בעמל החיים ואכזבותיהם אלא בהנאת העולם ותענוגותיו, אכילה ושתיה ושמחה.

כשלונה זה של ה"חכמה" המתגלה לנו בקהלת, וחסר יכלתה להדריך את האדם ולהצילו מיאוש בימי רעה, הביאו לידי העברת האמונה בשכר וענש מן העולם הזה אל העולם הבא, ולידי מזיגת החכמה עם הדת והגברת הקדושה ואהבת יי בחיים היומיומיים. וחכמי הדת חנכו את האדם בישראל לקיים את מצוות התורה לשמה, ולעשות את הטוב מתוך אהבת יי ותורתו. וכך נבלעה ה"חכמה" הישנה בתוך חכמת התורה, ונושאי החכמה, החכמים, נבלעו במעמד נושאי התורה, הסופרים ותלמידיהם התנאים והאמוראים .

לחלקים נוספים של המאמר:
קהלת: התכן של המגילה
קהלת : אחדותה של המגילה
קהלת : תורתו של קהלת (פריט זה)
קהלת : לשונה של המגילה וזמן חיבורה