הסדרי נגישות
עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > מישור החוף > השרוןעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > בעלי חיים


מבואות : החי [השרון]


ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור כתר הוצאה לאור ידיעות אחרונות
חזרה3

עולם החי בארץ-ישראל

עולם החי של ארץ-ישראל עשיר מאוד ומפתיע בגיוונו, בייחוד בהתחשב בממדיה המצומצמים של הארץ. זהו אחד מעולמות החי המגוונים ביותר באזורים הממוזגים של העולם: בתחומיה של ארץ-ישראל חיים 28 מיני דגים של מים מתוקים, 6 מינים של דו-חיים, כ - 80 מינים של זוחלים יבשתיים וכ - 90 מינים של יונקים. כמו כן דוגרים במרחביה כ - 170 מיני עופות: כ - 110 מהם יציבים ומצויים בתחומיה של ארץ-ישראל כל ימות השנה וכ - 60 מקייצים בלבד. בנוסף לאלה אפשר לצפות ברחבי הארץ עוד בכ - 330 מיני עופות - מהם חורפים, מהם חולפים ומהם המזדמנים אליה לעתים נדירות בלבד. לשלמות התמונה יש להוסיף ארבעה מינים של צבים ימיים וכתריסר מינים של יונקים ימיים המזדמנים לאורך חופיה של ארץ-ישראל. נוסף על כל אלה היו בעבר גם בעלי חיים שנכחדו - מהם עוד בימי קדם ומהם בעיקר מאז ראשית המאה ה - 20: מין או שניים של דגי מים מתוקים, מין אחד של דו-חיים, זוחל אחד, מינים אחדים של עופות וכשמונה מינים של יונקים.

כמה סיבות חברו ליצירת עושר זה:

א. מיקומה של ארץ-ישראל בצומת היבשות של העולם הישן - סמוך למפגש בין אסיה לאפריקה, לא הרחק מאירופה. מיקום זה מאפשר ייצוג לכל אחת מהפאונות של היבשות האלה.

ב. לארץ-ישראל היסטוריה גיאולוגית ארוכה. במהלכה התרחשו תמורות רבות בפני הארץ ותהפוכות באקלימה. כל אחת מתקופות העבר תרמה את חלקה להרכבו הנוכחי של עולם החי.

ג. בארץ-ישראל קיים מגוון רב של תנאים אקולוגיים - אזורי אקלים אחדים, טיפוסי קרקעות שונים ותשתית נוף רבגונית.

כל אחד מגורמים אלה בפני עצמו, ויותר מכך הצירופים השונים ביניהם, הם המאפשרים את קיומו של המקבץ העשיר והמגוון של בעלי חיים בארץ-ישראל. כך קיימת בה תערובת מעניינת וייחודית של בעלי חיים שמוצאם מאזורים ביוגיאוגרפיים שונים המתקיימים בתנאים אקולוגיים שונים. הצבי, שמרבית קרוביו חיים במישורי עשב באפריקה, מתרוצץ על כרי עשב בצפון הארץ וברחבי המדבר, ואילו איל הכרמל, הנפוץ ביערות ברחבי אירופה וצפון אסיה, הסתתר עוד בראשית המאה ה - 20 על מדרונות ההרים, בין סבכי החורש. בביצות המעטות ששרדו, כגון בשמורת חולה, אפשר לפגוש, זה בצד זה, את הלוטרה, שמוצאה מאירופה, ואת חתול הבצה, שמוצאו מדרום-מזרח אסיה. הכח - לטאה גדולה וזריזה, שתפוצתה משתרעת ברצועת המדבריות בין מדבר סחרה לפקיסטן - מגיע בחולות שמדרום לתל אביב לקצה גבול תפוצתו הצפוני; מעליו, על גזעים של עצי שקמה זקנים, חיה שממית עצים; מוצאה של זו מאירופה, וכאן היא מגיעה לגבול התפשטותה הדרומי. בצוקים דוגרים, זה ליד זה, עורב שחר, שתפוצתו משתרעת על פני כל היבשות הצפוניות, ובז צוקים, שמוצאו מאפריקה הטרופית. בנחלי עמק חולה צד לבן-חזה - שלדג שמוצאו מאסיה הטרופית - את דג האמנון, שמכורתו באפריקה הטרופית, ואת לבנונית הגליל - דג הנפוץ רק מכאן צפונה. הזאב, שתפוצתו משתרעת מקנדה ועד ערבות סיביר, טורף במרחבי הנגב את אפרוחיו של הקורא, שתפוצתו מוגבלת למדבריות הסובבים את ים סוף.

מן הראוי לציין ולהדגיש כי עולם החי הוא דינמי ומתרחשים בו שינויים ללא הרף, חלקם בהשפעת האדם. בעלי חיים אחדים נכחדו, כגון תנין, יען ודב; אחרים היתוספו, כגון דררה, עורב הודי, חלדת החוף ונוטריה. בעלי חיים נפוצים ושכיחים הפכו לנדירים, כגון לטאה ירקה, רחם או צבי הערבה; אחרים, שהיו מוגבלים למקום חיות מסוים, גילו כושר הסתגלות לתנאים המשתנים, התרבו והרחיבו את תחומיהם. לעתים אף שינו את מקום חיותם; דרור הבית וסנונית הרפתות עשו כן עוד בימי קדם והמירו את נופי הסלעים במשכנות האדם. אנפית בקר, מגלן חום, נקר סורי, דוכיפת, שחרור ועורבני אימצו לעצמם מקומות חיות חדשים רק במחצית השנייה של המאה ה - 20. כך גם אשף - עטלף שהחל להתגורר בסדקים בתוך בתים טרומיים. ועוד ראוי לציון, כי בעלי חיים אינם מצייתים באופן מוחלט לכללי תפוצה ואינם מוגבלים לגבולות; הם עשויים לנוע כה וכה, ולהימצא לעתים הרחק מחוץ לתחום המחיה שלהם.

החי בעמקים במישורים וברמות באזור הים-תיכוני

החי בכרי מרעה, בשדות ובשרידי הביצות. בתחומי האזור הים-תיכוני, בין ההרים ובשוליהם, משתרעים עמקים ומישורים: עמק יזרעאל, מישור החוף ועמק חולה. העצים והשיחים הטבעיים הושמדו באזורים אלה עד תום, עוד בימי קדם, כדי להכשיר את השטח ולהופכו לאסם התבואה של ארץ-ישראל. כיום משתרעים באזורים אלה בעיקר שדות חקלאיים. עולם החי בנופי השדות שונה במידה רבה מזה המצוי בתחום ההררי הים-תיכוני. הוא דומה יותר לזה המצוי באזורים שבהם משתרעים מרחבי עשב וכרי מרעה, כגון הגולן, רמות יששכר, רמות מנשה, הגלבע ואגן נחל דישון; באזורים אלה טיב הסלע וסוגי הקרקעות מנעו את התפתחותו של החורש.

בתחומי העמקים היו בעבר גם ביצות. בשיאן הן השתרעו על פני כ - 180,000 דונם. רובן נוקזו ויובשו. פרט לשמורת חולה ולבקעת בית צידה לא נותר מהן כמעט זכר. באחדים מהאזורים שבהם היו ביצות נחפרו ברכות דגים, המהוות תחליף נאות לחלק מבעלי החיים, ובעיקר לעופות המים.

עם בוא האביב אפשר לשמוע קולות הקשה: צב-יבשה מצוי מחזר במרץ אחר בת זוגו; הוא עושה זאת על ידי הקשה בקדמת שריונו בשריונה. כחודשיים לאחר מכן היא חופרת גומה בקרקע ומטילה בה ביצים אחדות; לאחר כחודשיים-שלושה נוספים יבקעו מהן צבים צעירים. בחורף שרוי הצב בתרדמה חלקית. הוא נפוץ למדי בנופי השדות, אך בעיקר בתחום האדמות הקלות של מישור החוף. זוחל אחר המצוי רק באדמות הקלות של מישור החוף הוא שנונית השפלה. זו נציגה של סוג ממשפחת הלטאיים, המונה כתריסר מינים ומוצאו מהאזורים המדבריים שמדרום לארץ-ישראל. שמו המדעי של הסוג שנונית הוא ,Acanthodactylus ופירושו "קוצי אצבע" או "אצבע קוצנית", ואמנם קשקשים משוננים מרחיבים את שטח האצבעות, כאמצעי לצמצום השקיעה בחול. ניתן לראות שנונית זו ברוב ימות השנה, שכן היא שכיחה למדי ופעילה בשעות היום. בחודשי החורף היא שרויה בתרדמה; אז היא מסתתרת במחילה לא עמוקה, שאותה היא חופרת בדרך כלל בין שורשי צמחים.

זוחל אחר, המזדמן בעיקר לקרקעות קלות, הוא החנק. נחש זה הוא הנציג היחיד של משפחת החנקיים בארץ - משפחה הכוללת את האנקונדה והפיתון. לבני משפחה זו נותרו שרידי גפיים וזוג טפרים חדים הבולט מן הגוף ליד פתח הביב. החנק כורך את גופו סביב טרפו וחונק אותו בטרם יבלע אותו. נחש אחר, המרבה להזדמן לשדות שלחין, למשתלות ולגינות נוי, הוא עין-חתול חברבר. זהו נחש לילי, כפי שמעידים אישוניו האנכיים, כבחתול, והם שהעניקו לו את שמו. עין-חתול חברבר הוא נחש תת-ארסי, החבוי ביום בסדקים, מתחת לשקים ולארגזים. הוא ניזון בעיקר מלטאות וממכרסמים שונים.

שדות מעובדים, כמו גם כרי מרעה, הם מקום חיות עשיר במגוון של מיני עופות ובשפע של פרטים. בימי החורף ובראשית האביב אפשר לפגוש כאן להקות גדולות של עופות חורפים: זרעית השדה, עורב המזרע, קאק, ויונת ענק. בולטות במיוחד להקותיהם של הזרזירים, אף כי משנה לשנה חלים שינויים ניכרים למדי בגודלן. במשך היום מתפזרות הלהקות ומתפצלות למקומות אכילה שונים. לפנות ערב הן מתחילות להתקבץ, לקראת שובן למושבות הלינה. אזי הן מבצעות תרגילי אירובטיקה מרהיבים. כל אלה אוכלים נבטים וזרעים שונים, לרבות זרעים של צמחי תרבות שחקלאים טרחו בזריעתם.

בשדות, ובמיוחד בשדות נטושים שבהם צומחים בצפיפות בני משפחת המצליבים, חורפות להקות של ציפורים קטנות בנות משפחת הפרושיים, כגון פרוש מצוי, ירקון, בזבוז אירופי, חרפי ואחרים. אליהם מצטרפות גם להקות משוטטות של ציפורי הארץ היציבות, כגון חוחית, תפוחית, עפרוני מציץ וגבתון עפרוני.

בשדות מתקבצות גם להקות של עגור אפר; לעגור יש קול עמוק ומיוחד, הנישא למרחקים. קול זה הוא שהעניק לעגור את שמו האונומטופאי. עד שנות ה – 60 של המאה ה - 20 היה העגור נדיר ביותר בארץ. עתה חורפים העגורים בלהקות המונות מאות פרטים, ומספרם הכולל מגיע לאלפים. הם מתקבצים בעיקר על שלפי כתנה ובטנים. אפשר לראות את העגורים בנגב המערבי ובעמק חפר, אך מאז ראשית שנות ה - 90 מתקבצת רוב אוכלוסיית העגורים בעמק חולה.

מינים שונים של דורסים דואים בימי החורף מעל לשדות, ובמיוחד בשדות שבעמק חולה ובנגב המערבי, ותרים אחר טרף. עם אלה נמנים זרון תכל, עקב חרף, עיט שמש ובז גמדי. אל השדות מתקבצים אז גם נציגים אחדים בני סדרת החופמאים, המוכרת בעיקר מגדותיהן של ברכות הדגים ומחופי הים. הבולטת מבין אלה, הן בדמותה הן בכמות פרטיה, היא קיוית מציצת; היא ניכרת בציצית שחורה וארוכה המזדקרת מראשה. במשך החורף זהו עוף חברותי המבלה בלהקות. בנים אחרים של משפחת החופמיים הם חופזי זהב, העשוי להופיע בלהקות בנות עשרות פרטים, וחרמשון גדול, שלרוב חורף בזוגות או בקבוצות קטנות.

בימי החורף בולטת בשדות ציפור שיר קטנה העומדת על שיחי קוצים, עמודי גדר ומקומות תצפית אחרים. זהו דוחל שחר-גרון, התר אחר חרקים. כל שינוי במקומו מלווה בתנועות ריטוט טיפוסיות של הזנב והכנפיים. הוא נמצא זוגות זוגות בתחומי טריטוריות מוגדרות.

בנדידת האביב מתבלטת בנופים אלה, ברוב אזורי הארץ, החסידה הלבנה. להקות המונות מאות, אלפים, ולעתים אף יותר פרטים, נוחתות אז בשדות - למנוחה, לטיפול בנוצות או לאכילה. החסידות נודדות בתקופה זו חזרה מאפריקה אל מקומות הקינון שלהן באירופה. על פי רוב שוהות הלהקות שעות ספורות - בדרך כלל למנוחת לילה בלבד - וממשיכות בדרכן. רק פרטים חלשים או פצועים עשויים להישאר ימים אחדים.

בימי הקיץ אפשר לראות בשדות עופות הבאים לצוד את מזונם, אף כי הם דוגרים במקומות אחרים. כאלה הם סיס חומות, סנונית הרפתות, שרקרק, בז אדם ואנפית בקר. מינים אחרים דוגרים בשדות. עם אלה נמנים כרון, שלו, שדמית, פשוש, עפרוני מציץ, עפרוני ענק גבתון עפרוני וסבכי קוצים; בשדות לחים מצטרף אליהם התפר ואילו בשדות בעמקי הצפון - ובעיקר בעמק בית שאן, עמק חרוד ובקעת כנרות - אפשר לראות, ולרוב בעיקר לשמוע, את הפרנקולין. עוף זה דומה בצלליתו לחגלה, אלא שהוא גדול יותר, והזכר מתהדר בצבעים בולטים. לקראת עונת הקינון הוא מרבה לעמוד על אבנים ותלוליות עפר ולחצרץ בקולו המיוחד. תפוצתו משתרעת מצפון הודו עד לדרום תורכיה.

בין העופות בשדות בולטים שני מינים: אנפית בקר וסיקסק. מוצאם של שני המינים הללו מאפריקה; הם התפשטו לנופים אלה רק בעשרות השנים האחרונות. אנפית בקר היא אנפה גוצה ולבנה, שגודלה בינוני. זהו עוף חברותי, המצוי לרוב בלהקות. חרף שמה, אין היא מתלווה רק לעדרי הצאן והבקר. שלא כמיני אנפה אחרים, הצמודים באופן מוחלט כמעט לנופי מים וניזונים מן החי בהם, אנפות אלה חיות בשדות וניזונות בעיקר מחרקים. הן למדו כי מקצרה או טרקטור חורש בשדה חושפים בעלי חיים במסתורם ומאפשרים לצוד אותם בתנועת מקור חטופה. אנפית בקר דוגרת במושבות על עצים, לעתים במרחק ניכר למדי מהשדות.

הסיקסק חי עד לפני שנים לא רבות בנופי אחו ביצתי ועל גדות אגמים ונהרות. בארץ אפשר היה לראותו כמעט רק בעמקי הצפון. ב - 1963 הוא החל לדגור בחוף הכרמל, ומאז הוא נמצא במסע התפשטות בשדות שלחין ברחבי הארץ. הוא הגיע אף ליישובי הערבה. זהו עוף גדול ממשפחת החופמיים, המתהדר בניגוד שבין צבעי השחור והלבן של נוצותיו.

שני המכרסמים הנפוצים ביותר בשדות החקלאיים, וממילא גם גורמי הנזקים הקשים ביותר בהם, הם נברן השדה ומריון מצוי. לעומת הנברן, החי באדמות כבדות וחסרות ניקוז, המריון מעדיף אדמות קלות יותר או קרקעות מנוקזות. שני המינים חיים במחילות תת-קרקעיות, אך אין קושי להבחין ביניהן: הנברן חי בקבוצות ולמחילותיו פתחים רבים. פתחים אלה סמוכים זה לזה, והעשב סביבם מכורסם. פתחי המחילה של המריון גדולים יותר ומרוחקים כדי מטרים אחדים זה מזה. בעונת הרבייה הנברנים פעילים גם ביום וציוציהם נשמעים מכל עבר.

תלוליות עפר המתנשאות מעל לצמחייה המתחדשת בראשית החורף הן של החלד. טעות נפוצה היא לכנותו בשם חפרפרת (בארץ אין כלל חפרפרת). החלד הוא יונק תת-קרקעי, החי רוב ימיו במחילות שהוא חופר. זהו בן לסדרת המכרסמים הגדולה, והוא ניזון מצמחים, ובעיקר מבצלים, מפקעות ומשורשים מעובים. במשתלות ובגני ירק הוא עלול לגרום לנזקים קשים.

בעל החיים הבולט ביותר במישורים הפתוחים ובכרי המרעה הוא הצבי הארצישראלי. בגולן הדרומי או ברמות יששכר אפשר לראות לעתים עדרים המונים עשרות פרטים. בנופים אלה האפשרות להסתתר מוגבלת. ההגנה הטובה ביותר מטורפים היא מנוסה מהירה. ואמנם, מהירות ריצתו של הצבי עשויה להגיע לכדי 75 קמ"ש.

צבי זכר בוגר תוחם לעצמו טריטוריה. הוא מסמן את גבולותיה בתחנות ריח, שאינן אלא ערמות של גללים. הוא מוסיף ומסמן את נחלתו בהפרשות של בלוטות ריח. הוא מונע, ולו גם באמצעות קרבות עזים, מזכרים בוגרים אחרים לחדור לתחומו. נקבות, המשוטטות במרחב ללא הגבלה, מתקבלות בברכה. עונת החיזורים העיקרית של הצבאים היא בשלהי הסתיו - בחודשי אוקטובר-נובמבר. ההיריון נמשך כשישה חודשים, ואז, לרוב בחודש אפריל, נולד עפר פקוח עיניים ועוטה פרווה. במשך 5-4 השבועות הראשונים לחייו הוא מסתתר בעשבייה. האם מתקרבת אליו רק כדי להיניקו. יונק אחר ששדות הם מקום חיותו העיקרי הוא הארנבת. היא אוכלת עשבים שונים, ולעתים גורמת נזקים לגני ירק ולמשתלות פרחים. היא פעילה בלילה. בשעות היום היא מסתתרת בגומה קטנה בסבך או מתחת לשיח; רק אם תוטרד ממקום מסתורה היא תנוס בריצה מהירה. הארנבות התרבו במיוחד לאחר שהתנים וטורפים אחרים הושמדו בהרעלה בראשית שנות ה – 60 של המאה ה-20.

הטורף השכיח ביותר בנופי הרמות והמישורים הוא התן. התנים מסתנוורים בלילה מאורותיהם של כלי רכב ועל כן רבים מהם נדרסים בכבישים; עם בוקר פזורים לאורכם פגרים רבים. התן בולט יותר ביללותיו, שאותן הוא מרבה להשמיע בלילות. בראשית שנות ה - 60 של המאה ה - 20 עמדו התנים בפני השמדה כמעט מוחלטת, כתוצאה מהרעלות מכוונות. כיום ניזון התן בעיקר משאריות מזונו של האדם. אלה מזומנות לו בשפע, ואפשרו את התאוששותו. צפיפותו רבה במיוחד בגולן. בשעות הלילה, לאורו של זרקור, אפשר לראות ליד מזבלה עשרות פרטים. בדרך כלל הם חיים בזוגות. לאחר ההמלטה אפשר לראות את הזוג יחד עם גוריו.

טורף נוסף שהיה אופייני למישורים הוא הזאב. בנופים אלה הוא יכול לפתח את כישורי הציד שלו, ובעיקר את יכולת ההתמדה בריצה אחר טרף. הזאב ניזון מיונקים שונים, כגון צבאים, ארנבות ומכרסמים קטנים; הוא גם טורף חגלות ועופות אחרים, אוכל פגרים, ולעתים מחפש מזון במזבלות. הזאב חי בלהקות, ואלה עשויות לנוע על פני תחום מחיה נרחב. פעם היה הזאב נפוץ למדי, אך ברוב האזורים הוא נכחד. כיום נותרו זאבים בנגב ובגולן - שם הם התרבו מאוד והם מהווים בעיה אמיתית לבוקרים, שכן הם מרבים לתקוף ואף לטרוף עגלים.

החי בנופי מים - בנחלים, בביצות, בברכות חורף ובברכות דגים

שישה מינים של דו-חיים מצויים כיום בארץ. מין נוסף - עגלשון שחר-גחון - נכחד עם ייבוש ביצות חולה. חמישה מתוך ששת המינים הללו מתרבים בברכות החורף שבמישור החוף: קרפדה ירקה, צפרדע הנחלים, אילנית, חפרית וטריטון. החפרית והטריטון התמעטו מאוד בעקבות ייבושן של ברכות אלה, שכן זה היה מקום רבייתם העיקרי. בסוף החורף ובאביב אפשר לאתר, גם בשעות הלילה, את מיקומן של ברכות החורף המעטות ששרדו: הזכרים של הקרפדה, הצפרדע והאילנית מקרקרים אז בעוצמה על גדותיהן, בניסיון לעורר את תשומת לבן של בנות זוג פוטנציאליות.

מקובל לחשוב כי הזוחלים, שהם "בעלי דם קר", רדומים בחורף. עם זאת, צב בצות מגיע דווקא אז לשיא פעילותו, ומכל מקום החורף הוא שיא עונת החיזורים שלו. לעתים מזומנות אפשר לראות צבים רבים "משתזפים" על גדת המים או על שרטון הבולט מעל פניהם. בהתקרב גוף גדול כלשהו, אדם או מכונית, הם ממהרים לזנק אל המים. צב בצות הסתגל לגופי מים מלאכותיים, וכך אפשר לראותו כיום בברכות דגים, במאגרים ובאגני ביוב. צב אחר, החי רק בנחלי מישור החוף, הוא צב-רך. זהו בעל חיים ממוצא אפריקני. הוא שרד מימים שבהם היו בנחלים אלה בעלי חיים נוספים שמוצאם מאותה יבשת, כגון היפופוטם, שחי בירקון עד לפני כ - 3,000 שנה, ותנין, שהתקיים בנחל תנינים עד לראשית המאה ה - 20. כיום שרדו צבים-רכים בעיקר בנחל אלכסנדר ובנחל תנינים. בימי החורף הם רדומים על הקרקעית ולא ניתן לראותם. לעומת צב הבצות, שאורכו עשוי להגיע לכדי 23 ס"מ, הרי שריונו של צב-רך מגיע לכדי 90 ס"מ, ואורכו הכולל - מקצה ראשו ועד קצה זנבו - עד 120 ס"מ.

במים חי גם נחש המים. חרף שמו אפשר לפוגשו לעתים גם במרחק ניכר מהמים. נחש זה, לא זו בלבד שהוא מיטיב לשחות, הוא גם מיטיב לצלול, ומסוגל לשהות מתחת לפני המים פרק זמן ממושך. הוא אינו ארסי, וכשנוטלים אותו ביד אף אינו מנסה לנשוך; הוא מתגונן בהפרשת נוזל מצחין המופרש מהביב. נחש המים ניזון בעיקר מדגים ומדו-חיים, וגם מגוזלים קטנים של עופות הדוגרים על גדות מים או בסבך מעליהם.

רוב עופות המים מתקבצים אל ברכות הדגים בימי החורף או בתקופות הנדידה. התקופה המומלצת לצפות בהם היא אפוא מאמצע אוקטובר עד סוף פברואר, ובעיקר בחודשים דצמבר וינואר. אז יש כאן הן מגוון גדול של מינים הן מספר רב של פרטים. העופות הללו הסתגלו לברכות, והן מהוות תחליף לביצות שהיו ואינן. רק מינים מעטים של עופות מים דוגרים בנופים אלה, ופרט למיני אנפה ולמגלן חום, לרוב זוגות מעטים בלבד מקננים כאן.

בנופי המים נוכל להבחין במקומות חיות אחדים, השונים זה מזה, ובכל אחד מהם מגוון עופות אופייני. בגדה הבוצית חיים עופות בעלי רגליים גבוהות ומקורים ארוכים. הרגליים הגבוהות מאפשרות חיפוש מזון גם בתוך המים, מבלי להרטיב את הנוצות, ואילו המקור הארוך מאפשר שליפת סרטנים, תולעים, רכיכות קטנות וחסרי חוליות אחרים מתוך הקרקע. כאן, לדוגמה, מקומם של חופמי צוארון, חופית קטנה, בצנית לבנת-כנף, לימוזה מצויה, סיפן ותמירון. כאן, ובעיקר בברכה שמימיה רוקנו, מתקבצות גם לבניות קטנות, אנפות אפרות וחסידות. אלה ניזונות מדגים, אך בשל כישורי דיג מוגבלים הן לוכדות לרוב רק דגים פגועים ופצועים.

במים הפתוחים שוחים טבלנים, ברוזים, אגמיות וסופיות. במבט ראשון עשוי להתעורר קושי להבחין ביניהם, שכן לכולם גוף מוצק, דמוי סירה, ורגליים קצרות דמויות משוטים. הדמיון הזה הוא פרי ההסתגלות לשחייה במים. הברוזים הם לרוב בני מינים אחדים; הנפוצים שבהם הם ברכיה, שרשיר ומרית. הם מסננים אצות וחסרי חוליות שונים מפני המים או מהקרקעית. האגמיות והסופיות הן צמחוניות ומשום כך הן יוצאות לעתים מזומנות אל הגדה. אלה כן אלה שחורות. הסופיות שוהות בדרך כלל במסגרת משפחתית, שבה פרטים מעטים, ואין הן מתרחקות מהצמחייה העוטרת את הגדה. האגמיות, החורפות בלהקות, ולרוב בלהקות גדולות, מצויות בדרך כלל במרכז הברכה.

רק עופות מעטים מהמתקבצים אל נופי המים הם אוכלי דגים. כאלה הם השקנאי, הקורמורן והטבלן המציץ. מאמצע שנות ה - 80 של המאה ה - 20 חל גידול ניכר באוכלוסיותיהם של השקנאים והקורמורנים. השקנאים, שנהגו לחלוף בארץ בדרכם ממעונות הקינון באירופה למעונות החריפה באפריקה, החלו לחרוף בארץ באלפיהם ולגרום נזקים כבדים. הקורמורנים הגדולים, שבשנות ה - 60 וה - 70 מנו רק כמה עשרות פרטים, מונים כיום כ - 16,000. נזקיהם התעצמו בהתאמה.

עופות הבולטים מאוד בנופי הברכות, ולרוב מסמנים את מיקומן עוד ממרחקים, הם השחפים בני מינים אחדים, ובמיוחד שחף אגמים, הקטן יותר, ושחף כספי, הגדול יותר. הם מצויים במים ומרבים לנוח על הגדה, אם כי אפשר למוצאם גם במזבלות ובשדות, הרחק מכל גוף מים.

מקום חיות נוסף הקשור בנופי המים הוא סבכי הביצה: קנה, גמא וסוף. אלה צומחים אך מעט בתחומי ברכות הדגים ומצויים בעיקר לאורך נחלים, פלגים ותעלות ניקוז. העופות השוכנים בתת-נוף זה נוטים להסתתר בסבך: בחורף - רלית ומיני ברדית, ואילו בקיץ, בעת הקינון - צטיה, קנית קטנה, קנית אפריקנית, חרגולן ואנפית גמדית. כל ימות השנה מתבלטות בנוף זה אנפות לילה, הנחות במשך שעות היום בין הסבכים.

יונק הבר השכיח והבולט ביותר בסמוך לנופי המים, גם במשך שעות היום, הוא הנמיה. קל במיוחד לראותה בין ברכות הדגים. גופה גלילי ומוארך, רגליה קצרות ושערותיה ארוכות. שילוב זה גורם לכך שנדמה כי היא הולכת על גחונה, ומכאן שם משפחתה: גחניים. סמוך לה חי חתול הבצה. אותו קשה למדי לראות, שכן בשעות היום הוא מסתתר בסבך. בלילה הוא יוצא לציד, ודגים מהווים פריט חשוב בתפריטו. לצורך זה הוא אף נכנס למים, בניגוד לרתיעה שיש לקרובו המבוית. חתול הבצה גם גדול מחתול הבית במידה ניכרת. בן נוסף לסדרת הטורפים שחי בנופי מים הוא הלוטרה, או "כלב הנהר". כיום הלוטרה נדירה ביותר; היא שרדה רק באגן הירדן. לעתים מזומנות אפשר לראות בעל חיים הדומה לה מאוד, השוחה במים. זוהי נוטריה - מכרסם גדול שמקורו באמריקה הדרומית. הנוטריה הובאה ארצה הן כדי להילחם בצמחי הגדה שאיימו לכבוש את ברכות הדגים, הן כדי לנצל את פרוותה. היא לא מילאה אחר הציפיות, נמלטה מהשבי והתפראה.

סנוניות מרבות לעוף בשעות היום מעל מקווי מים - כדי לשתות וכדי לצוד חרקים. בשעות הלילה נוהגים כך עטלפי חרקים, ובעיקר עטלפון לבן-שולים ונשפון הגדות.

עד קום המדינה היו בכל אחת מביצות הארץ ג'מוסים. מקובל לקרוא לג'מוס תאו, אך לא סביר כי זהו התאו הנזכר בתנ"ך. מוצאו של הג'מוס במזרח הרחוק, שם בוית כבר לפני כ - 4,000 שנה. הוא הובא ארצה בערך במאה ה - 7. הג'מוסים שחיו בארץ עד מלחמת העצמאות נשחטו בתקופת הצנע - שנות המחסור שלאחר קום המדינה. כיום ניתן לראות ג'מוסים בשמורת בצת אפק, ובעיקר בשמורת חולה, לשם הובאו לאחר מלחמת ששת הימים.

קראו עוד:
מבואות : גבולות וגיאומורפולוגיה [השרון]
מבואות : הצומח [השרון]
מבואות : החי [השרון] (פריט זה)
ראו מפה: השרון

ביבליוגרפיה:
כותר: מבואות : החי [השרון]
שם  הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול
עורך הספר: בן יוסף, ספי
תאריך: 2001
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הערות: 2. כרך 1 - מילון למונחי יסוד ומפתח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
2. כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
3. כרך 3. הגליל העליון וחופו / עורך הכרך - מושון גבאי.
4. כרך 4. הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות / עורכי הכרך - מושון גבאי, יצחקי גל.
5. כרך 5. הכרמל וחופו ורמות מנשה / עורכי הכרך - סלמאן אבו רוכן, יעקב שורר.
6. כרך 6. העמקים / עורכי הכרך - יוסי בוכמן, יצחקי גל.
7. כרך 7. שומרון ובקעת הירדן / עורכי הכרך - ספי בן יוסף, מנחם מרקוס.
8. כרך 8. השרון / עורך הכרך - יואב רגב.
9. כרך 9. מישור החוף הדרומי, פלשת / עורך הכרך - יואב רגב.
10. כרך 10. השפלה / עורך הכרך - יואב רגב.
11. כרך 11. הרי יהודה / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
12. כרך 12. ירושלים / עורכת הכרך - אלונה ורדי.
13. כרך 13. מדבר יהודה ובקעת ים המלח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
14. כרך 14. הנגב הצפוני / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
15. כרך 15. הר הנגב והערבה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
הערות לפריט זה:

1. לקוח מתוך כרך 8 - השרון בעריכת יואב רגב.