|
|
|
|
תחביר : נושא ונשוא מחבר:
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית. צוות לשון
|
|
|
|
|
|
|
|
תרשים של משפטים פועליים ולא פועליים |
בעברית רוב המשפטים הם משפטים פועליים, כלומר משפטים שיש בהם פועל. אך יש בעברית גם משפטים לא פועליים - משפטים שאין בהם פועל נקראים משפטים "שֵׁמָנִיִּים".
|
הנשוא |
את ניתוח המשפט מתחילים בזיהוי הנשוא. אם יש פועל נטוי במשפט הוא הנשוא.
|
נשוא מורחב |
נשוא מורחב הוא נשוא אחד שיש בו יותר ממילה אחת. ניתן לחלק את הנשוא המורחב לשלוש קבוצות:
|
הנושא |
הנושא הוא שם עצם (או כינוי). אחת השיטות לזהות את הנושא היא לשאול - מי הנשוא.
סימנים נוספים לזיהוי הנושא:
- הנושא מותאם לנשוא הפועלי במין, במספר ובגוף.
הדס/ראתה; אנחנו/נכנסנו; החברים/נכנסו.
- לפני הנושא אין מילת יחס.
- לעתים הנושא אינו מילה נפרדת, אלא הוא מסתתר בתוך הפועל. זהו נושא נסתר.
|
נושא סתמי |
יש משפטים שהנושא בהם אינו מפורש ואף אינו מסתתר בפועל. במשפטים אלה יש נושא סתמי. ניתן לחלק את הנושא הסתמי לשתי קבוצות:
|
תרשים נושא ונשוא |
טיפים
- זיהוי הנשוא – אם יש במשפט פועל נטוי (אמיתי) הוא הנשוא במשפט.
- זיהוי הנושא – כדי למצוא את הנושא שואלים מי + הנשוא? מי (מה) נשוא? = נושא
- לפני נושא לא תופיע מילת יחס.
- בין הנושא לנשוא חייבת להיות התאמה של מין ומספר.
דוגמות: הילד אכל תפוח, הילדה אכלה תפוח, הילדים אכלו תפוח.
- נושא נסתר – צורת הציווי היא תמיד נושא + נשוא.
|
|