פילוג הממלכה מחברת: ד"ר רוני מגידוב

חזרה3

משנת 928 לפנה"ס נחלקה ממלכת שלמה ל-2 ממלכות נפרדות – ממלכת יהודה בדרום שעליה המשיך למלוך בית דוד, וממלכת ישראל בצפון שבה התחלפו שושלות המלוכה לעתים קרובות.

פילוג הממלכה של שלמה מעורר שאלות אחדות והמרכזית שבהן – מדוע התפלגה הממלכה?

פילוג הוא פירוד. הפעולה שבה ספינה מתקדמת במים נקראית "הפלגה" משום שהמים נפלגים, נפרדים, כשהספינה מסיטה אותם בהתקדמותה במים. גם המילה "מפלגה" מקורה במשמעות זו – קבוצה נפרדת שיש לה אידיאולוגיה ואינטרסים ייחודיים לה.
בבואנו לדון ב"פילוג הממלכה" נחפש לא רק את הסיבות אלא גם את המניעים האדאולוגיים לפילוג.

מדוע התפלגה הממלכה?

ההסבר המקראי הארוך

נראה כי לשאלה זו יש מענה ארוך ומפורט במל"א יא 1-13:
"וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת: מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה: וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיַטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ: וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם ה' אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו: וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים: וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו: אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן: וְכֵן עָשָׂה לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּתְאַנַּף ה' בִּשְׁלֹמֹה כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם: וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה ה': וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ: אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה: רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי:"

על פי מל"א יא שלמה אחראי לפילוג הממלכה שהתרחש בימי בנו רחבעם. לעת זקנתו גילה שלמה חוסר נאמנות לה' – הוא עבד אלילים ובנה להם מזבחות. הסיבה לכך הייתה נישואיו לנשים נוכריות רבות שהיטו את לבבו וגרמו לו לעבוד את אלוהיהן. בעקבות התנהגותו של שלמה אמר לו ה' שיקרע מעליו את הממלכה - לא בימיו אלא בימי בנו - וחלק קטן של הממלכה יישאר תחת שלטון שושלת בית דוד , כחסד לדוד.

ההסבר המקראי הקצר

היסטוריונים החוקרים את תקופת המקרא לא יכלו להסתפק בהסבר שלאלוהים תפקיד מרכזי וחיפשו עוד הסברים לפילוג הממלכה. מסתבר שהמקרא עצמו מביא את הסיבה לפילוג: כפי שראינו מחבר מל"א יא הקדיש 13 פסוקים כדי להסביר את יחסו של שלמה לאלוהים. פסוקים 26-28 מספקים הסבר ריאלי-פוליטי למעשה הפילוג אך הם מופיעים במקוטע ולא לפי הסדר:

"וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו: וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף:" (מל"א יא 26-28)

איזה מידע מספקים הפסוקים האלה לגבי הסיבות הריאליות-פוליטיות לפילוג ממלכת שלמה?

ממל"א יא 26-28 אפשר ללמוד על תחילת דרכו של ירבעם בן נבט, מי שיהיה המלך הראשון של ממלכת ישראל. מסתבר כי ירבעם מרד כבר בימי שלמה. הרקע למרד מובא אף הוא בפסוקים האלה – עבודות הבנייה המקיפות של שלמה בירושלים. ירבעם בן שבט אפרים היה האחראי על עבודת הבנייה של בית יוסף כלומר של שבטי אפרים ומנשה, ומסתבר שמהם יצא המרד.

סבל בית יוסף

עבודת הסבל

המפתח להבנת הסיבות לפרוץ המרד נגד שלמה נעוץ בביטוי "סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף" (מל"א יא 28). "סבל" משמעותו עבודת סַבָּלוּת – עבודת הבנייה הכרוכה בעיקר בסבלות. יש לזכור כי מדובר בתקופה שבה לא היו מנופים ודחפורים והשתמשו בעיקר בעבודת כפיים. עבודת הבנייה כללה בניית "מילוא", כלומר מילוי גאיות בין גבעות ירושלים כדי שהגישה ביניהן תהיה נוחה יותר, וסגירת פרצות בחומות העיר.

על היקף עבודת ה"סֵבֶל" בירושלים - שם בנה שלמה את בית המקדש ואת ארמונו - אנו לומדים ממל"א ה 26-32:

"וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם: וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ: וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ וַאֲדֹנִירָם עַל הַמַּס: וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר: לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה: וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית: וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה וּבֹנֵי חִירוֹם וְהַגִּבְלִים וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים לִבְנוֹת הַבָּיִת:"

הנטל על העם היה כבד מאוד – שלושים אלף איש היו יוצאים ל"שירות מילואים" ללבנון (ממלכות צור וצידון במקרא) אחת לחודשיים למשך חודש ימים, שם היו עובדים עם אנשי צור שהיו המומחים לכריתת עצי ארזים ולשינועם. בנוסף עוד מאה וחמישים אלף איש עבדו בסבָּלות ובחציבה. כדי לשלוט בכל מלאכת העבודה היה צורך בפקחים ובאנשים שֶׁיִרְדוּ בעם. מספרם של הפקחים היה שלושת אלפים. ירבעם היה מפקח בכיר שפיקח על עבודת שבטו ועל עבודת השבטים הסמוכים לו – אפרים ומנשה. ייתכן שהעם מרד בשלמה ואחר כך בבנו רחבעם, מכיוון שנטל עבודת המס יצר כעס ומרמור בקרב החקלאים, שנדרשו להיעדר תקופות ארוכות מבתיהם והתקשו לקיים משק חקלאי.

בית יוסף – שבטי אפרים ומנשה

לתחושת הכעס בקרב העם היה עוד היבט. כזכור פרץ המרד בבית יוסף – שכלל את שבטי אפרים ומנשה (בני יוסף) בהנהגת ירבעם שהיה משבט אפרים.
אין זה מפתיע כי הגרעין הקשה של המרד היה מבית יוסף בכלל ומשבט אפרים בפרט. שתי סיבות להשערה הזאת:

א. בתקופה שקדמה למלוכה מנהיגים רבים היו בני השבטים אפרים ומנשה – יהושע ושמואל היו מבני שבט אפרים, גדעון היה משבט מנשה ודבורה – משבט אפרים. בית יוסף ראו עצמם כשבט שממנו צריכה לצמוח המנהיגות הלאומית. הכרה זו משתקפת בשני סיפורים בספר שופטים – בני השבטים האלה רבו עם גדעון ויפתח משום שיצאו למלחמה בלי לקבל עליה אישור מן האפרתים:
שופטים ח 1-3:
"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֶה עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם הֲלֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר: בְּיֶדְכֶם נָתַן אֱלֹהִים אֶת שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וּמַה יָּכֹלְתִּי עֲשֹוֹת כָּכֶם אָז רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו בְּדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה:"

שופטים יב 1-3:
"וַיִּצָּעֵק אִישׁ אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר צָפוֹנָה וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח מַדּוּעַ עָבַרְתָּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְלָנוּ לֹא קָרָאתָ לָלֶכֶת עִמָּךְ בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ: וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֲלֵיהֶם אִישׁ רִיב הָיִיתִי אֲנִי וְעַמִּי וּבְנֵי עַמּוֹן מְאֹד וָאֶזְעַק אֶתְכֶם וְלֹא הוֹשַׁעְתֶּם אוֹתִי מִיָּדָם: וָאֶרְאֶה כִּי אֵינְךָ מוֹשִׁיעַ וָאָשִׂימָה נַפְשִׁי בְּכַפִּי וָאֶעְבְּרָה אֶל בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדִי וְלָמָה עֲלִיתֶם אֵלַי הַיּוֹם הַזֶּה לְהִלָּחֶם בִּי:"

נראה כי לא בקלות קיבלו על עצמם השבטים המנהיגים את מלכותם של בני דוד, ומשצצה סיבה לתרעומת היו הם המנהיגים שהובילו התקוממות.

ב. יתרה מזו – לפני כיבוש ירושלים והפיכתה למרכז פולחני ולמקום מושבם של מלכי בית דוד, המרכזים הלאומיים והפולחניים היו בדרך כלל בתחומי אפרים ומנשה:שכם - יהושע כד 1, 25-26, שילה - שמ"א א 3, בית אל - בראשית כח 10-13, 15.
שופטים כ 18 מלמד על תקופה שבה בית אל שימשה מקום שאליו עולים לשאול בה':
"וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית אֵל וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה בַתְּחִלָּה:"
ביהושע כד 1, 25-26 אנו לומדים על שכם כמקום מרכזי בו נחתמת ברית:
"וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים:"; "וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם: וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה':
משמ"א א 3 ניתן ללמוד כי שילה הייתה מקום לעלייה לרגל ומקום המשכן בימים שקדמו לשמואל:
"וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַה' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַה':"

בימי שלמה התרחש תהליך שהגביר את התרעומת של שבטי הצפון - הם עבדו בעבודת סבלות קשה כדי להעביר את המרכז המסורתי דרומה - לירושלים. באותה תקופה ירושלים הייתה עיר לא ידועה שדוד כבש אותה דור או שניים קודם לכן. שבטי הצפון עמלו אפוא קשה כדי לפאר אותה במקום לטפח את המרכזים שהיו בתחומם (שלחלקם הייתה חשיבות היסטורית עוד מימי האבות).

אפשר להבין את התקוממות אפרים ומנשה ושאר שבטי ישראל בעזרת מידע נוסף העולה מרשימת מעלי המס לשלמה במל"א ד 7-19:

"וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד (הָאֶחָד) לְכַלְכֵּל: וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם בֶּן חוּר בְּהַר אֶפְרָיִם: בֶּן דֶּקֶר בְּמָקַץ וּבְשַׁעַלְבִים וּבֵית שָׁמֶשׁ וְאֵילוֹן בֵּית חָנָן: בֶּן חֶסֶד בָּאֲרֻבּוֹת לוֹ שׂכֹה וְכָל אֶרֶץ חֵפֶר: בֶּן אֲבִינָדָב כָּל נָפַת דֹּאר טָפַת בַּת שְׁלֹמֹה הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה: בַּעֲנָא בֶּן אֲחִילוּד תַּעְנַךְ וּמְגִדּוֹ וְכָל בֵּית שְׁאָן אֲשֶׁר אֵצֶל צָרְתַנָה מִתַּחַת לְיִזְרְעֶאל מִבֵּית שְׁאָן עַד אָבֵל מְחוֹלָה עַד מֵעֵבֶר לְיָקְמֳעָם:

בֶּן גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד לוֹ חַוֹּת יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת: אֲחִינָדָב בֶּן עִדֹּא מַחֲנָיְמָה: אֲחִימַעַץ בְּנַפְתָּלִי גַּם הוּא לָקַח אֶת בָּשְׂמַת בַּת שְׁלֹמֹה לְאִשָּׁה: בַּעֲנָא בֶּן חוּשָׁי בְּאָשֵׁר וּבְעָלוֹת: יְהוֹשָׁפָט בֶּן פָּרוּחַ בְּיִשָׂשׂכָר: שִׁמְעִי בֶן אֵלָא בְּבִנְיָמִן: גֶּבֶר בֶּן אֻרִי בְּאֶרֶץ גִּלְעָד אֶרֶץ סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְעֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּנְצִיב אֶחָד אֲשֶׁר בָּאָרֶץ:"

שני דברים אפשר ללמוד מן הרשימה הזו: ראשית היא לא מתבססת על החלוקה המסורתית לשבטים שלפיה ההנהגה השבטית של הזקנים אינה ממונה על הנציבויות. שנית מקומו של שבט יהודה – שבטו של המלך - נפקד מרשימת מעלי המס. נראה כי פְּטוֹר זה תרם אף הוא להתמרמרות ולליבוי ההתנגדות למלכות שלמה בקרב העם.

סיכום : הסיבות הריאליות-פוליטיות לפילוג הממלכה

שלמה כנראה שינה את הממלכה בפרק זמן קצר שבמהלכו נפגעה החברה השבטית והמרכזים המסורתיים הועברו לירושלים שהייתה אז עיר לא מוכרת וחסרת עבר. במפעלי הבנייה שלו בעיר החדשה גרם שלמה לשעבוד השבטים שמהם יצאה המנהיגות שהייתה לפני תקופת המלוכה. נסיבות אלה של עבודה קשה לפיאור עירו של דוד באופן הפוגע ביכולתו הכלכלית של העם המגויס לעבודה, הניעו את גלגלי ההתקוממות.

כיצד נפלגה הממלכה?

המרד של ירבעם בן נבט לא הצליח בימי שלמה. שלמה גילה שמתארגנים למרד נגדו וירבעם נאלץ לברוח למצרים. רק עם עליית רחבעם בנו של שלמה לשלטון הצליח ירבעם לארגן את שבטי ישראל למרד. טקס הכתרתו של רחבעם למלך נערך בשכם בירת שבטי בית יוסף. העובדה כי נאלץ לבוא לשכם ולא הוכתר בירושלים בירתו מלמדת כי שלטונו לא הוכר כמובן מאליו. בטקס הזה פנה העם אל רחבעם וביקש ממנו להקל בנטל המס הכבד שהטיל עליהם שלמה. רחבעם התייעץ בזקנים ששירתו את אביו ובבני דורו שגדלו עימו בחצר המלכות, קיבל את עצתם והשיב לעם במשפט הקשה והידוע – "וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָעָם קָשָׁה וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ: וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים:" (מל"א יב 13-14)

תשובתו הקשה של רחבעם הייתה האות לפְרוץ המרד שבא לידי ביטוי מפי העם במשפט הידוע - "...וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד..." (מל"א יב 16). ניסיונו של רחבעם לפעול בכוח ולשלוח על אדונירם הממונה על גביית המס נכשל – אדונירם נרגם על ידי העם ורחבעם, ורק בקושי הצליח לעלות על מרכבתו ולנוס לירושלים.

האירוע המתאר את הנסיבות הריאליות-פוליטיות לפילוג חותם את ספר מלכים במשפט המגשר בין הסיבה שלפיה יש התערבות אלוהית (חטאי שלמה) לבין ההסבר ההיסטורי-פוליטי: "וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם ה' לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'..." (מל"א יב 15).