זכויות האישה

חזרה3

לִפנֵי מָאתַיים שָנָה הָיוּ לַנָשים זכוּיוֹת מעַטוֹת. הֵן לֹא הוּרשוּ להַצבּיעַ בִּבחירוֹת ונֶחשבוּ לִרכוּשָם שֶל אֲבוֹתֵיהֶן אוֹ בַּעֲלֵיהֶן. בּאֶמצַע הַמֵאָה הַ-19 הֵחֵלוּ נָשים לִדרוֹש שִוויוֹן עִם הַגבָרים. הֵן דָרשוּ שֶתינָתֵן לָהֶן הַזכוּת להִשתַתֵף בִּבחירוֹת, זכוּת שֶהָיתָה נתוּנָה לִגבָרים בִּלבַד, והִזדַמנוּת שָוָוה לִרכּוֹש הַשׂכָּלָה ולַעֲבוֹד. הֵן דָרשוּ אֶת הַזכוּת לִהיוֹת בַּעֲלוֹת רכוּש מִשֶלָהֶן, להִתגָרֵש מִבַּעֲלֵיהֶן וּלהַחֲזיק בּיַלדֵיהֶן לאַחַר הַגֵירוּשים. הַמַאֲבָק למַעַן זכוּיוֹת נָשים נִמשָך עַד הַיוֹם בּכָל הַתחוּמים והוּא נקרָא פֶמיניזם. בּמַאֲבָק זֶה הִשתַתפוּ נָשים רַבּוֹת, שֶהִתמַסרוּ לוֹ בּכָל לֵב. הַדרישָה הַמאוּרגֶנֶת הָרִאשוֹנָה לקַבֵּל אֶת זכוּת הַבּחירָה עָלתָה בּאַרצוֹת הַבּרית בִּשנַת 1848. בִּשנוֹת הָ-20 שֶל הַמֵאָה הָ-20 ניצחוּ הַנָשים בּכַמָה מַאֲבָקים, בּייחוּד בַּמַאֲבָקים עַל הַזכוּת להַצבּיעַ ועַל הַזכוּת לִרכּוֹש הַשׂכָּלָה. בִּשנוֹת הַ-60 חידשוּ הַנָשים אֶת מַאֲבָקָן למַעַן זכוּיוֹת שָווֹת. הַגַל הֶחָדָש שֶל הַמחָאָה נִקרָא 'הַתנוּעָה לשִחרוּר הָאישָה'. בִּזכוּת הַמחָאָה הַזֹאת נֶחקקוּ בִּמדינוֹת רַבּוֹת חוּקים שֶאָסרוּ להַפלוֹת נָשים.

זכוּיוֹת הַנָשים בּיִשׂרָאֵל
תנועת העבודה (שהנהיגה את היישוב היהודי בארץ ואת מדינת ישראל בשנותיה הראשונות) תמיד דגלה בשוויון מעמד לנשים. עיקרוֹן זה כלול כבר בהצהרת העצמאוּת של מדינת ישׂראל, ונוּסח בחוֹק שוויוֹן האישה שנחקק ב-1951. עם זאת, בגלל כוחן הפוליטי של המפלגות הדתיות, המייצגות את הגישה המסורתית למעמד האישה, עדיין מפלים נשים לרעה בעיקר בתחום דיני אישות (דיני נישׂוּאים וגירוּשים); האישה פסולה לעדוּת, היא אינה יכולה להתגרש אם הבעל מסרב לתת לה גט, ועוד כיוצא באלה. בתחומי ההשׂכּלה והתעסוקה מצב הנשים בישראל דומה למצב הנשים במדינות המערב: הן תופסות כ-40 אחוזים מכּוֹח העבודה, אך אחוז הנשים בקרב בעלי המשׂרוֹת הבּכירות זעוּם. עם זאת, לא רבות הן הנשים הנשים התומכות במוצהר בתנועה הפמיניסטית.

סוּפרָג'יסטיוֹת – לוֹחֲמוֹת למַעַן זכוּת הַהַצבָּעָה לַנָשים
בִּשנַת 1905 הִשתַמֵש עיתוֹן בּריטי בַּמִלָה סוּפרָג'יסטיוֹת כּכינוּי גנַאי לַנָשים שֶנֶאֶבקוּ למַעַן קַבָּלַת זכוּת הַהַצבָּעָה (בּאַנגלית: 'סַפרֶג' – זכוּת הַהַצבָּעָה). הסוּפרָג'יסטיוֹת עַצמָן הָיוּ מרוּצוֹת, וּמֵאָז דָבַק בָּהֶן הַכּינוּי הַזֶה. סוּפרָג'יסטיוֹת רַבּוֹת פָּעֲלוּ בּאֶמצָעים חוּקיים למַעַן קַבָּלַת זכוּת הַהַצבָּעָה, אַךְ הָיוּ בָּהֶן שֶעָברוּ עַל הַחוֹק ונִשלחוּ לבֵית סוֹהֵר בִּגלַל דֵעוֹתֵיהֶן.

כדי לפרסם את מאבקן כּבלוּ הסוּפרג'יסטיוֹת את עצמן לגדרות של בניינים מפורסמים.
בשנת 1909 סירבו הסוּפרג'יסטיוֹת שנכלאו בבית הסוֹהר לאכול. הסוהרים האכילו אותן בכוח בצינוֹריוֹת שדחפו דרך האף אל הקיבה. הדבר גרם כאב רב, וכמה מהנשים נפצעו קשה. ב-1913 חדלו להאכיל בכוח.

הַתנוּעָה לשִחרוּר הָאישָה (הַתנוּעָה הַפֶמיניסטית)
בשנות ה-60 המאוחרות של המאה ה-20 קמה התנועה לשחרור האישה, שביקשה לנפּץ את המוּסכּמוֹת החברתיות על מעמד הנשים – מוסכמות שהנציחו את נחיתותן. התנועה נאבקה למען מתן זכויות נוספות לנשים. נשים הפגינו בכל מקום למען תשלום שווה בעד עבודה שווה, שיפּוּרים במערכת הבריאות, פעולה נמרצת נגד פּוֹרנוֹגרפיה והפסקת אלימות נגד נשים.

נָשים עוֹבדוֹת
בארצוֹת הבּרית כ-43% מכוח העבודה הם נשים. אבל נשים מעטות זוכות במשׂרוֹת חשובות, ורובן מקבלות שכר נמוך מגברים בעד אותה עבודה. בישראל 40% מן המועסקים הם נשים.

נָשים בּמִלחָמָה
במלחמה העולם הראשונה (1914-1918) יצאו נשות בּריטַניָה לעבוד, כדי שלא יוּשבּת הייצור בשעה שהגברים לוחמים בחזית. הן הוכיחו שנשים מוכשרות לעבוד ממש כמו גברים. בשנת 1918 קיבלו נשים בּריטיוֹת מעל גיל 30 את זכוּת ההצבּעה.