הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > נבואה > יחזקאלעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חורבן גלות וגאולה


חזון העצמות היבשות ופשרו (יחזקאל לז א-יד)
מחבר: רימון כשר


עם עובד י"ל מאגנס האוניברסיטה העברית בירושלים
חזרה3

פרשת חזון העצמות מהווה יחידה נבואית אחת. היא פותחת בנוסחת החוויה החזונית "היתה עלי יד ה'" (א18) וחותמת בצירוף של נוסחת הכרה מורחבת "וידעתם כי אני ה'" ובנוסחת השליח הנבואי "נאם ה'" (יד2). מבחינת התוכן היא אינה קשורה בנבואה הקודמת ואף לא בנבואה הבאה (לז, טו-כח). אף מבחינה סגנונית הפרשה מהווה יחידה שלמה, היא מסיימת במה שפתחה: פותחת ב"רוח ה'" ובצורה פועלית "ויניחני" (פס' א), וחותמת ב"רוחי" ובצורה פועלית "והנחתי" (פס' יד), גם אם משמעם של הפעלים ושל שם העצם 'רוח' אינו זהה בשני המקראות.

הפרשה עצמה מתחלקת לשתי יחידות עיקריות. הראשונה (פס' א-י) חזון תחייתן של העצמות היבשות הממלאות את הבקעה בבבל; והשנייה (פס' יא-יד) הסבר לחזון, ולפיו העצמות היבשות הן "כל בית ישראל" (פס' יא) ותחייתן היא הוצאת ישראל מהגלות והבאתם לארצם: "והבאתי אתכם אל אדמת ישראל" (פס' יב), "והנחתי אתכם על אדמתכם" (פס' יד). בעוד שהחזון מתאר את העצמות היבשות הקמות לתחייה, ההסבר מפליג למציאות שונה: העלאה מתוך קברים ותחייה. לכאורה, יש כאן שתי תמונות נפרדות, אולם נראה שהקשר בין שתי היחידות נוצר באמצעות המובאה מדברי העם: "יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו" (פס' יא). החלק הראשון שבמובאה זו "יבשו עצמותינו" הוא שגרר את חזון העצמות היבשות שבפס' א-י; והחלק השני של המובאה: "נגזרנו לנו", גרר את תמונת הקברים ופתיחתם, שכן 'נגזר', שמשמעו 'נכרת', מצוי בכמה כתובים בהקשר של מיתה ומתים, כגון "כי נגזר מארץ חיים" (יש' נג, ח), "במתים חפשי כמו חללים שכבי קבר... והמה מידך נגזרו" (תה' פח, ו). שתי היחידות סבות אפוא, על ציר המובאה, כאשר היחידה הראשונה קרובה לחלק הראשון של המובאה, והשנייה קרובה לחלקה השני של אותה מובאה.

היחס שבין שתי היחידות – בין תמונת העצמות היבשות לבין תמונת ההעלאה מן הקבר – הוא כיחס שבין משל לשברו. אלא שהן המשל הן פתרונו צמחו על רקע של רגשות יאוש שתקפו את הגולים נוכח הגלות, חורבן בית המקדש, שממת הארץ וסיפוח שטחיה לשכני ישראל. יאוש זה תורגם על ידי העם בדימוי "יבשו עצמותינו", דימוי שפשרו בצידו: "ואבדה תקותנו" (כאשר הו"ו שבתיבה "ואבדה היא ו"ו הביאור). יחזקאל מנסה להפיח רוח בבני עמו שרוחם נפלה.

הפרשה מתארת את יחזקאל כמי שמעורב בתהליך של החייאת העצמות. תחילה הוא נשאל "התחיינה העצמות האלה" (פס' ג), אך אין בפיו תשובה; לאחר שהעצמות העלו גידים ובשר וקרמו עור, מקבל הנביא הוראה להפיח במתים את הרוח (פס' ט), ואמנם הנביא מדווח: "והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו" (פס' י). יחזקאל מציג עצמו כשותף מלא למעשה ההחייאה. על מעורבותו של הנביא העידו הכתובים כבר לעיל יא, יג. אולם כאן דומה שההסבר למעורבות זו מורכב יותר. מצד אחד ניתן לקבוע כי למעורבות הנביא יש תפקיד במעמדו ונבואותיו. שכן דיווחו של יחזקאל על החזון ועל מעורבותו עשויים ליצור אצל קהלו אמון בכוחו של דבר ה' שבפי הנביא. ואמנם הנבואה מסתיימת בדבר ה' העתיד להתגשם: "וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי" (פס' יד). מצד אחר ניתן לקבוע כי מעורבותו של הנביא מהווה חלק מיצירת המתח שבתיאור ההחייאה. שאלת ה' את הנביא: "התחיינה העצמות האלה" (פס' ג) יוצרת ציפייה אצל קהל השומעים. תשובת הנביא שאין בה מענה – חיובי או שלילי – "ואמר אדני ה' אתה ידעת" (פס' ג) אף היא מוסיפה לדרמטיזציה של ההתרחשות. לאחר שהעצמות הפכו לגופות-פגרים "ורוח אין בהם" (פס' ח), מקבל הנביא הוראה חדשה (פס' ט), ואף בכך יש כדי להגביר את המתח. תפקידו של יחזקאל בהתרחשויות בחזון קשור למשמעות הנבואה בכללותה ולמבנה המודרג של תיאור החזון שבפרשה.

המשמעות הנראית לעין של הפרשה היא עידוד הגולים נוכח ייאושם, עידוד המבטיח להם חזרה לארצם. אולם יש מפרשים, ראשונים כאחרונים, המבקשים לייחס לפרשה משמעות מעבר לנראה לעין, ומנסים לייחס ליחזקאל אמונה בתחיית המתים. אפשר שיש לאמונה זו שורשים בכמה כתובים, הכוללים היגדים שונים ביחס לתחיית מתים. שורשים אלה מצויים בעדות המפורשת שבספר דניאל, המאוחר בהרבה לספר יחזקאל: "ורבים מישני עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם" (יב, ב), כמו גם בכתובים אחרים, כגון יש' כו, יט: "יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר" (וראה שם פס' יד); יר' נא, לט, בנבואה על בבל: "וישנו שנת עולם ולא יקיצו" (וראה שם פס' נז); שמ"א ב, ו: "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל" (וראה גם דב' לב, לט). אם נצרף לכתובים אלה את הסיפורים על החייאת מתים על ידי אליהו (מל"א יז, יז-כד) ואלישע (מל"ב ד, ח-לז; יג, כ-כא), נקבל שורה של מקראות שחלקן משקף אמונה באפשרות של תחיית מתים. אולם השאלה מה היתה כוונת יחזקאל בדבריו כאן: האם החזון ופשרו מכוונים אך ורק לתחייה לאומית, או שמא יש בדברי הנביא רמז גם לתחיית המתים? הפרשנות המסורתית היהודית חלוקה בשאלה זו (וראה עמ' 722-721). אף הפרשנות המודרנית מתחבטת בסוגיה זו, אלא שבינתיים ניתוספה גישה חדשה המבקשת להשוות בין חזון העצמות היבשות לבין דת זרתושתרה הפרסית. דת זו האמינה בתחיית מתים גופנית לצדיקים. אמונה זו הביאה את מאמיניה שלא לקבור את מתיה, ותחת זאת הם השאירו את גופות המתים חשופות לשמש ולעופות טרף שנקרו את הבשר מעל הפגרים. לאחר מכן יש שהעצמות נאספו לתוך גלוסקמות, ויש שנאספו לאזורים חשופים. יחזקאל, בן מאה ו' לפסה"נ, יכול היה להכיר מנהג זה, שכן בזמנו תפשה דת זרתושתרה מקום חשוב במערב פרס. חזונו של יחזקאל עשוי אפוא להיות מושפע ממנהגיהם של בני הדת הזורואסטרית בעוד פשרו של החזון עשוי לשקף את מנהגי הקבורה היהודיים. יחזקאל היה עשוי לקבל את האמונה בתחיית המתים מבני דת זרתושתרה.

למקראות העשוים לשקף אמונה בתחיית המתים:

L.J. Greenspoon, "The Origin of the Idea of Resurrection", in B. Halpern-J.D. Levenson (eds.), Traditions in Transformation: Turning Points in Biblical Faith, Winona Lake, IN 1981,pp. 347-321; R. Martin-Achard, "Resurrection, Old Testament", ABD 5, pp. 680-684; J.F.A. Sawyer, "Hebrew Words for the Ressurrection of the Dead", VT 23 (1973), pp. 218-234

על השפעות דת זרתושתרה על האמונה בתחיית המתים:

M. Boyce, Zoroastrians: Their Religious Beliefs and Practices3, London 1988, pp. 43-46; B. Land, "Street Theatre, Raising the Dead, and the Zoroastrian Connection in Ezekiel's and His Book, Leuven 1986, pp. 307-315

ביבליוגרפיה:
כותר: חזון העצמות היבשות ופשרו (יחזקאל לז א-יד)
מחבר: כשר, רימון
שם  הספר: מקרא לישראל : פירוש מדעי למקרא
עורכי הספר: גרינברג, משה; אחיטוב, שמואל  (פרופ')
תאריך: תש"ן - תשס"ד
בעלי זכויות : עם עובד
הוצאה לאור: עם עובד; י"ל מאגנס; האוניברסיטה העברית בירושלים
הערות: 1. התוכן: ‬
א. יהושע / עם מבוא ופירוש מאת שמואל אחיטוב.
ב. שופטים / עם מבוא ופירוש מאת יאירה אמית.
ג. שמואל א-ב / עם מבוא ופירוש מאת שמעון בר-אפרת. ‬
ד. ירמיה, כרך א-ב / עם מבוא ופירוש מאת יאיר הופמן. ‬
ה. יחזקאל, כרך א-ב / עם מבוא ופירוש מאת רימון כשר. ‬
ו. יואל / עם מבוא ופירוש מאת מרדכי כוגן -- עמוס / עם מבוא ופירוש מאת שלום מ’ פאול. ‬
ז. עבדיה / עם מבוא ופירוש מאת מרדכי כוגן. יא, 39 ע’. -- יונה / עם מבוא ופירוש מאת אוריאל סימון. ‬
ח. שיר השירים / עם מבוא ופירוש מאת יאיר זקוביץ. ‬
ט. רות / עם מבוא ופירוש מאת יאיר זקוביץ. ‬
י. אסתר / עם מבוא ופירוש מאת אדל ברלין. תרגם דורון כהן. ‬
הערות לפריט זה:

1. הפריט לקוח מתוך הכרך - יחזקאל כרך ב עם מבוא ופירוש מאת רימון כשר.