הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדינת ישראלעמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבהעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה


על זיהום הקרקע, האוויר והמים
מחבר: פרופ' אלישע אפרת


רמות
חזרה3

מה שלום כדור הארץ?

בעשורי השנים האחרונים הפכה הסביבה להיות נושא בעל חשיבות עליונה משום שאנו חיים בתוך חברה גלובאלית מתרחבת, שבה תהליך ההרס של נופי הטבע חוצה גבולות ועמים מבלי להתחשב בחוקים, בערכים ובאידיאולוגיות. על רקע מצב זה התפתח מדע האקולוגיה במטרה לשלב בין ענפים שונים של המדע עם הידע הקיים על חיי האורגניזמים וכדור הארץ וארגונו לשם פתרון בעיות הכרוכות בתולדות הצמחים ובעלי החיים, המרחב והזמן. המונח אקלוגיה מקורו מן המילה היוונית oikos, שפירושה משק בית ומכאן, שהאקולוגיה מתחילה בעצם מן הבית ומניהולו התקין ומתפשטת על פני כדור הארץ כולו. דומה, כי כדור הארץ בן למעלה מארבעה מיליארד שנים הלך והזדקן מאוד במשך 200 השנים האחרונות, ויש אף מי שתמה ושואל: מה קרה לו לכדור הארץ, שרק אתמול נראה היה כאפולו והיום - כמתושלח?

השחתת הסביבה הפיסית החלה מאז קיומו של האדם, וקשה היה לו להימנע מלנצל את הטבע לצרכיו. יש לנו רק כדור ארץ אחד ואם נחבל בו או אם נפגע בו, לא יהיה לנו לאן ללכת. כדור הארץ ממשיך לסוב סביב עצמו כרגיל, אולם שלומו כיום אינו בכי טוב, ובוודאי גרוע יותר מכפי שהיה בעבר. בני האדם מנצלים כיום את משאבי כדור הארץ בקצב העולה על קצב התחדשותם, האוכלוסייה העשירה, המהווה כ-15% מכלל האנושות, צורכת יותר ממחצית משאבי הטבע הקיימים בעולם. צריכת-יתר זו מאיימת להביא לירידה מהירה מאוד בפוטנציאל המשאבים שביבשות. הרס כדור הארץ על ידי האנושות הוא מן התופעות החמורות המתרחשות בימינו. יש הסבורים, כי בני האדם הפכו להיות מעין כוח גיאולוגי המעצב כיום את פני כדור הארץ כשם שהנהרות ורעידות האדמה עיצבוהו בעבר. האדם משנה כיום את הרכב האטמוספרה של כדור הארץ, הוא שולט במערכות אקולוגיות ומשנה פני שטח נרחבים באמצעות מיכון וטכנולוגיה. נשאלת השאלה, כמה אפשר לשמור בצורה נאותה על כדור הארץ? האם אפשר לבטל את התעשייה, התחבורה ואת הייצור? ומהי הדרך הטובה ביותר כדי ליזום פיתוח כלכלי בר-קיימא ויחד עם זאת לשמור על איכות הסביבה? האנושות מגלה כיום עניין רב ביחסי הגומלין בין אדם לסביבה, וכתוצאה מן המצב החדש שנתהווה בעולם עולה ההתייחסות אל נושאי אקולוגיה, חברה וסביבה תוך העמקת המידע הקשור בין אדם לאדמה, לצומח ולחי. האקולוגיה והכלכלה נעשות עתה יותר שלובות זו בזו במטרה לפתור בעיות אקטואליות שהאדם יצר בסביבתו.

חיינו מתקיימים ומתנהלים בביוספרה, שהיא אותה שכבת ביניים שבין האטמוספרה העוטפת את כדור הארץ, בהידרוספרה, הכוללת את גופי המים שעל פני השטח, ובליתוספרה, שהיא קרום כדור הארץ הכולל את המסלע ואת הקרקע. דומה, שאין האדם מתנהג כראוי במרחבי חיים אלה ואינו מיטיב עמהם. האדם מנצל והורס את הביוספרה יתר על המידה, הוא פוגע במערכות אקולוגיות התומכות באיכות חייו, עד כי תופעה זו נראית כאיבוד עצמי לדעת, ופעולות שונות של האדם בטבע נראות כפראיות ממש, מעל לאנטארקטיקה, למשל, נמצאת השכבה הדקה ביותר של אוזון המהווה סכנה גלובאלית לאנושות, פליטת החומרים הפחמניים לאטמוספרה והרס שכבת האוזון הם בלתי מובנים, בני אדם כורתים עצים ושורפים אותם בכמויות עצומות, הם רועים עדרים ברעיית-יתר, הם מפלחים שדות חקלאיים באינטנסיביות רבה מדי, חוצים את הנוף הטבעי בדרכי אספלט, אדישים לגבי שפיכת פסולת באתרים שאינם מיועדים לכך, מקריבים את היערות השומרים על האיזון בין האקלים והקרקע ועוד כהנה וכהנה.

האנושות אינה רגישה דיה לתופעת הזיהום. זיהום האטמוספרה אינו מתחשב בגבולות ואינו מבחין בין שני חצאי כדור הארץ ותוקף כל מערכת אקולוגית. הזיהום גם עובר ממקום למקום וחודר אל האוויר והמים. מכ-170 אלף מדורות הבוערות בעת ובעונה אחת מתמרים ענני עשן אל על מההרס של יערות-העד, שבהם הופכים עצים לאפר בשם הקדמה. אוויר מזוהם גורם לשינויים במזג האוויר ואף באקלים האזורי. כאשר הזיהום מביא להתחממות פני כדור הארץ הוא עלול לגרום להמסת קרחונים, ובעקבות כך לעליית פני המים באוקיאנוסים ולהרס חופי ים ונמלים. כ-65% מהפחמן הדו-חמצני הנפלט לאטמוספרה מקורו במדינות התעשייתיות שבחצי הכדור הצפוני. יש להניח, שהפחמן הדו-חמצני הוא הגז העיקרי היוצר את אפקט החממה הגורם להתחממות כדור הארץ. הגזים המצטברים במצב זה כוללים מלבדו, הנחשב לגז מסוכן, חומצות חנקן ומתאן. הם מאפשרים לקרני השמש בעלות גלים קצרים להגיע אל פני השטח, אך מונעים מקרני השמש בעלות הגלים הארוכים מלחזור אל החלל, ובכך הולך ונאגר תום רב על פני הקרקע. מדענים מעריכים, שעד שנת 2100 תהיה התחממות עולמית של 1.5- 3.5-מעלות צלזיוס, אם לא יחול שינוי משמעותי בכמות החום המצטברת על ידי פעולות הזיהום שגורם האדם. במקומות רבים בעולם מורגש שהאוויר שבני אדם נושמים אינו בריא ואף מסוכן.

תופעה גלובאלית מזהמת אחרת היא הגשם החומצי, סכנה סביבתית, שבה גשם הורס צמחים וקרקע. היא נגרמת כאשר התחמוצות של גופרית וחנקן משתחררות לאטמוספרה כתוצאה משריפת פחם, נפט וגז טבעי, בעיקר באזורי תעשיה. הגשם החומצי מתהווה מעל לתחנות כוח השורפות פחם בעל שיעור גבוה של גופרית. חלקיקים עולים לאטמוספרה ומתערבבים עם הלחות שבעננים ומוסעים על ידי הרוח, הם מתערבבים גם עם חומצות אחרות ויורדות באמצעות הגשם. לגשם החומצי יש השפעה אקולוגית רבה ואז חשוב לדעת היכן הוא מתהווה, מאילו גורמים מקומיים, מהם מסלוליו ומה תהיה השפעתו במקום שבו הוא יורד משום שלקרקע יש רגישות רבה לחומצה שבמי הגשמים. למעשה רוב החידושים הטכנולוגיים צורכים אנרגיה, בעיקר בתעשייה, בתחבורה ובכל ענפי הייצור, ולכן קשה לסגור מפעלים בגלל סיבה של זיהום משום שהדבר גורם מיד לאבטלה של עובדים. התובלה, המסחר וחופש הניידות של חומרים רעילים, למשל, הם אחת הבעיות בעלות משמעות לביטחון האוכלוסייה. נושא זה מטיל פחד על הסביבה ועל המרחב. יש כנראה צורך לשנות את אורח החיים ואת סגנון החיים של בני האדם, כלומר, לצרוך פחות, ולמחזר פסולת במידת האפשר.

בעיית זיהום נוספת בעולמנו כרוכה בפוטנציאל הקרקע והמים. שטח הקרקע החקלאית, המהווה מקור עיקרי למזון הדרוש לקיום רמת הצריכה הנוכחית של כל אוכלוסיית העולם, הוא כ-136.5מיליארד דונמים,אולם קרקע זו אינה מחולקת בצורה שוויונית. במדינות העשירות יש 64.8 דונמים קרקע חקלאית בממוצע לאדם, ובהן בארה"ב אף 96 דונמים לאדם ובאירופה - 59 דונמים. לעומת זאת במדינות העניות, הנוטלות כ-11% מהצריכה העולמית, יש רק 8.3 דונמים קרקע חקלאית בממוצע לאדם. במדינות הבינוניות מבחינה כלכלית, הצורכות כ-33% מן המשאבים בעולם, יש כ-19.9% דונמים בממוצע לאדם.

אחת הבעיות הקשות במצבו של כדור הארץ הוא הביקוש ההולך וגדל של האוכלוסייה למים מתוקים, ובעיקר לשימושים חקלאיים, כאשר עתודות מים אלה הולכות ומתדלדלות. במדינות המתפתחות באפריקה, למשל, 2.2 מיליון בני אדם מתים מדי שנה ממגפות שמקורן במים מזוהמים. לפי הערכות של מומחים דרושים 180 מיליארד דולרים כדי להקטין עד שנת 2015 למחצית את מספר בני האדם, שאין להם כיום גישה למים נקיים. בדרום אסיה קיימת התייבשות מתמדת של מי התהום, ובסין קיים מחסור במים ב-400 מתוך 668 ערים. במערב אסיה ובאזורנו כמות המים בעבור האוכלוסייה ההולכת וגדלה היא בלתי מספקת, וכן גם בצפון אפריקה כמות המים היא דלה וצפוי בה בעתיד מחסור חמור. אפילו בצפון אמריקה, המשופעת במים, עולה קצב צריכת המים מקצב התחדשותם.

בקרב אוכלוסיית העולם, המונה מעל ל-6.3 מיליארד בני אדם, שורר עוני רב. האם יש אפשרות להפחית את מספר העניים ברחבי תבל? הקושי בהוצאת 1.2 מיליארד בני אדם אל מחוץ למעגל העוני הוא בכך, שאין גוף בעל יכולת ביצועית שיעשה זאת. למאבק בעוני דרוש מאמץ בין-לאומי מתואם, אך המוסדות הבין-לאומיים מוגבלים בהון, ואולי גם מטעמים פוליטיים פנימיים נמנעת מהם האפשרות להירתם למשימה זו.

אכן רבים הם הרוצים למנוע את הרס הסביבה. אחת השאיפות היא, למשל, שמנהיגי העולם ייאותו לחתום על הסכם, שלפיו 10% מאספקת האנרגיה הישירה בעולם תגיע ממקורות שאינם מתבלים, כמו האנרגיה הסולארית, ולחייב את המדינות המפותחות והמתפתחות בהסכמים, שיפחיתו את איום ההרס באותם אזורים שבהם חלה התחממות-יתר של האטמוספרה. מקורות האנרגיה שאינם מתכלים מספקים כיום רק 2% מכלל צריכת האנרגיה בעולם. אולם אנרגיה סולארית הופכת להיות חסכונית רק בהיקף רחב של שימוש, כך שרק ענקי התעשייה בעולם יכולים לחולל את השינוי שיביא את ניצולו במחיר נמוך. לכמה עוני והרס ניתן עוד לצפות טרם שייווכח העולם, שגם כאשר קיימות בו ערים גדולות וטכנולוגיה מפותחה, אֵם האדמה נתונה עדיין להרס מתמיד, וכאשר אנו מחבלים בה, בה בעת הורסים אנו את עצמנו. אֵם האדמה היא נדיבה מאוד ומסוגלת להזין את כל ילדיה, אך רק אם נתייחס אליה בתבונה.

מסתבר, שהפיתוח הכלכלי במדינות המפותחות והתעשייתיות הוא בעצם תהליך עושק. התושבים הסובלים מכך אוספים נתונים על כמויות מסוכנות של רעלים ההורסים את הסביבה ואת פני כדור הארץ, אך מעט מאוד ניתן לשינוי אם המדינות הגדולות לא תשתפנה פעולה בנדון להפחתת הרעילות. המדינות הבלתי מפותחות, השואפות להימלט מן העוני ולספק שרותי חינוך ותנאיי חיים סבירים לאוכלוסיותיהן, אינן מוותרות על פיתוח תעשייתי בקרבן וטוענות, שמניעת זיהום בעבורן נמצא יקר מדי, ושהוא חל על המדינות המפותחות משום שהן החלו בזה, ואילו לגביהן טרם הגיע הזמן לסגת מכך.

ניתן לפתור בעיות סביבה אך ורק במשא ומתן גלובאלי ובהסכמים בין מדינות. כדור הארץ יש לראותו כמערכת אקולוגית שלמה. הסביבה הגלובאלית בנויה ממיליונים של תהליכים מרחביים. לנו ידוע כיום על הסביבה יותר מאשר היה ידוע לאבותינו. הפתרונות הגלובאליים הם מאוד יקרים ודרוש הרבה מאוד כסף כדי לשנות את המציאות כדי לאמץ מדיניות אחרת. אם אנו רוצים לחיות בעתיד הרמוני יש להבין, שהסביבה היא דינאמית ופועלת כמערכת ויש לראותה מפרספקטיבה מרחבית משום שכל המקומות שלובים אלה באלה.

הבעיות הסביבתיות הקיימות כיום בעולם אינן נפתרות משום שהלחץ ליישום מדיניות סביבתית הולך ונחלש על ידי אינטרסים פוליטיים וכלכליים. רוב הארגונים הלא-ממשלתיים העוסקים בסביבה מעורבים במישור האזורי או הארצי, אך לא בהיקף הגלובאלי. גורמים משותפים המעוניינים להילחם בהשחתת הסביבה מקימים לפעמים מוסדות מסועפים, שאינם מוצאים מימון לפעולתם. חינוך הוא מרכיב חשוב בפתרון בעיות הסביבה. יש לעורר את הציבור לבעיות הסביבה המתבלית על פני כדור הארץ, וכדי לפתור בעיות כאלה יש צורך במערכות ממשלתיות ובהסכמים מקיפים. לא גבולות של מדינות עשויים להגן על כך, ולא על ידי פעולות הנעשות בידי ממשלות בודדות.

גם מדינת ישראל אינה חפה מכל פגיעה במשאבי הטבע הדלים המצויים בה. הקרקע החקלאית, מקורות מי התהום, "חופי הים, הצומח הטבעי ונופיה הייחודיים הם מתנת חלקת האלוהים הקטנה שניתנה לה מתוך כדור הארץ הגדול, וגם עליה יש לשמור כעל בבת העין. אמנם דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. יש להניח, שהיא תעמוד גם לעד, אך האם עם החיים או בלעדיהם?

הישראלי המלכלך

"אשפה היא אשפה רק מהרגע שבו היא נזרקת", אומר פתגם אנגלי. מסתבר, שהישראלי מייצר הרבה מאוד אשפה ואף מלכלך בה את סביבתו. נדגים זאת בכמה תופעות שאירעו בעבר הקרוב. ברשות הטבע והגנים ובקרן הקיימת לישראל הופתעו מתנועת המטיילים הערה, שבילו את חג הפסח ואת חג יום העצמאות באביב 2003. כ-800 אלף מטיילים הגיעו אז בימי החג הראשון של פסח לאתרי רשות הטבע והגנים בצפון, כ-420 אלף נפש ביקרו באתרי הקק"ל, ובסך הכל ביקרו באותם ימים בגליל, בגולן, בעמקים ובכרמל למעלה ממיליון ישראלים. עשרות אלפי נופשים הגיעו ביום העצמאות תשס"ג אל הפארקים בתל אביב, בעיקר אל פארק הירקון. אבל כל בילוי המוני של ישראלים בחיק הטבע גם היה מלווה בהשארת ערימות אשפה בשטח. מנתונים סטטיסטיים אנו למדים, שבשנת 2002 השקיעה הקק"ל 18 מיליון שקל בסילוק האשפה מאתרי הנופש, לעומת 20 מיליון שקל בשנת 2001, דבר המציין אומנם שיפור מסוים בהתנהגותו של הישראלי, אך הדרך לשמירת ניקיון מוחלטת באתרי הטבע עדיין רחוקה. בסוף כל יום של נופש המוני נאלצים פקחי רשות הטבע והגנים לאסוף את הררי הפסולת שמשאירים המטיילים, והאתרים השונים נדונים עקב כך להתכסות בזוהמה. במיוחד חמורה תופעת הלכלוך באתרים הפתוחים, שהכניסה אליהם היא ללא תשלום. בשמורת הכרמל, למשל, מתפזרת האשפה בימי החגים והנופש בצידי השבילים על פני קילומטרים רבים. חל שיפור, כביכול, בניקיון הסביבתי של המטייל הישראלי, אך הוא עדיין מלכלך כשנדמה לו שכולם עושים זאת. כשמטייל רואה שקית זבל בצידי שביל, הוא שם עוד אחת לידה, למרות שברור לו, שאין זה ראוי, והוא עובר עבירה במודע בשלווה גמורה.

מקום מפורסם עם הרבה זבל בצידו הוא העיר צפת. אין שמירת ניקיון במקומות הקדושים בעיר, שכן כדי להגיע לבית הקברות בצפת צריך לפלס נתיב דרך הררי פסולת בניה ואשפה. אך להווי ידוע, שבנושא הזוהמה עולה ירושלים על כולן, זבל מפוזר בה בכל רחבי הגנים המקיפים את חומת העיר העתיקה. מקומות אלה מלאים בבקבוקי פלסטיק, בשאריות שמנוניות של ארוחות מוכנות ובפסולת אחרת.

ומה על העיר תל אביב? מסע ההסברה של עיתון "הארץ" שהתנהל לפני מספר שנים נגד חוסר הניקיון ברחובות תל אביב, תחת הכותרת "לכלוך ללא הפסקה", היווה צעד חינוכי, הסברתי ותקשורתי, שביטא את הסלידה מאחת התופעות הקשות בחיינו בעיר המודרנית, היא יצירת לכלוך ברשות הרבים. אם נתייחס אל מכלול המאפיינים שחברו יחד בתל אביב, כעיר גדולה וצפופה, כעיר-מעבר למאות אלפי נפש ביום, כעיר שזרים שוהים בה לפרקי זמן קצרים, הקולטת אלפי פועלים יוממים מן השטחים, שבה מתהלכים בני אדם אנונימיים לרוב, והריכוז הרב של המטרדים הפיסיים הקיימים בה, נבין את הסיבות לתופעת הלכלוך והאשפה המצטברים ברחובותיה.

מדוע מלכלכים בני אדם את סביבתם? מאז ומעולם נוטים בני האדם להשאיר על פני השטח סימנים במקומות שבהם שהו. החיפוש אחר מינראלים מותיר צלקות בנוף במקומות רבים בעולם, וכן גם חפירות ניאוליתיות קדומות שנעשו בסלעי גיר בחיפוש אחר צור לשם עשיית כלי עבודה, או שרידים של השקיה קדומה בצורת תעלות ובריכות שנמצאו לרוב. מכל העדויות שנותרו מן האדם בשטח לא נפקד גם מקומן של ערימות הזבל והאשפה המהוות כיום חלק מתלים של אתרים היסטוריים. מגורים מתקופות ארכיאולוגיות והיסטוריות קדומות נחקרים ונלמדים, בין היתר, על פי שיירי אוכל, כלים שבורים ואמצעי ייצור שהותיר האדם. באזורנו אף ניבנו ערים קדומות על תלי אשפה ועל הפסולת של קודמיהם, כך שניתן לומר, שאשפה היא חלק מסימני ההיכר של התרבות - לטוב ולרע.

הצרכנות המודרנית נבדלת מזו הקדומה בנפח ובסוג האשפה שהיא מייצרת, אך לא בהרגלי השלכתה. ככל שאוכלוסיה רבה יותר ומבוססת יותר, כן גדלה כמות האשפה שהיא מייצרת. ככל שגדלה האוכלוסייה ועמה גם ההכנסה לנפש, כן גדלה הצריכה הפרטית ועמה גם נפח האשפה. לא נמצא הרבה אשפה בקרב אוכלוסיות כפריות בעלות כלכלת קיום בסיסית המביאות את מזונן מן הגן והשדה ישירות אל שולחנן, ומעבירות את שיירי המזון אל בעלי החיים או אל ערימות הדשן. אין ספק, שאורח החיים העירוניים המודרניים של קניית מזון ומוצרים בחבילות פלסטיק ונטילת מיכלים ושקיות לכל מצרך בעל זמן מדף קצר, גורמים לתופעה של יצירת אשפה, שמשום מה אין מתייחסים אליה כאל מטרד טבע. מדינות מפותחות מגלות, שעושרן החומרי והטכנולוגי כורע בהדרגה מתחת לערימות של אשפה מוצקה, נוזלית, רעילה ומזהמת. צפון אמריקה הנחשבת ליבשת עשירה וצרכנית מייצרת זבל ואשפה בשיעור של כ-200 מיליון טון בשנה, או כ-1.6 ק"ג לנפש ליום, אך זוהי רק כמחצית הכמות הממוצעת לנפש ליום שמייצר תושב תל אביב. מנתונים של המשרד לאיכות הסביבה על ייצור פסולת בישראל בשנת 2002 עולה, שכמות הפסולת שמייצר אדם עני קטנה יותר מזו שמייצר אדם אמיד מכיוון שרמת הצריכה שלו נמוכה יותר. שיאני יוצרי הפסולת הם תושבי חוף השרון המייצרים 4.23 קילוגרם לנפש ביום, פי שלושה מתושבי ירושלים ובני ברק. הישראלי הממוצע מייצר 1.7 קילוגרם פסולת ביום, שהם 620 קילוגרם בשנה. במגזר הבדווי כמויות הפסולת הן הנמוכות ביותר לאדם. בדרך כלל יישובים קטנים הם יותר נקיים ונשמרים טוב יותר בידי התושבים, מקום שם איש מכיר את רעהו, אך לא כן הדבר בעיר גדולה וצפופה, שבה האדם הוא אנונימי, ובמיוחד בערי-מעבר למאות אלפי נפש ביום.

אורח החיים בעיר גדולה וצפופה הוא תופעה חדשה יחסית בישראל שחסרה היתה בתולדותיה חיים עירוניים רבי-היקף. דפוסי החיים בעיר גדולה הם מיוחדים במינם משום שהם דורשים ביצוע תפקודים כלכליים, חברתיים ותרבותיים בשטח מצומצם יחסית. גם המערכת המוניציפאלית אינה מאורגנת ומתורגלת כהלכה לשינויים כה מהירים בדפוסי החיים המודרניים של עיר הגדלה בקצב מואץ. לכך יש גם להוסיף את המנטאליות התרבותית המזרח-תיכונית הקיימת אצל רבים מן התושבים בעיר הישראלית הרואים בביתם ובחצרם הפרטית את מבצרם המשפחתי השמור בקפידה, ואילו אל החוץ שמעבר לגדר ולחומה מתייחסים הם כאל רשות הרבים שאינה באחריותם, והעשויה גם לשמש בעת הצורך יעד לביטוי, לזלזול ולמחאה כלפי השלטונות.

מתוך סקרים שבוצעו באחרונה עולה, כי הציבור בישראל רואה באיכות הסביבה את הנושא השני בחשיבותו אחרי רווחה וחברה, שראשי הערים חייבים לטפל בו. העניין הציבורי באיכות הסביבה מתמקד בעיקר בניקוי הבתים והגנים, ופחות בנושאים כזיהום אוויר, איסוף ומחזור אשפה. לרוב הציבור מהווים הרעשים המפגע המטריד ביותר, ובמיוחד אצל תושבים עירוניים המתגוררים באזורים צפופים. נושא הסביבה גם הפך באחרונה להיות חלק מן המצע של מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות המגלים הזדהות עם הצורך לטפל בכך. אין ספק, שהמודעות לחשיבות ההגנה על הסביבה מהווה חלק נכבד יותר בקרב הציבור מאשר אצל חברי הכנסת. המשרד לאיכות הסביבה מנסה לצרף עיריות ליוזמה בין-לאומית של "יישוב בר-קיימא", שאותה מנהל האו"ם, במטרה לעודד שימוש אחראי במשאבי הסביבה, כמה ערים כבר שותפות ליוזמה זו, הכוללת בניית דגמים לעיר בת-קיימא בישראל ובחינת מדדים מקומיים שיגדירו את המרכיבים השונים של איכות חיים עירוניים.

מדינה הרואה את עצמה צועדת בשנות האלפיים לקראת תהליכי עיור מתקדמים חייבת להעמיד את ניקיון הערים, מרחבי הנופש והבילוי ההמוני שלה כנושאי חינוך ותרבות ראשונים במעלה. אין לקבל את התירוץ להזנחת הסביבה משום שהמדובר הוא באופיו של המזרח התיכון או שבמצב של מלחמה מתמדת אין המשאבים פנויים לניקיון הסביבה.

האשפה המפוזרת ברחבי ישראל פוגעת באפשרות לנצל שטחים המיועדים לנופש בסופי שבוע ולהנאה חזותית. מבחינה מעשית יש להתקין פחי אשפה בכל אתרי הנופש הציבוריים במדינה, לחוקק חוקים נגד השלכת זבל על הקרקע ולאוכפם, ויש לעודד תורמים לדרוש, שחלק מהכספים שהם מעניקים לרשויות ישמשו למימון תחזוקה שוטפת של הגנים והאתרים המוקמים מתרומותיהם. גם למחזור הפסולת יש חשיבות רבה. שיעור מחזור הפסולת בישראל עלה מ-3% בראשית שנות ה90 לכ-20% בראשית שנות האלפיים. הדבר נבע בעיקר מגידול במחזור הפסולת לשם יצירת קומפוסט המשמש לדישון חקלאי, ומשיעורי המחזור של בקבוקי פלסטיק וזכוכית. על מדינת ישראל לאמץ המלצות אלה לשם פתרון בעיות הזבל והאשפה שברשות הרבים לטובת הציבור ולשמירה על כבודה העצמי של המדינה.

דליקות אינן פורצות, כי אם נגרמות

הסופר הרוסי אנטון צ'כוב כתב פעם: "כאשר אני מטייל באחד מאותם יערות שטרם ירד עליהם הכורת או שטרם נפגעו מדליקה, או בשומעי את רשרוש העצים הצעירים שנטעתי במו ידי, מרגיש אני כאילו יש לי חלק בשיפור אקלים הסביבה. אם האנושות תהיה מאושרת מכך במהלך אלף השנים הבאות, יהיה לי חלק בהענקת אושר זה. כאשר אני נוטע עץ ליבנה צעיר ומתבונן בו בראשית צמיחתו ובהתנענעותו ברוח, מתמלא ליבי גאווה". גם אנו הישראלים מלאים גאווה במעט היערות הצומחים בארץ, אך לא תמיד עושים את כל הנדרש כדי לשמור על המשך קיומם.

מאות דונמים של חורש טבעי עולים באש בימי השרב השוררים בארץ בעונות המעבר שבין חורף לקיץ ובין קיץ לחורף, ובמיוחד בצפון, בשרון ובשפלה. טמפרטורות של כ-40 מעלות, יחד עם רוחות מזרחיות עזות, מלבות את האש ביערות ובצומח הטבעי. באביב 2003 נשרפו כ-500 דונמים של אורנים בפארק הכרמל. דליקה גדולה נגרמה אז בעמק יזרעאל בסביבות הקיבוצים עין חרוד ותל יוסף, ובשיאה כילתה האש כ-1,100 דונמים של קוצים, חיטה וחורש טבעי. דליקה נוספת נגרמה בחורשת עצי האורן סמוך לכוכב יאיר ובפארק השרון סמוך לנחל אלכסנדר, מקום שם כילתה האש כ-200 דונמים של חורש טבעי. באזור השפלה נגרמו באותה עונה שתי דליקות, האחת ביער בן-שמן, סמוך לפארק הקופים, ודליקה נוספת נגרמה דרומית ליישוב רעות. ריבוי דליקות מסוג זה מאפיין, בדרך כלל, את גלי השרב הראשונים בחודשים מאי ויוני וכן את חודשי ספטמבר ואוקטובר, תופעה החוזרת על עצמה מדי שנה בשנה. שלוש דליקות גדולות נגרמו בחודש ספטמבר 2003 בגליל המערבי. הדליקה הראשונה נגרמה ליד כביש עכו-צפת, שבה עלו באש כ-50 דונמים יער. הדליקה השניה נגרמה זמן קצר לאחר מכן בין צומת חנניה למירון, שבה עלו באש כ-300 דונמים חורש טבעי. דליקה שלישית נגרמה באזור דיר חנא וגרמה לשריפתם של 200 דונמים חורש טבעי.

יש הטוענים, שדליקות נגרמות עקב השילוב שבין מזג האוויר השרבי השורר באזורים אלה באותן עונות השנה לבין רשלנותם של מטיילים ונופשים בכל האמור בשמירה על כללי הבטיחות נגד אש, מבדיקות של נציבות כבאות והצלה עולה, כי כמעט את כל הדליקות ניתן היה למנוע אילו המודעות של הציבור לנושא האש היתה גבוהה יותר, כאשר הכוונה היא בעיקר לסיגריות בוערות הנזרקות ללא אבחנה, למדורות המנגל והפיקניקים שאינן נכבות כהלכה, ולשיירי הזבל והאשפה הנותרים בשטח בצורה בלתי זהירה.

לבד מן הסכנה לאדם ולרכוש הנגרמת עקב חוסר הזהירות של המטיילים מאש, נגרמת גם פגיעה חמורה בצומח של ארץ ישראל ובמצב האקולוגי הטבעי של אזורי נוף רגישים. והרי כמה עובדות על הצומח בארץ ישראל:

מספר המינים של צמחי הארץ אמנם גדול מאוד ומגיע לכמה אלפים, אך כמות הצמחים מכל סוג בולטת במיעוטה. הצמחייה מושפעת מן התנאים הגיאוגרפיים השוררים בחבלים השונים השכנים לארץ ישראל וכוללת חמש קבוצות עיקריות: הקבוצה הגדולה ביותר לפי מספר מיניה נמנית על היסוד הים תיכוני, ותחום תפוצתה הוא אזור ים התיכון בלבד. הקבוצה השניה במספר המינים היא זו המוגבלת לאזור האיראנו-טוראני, הוא האזור הערבתי והמדברי המשתרע מעבר הירדן המזרחי עד למדבריות מרכז אסיה. קבוצה שלישית של מינים היא בת האזור הסהרו-סינדי הכוללת את מדבר סהרה המגיע עד לסינד שבדרום-מערב פקיסטאן. יש בארץ ישראל גם צמחים המשתייכים לאזור הסודאני והערבו-נובי, וכן צמחים המשתייכים לאזור הצפוני יותר האירו-סיבירי. מכאן, שארץ ישראל מאופיינית במגוון פיטו-גיאוגרפי ייחודי הראוי לשימור.

שלושת החבלים הראשונים הם החשובים מבחינת הצומח בארץ ישראל. אשר לסוגי הצומח בחבלים אלה ניתן לומר, שברצועת ההרים של החבל הים תיכוני גדלו בעבר יערות טבעיים, אך בגלל פגיעתו של האדם ביער ובחורש הטבעי לא נותרו בימינו אלא חורשים ושרידי יער בלבד. בעבר היה בארץ ניצול אכזרי של העץ אשר האוכלוסייה ניצלה אותו לדלק, שרידי היער המצויים כיום הם יער האורנים, יער אלון התבור, יער וחורש של האלון המצוי והחורש של החרוב ואלת המסטיק. במקומות שבהם הושמד היער ונתדלדל החורש, נותרה צמחיה נמוכה הקרויה גאריגה או בתה. מכאן, שהיער, החורש, הגאריגה והבתה הם הביטוי המצוי לצומח הים תיכוני.

בחבל האיראני-טוראני מרובה צומח הבתה הים תיכונית. מצויה בו הלענה המדברית, שיזף השיח ורותם הסלעים. בחבל הסהרו-סינדי הצומח הנפוץ הוא זוגן השיח, יפרוק המדבר, ואילו במדבריות החול נמצא את הסילון הקוצני. צמחים טרופיים נמצא בעיקר בעמק הירדן התחתון, בסביבות ים המלח ובערבה. צמחים אלה זקוקים לטמפרטורות גבוהות בחורף ולמידה רבה של לחות. מקומם בשפך נחלים שבעמק הירדן וכן בעמק נחל תרצה, בסביבות יריחו, בעין גדי ובבקעת צוער.

מצערת העובדה, שהציבור הרחב אינו מודע במידה הראויה לחשיבותו של היער והחורש בנופה של ארץ ישראל. ארץ ים תיכונית, השואפת לפיתוח ולקדמה, חייבת לטפה את נופיה ולשחזר אותם במידה שנהרסו והושמדו בעבר. הקק"ל עושה כמיטב יכולתה בשיקום ובשחזור נופי היער והצומח ברחבי הארץ, אולם הדליקות הרבות הנגרמות מעת לעת, משמידות חלקי יער וחורש טבעי בקצב כה מהיר, עד כי ספק אם ניתן יהיה במצב ההשחתה הנוכחי להביא לשיקומו של הצומח הטבעי ולמצבו כפי שהיה בעבר. סופר המדע האמריקני איזאק אסימוב אמר פעם: "האנושות משמידה את יערותיה על אף העובדה, שאינה מסוגלת לחיות בלעדיהם".

נחל קישון גרפם

נחל אינו רק תופעת טבע נעימה ויפה, הוא בבחינת אוצר המקנה חיים לסביבתו, ועל כן יש לקצוב את עושרו ואת תרומתו בין בעלי הכוח והשררה המסוגלים להשתלט עליו. נחל קישון נמנה עם אותם נחלים שנפלו קורבן לניצול פרוע ומהווה, ללא ספק, הדוגמה החמורה ביותר הידועה בישראל לזיהומו של גוף מים וההשלכה הנובעת מכך לגבי הדגה, הצומח הטבעי שבגדותיו והאוכלוסייה הנמצאת בקרבתו. דייגים הפועלים באזור נחל קישון טענו זה מכבר, שיש ביניהם רבים שחלו בסרטן עקב חשיפתם לחומרים הרעילים המוזרמים אל הנחל, אולם גורמים שונים שטיפלו בבעיות הזיהום בנחל לא נתנו דעתם על כך, שבמשך שנים קיים צה"ל אימוני צלילה מבצעיות בשפך הנחל, שבו הצטבר זיהום רב שמקורו בכל אורך אפיקו. בנחל קישון ובנמל הקישון הוצבו בעבר שלטים האוסרים דיג והמתריעים על המים המזוהמים. חוסר האחידות במתן הוראות המניעה התבטא בכך, שהדיג נאסר על פי תקנה האוסרת דיג בנמלים, אך לא מטעמי הסכנה לבריאות האדם, נושא המופקד בידי משרד הבריאות. הדייגים התעלמו כנראה מן ההוראות, מה גם שאף פעילות ספורטיבית ימית נמשכה שם גם לאחר הוראות האיסור.

והנה, באמצע שנת 2003 הסתיימה חקירה ממושכת של אחת הפרשיות הסוערות במדינת ישראל הקשורה באימוני צלילה של חיילים מחיל הים בנחל קישון המזוהם, שבעקבותיהם חלו אנשי צבא ואף דייגים במחלת הסרטן. אחרי דיונים המליצו כל חברי ועדת החקירה הממלכתית לחקירת הצלילות בנחל קישון למשרד הביטחון ולצה"ל להכיר בחיילי חיל הים, שחלו בסרטן וצללו בקישון, כנכי צה"ל או כנפגעים בשירותם הצבאי לצורך קבלת פיצויים כספיים, תגמולים, והטבות אחרות על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה. חברי הוועדה היו חלוקים אז בשאלה, האם יש להכיר בחיילים שחלו בסרטן לצורך קבלת פיצויים בדין באופן קבוע, או רק לפנים משורת הדין, וזאת עד לבדיקה מדעית חוזרת של הנושא בעוד מספר שנים, כאילו היתה זו הבעיה העיקרית של החיילים שנפגעו. למרות קביעתם החד-משמעית של חברי הוועדה, כי לא נמצא קשר סטטיסטי מובהק הדרוש להוכחת הזיקה בין הצלילות בנחל למחלת הסרטן, ציינו הם, שנמצאו סימנים, אך לא הוכחה מדעית למגמה של סיכון מתון בתחלואת סרטן אצל הצוללים שצללו שעות רבות בנחל קישון.

קבוצת מומחים מן האוניברסיטה העברית הגיעה אז למסקנה שונה. על פי בדיקתה הסיקו הם, שבקרב הצוללים בנחל קישון היה גידול ניכר בסיכון לחלות בסרטן עקב החשיפה לחומרים רעילים. זמן התפתחות המחלה אצל הצוללים היה קצר יחסית בגלל סוג החומרים ועוצמת החשיפה, וכי הסיכונים ירדו בשיעור ניכר מיד לאחר הפסקת אימוני הצלילה בנחל. בעקבות חשיפת האימונים המבצעיים שנערכו בנחל קישון, והבדיקה המקיפה שבאה בעקבותיה, שינה הצבא את שיטות האימונים. מפקד חיל הים הודיע על הפסקה מיידית של כל האימונים והפעילות המבצעית הכרוכים בכניסה פיסית למים בכל החופים והנחלים בישראל. בפרשה המצערת של צוללי נחל קישון הוכח, כי גורמי השלטון או גורמים ציבוריים אחרים, האחראים על הסביבה, לא פעלו כנדרש לסילוק מפגעים סביבתיים מזהמים ומסוכנים.

עם כל הצער שעלה מן האירוע הזה נשאלת השאלה, מדוע הפך נחל קישון לכה מזוהם? בעיית זיהום נהל קישון אכן היתה ידועה שנים רבות, והכל היו מודעים לעובדה, שמקור הזיהום הוא בעיקר מפעלי התעשייה שלאורך הנחל. בסביבות נחל קישון ומפרץ חיפה מרוכזים, כידוע, מפעלי התעשייה הגדולים של ישראל, כגון: בתי הזיקוק, דשנים וכימיקלים ועוד, שנמשכו בעבר אל המישור הנרחב של עמק זבולון בגלל יתרונותיו הגיאוגרפיים הרבים. המפרץ ורכס הכרמל משמשים להם מגן מפני רוחות הים ואפשרו לאוניות לעגון סמוך לחוף ללא שובר גלים. לפיכך היווה האזור מיקום מועדף למפעלים כבית חרושת "שמן", תחנות הכוח, חוות המיכלים, מתקני הדלק, מספנות ישראל, מפעלי "פרוטרום" ועוד. שפע המים באזור סיפק את כל צורכי התעשייה והיה בעל משמעות במיקום המפעלים, שהיו זקוקים למים רבים בתהליך הייצור של מוצריהם. גורם נוסף במיקום מפעלי התעשייה היה מחירן הזול יחסית של קרקעות האזור. מכיוון שניקוזן היה קשה עקב היווצרות ביצות בנחל קישון וביובליו, לא נוצלו הקרקעות לחקלאות, ולמעשה נותרו פנויות לתעשייה. המפעלים שהוקמו בשטחים אלה עמדו מול סכנה של הצפות, אך ידעו להגן על עצמם באמצעות סוללות עפר שנבנו סביבם למניעת שטפונות בתחומיהם, והם אף ידעו להתרחק במיקומם, במידת האפשר, משטחי ההצפה של הנחל. מפעלי התעשייה לא חדרו עמוק מדי מזרחה אל ליבו של מישור המפרץ, וזאת משום שקרקעות האזור היו ברובן קרקעות סחף, התופחות בחורף ונסדקות בקיץ, ועל כן העדיפו התעשיינים את אדמות החול הקלות והקימו את המפעלים קרוב יותר אל גדות הנחל ואל חוף המפרץ. המדרון הצפון-מזרחי של הכרמל, שהינו עשיר בחומרי גלם לתעשיית האבן, היה חשוף לחציבה, והיווה מקור לחצץ, ששימש לסלילת כבישים ולהכנת בטון, ואילו סלעי הקירטון שבו שימשו לתעשיית המלט. רשת הניקוז של נחל קישון ויובליו התוותה את צירי התחבורה, כאשר כבישים ומסילות עקפו את שפך נחל קישון ומשכו אליהם חלק ניכר ממפעלי התעשייה.
ראו מפת המפעלים באזור חיפה המטפלים בחומרים מסוכנים

לכל נחל השירה המיוחדת לו בחייו, אך לרוב היא מופרעת בצרימות ובשימוש בה לרעה. בעבר התאפשר לבעלי אינטרסים כלכליים לנצל את מימיו של הנחל לטובת רווחיהם, ולאחר שזיהמו אותו, פנו הם אל מקום אחר כדי ליהנות ממים נקיים. בל נשכח, שהנחל מוביל זיהום אל תוך מפרץ חיפה כבמערכת עורקים אל תוך הלב. יש עדיין מוקדי זיהום רבים בנחל, ובמיוחד עקב השפכים המגיעים אליו מכפרים פלשתיניים באזור ג'נין, כך שאיכות המים בו עדיין רחוקה מניקיון מוחלט. אמנם מצבו של מעלה הנחל השתפר בעשר השנים האחרונות במידה ניכרת משום שרוב יישובי האזור התחברו למערכת טיפול בשפכים, שחלקם משמש להשקיה חקלאית. נחל קישון אכן הולך ומתאושש באופן הדרגתי, גם עקב השיפור שחל בתפקודו של מכון הטיהור העירוני בחיפה והפסקת הזרמת חומצה ממפעל "חיפה כימיקלים". בזמן האחרון אף ירדו בנחל קישון כמויות המתכות הרעילות של קדמיום וכספית. חזרת הדגים, הצבים ובעלי חיים אחרים אל מורד נחל קישון אף היא אחד הסימנים הבולטים לשיפור המשמעותי באיכות מימיו. הדגים אמנם שותקים עתה, אך "קולם" עלול להישמע כאשר הנחל לא יטוהר משאריות הזיהום. דגים הנולדים בבוצה מזוהמת יסריחו תמיד מן הראש...

סכנה באוויר

אם לא ננשום אוויר כל כמה דקות - נמות, אך אם ננשום את האוויר שמעל לערינו - יבוא עלינו המוות בהדרגה. האנושות אינה רגישה דיה לתופעות זיהום האוויר, בזיהום ניתן להגדיר את התהליך הישיר והעקיף, שבו חלק מן הסביבה נפגע במידה כזאת, שבה הופכת היא לבלתי בריאה, לבלתי בטוחה ואף מסוכנת לקיומם של בני אדם, בעלי חיים ואורגניזמים. זיהום גם קורה כתוצאה של הימצאות חומר עודף כלשהו על ידי פעולה מוגברת מדי במקום בלתי נוח לכך או בזמן בלתי מתאים. במחקר שהתפרסם מטעם המשרד לאיכות הסביבה ועמותת "אדם, טבע ודין" נאמר, שכ-1,100 איש בני 30 ומעלה באזור תל אביב מתים מדי שנה מזיהום אוויר, והם מהווים 14% מכלל מקרי המוות בעיר, עוד צוין במחקר זה, שהחשיפה לזיהום אוויר הנגרם מפליטת עשן רעיל של כלי תחבורה, תחנות הכוח ומפעלי תעשיה, גורמת לנזק בריאותי בקרב האוכלוסייה העירונית. במקומות רבים בעולם, וכן גם בתל אביב, מורגש שהאוויר שבני האדם נושמים, אינו בריא ואף מסוכן. הזיהום הנגרם ממאות אלפי כלי הרכב הנעים בגוש דן ובסביבותיו מדי יום, וכן מפעלי התעשייה הרבים הנמצאים במרכז הארץ, אינם יכולים לספק אוויר נקי העשיר בחמצן בעבור כשני מיליון נפש המתגוררים בשטח מצומצם יחסית בן כמה מאות קילומטרים רבועים.

בבדיקות פתע שנעשו מטעם המשרד לאיכות הסביבה במפעלי תעשייה שונים בארץ במטרה לבדוק חריגות בזיהום האוויר נמצא, שחריגות גדולות ברמות זיהום האוויר נתגלו בכ-60 אחוזים מהמפעלים שנבדקו. בכמה מן המפעלים אף נתגלו חריגות באלפי אחוזים מן התקן המותר, והיו כאלה שזיהמו את האוויר בפליטה של חומרים רעילים ככלור וברום. בבדיקת פתע זו בלטו ביצירת זיהום האוויר המפעלים בדרום הארץ. שיאים בחריגה בזיהום האוויר היו גם במפעלים "מכתשים" ו"תרכובות ברום" שבאזור התעשייה רמת חובב בנגב. במספר מפעלים מענפי המזון והטקסטיל, הממוקמים בערים סמוך למגורי אוכלוסיה, נתגלו גם כן מקרים לא-מעטים של חריגות בזיהום האוויר. במשחטה של "זוגלובק" בשלומי שבגליל, במאפיה בבת ים ובמחלבת "תנובה" בירושלים נפלטו כמויות חריגות של חלקיקים מזהמים הפוגעים במערכת הנשימה.

תופעת זיהום האוויר אינה בעיה הנוגעת רק לעיר תל אביב, כי אם בעיה גלובאלית, שבה מתמודדות רוב הערים הגדולות במדינות המפותחות. זיהום האטמוספרה אינו מתחשב בגבולות, אינו מבחין בין חלקי כדור הארץ, ותוקף כל מערכת אקולוגית באשר היא. הזיהום נע ממקום למקום וחודר אל האוויר והמים גם יחד. הוא גם גורם לשינויים במזג האוויר המקומי ואף באקלים האזורי, מביא להתחממות פני כדור הארץ, גורם להמסת קרחונים בקטבים, ועקב כך לעליית פני המים באוקיאנוסים ולהרס חופי ים ונמלים. הפחמן הדו-חמצני הנפלט אל האוויר הוא הגז העיקרי היוצר את ההתחממות של השכבות הנמוכות של האטמוספרה, וזאת כתוצאה מעצירת הקרינה החוזרת של קרני השמש. כאשר הקרינה קצרת-הגלים של השמש חודרת מבעד האטמוספרה אל פני כדור הארץ, מקצת מן החום נספג על ידי החומרים שבקרקע, אך רובו שואף לחזור כקרינה ארוכת-גלים אל האטמוספרה, אך נתקל בקושי בגלל הימצאות של מעטה זיהום המחזיר אל פני הקרקע את אדי המים, החלקיקים ואת הפחמן הדו-חמצני, כאותה זכוכית החממה העוצרת את עליית החום. בימינו מצטבר יותר חום באטמוספרה מאשר בעבר משום השימוש הרב הנעשה בחומרי שריפה ודלק למיניהם, הפולטים לאוויר מיליוני חלקיקים העולים מעלה ויוצרים שכבה חוסמת הפועלת לעצירת קרינת השמש והגורמת לאותה התחממות-יתר של האוויר.

מהו אותו אוויר מזוהם שבו מדובר ומהי הסכנה הנשקפת מפניו לאדם? האוויר מורכב מתרכובת של גזים הכוללים 78 אחוזים חנקן, 20.95 אחוזים חמצן, 0.93 אחוזים ארגון ו-0,03 אחוזים פחמן דו-חמצני יחד עם כמויות זעירות של מרכיבים נוספים. כן כולל האוויר אדי מים בכמויות המשתנות בהתאם לתנאי האטמוספרה. אוויר אמור להיות נקי ובלתי מזוהם כאשר אף אחד מן המרכיבים הנוספים שלו אינו נמצא בריכוז הגבוה מדי כדי לפגוע בבריאותו של האדם. איכות האוויר נמדדת בריכוז ניכר העולה על התקן המותר של מזהם אחד או יותר המבוטא בשיעור הריכוז של המזהמים במשך של שמונה שעות בממוצע.

הריכוז של גז אוזון, למשל, באוויר בפחות מ-90 יחידות למיליארד, לא יהיה מורגש אצל בני האדם ואף לא יגרום נזק לבריאות. אולם כאשר ריכוז האוזון באוויר יעלה ל-180 יחידות יתחילו לסבול מכך בני אדם, בייחוד אלה הנמצאים מחוץ לבית, בגירויים ובאי-נוחות בדרכי הנשימה ובשיעולים. בשיעור של למעלה מ-180 יחידות למיליארד עלולות השפעות אלה להיות חמורות יותר, ובני אדם הסובלים מאסטמה יסבלו במצב זה מאוד. פליטת גופרית דו-חמצנית לאוויר מקשה על הנשימה, והסובלים מאסטמה הם רגישים ביותר לגז זה. ארגון הבריאות העולמי סבור, שחשיפה לכמות של 400 יחידות למיליארד של גופרית דו-חמצנית תגרום להצרה של דרכי הנשימה אצל חולי אסטמה, והחשיפה לגז זה גם תשפיע לרעה על הסובלים מאלרגיות שונות. השפעתו של חנקן דו-חמצני בשיעור של 200-300 יחידות למיליארד עדיין אינה מזיקה במיוחד, אך סבורים, שחשיפה במשך שעה ויותר לגז זה תתחיל ליצור נזק בריאותי לאדם. נזקים גדולים יותר עלולים להיווצר לריאות בשיעורים של 300 יחידות ויותר באוויר.

אוויר מזוהם גם כולל בתוכו חלקיקי אבק. מחקרים אפידמולוגיים הראו, ששינויים בריכוזי החלקיקים באוויר משפיעים גם הם על בריאות האדם. אלה עלולים לגרום למוות ולאשפוז של חולים הסובלים ממחלות לב וריאות. החשיפה לפחמן חד-חמצני משפיעה על רוב האוכלוסייה המעשנת סיגריות או הנמצאת בסביבתם הקרובה של מעשנים. הפחמן החד-חמצני מפריע למעבר החמצן בדם, ואילו ריכוזים גדולים שלו בזמן ממושך עלולים לגרום למוות. רמות שונות של חשיפה לגז זה מתבטאות בשיעור הרוויה של ההמוגלובין, שהוא המוביל העיקרי של החמצן בדם, וככל שייעשה רווי יותר בפחמן חד-חמצני, כן הנזק שבו ילך ויעלה. בריכוז של 10 חלקיקים למיליון בשהייה במשך 8 שעות תעלה רמת הרוויה שלו בשני אחוזים שתגרום לתגובות שונות אצל בני אדם. ברמה של 15-10 חלקיקים למיליון יתגלה סבל ניכר אצל חולי אנגינה ומחלות לב, ריכוז ברמה של 20 ויותר חלקיקים יעלה במידה רבה את הרוויה של ההמוגלובין בשיעור של 4.5 אחוז ויותר ואז ההשפעה על חולי לב, למשל, תהיה מסוכנת מאוד.

אולם לא רק בערים וביישובי גוש דן קיים זיהום אוויר, כי אם גם במרחב הבין-עירוני. אחד המקומות הבולטים והנודעים בזיהום הסביבתי שהוא יוצר, הלא הוא אתר התעשייה ברמת חובב שבנגב הצפוני הראוי בהקשר זה לפירוט-יתר. מאתר זה עולים כל העת ריחות רעים הגורמים מטרד בלתי נסבל לתושבי באר שבע והסביבה. לטענת התושבים נובעים הריחות מן השפכים של עשרות החומרים הרעילים המשונעים אל אתר זה, והשפעתם על האוכלוסייה היא מזיקה ומסוכנת ואף גורמת לשיעור גבוה של מחלות כתוצאה מנשימת הגזים הרעילים הבוקעים לאוויר.

כיצד קרה הדבר, שאתר תעשיה אחד נעשה כה מסוכן לסביבתו? הסיבה להקמתו של אתר רמת חובב בנגב הצפוני בשנת 1978 היתה ליצור מרחב מבודד לתעשייה הכימית בישראל, שאליו יועברו חומרי גלם לתעשייה, שבו ייצרו מוצרי תעשיה, ואף ייעשה בו כל הנדרש לניטור ההשפעה של החומרים המסוכנים שייפלטו בעת תהליכי הייצור. האתר הוקם על שטח של כ-23,000 דונם, ובמרחק סביר של כ-12 קילומטרים מדרום לבאר שבע, ובו רוכזו עד כה 17 מפעלים. הבולטים בהם הם: "תרכובות ברום", מהגדולים בעולם לייצור ברום כחומר דשן לחקלאות; "מכתשים אגן" לייצור חומרים להגנת הצומח; "טבע-טק" לייצור תרופות; "החברה לשירותי איכות הסביבה", המטפלת בפסולת לסוגיה; ו"אקוסול", משרפות לפסולת אורגאנית.

בעת הקמתו של האתר ברמת חובב סברו המתכננים, שמרחק של 12 קילומטרים מבאר שבע עשוי להיות טווח יעיל, שממנו לא יגיעו הגזים הרעילים לבאר שבע, אך התברר עם הזמן, שהם אכן מגיעים כיום אף לשדה בוקר, לירוחם ולדימונה, וכמובן גם לכמה מיישובי הבדווים ולמחנות צה"ל שבסביבה. בשעתו גם סברו המתכננים, שסלע התשתית של האתר הוא אטום לחלוטין, כך שלא יהיה כל חלחול דרכו אל מי התהום, וכי מיקום האתר עשוי להיחשב כמתאים ביותר מבחינת הרכב הקרקע, שבה שכבת קירטון עבה תימנע מעבר מזהמים אל אקוויפר החוף. אולם למעשה הוקם האתר על אגן ההיקוות של נחל בשור הזורם מערבה אל הים והקשור אל אקוויפר החוף, והנושא עמו את החומרים הכימיים הנעים מתחת לפני הקרקע על מזהמיהם ומסכן את מי התהום.

אולם בעוד שזרימת הרעלים פוגעת במי התהום, יוצרות בריכות האידוי שברמת חובב את פליטת הגזים הרעילים לאוויר. שפכי הרעלים מן המפעלים מוזרמים אל אגני אידוי ופולטים חומרים רעילים מצחינים. ניסו בעבר להמעיט מטרד ריח זה על ידי ניקוז שפכי המפעלים דרך צינור מרכזי אל אגני האידוי, אך ערבוב כל החומרים השונים יצר תרכובות חדשות שלא ניתן היה לפרקן, גם המטרת שפכי המפעלים על קרקע הגבעות שבסביבה, מתוך כוונה שהאידוי החופשי יקל את המטרד, לא הועילה. הקמתו של מיתקן ביולוגי לטיפול בשפכים לפני הזרמתם אל בריכות האידוי מסוגל היה לטפל בכמות קטנה בלבד מן השפכים, כך שגם במקרה זה לא נמצא הפתרון הרצוי.

הנהלת רמת חובב, שהיא במעמד של מועצה מקומית תעשייתית טוענת, שהיא מובילה כיום מהפך בכל האמור בשימור ובהגנה על ערכי איכות הסביבה, ושעד שנת 2005 תופסק ההזרמה של החומרים הרעילים אל בריכות האידוי, ושיוענק טיפול חדשני ומהפכני לשפכיה. ראש המועצה טוען לא-אחת, שאין כל אינדיקציה לכך, שהזיהום חותר אל מי התהום המשמשים לשתיה או לחקלאות. עם זאת מציין הוא, שהתעשייה המצויה ברמת חובב היא חיונית לא רק לנגב, כמי שמפרנסת כ-4,500 משפחות, כי אם גם למדינה כולה, משום שהייצוא מן האתר מוערך בשווי של 2-1.5 מיליארד דולר בשנה.

המועצה ביצעה באחרונה שינויים מהפכניים בכל הנוגע לשימור איכות הסביבה, ובין היתר אילצה את המפעלים להשקיע מיליוני שקלים מכספם להקמת מיתקנים חדשים לעיבוד וטיפול מוקדם בשפכים שהם מפיקים, המפעלים נדרשו לא להזרים שפכים ללא הגבלה אל מכון הטיהור הביולוגי של רמת חובב, ולעשות זאת רק בהתאם לכושר הטיהור של המכון בכל האמור בחומרים אורגאניים. המפעלים ייאלצו לצמצם בעתיד את הזרמת שפכיהם או להפעיל בתחומיהם מכוני טיהור ביולוגי משל עצמם.

הרעיון החדשני ביותר ברמת חובב כיום כלול בתוכנית לייבוש בריכות האידוי, דבר העשוי לחסל בהדרגה את מפגעי הריחות. בטווח המיידי למניעת המפגעים מטפלת המועצה באמצעות מוצר אנטי-בקטריאלי קוטל חיידקים, הטיפול בטווח הבינוני יכלול דיכוי הפעילות הבקטריאלית בשפכי הבריכות באמצעות פרויקט המלחה. הפרויקט יתבסס על פיזור מאה אלף טון מלח מים המלח בבריכות על מנת שידכאו את הפעילות הבקטריאלית היוצרת את המימן הגופריתי, בטווח הארוך אמורה המועצה, החל משנת 2005, לא להזרים שפכים אל בריכות האידוי, הקיימות זה כעשרים שנה, ושבהן הושקעו כ-200 מיליון שקל. מה שיימצא בתוכן אמור להתייבש כליל ולחסל סופית את מטרדי הריח, כל המהלכים האלה נועדו לאפשר לנגב ולמדינת ישראל לקיים תעשיה מתקדמת המכניסה לקופת המדינה מיליארדי דולרים.

אכן אלה הן הבטחות טובות ויפות לעתיד. בינתיים ממשיכה אוכלוסיית הנגב הצפוני לסבול ממטרד הריחות הנפלטים לאוויר ושוועתם זועקת לשמים. השלט בכניסה לאתר רמת חובב אמנם מכריז על "יופי עד כלות הנשימה", אך אגדה מספרת, שגמל שטבל פעם את רגלו באחת מבריכות האידוי, הוציא משם לתדהמתו רק את העצם...

זיהום האוויר אינו רק נחלת רמת חובב, ויש הסבורים שעיקר מקור הריחות הרעים הוא מכון טיהור השפכים של באר שבע. אולם גם הגליל המערבי אינו חף מפגעיהם של חומרים רעילים. בישראל יש כיום כמאה מיליון מטרים רבועים של מבני אסבסט המסכנים את בריאות הציבור, הסכנה באסבסט היא, שנשימה של סיביו עלולה לגרום מחלות סרטניות שונות, וכי החשיפה לאבק האסבסט עלולה להיות מסוכנת לציבור הרחב. בשנות ה-60 הפיצה חברת "ישאסבסט" בגליל המערבי מכתב אל קונים פוטנציאליים שונים ובו מסרה, כי פסולת אסבסט ממפעלה "איתנית" מתאימה מאוד לפיזור על דרכי עפר בשדות, בפרדסים, בגני פרי וכד', כדי למנוע שקיעת כלי רכב בחורף. החברה אף הודיעה, כי יש לה במפעלה פסולת אסבסט בכמויות גדולות וניתן לרכוש חומר זה במחיר של 10 אגורות למטר מעוקב, בתנאי שההעמסה וההובלה תהיה על חשבון הקונה. כפי שנודע, נענו להצעה זו מאות מתושבי הגליל המערבי, וכן גופים מוסדיים גדולים, קיבוצים, מושבים והנהלות ערים, שרכשו פסולת אסבסט והשתמשו בה לריצוף שטחים שונים. כמובן שבאותה עת לא היתה לציבור כל מודעות לסכנה שבפסולת האסבסט לבריאות האדם, שבעת התפוררותה באוויר עלולה היא לגרום למחלת הסרטן. חברת "ישאסבסט" סיפקה בשנים 1997-1962 את כל צורכי האסבסט בישראל וגרמה בכך למפגע אסבסט חמור ביותר בגליל המערבי לציבור בכלל ולילדים בפרט. ייצור האסבסט הופסק בשנת 1997 והמפעל פירק את המכונות וניקה את השטח שבו היה פעיל במשך השנים.

מהו אותו אסבסט, שכה מזיק ומסוכן לבריאות הציבור? האסבסט הוא שם הניתן לקבוצה של מינראלים המורכבים ממגנזיום ומסיליקטים העומדים בפני חום ואש והיוצרים בידוד תרמי. בהיות האסבסט משולב בחומרים אחרים מופיע הוא במידה רבה מאוד בתעשייה, ומשתמשים בו בייצור מכוניות, בבניית גגות, בהכנת אריחים, בתפירת בגדים חסיני אש, בצינורות, בבידוד דוודים חשמליים ועוד. על אף יתרונותיו הרבים של האסבסט נאסר הוא כיום לשימוש במדינות רבות בעולם משום הסכנה שבו לבני האדם. השאיפה של אבק האסבסט אל הריאות עלולה לגרום לאסבסטוזיס, מחלת ריאות חמורה המתאפיינת בקוצר נשימה, בשיעולים קשים, בכאבי חזה ולסרטן ריאות. המחלה יכולה להופיע אצל בני האדם כבר אחרי שישה שבועות של שהיה באבק אסבסט סמיך, עדיין אלפי מוצרים המכילים אסבסט נמצאים בשימוש בחיי יום יום והרבה מבנים מכילים בקרבם אסבסט למניעת רעש ואש, בעיקר בתוך קירות ותקרות, פסולת בלתי מבוקרת של אסבסט או הריסה של מבנים המכילים אסבסט מפיצים חלקיקי אסבסט אל האטמוספרה, לפעמים בכמויות גדולות, ויוצרים את גורם המחלה.

בישראל גברה המוּדעות לסכנה מן האסבסט מאז שנות ה-90, עשרות רבות של עובדים במפעל "ישאסבסט", ששינה את שמו ל"איתנית", תבעו ותובעים את החברה על מחלת הסרטן שבה הם סובלים. עדיין אף אחת מתביעות אלה לא הסתיימה בפסק דין נגד המפעל ורובן הסתיימו בפשרות שמחוץ לבית המשפט, שבמסגרתן שילם המפעל לתובעים פיצויים מבלי להודות באחריות לנזקים. בתביעה ייצוגית נגד חברת "איתנים" מנהריה נטען, כי על החברה לשאת באחריות לפיזור פסולת האסבסט שלה בגליל המערבי ושעליה לנקות את המקומות שבהם פוזרה הפסולת בעבר. כן נתבעת החברה להקים קרן שתממן בדיקות לגילוי מוקדם של המחלה כתוצאה מנשימת סיבי אסבסט על ידי עובדיה לשעבר. המקום המזוהם ביותר באסבסט הוא אתר המפעל עצמו בנהריה וסביבתו הקרובה, שבו נקברו במשך שנים רבות מאות טונות של פסולת אסבסט. יש לציין, כי התחלואה מאסבסט בקרב בני אדם המתגוררים בטווח 200 מטרים מתעשיית האסבסט גבוהה פי 11 מהשיעור השכיח. בנהריה היה בשנות ה-90 שיעור התחלואה ממחלת המזותליומה, היא המחלה הנגרמת מן האסבסט, גבוה פי שלושה מבאר שבע ופי שניים מירושלים, ואילו שיעור התחלואה בסרטן ריאות היה גבוה בנהריה פי שניים מן הממוצע הארצי. דומה, שיש מקומות בישראל, שכאשר אדם מתעורר בהם בבוקר, יכול הוא לשמוע את הציפורים משתעלות...

זיהום האוויר בחומרים רעילים יש לראותו כפשע וכבוּרוּת בלתי נסלחים. החיסול של השימוש באסבסט והחלפתו בהרכב חומרים אחר ובטכנולוגיה חדישה של בידוד, היא צעד חיוני לשמירת בריאות הציבור בישראל. יש להצטער על כך, שהמחיר שהציבור משלם בעבור הלימוד ממקרים כאלה הוא גבוה מדי וכרוך בתחלואיהם ואף במותם של אנשים על לא עוול בכפם, אגב, אחד החוקים הראשונים בעולם למניעת זיהום אוויר נחקק בשנת 1300 על ידי המלך אדוארד באנגליה, שקבע עונש מוות למי שישרוף פחם ברבים. ידוע על הוצאה אחת בלבד להורג עקב כך, אך מאז גברו האינטרסים הכלכליים במדינה זו ונושא זיהום האוויר נותר בעינו. "הגיהינום הוא עיר כמו לונדון", כתב לפני כמאתיים שנה המשורר האנגלי פֶּרְסִי שֶלִי.

סביבת האדם היא מערכת מאוד מורכבת ואף מאוד מאוזנת, והיא מושפעת מכל מרכיב של זיהום החודר אליה. מעולם ובכל מהלך ההיסטוריה של האנושות והחיים על פני כדור הארץ לא היו החיים נתונים בסכנת קיום בשל המזהמים כמו בימינו. הסכנה המצטברת של זיהום האוויר בעולמנו היא אכן פטאלית למבנה המורכב של הביוספרה, והנה כה מעט עושים אנו לשם שימורה והגנתה. כאשר האוויר, הקרקע והמים מזדהמים, הבריאות, איכות החיים והאינטליגנציה יורדים יחד אתם.

ביבליוגרפיה:
כותר: על זיהום הקרקע, האוויר והמים
שם  הספר: אדם וסביבה בישראל : מסות גיאוגרפיות
מחבר: אפרת, אלישע (פרופ')
תאריך: תשס"ד-2004
בעלי זכויות : רמות
הוצאה לאור: רמות