הסדרי נגישות
עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > הגליל > הגליל התחתוןעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שימור > שמורות טבע וגנים לאומיים


אתרים : גן לאומי צפורי


ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור כתר הוצאה לאור ידיעות אחרונות
חזרה3

אתר עתיקות נרחב בגליל התחתון המרכזי, מצפון-מערב לעיר נצרת (נ"צ 176.239). האתר נמצא על גבעה המתנשאת לגובה של 289 מ', צופה אל העמקים שמסביב, שאדמותיהם פוריות וטובות לעיבוד חקלאי. למיקומה של צפורי העתיקה בראש גבעה נודעו יתרונות גיאוגרפיים ואסטרטגיים בולטים. סמוך לצפורי נפגשות הדרכים הראשיות בגליל התחתון, שהובילו אליה מעכו, מטבריה ומלגיו (מגדו). עינות צפורי, הגדולים במעיינות הסביבה, נובעים במרחק כ - 2.4 ק"מ בלבד מהעיר, והם שימשו מקור מים חשוב עבור חקלאיה. מקורות מים נוספים כללו בורות שנחצבו בסלע הקרטון, ואמות מים שהוליכו אליה מים ממרחקים.

צפורי, שנהנתה מיתרונות טופוגרפיים ברורים, מקרבה לדרכים חשובות, מהאדמות הפוריות שמסביבה ומשפע המים בסביבתה, מצדיקה אפוא את שנאמר עליה: "ששה עשר מיל חזור חזור (סבים) לצפורי הן, הן ארץ זבת חלב ודבש" (ירושלמי, בכורים פ"א, סד, ע"ד).

ראשיתה של צפורי אינה ידועה בבירור. המשנה מזכירה את צפורי כאחת הערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון, ור' ישמעאל בן ר' יוסי מסביר כי במצב זה היו ערים אלה עם שובם של עולי בבל מהגולה. לפי המסורת הם אלה שייסדו את צפורי, כמו גם את גוש חלב ואת גמלא.

צפורי נזכרת לראשונה בפרשה הקשורה למלחמה בין פתולמאיס ה - 9 (לתירוס), שליט קפריסין, לבין המלך אלכסנדר ינאי. ינאי, שסיפח לממלכתו את מישור החוף מאפולוניה עד מפרץ עכו, הסתכסך בשנת 103 לפנה"ס עם פתולמאיס ה - 9. זה נחת בעכו, עלה על הגליל, כבש את סכנין אך נכשל בניסיונו לכבוש את צפורי.

מתקופה זו ואילך היתה צפורי עיר חשובה, שנזכרה לא אחת במשנה, בתלמוד ובמקורות נוספים בהקשר לאירועים שונים בגליל. בשנת 63 לפנה"ס נכבשה הארץ בידי פומפיוס. הוא וממשיכו, גביניוס, נציב סוריה בשנים 55-57 לפנה"ס, חילקו את היישובים היהודיים לחמש סנהדריות (יחידות שיפוטיות מנהליות). צפורי היתה מרכז הגליל היהודי. לאחר רצח פומפיוס, בשנת 48 לפנה"ס, הפך אנטיפטרוס ה - 2 (אנטיפס) למושל הרשמי של הארץ. הוא מינה את בנו פצאל למושל ירושלים, ואת בנו הצעיר הורדוס למושל הגליל (47 לפנה"ס). אנטיפטרוס ה - 2 נרצח בשנת 43 לפנה"ס והפרתים פלשו לארץ בשנת 40 לפנה"ס, בעידוד הפלגים בעם שתמכו בבית חשמונאי.

הורדוס נאלץ לברוח לרומא, התקבל בכבוד רב, ועם שובו לארץ ביסס את שלטונו בכוח הזרוע. בחורף 38-39 לפנה"ס הוא הגיע משומרון לגליל, וכבש את צפורי בעת סופת שלג עזה. העיר נפלה לידיו ללא התנגדות. הורדוס השיג בצפורי שפע מזון לאנשיו ולאחר מכן המשיך במסעו למבצר ארבל. בנו, הורדוס אנטיפס, שיקם את צפורי, שחרבה בעת המרד נגד ורוס. הוא ביצרה, הפכה לבירת הגליל וכינה אותה "אבטוקרטוריס", כלומר, העצמאית. צפורי לא לקחה חלק פעיל במרד הגדול בשנת 66. היא שימשה בסיס לכוחות הצבא הרומי וממנה יצא צבא אספסינוס לתקוף את היישובים הסמוכים לה.

בתחילת המאה ה - 3 עבר רבי יהודה הנשיא להתגורר בצפורי: "גלתה סנהדרין מירושלים ליבנה... מיבנה לאושה... מאושה לשפרעם, משפרעם לבית שערים, ומבית שערים לצפורי ומצפורי לטבריה" (בבלי, ראש השנה לא, א-ב). רבי יהודה הנשיא חי בעיר 17 שנים, עד מותו. כאן חתם את המשנה, קרוב לשנת 220 לספירה. בימיו פרחה העיר מבחינה כלכלית ותרבותית. את רבי יהודה הנשיא הספידו ב - 18 בתי כנסת שהיו בעיר. בצפורי חיו גם חכמים ידועי שם אחרים, ביניהם ר' חלפתא, ר' יוסי בן חלפתא ור' אלעזר בן עזריהו.

בשנת 325 לספירה ניסה היהודי המומר יוסף הקומס ("החבר", תואר כנסייתי שניתן בדרך כלל למומרים) לבנות כנסייה בעיר, אך הניסיון נכשל. היה זה אחד האירועים שהביאו, בסופו של דבר, להתפרצות יהודית אנטי-רומית מחודשת בשנת 351 – מרד (פולמוס) גלוס. יהודים קמו על חיל המצב במקום, הרגו את החיילים ונטלו את נשקם. כתוצאה מכך החריבו הרומאים את העיר. מאוחר יותר שוקמה העיר, והיישוב היהודי הוסיף להתקיים בה.

בתקופה הביזנטית עדיין היה בה יישוב יהודי נכבד ביותר, אך החל מהמאה ה - 5 עלה מספר הנוצרים, והתהליך נמשך עד אחרי הכיבוש המוסלמי, בסוף המאה ה - 7. כנראה שמשלב זה החלה צפורי לרדת מגדולתה.

בתקופה הצלבנית היתה צפורי עיר ומצודה בנסיכות הגליל, שנקראה "לה-ספורי", וממנה יצא הצבא הצלבני לקרב קרני חטין בשנת 1187. בעיר נבנתה כנסייה גדולת ממדים, שהוקדשה לחנה ויהויכין, הורי מרים אמו של ישו הנוצרי. במאה ה - 8 הפך הכפר שנותר במקום לאחד ממעוזיו של ט'אהר אלעמר, השליט הבדווי של הגליל. הוא ביצר את המקום והקים מחדש את המצודה שבראש הגבעה. גם אז באו לידי ביטוי יתרונה ואיכותה הטופוגרפיים, כפי שנאמר: "ולמה נקרא שמה צפורי? שיושבת בראש ההר כצפור" (בבלי, מגילה ו, ע"א).

צפורי נחפרה לראשונה בשנת 1931, על ידי משלחת מאוניברסיטת מישיגן בניהולו של ל' ווטרמן. החפירות חשפו חלק מהתיאטרון, את הבסיליקה הרומית ואת יסודות המצודה. בשנות ה - 80 וה - 90 חפרו בצפורי ארבע משלחות:

1. משלחת של המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, בניהולם של אהוד נצר וזאב ויס. המשלחת חופרת בעיקר בצד המזרחי של העיר, באכף המחבר את צפורי עם שלוחת הר ידעיה, וכן באזור האקרופוליס בתיאטרון, בוילה דיוניסוס ומדרום למצודה.
2. משלחת של אוניברסיטת דיוק מקרוליינה הצפונית, בניהולם של קרול ואריק מירס. המשלחת חופרת ממערב למצודה, ברובע המגורים, וכן בתל שממזרח לעינות צפורי.
3. משלחת של אוניברסיטת טמפה, פלורידה, בניהולו של ג'ימס סטרנג'. המשלחת חפרה בתיאטרון, סביב יסודות המצודה, וכן את הבסיליקה שכבר נחפרה קודם לכן.
4. משלחת של המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, בניהולו של צביקה צוק ובסיועם של אריק רוזנברגר ומרטין פילשטוקר. המשלחת חקרה את מערכת אמות המים מהרי נצרת ועד צפורי, ערכה חפירות בדיקה לאורך האמות וחפרה את הסעיף הדרומי - אמת המאגר שבה נחשפו מאגר תת-קרקעי מרשים ומנהרת פירים.

בשנת 1974 הוכרז אתר צפורי גן לאומי, וב - 1992 הוחל בפיתוחו. מאז שוקק האתר פעילות רבה. בין השאר נחשפו פסיפסים מרהיבים רבים שלא היה ידוע על קיומם. כן נבנו במקום חניונים והוכשרה דרך אל מאגר המים. תולדות האתר וייחודו מומחשים למבקרים בעזרת מחשבי מולטימדיה ומאגר מידע ממוחשב. מיקום הגן, סמוך לצמת השביל, אחד הצמתים המרכזיים בגליל התחתון, מאפשר גישה נוחה אליו.

אתרי צפורי

התיאטרון נמצא מצפון-מזרח למצודה. ממנו נשקפים בקעת בית נטופה, רכס הרי יטבת, הר תרען והרי נצרת. התיאטרון נבנה בשלהי המאה ה-1 לספירה, כנראה בימיו של הורדוס אנטיפס, והוא פעל עד לתקופה הביזנטית. התיאטרון, שהיו בו כ - 4,000 מושבי אבן חצובים בסלע, שוחזר ונבנתה נו במת עץ גדולה.

רובע המגורים. בצדה המערבי של פסגת הגבעה נתגלו שרידיה הקדומים ביותר של העיר צפורי, מן התקופה ההלניסטית. מעליהם, במתאר דומה, נבנה בתקופה הרומית מכלול עירוני צפוף. המבנים נסמכים לרחוב. מרוצף, שראשיתו בתקופה ההלניסטית. מרבית המבנים הם בתי חצר בני שתי קומות ומרתפים. ברוב הבתים נמצאו בורות מים מטויחים ומחסנים תת-קרקעיים חצובים. במקום נמצא ריכוז גדול של ברכות מדורגות ששימשו כמקוואות טהרה.

בשנת 1987 התגלו כאן קטעי רצפות פסיפס שלא באתרם, ועליהם האותיות העבריות בר ו-סח. באחד מבורות המים נמצאו שברים של קנקני אגירה, שעליהם חריטות של מנורות שבעה קנים. באחד המבנים, שתוארך למאה ה - 4, נמצאו שני פסלוני ברונזה של פאן ופרומתיאוס. כמו כן נמצאה בחפירות משקולת עופרת, אשר בצדה האחד מתואר רחוב עמודים הדומה לקרדו של צפורי. במקום נמצאה כתובת: "חצי ליטרה", שבצדה השני מוזכר שמעון בן אינוס בן יוסטוס המפקח על השוק. רובע המגורים התקיים ושגשג עד לרעידת האדמה שהתרחשה בשנת 363, ואחריה ניטש האזור בחלקו. מהתקופה הביזנטית נחשפו מבנים מעטים, שאינם קשורים למערך הבנייה הקודם. המקוואות והממצאים שהם בעלי אופי יהודי מעידים כי הרובע שימש את יהודי העיר בימי המשנה והתלמוד.

המצודה. על פסגת הגבעה של צפורי מתנוססת מצודה הבולטת למרחוק. בחזיתו הדרומית של המבנה ניכרים כמה שלבים המייצגים את תקופות הבנייה השונות. הבנייה מאופיינת באבנים גדולות, שלהן סיתות שוליים. בפינות הבניין משוקעים סרקופגים שנלקחו מן הסביבה כחומר גלם לבנייה בשימוש משני. בתקופה הצלבנית היה זה מבצר מטיפוס המגדל המרובע (Turis) שעמד בראש העיירה לה-ספורי. במאה ה - 12 היתה המצודה בידי מסדר הטמפלרים. מן המקום הזה יצא הצבא הצלבני בשנת 1187, בפיקודו של גי דה-לוסינין, לקרב קרני חטין, ובו נחל תבוסה מול הצבא המוסלמי בפיקודו של צלאח א-דין. בתקופה העות'מאנית, בימי ט'אהר אלעמר ובנו אחמד (1775-1745), הוקמה המצודה מחדש, שוקמו השער וקשת הכריות ונוספו עיטורי המשקוף.

היום המבנה הוא מרכז מבקרים: בקומת הכניסה מוצג סרט על העיר צפורי, תולדותיה ואתריה. בקומה הראשונה הוכשר מוזיאון קטן, הכולל מוצגים ומבחר קטן של ממצאי החפירות, וכן מערכת מולטימדיה המאפשרת למבקר ללמוד את האתר באמצעות מחשב, תוך דגש על הפסיפסים ומערכת המים. על גג הבניין הוצבו לוחות תצפית.

בית המידות מהתקופה הרומית. בחלקה המזרחי של הגבעה נחשף בית מידות מפואר, שנבנה בתחילת המאה ה - 3 לספירה. במרכז הבניין היתה חצר קטורת עמודים (פריסטיל). מהחצר עברו דרך מערכת פתחים אל הטרקלין, ששימש לאירוח. שאר החדרים ממוקמים סביב החצר והטרקלין. בחדרי הבניין היו רצפות פסיפס, מעוטרות בדגמים גיאומטריים. בטרקלין נחשפה רצפה מפוארת והקירות היו מעוטרים בפרסקות בצבעי אדום וצהוב. האגף הצפוני של הבניין שימש לצורכי יומיום, ובו נחשפו חדרי שירותים. ברצפת החדר נמצא פסיפס ובו כתובה ביוונית המילה "בריאות". רצפת הטרקלין (7 X 9 מ') עשויה פסיפס מהודר.

המוטיב המרכזי בפסיפס הוא אל היין דיוניסוס. בכל תמונה מצוינים ביוונית שמות הדמויות או משמעותן. בתמונה המרכזית, שהיא הגדולה ביותר, מתוארת תחרות שתייה בין דיוניסוס להרקלס. שאר התמונות מציגות את ילדותו של דיוניסוס, נישואיו לאריאדנה, תהלוכת ניצחון בשובו מהודו, וטקסים שונים של פולחן האל דיוניסוס.

במרכזו של הצד הצפוני מצויה דמות של ראש אישה יפה, בעלת מראה אצילי, עטורת זר. האישה עונדת עגילים, לשפתיה שפתון, מבטה מופנה מעט הצידה, והיא מחייכת חיוך "מסתורי". דמות זו כונתה "המונה ליזה של הגליל" והפכה לסמל השיווקי של צפורי הקדומה.

הפסיפס המפואר, הפרסקו ואיכות התכנון והביצוע של המבנה מעידים על עושרו ומעמדו של בעל הבית, אשר היה ללא ספק דמות חשובה ביותר בעיר. המבנה נהרס ברעידת אדמה בשנת 363. חלקיו העליונים נפלו על הרצפה וכיסו את הפסיפס העתיק, עד לחשיפתו בידי החופרים.

העיר התחתית. ממזרח למצודה, בחלק התחתון, נתגלתה מערכת מתוכננת של רחובות מקבילים וניצבים, וביניהם גושי מבנים. ברחובות המרכזיים - הקרדו והדקומנוס - מדרכות מקורות בסטוי עמודים וחנויות. היה זה מרכז העיר בתקופה הרומית. בסמוך להצטלבות הרחובות נחשף מבנה גדול ממדים. בחדריו נמצאו רצפות פסיפס, ובהן דגמים גיאומטריים ובעלי חיים. אולי כאן מקומה של האגורה, השוק המרכזי של העיר. כמו כן נתגלו בתי מרחץ ובתי מגורים מרוצפים בפסיפסים.

בית חג הנילוס. פסיפס חג הנילוס הוא הגדול והמרשים מבין הפסיפסים. פסיפס זה משלב תיאורים מחג הנילוס ותיאורי ציד. במרכז הרצפה נראה הנהר נילוס זורם ונובע מתוך לוע של בהמות (סוס היאור). סביבו מתואר עולם הצומח והחי האופייני לנהר. כמו כן מוצג הנילומטר, המראה את מפלס מי הנהר, ועליו חקוקים ביוונית המספרים 15, 16, 17, המציינים את שפע המים.

בתחתית הפסיפס מתוארות החגיגות שנערכו לכבוד עליית מפלס הנילוס לשיאו. פרשים ובידיהם זרי פרחים וציון המספר 17, בדרכם אל העיר אלכסנדריה, המתוארת בדמות שער של עיר בין שני מגדלים. בראש המגדל אש התמיד. נראה שזהו המגדלור של האי פרוס, בואך נמל אלכסנדריה, שנחשב על ידי הרודוטוס לאחד משבעת פלאי העולם העתיק. בחלקים אחרים של הבניין התגלו רצפות פסיפס שבהן מתוארות שתי אמזונות הרוכבות על סוסים וצדות פנתר. במקום אחר נראות שלוש אמזונות רוקדות ודמות קנטאור הנושא מעל ראשו קערה ועליה כתובת ביוונית, "אל עוזר", וכן צייד בגודל טבעי המחזיק בידו חנית.

ריבוי הפסיפסים ועושרם, איכותם האמנותית ומגוון נושאיהם, מציגים את צפורי כאחת הערים העשירות בארץ.

בית הכנסת. בחלקה הצפוני של העיר התגלה אחד מ - 18 בתי הכנסת שהיו בה. הוא מתוארך למאה ה - 5 לספירה. בין השרידים נמצאו כתובת הקדשה הכתובה בארמית ופסיפס גדול.

ברצפת הפסיפס מתוארים אריות, סמלים יהודיים כגון ארון הקודש ומנורות, הקדשת אהרן הכוהן לעבודת המשכן וקורבן התמיד, שולחן לחם הפנים וסל ביכורים, גלגל המזלות, וארבע עונות השנה, עקדת יצחק וביקור המלאכים אצל שרה ואברהם. רצפת הסיטרה מכוסה בפסיפס גיאומטרי ובו כתובות הקדשה לתורמים בארמית. הסגנון האמנותי של הפסיפס דומה לזה של רצפות פסיפס אחרות מתקופה זו, שנחשפו באזור רחוב העמודים.

מערכת המים. בחלקה הדרומי-מזרחי של העיר נחשפה מערכת אספקת המים שהובילה מי מעיינות מרוחקים אל העיר: "אמר רבי יהודה: מעשה באמת מים שהיתה באה מאבל לצפירי" (בבלי, עירובין פז, ע"א). שתי אמות מים הוליכו אל צפורי: אחת מן הכפר משהד, שנחצבה בסלע, ואתת מא-רינה, שנבנתה כנראה לכל אורכה. המעיינות סיפקו כנראה כ - 40 מ"ק. מים אלה הובלו אל מאגר שנחצב ממזרח לעיר, בסלע קרטון שתקרתו עשויה שכבת נרי.

אורך המאגר 260 מ', רוחבו 4-2 מ' וגובהו 15-10 מ'. אפשר היה לאגור בו עד 4,300 מ"ק. בכמה מקומות נבנו קשתות תמך. במוצא המאגר היה מגוף שבאמצעותו שוחררו המים, לצורכי העיר. מנקודה זו הועברו המים במנהרה חצובה בסלע, לאורך 230 מ', וממנה הובילה אמת מים אל העיר. האמה היתה נמוכה, ובחלק העליון של העיר השתמשו בבורות מים.

הכנסייה והמנזר. במדרון הצפוני-מערבי של גבעת צפורי בנוי מנזר השייך למסדר איטלקי של "הנזירות האחיות על שם אנה הקדושה". ליד המנזר נמצא מתחם ברשות המסדר הפרנציסקני, ובמרכזו שרידי כנסייה צלבנית, ששוקמה בידי הפרנציסקנים בשנת 1879. על כך מעידה טבלת האבן שמעל פתח הכנסייה. לפי המסורת היה כאן ביתם של יהויכין וחנה, הורי מרים אם ישו, ופה נולדה מרים, בטרם העתיקו את מגוריהם ליישוב השכן - נצרת.

ככל הנראה היתה כאן בתקופה הביזנטית כנסייה. שרידיה כוללים עמודי גרניט, עמודי אבן גיר וכן כותרות קורינתיות. כל הממצאים הללו מונחים היום בכנסייה הצלבנית, שלא באתרם.

ממבנה הכנסייה הצלבנית נותר החלק המזרחי, שבו בולטים שלושת האפסיסים. סגנון הבנייה הצלבני ניכר בקירות העבים, בעמודים המדורגים ובקשת מרכזית מחודדת. החלק המערבי של הכנסייה שוחזר בסוף המאה ה - 19.

בכנסייה הצלבנית נמצאו אבנים אחדות שמקורן ביישוב היהודי הקדום של צפורי. במרכז הכנסייה נמצאה דלת של מערת קבורה. בפינה הצפונית-מערבית של הכנסייה נמצאה גלוסקמה מעוטרת מהסוג ששימש לקבורת יהודים מהמאה ה-1 לפנה"ס ועד ראשית המאה ה - 2 לספירה. משמאל לדלת הכניסה נמצאה אבן מלבנית, שעליה חקוקה כתובת ביוונית מהמאה ה - 5: "החומות האלה נבנו על ידי גלסיוס סניגור, חבר הקיסר המפורסם, בן חבר הקיסר, על ידי יהודה ראש הכנסת (ארכיסינגוגוס) על ידי סידוניוס (הצידוני) ראש הכנסת, לכבוד יוחנן אפרודיסיוס ראש הכנסת של אנשי צור". הכתובת מעידה על קיומם של בתי כנסת אחדים בצפורי ועל יהודים מקהילות צור וצידון שהעתיקו לכאן את מושבם.

גם מצפון לקיר הכנסייה נתגלה (ב - 1909) קטע מרצפת פסיפס השייכת לבית כנסת יהודי. הפסיפס מורכב ממסגרת לבנה ובתוכה מסגרת שחורה ושורת מעוינים. בצד המעוינים ריבוע שבו משולב עיגול ובו חלק מכתובת ארמית מן המאה ה - 4:

דכור [לטב] רבי יודן
[בר תנ]חום [ב]ר [די]יהב הד
[ה טבלה]

תרגום הכתובת: זכור לטוב רבי יודן בן תנחום בן בוטה שנתן [דינר אחד לכבוד בית הכנסת].

באפסיס הצפוני של הכניסה יש היום קפלה לתפילה. מן הכנסייה הצלבנית מוביל שביל אל העיר העליונה של צפורי.

מרכז הדרכה ארכיאולוגי. בתחומו של גן לאומי צפורי נמצא מרכז הדרכה ארכיאולוגי, הנותן שירותי הסבר ואמצעי המחשה לקהלים שונים, ובשפות שונות.

מרכז מבקרים. בחלקה הדרומי-מזרחי של הגבעה מוקם מרכז מבקרים, שיכלול מנהלה, מרכז הדרכה, מוזיאון ושירותי תיירות נוספים.

ביבליוגרפיה:
כותר: אתרים : גן לאומי צפורי
שם  הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול
עורך הספר: בן יוסף, ספי
תאריך: 2001
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הערות: 2. כרך 1 - מילון למונחי יסוד ומפתח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
2. כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
3. כרך 3. הגליל העליון וחופו / עורך הכרך - מושון גבאי.
4. כרך 4. הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות / עורכי הכרך - מושון גבאי, יצחקי גל.
5. כרך 5. הכרמל וחופו ורמות מנשה / עורכי הכרך - סלמאן אבו רוכן, יעקב שורר.
6. כרך 6. העמקים / עורכי הכרך - יוסי בוכמן, יצחקי גל.
7. כרך 7. שומרון ובקעת הירדן / עורכי הכרך - ספי בן יוסף, מנחם מרקוס.
8. כרך 8. השרון / עורך הכרך - יואב רגב.
9. כרך 9. מישור החוף הדרומי, פלשת / עורך הכרך - יואב רגב.
10. כרך 10. השפלה / עורך הכרך - יואב רגב.
11. כרך 11. הרי יהודה / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
12. כרך 12. ירושלים / עורכת הכרך - אלונה ורדי.
13. כרך 13. מדבר יהודה ובקעת ים המלח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
14. כרך 14. הנגב הצפוני / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
15. כרך 15. הר הנגב והערבה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
הערות לפריט זה:

1. לקוח מתוך כרך 4: הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות בעריכת מושון גבאי, יצחקי גל.