|
התבוללות יהודי המזרח הקרוב בתרבות ההלניסטית, שפשטה באיזור מאז כיבושי אלכסנדר הגדול מלך מוקדון, 323-336 לפני סה"נ במשך מאתיים שנה בקירוב. ההלניזם השפיע בעיקר על הרובד החברתי הגבוה. משפחות עשירות וקצת ממעמד הכוהנים הגבוה נמשכו לתרבות יוון. אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) ניסה לבטל בגזירותיו את דת ישראל, אך רוב העם, בהנהגת בית חשמונאי, מרד בו וסיכל את מחשבתו. אולם גם הניצחון לא חסם לחלוטין את ההשפעה היוונית על חיי היהודים. שמות יווניים חדרו לכל שכבות הציבור. מרבית יהודי מצרים ורבים מיהודי ארץ-ישראל נקראו בשמות יווניים ובכללם אף כמה מחכמי התורה (אנטיגנוס, הורקנוס ועוד).
השפה היוונית הלכה ונפוצה גם בארץ-ישראל. עדות לכך שפע הכתובות היווניות ששרדו. מאז "משלי בן סירא" (המאה ה-2 לפני סה"נ) בולטת בספרות החיצונית השפעת הספרות היוונית ומשליה, ואף לתלמוד ולמדרשים חדרו כאלפיים וחמש מאות מלים יווניות. בממלכה ההלניסטית דחקה היוונית את רגליה של הארמית בכתב ואף בדיבור. תרגום השבעים, התרגום המפורסם של התורה ליוונית, נחשב למקודש. הוא איפשר גם לדוברי יוונית בלבד ללמוד את תורת ישראל. אכן, גם חכמים העריכו לשון זו, אולם מן הצד האחר לחמו בחינוך היווני ובתרבותו, משום שהיה קשור בטקסים אליליים וטיפח את הצדדים החיצוניים על חשבון התוכן הפנימי.
המגע ההדוק של תפוצות הגולה עם ההלניזם הניע יהודים רבים להתרחק ממסורת ישראל. כנגד זה עלה בידי חכמי הפרושים בארץ-ישראל, שהיו מקובלים על רוב העם, להדוף את השפעתו העמוקה ולהשאירה בעיקר לעניינים חיצוניים.
|
