המינגויי, ארנסט

חזרה3

המינגויי, ארנסט Hemingway, Ernest
(אוק פרק, אילינוי, ארה"ב, 21.7.1898 - קטצ'ם, איידהו, ארה"ב, 2.5.1961). סופר אמריקני.

מיד עם תום לימודיו בתיכון החל לעבוד כעיתונאי, אך במהרה התנדב לצלב האדום ועשה בחזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה נשאר בפריס ככתב זר, ועשה בחברתם של גרטרוד סטין, פורד מדוקס פורד ועזרא פאונד.

ספריו הראשונים - Three Stories and Ten Poems [שלושה סיפורים ועשרה שירים] (פריס 1923) ו-In Our Time [בזמננו] (פריס 1924) - גילו את שליטתו בפרוזה תיאורית מדויקת וממושמעת ובדיאלוגים חסכניים. וזרח השמש (The Sun olso Rises) (ניו יורק 1926; עברית 1962) הוא סיפור "הדור האבוד" של הגולים ושל הניהיליזם האופנתי שלאחר המלחמה. ב-1929 ראה אור הרומן, המתבסס על חוויותיו במלחמת העולם הראשונה: הקץ לנשק (Farewell to Arms) (ניו יורק 1919; עברית 1947) - סיפור רומנטי וכתוב להפליא על אהבה ומלחמה. היה זה הפופולרי מכל הרומנים האמריקניים של אותה מלחמה, והמינגויי התקשה לחזור על הישג זה. באישיותו ניכרו סימנים לשינוי ולהידרדרות. הוא החל לחתום על מכתביו בשם "פאפי", ובשנות השלושים חילק את זמנו בין פלורידה קיז, שם נהג לדוג, לבין יוטה, שם עסק בציד. נישואיו הראשונים והשניים לא עלו יפה; הוא הפנה עורף לידידים ותיקים כמו סקוט פיצג'רלד ודוס פסוס, ולא כתב דברים בעלי עניין, פרט לסיפורים קצרים. את מלחמת האזרחים בספרד סיקר כעיתונאי. מדריד היתה בעיניו "קרנוול של בוגדנות ושחיתות", אך הוא סירב למתוח ביקורת על הצד הרפובליקני בשל ניהול המלחמה או מדיניות הקומוניסטים. לאחר נצחון פרנקו והלאומנים ב-1939 כתב את למי צלצלו הפעמונים ( For Whom the BelI Tolls )(ניו יורק 1940; עברית 1942), המציג גיבור אמריקני הירואי, והמתאר את האנרכיסטים והקומוניסטים כאשמים העיקריים בתבוסת הרפובליקנים. ספריו המאוחרים, ובמיוחד הזקן והים (The Old Man and the Sea) (ניו יורק 1952; עברית 1954), זכו לשבחים, אך אפילו פרס נובל לספרות ופרס פוליצר ב-1952 לא יכלו להסתיר את דלות יצירתו המאוחרת. ב-1961 שם קץ לחייו.