הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > פסיכולוגיה


מהו חלום?
מחברים: ג'וליה פארקר; דרק פארקר


ספרית מעריב
חזרה3

בשלושים השנים האחרונות הצליחו המדענים לעשות צעדים אדירים לקראת הגילוי וההבנה של מנגנוני השינה והחלימה כאחד. המחזורים בני 90 הדקות החוזרים ונשנים לאורך כל תקופת השינה, שלבי השינה כפי שהם מתגלים באמצעות אלקטרואנצפאלוגראפיה, גילוי עצם קיומה של שנת תע"מ ושל הקשר בינה ובין חלימה עשירה, האיזון בין שנת תע"מ ובין שנת אל-תע"מ - כל אלה הן פריצות-דרך מדעיות שחשיבותן רבה ביותר.

על כל פנים, מבחינה סובייקטיבית, טבע השינה עודנו מסתורי, והחלומות מסתוריים אפילו יותר מכך. החלומות קיימים, כולנו חולמים, אבל אינך יכול לראות חלום של אדם אחר. הרי זה כאילו קווי המציאות שלנו נחתכים לפתע, ואנו נכנסים לעולם שאין בו זמן ואין בו מרחב; אנו יכולים לשוב ולהיות צעירים, אנו יכולים לחיות בעבר או בעתיד או בעולם מסוים שאין בו לא עבר ולא עתיד; אנו יכולים להיכנס לחדר בלונדון ולצאת בהודו או באוסטראליה, או במקום שלא הכרנו מעולם.

חלומות רבים נראים כאילו נשאו אותנו לארץ האגדות, שבה יכולה אבן להיעשות לעוגה, אם למכשפה מרושעת, ואויב מריר ביותר למושיע. לאמתו של דבר יש חוקרים רבים העוסקים בקשרים שבין סיפורי אגדות ובין חלומות; אלה ואלה חושפים בפנינו משהו מפעילותו של הלא-מודע, מלשון הסמלים ומן הטראנספורמאציות שלו, אלה ואלה מתעלמים מן ההיגיון המקובל, ואלה ואלה נאחזים ב"מציאות סובייקטיבית" מסתורית.

חלומותינו עשויים להיראות אקראיים, מוזרים ובלתי מוסברים בהשוואה לחיינו בהקיץ, אבל לעתים אנו מסוגלים להכיר במוזרויות שלהם אפילו תוך כדי שינה. "זה רק חלום", אנו אומרים לעצמנו כאשר אנו נדחפים אל פי תהום. חולמים מסוימים מסוגלים אפילו לתמרן את האירועים בתוך מה שנקרא בשם "חלומות שקופים". במחקרים חדישים נמצאה דרך להביא חולמים מן הסוג האחרון לכך שיוכלו לציין אירועים מסוימים תוך כדי חלום באופן שהדבר יתבטא ברישום של האלקטרואנצפאלוגראף (אא"ג).

עבודה מעניינת רבה בוצעה לאחרונה בתחום החלומות השקופים. חוקרים מסוימים טוענים שחלום שקוף מאפשר לחולם לחקור את הגיבורים בקשר למגמות ולמניעים, ולכן הוא יכול בעצם לספק לחולם הבנה טובה יותר של מצבו הממשי. כן אפשר "להריץ מחדש" חלום רע ולהביאו לסוף טוב, ואפילו ליצור חלום יפה שירומם את מצב-הרוח בשעת היקיצה.

על כל פנים, המחקר בחלומות השקופים עומד עדיין בשלב מוקדם מאוד, וברור שיש הבדלים חשובים בין חלימה מסוג זה ובין חלימה מן הסוג הרגיל. מטרתנו בספר זה היא להראות לך כיצד אפשר להתבונן בחלומות שיש לכולנו, בכל לילה, בדרך שונה ומועילה יותר, ולשם כך עלינו לדון בחלומות הרגילים, לאו דווקא באלה שהם מיוחדים או נולדים בעקבות השראה מבחוץ, מעניינים ככל שיהיו.

אבל השאלה עומדת בעינה: מה הם החלומות, ומדוע אנו חולמים? המומחים ממשיכים להתווכח ולהיות חלוקים בדעותיהם, כפי שראינו בפרק קודם. אבל יש יסודות מסוימים להסכמה ביניהם, ואין ספק שב-30 השנים האחרונות כבר הושגה התקדמות רבה בפענוח התופעות הגופניות הפוקדות אותנו תוך כדי חלום.

המומחים גם ממשיכים בדיונים על שיעורו המדויק של זמן השינה שעובר עלינו בחלומות, אבל ברור שמדובר בזמן רב. לעתים קרובות אנו שוכחים את כל חלומותינו, לפעמים אנו זוכרים רק מעטים מביניהם. יש בני-אדם שאינם חולמים לדבריהם לעולם; אבל מן הראיות המדעיות ברור שאלה שאינם חולמים "לעולם" הם כמעט כולם אנשים ונשים שפשוט שוכחים את החלומות שלהם מיד עם הקיצם. שכחה של חלק מן החלומות היא רק טבעית; אחרי ככלות הכול, אנו שוכחים אירועים רבים בחיינו, ולו רק משום שזמננו אינו מספיק להיזכר בכולם. בחלומות, כמו גם בחיינו בהקיץ, אנו נזכרים בצורה בררנית - אנו נוטים לזכור את החלומות החשובים ומלאי החיים, ולשכוח את החלומות הטריוויאליים, שהם ככל הנראה חסרי משמעות או מכאיבים. מעניין לציין כי משתתפי הבדיקות המעבדתיות מדווחים לעתים קרובות על חלומות דלים יותר באירועים מאשר חולמים באורח "טבעי", מה שמרמז כי חיות ובהירות הן גורם בהיזכרות בעת השינה כמו בהקיץ.

כיום אפשר לתאר בדיוק רב את הנסיבות שבהן מתחילים חלומות מטיפוסים שונים. לפני שלושים שנה גילה ד"ר נתניאל קלייטמאן משיקאגו כי בני-אדם ישנים מניעים מפקידה לפקידה את גלגלי העיניים שלהם, ומפריעים אגב כך למנוחתן של השמורות הסגורות. כל אחד מן הנבדקים שהוער תוך כדי "תנועת העיניים המהירה" הזאת, או תקופת תע"מ, נתגלה כחולם. כיום מקובל על רוב החוקרים כי תנועה זו של העיניים ביחד ובמשולב, מלמדת שבחלומותינו אנו בעצם "מביטים סביבנו". ואכן, חולמי תע"מ רבים העידו, כשהעירו אותם, שצפו זה עתה במירוצי סוסים או באירועים דומים המעוררים תנועה נמרצת של גלגלי העיניים.

מצד שני, תנועות עיניים מהירות מתגלות גם אצל עיוורים מלידה שחלומותיהם הם חלומות של מגע וריח בלבד, כך שברור שההסבר הפשטני המוצג בשורות האחרונות איננו הסיפור בשלמותו. לאמתו של דבר, וכפי שכבר ראינו, יש תופעות גופניות אחרות המתחוללות בעת ובעונה אחת עם התע"מ; הפעילות החשמלית של המוח אינה נפסקת לעולם, ובתחילתה של שנת תע"מ יש פרץ של פעילות נוירולוגית. לחץ הדם יכול לעלות בתלילות, הדופק מתחיל להשתולל, הנשימה נעשית בלתי מאוזנת, וכל הסימנים של מה שנראה בהקיץ כהתרגשות גדולה - אולי אפילו פאניקה - יכולים להופיע בצורה ברורה ביותר.

והנה, מתברר שלא כל הסימנים האלה קשורים במיוחד לחלומות המרגשים באותה מידה עצמה. למען האמת, תוך כדי שנת תע"מ אין כמעט שום תנועות של הגוף. ניסויים שונים מלמדים כי בהיותנו נתונים בשנת תע"מ כמעט ואיננו נעים. היפוכו של דבר, נבדקים שנעו בשנתם דיווחו רק לעתים נדירות על חלומות תוך כדי התנועה הזאת. נראה אפוא שבעת החלימה יש עיכוב ממשי של התנועה, אולי סוג מסוים של אמצעי ביטחון המונע אותנו מלזרוק את עצמנו אל מחוץ למיטה ומלהיפצע. סהרורים אינם יוצאים לטיוליהם בעיצומה של שנת תע"מ, וגם המדברים בשנתם אינם עושים זאת בשלבים אלה של השינה; עצם התהליך של החלימה משתק כנראה חלקים של מערכת השרירים - זו המסקנה הנראית למדענים המתעניינים בתופעות הללו. סהרוריות היא במידה רבה מוצר של החלומות המסתוריים הפוקדים אותנו בשנת אל-תע"מ.

התנועה המהירה של העיניים איננה מובנת במלואה. יש ראיות המלמדות שתנועה זו יכולה להיקשר במקצבי אלפא של המוח, הקשורים כשלעצמם - בין שאר הדברים - במדיטאציה ובהרפיה. נמצא כי בני-אדם המגיעים ל"מצב אלפא" תוך כדי מדיטאציה יכולים להגביר את המצב הזה בכך שיגלגלו עיניים כלפי מעלה, מתחת לשמורות העצומות, וכן .נמצא שאנו יכולים להשתמש בתנועות העיניים, בצורה לא-מודעת, כדי לווסת בדרך מסוימת את מקצבי מרכז התבונה שלנו. העבודה בבירור הקשר בין תנועות העיניים ובין המקצבים היסודיים ביותר של מוחנו עודנה בעיצומה, אבל המחקרים החדישים מרמזים על קיום אפשרי של הבדלים חשובים בין תנועות העיניים המהירות של החלימה ובין אלו הקשורות לגלי אלפא.

על כל פנים, עניין אחד ברור בתכלית: תנועת עיניים מהירה קשורה מעבר לכל ספק במה שיכול להיקרא "חלומות הרפתקניים" - חלומות שבהם אנו ממלאים תפקיד פעיל ביותר, בדרך זו או אחרת. כן התברר כי חלומות אל-תע"מ, חלומות הפוקדים אותנו בתקופות השינה שבהן עינינו אינן נעות בכלל, נוטים להיות מילוליים, חשיבתיים או אינטלקטואליים. חוקרים שאלו נבדקים שהוערו משנתם בתקופות אל-תע"מ מן הסוג הזה אם "משהו עבר במוחם", ורובם הודו כי "חשבו על משהו", או אולי קיבלו איזושהי ידיעה חשובה למרות שישנו. כשהעירו אותם נבדקים עצמם משנת תע"מ, הם נטו לומר שעשו משהו או צפו במשהו. נראה כי תקופות אלו של שנת אל-תע"מ הן התקופות שבמהלכן אנו מסוגלים "ללמוד" תוך כדי שינה או לפתור בעיות. ג'ון פון נוימאן, המאתמאטיקאי שהניח את היסודות למדעי המחשב המודרניים, הרבה לכתוב משפטים מאתמאטיים תוך כדי שינה! אפשר בהחלט שכל אימת שאנו מבקשים מחלומותינו לסייע לנו בפתרונן של בעיות מסוג זה או אחר, התשובות מתגלות בסמלי החלומות במהלכה של שנת אל-תע"מ.

עד כמה חשובה החלימה לחיים בריאים? בעבר היה מקובל לחשוב כי אדם שנמנעה ממנו האפשרות לחלום, אחת דינו להשתגע. זו היתה, למשל, דעתו של ויליאם ק' דמנט, מי שהחל לחקור את חקר החלומות בשנות החמישים. ניסוייו הראו עד כמה אנו נחושים ברצוננו לחלום. ד"ר דמנט העיר את הנבדקים שלו ברגע שבו החלו בשנת תע"מ, ולאחר שעשה כך במשך שבועיים הגיעו הנבדקים לצורך כה עז בחלימה, או כך לפחות נראו הדברים, עד שאפילו כשהוצבו על רגליהם וטולטלו ביד חזקה, כשנחשפו לקולות רמים, או נגררו בכוח עד שהקיצו, לא חלפו אלא שניות מעטות והם שבו ושקעו למצב לא-מודע שבסופו של דבר שוב לא היה אפשר לשבשו. וכאשר ניתן לנבדקים הללו לישון בצורה תקינה, הם עשו מלכתחילה תקופות ממושכות יותר בשנת תע"מ, כמו ביקשו להחזיר לעצמם את זמני החלימה שאבדו.

על כל פנים, התיאוריה בדבר "הצורך הברור לחלום", שמשלה בכיפה בשנות השישים, נתונה לאחרונה תחת אש צולבת. ברור שאנו נתונים בלחץ להיכנס לשנת תע"מ, אבל בניסויים שבהם השתמשו בסמים מסוימים כדי לדכא שנת תע"מ (ובכך, כמובן, גם חלומות של תע"מ), לא נתגלו אצל הנבדקים שום תופעות שליליות מדאיגות. יש אפילו חוקרים הטוענים כי המחסור בתע"מ יכול לשפר כמה מצבים פסיכולוגיים פתולוגיים, כדוגמת דיכאון.

ניסויים אחרים הראו כי בני-אדם הסובלים מחסר של שנת תע"מ או מחסר של חלומות יכולים להיתקף בחרדה ובמתח, וכי כאשר מאפשרים להם לשוב ולחלום הם חולמים הרבה יותר מן הרגיל, כדי להשיב את הזמן האבוד. בתקופת חסר החלום נצפו שינויי אישיות מוגדרים; בני-אדם מסוימים החלו, למשל, לנהוג בחוסר אחריות ולהפגין תאווה מינית גדולה מן הרגיל.

מצד שני, קשה להבדיל בין חסר חלומות וחסר שינה, מפני שככל שהטכניקות של הצפייה בחלומות ושל רישום החלומות הולכות ומשתכללות, כן יכול אדם המצוי בבדיקה קפדנית ביותר לחלום ולהעלים את חלומו אפילו מן המכשור המדעי המשוכלל ביותר. אדם הזקוק נואשות לחלום עשוי לשבור את כל החוקים הפיסיים שהוזכרו קודם כדי לחטוף חלום מתחת לחוטמיהם של החוקרים ותוך כדי עקיפת המערכות המדעיות שלהם. כך או אחרת, ההשפעות של חסר שינה רציניות לאין שיעור ביחס להשפעות של חסר חלום.

נחלום על מה שנחלום, מוחנו ייצמד לכך ברוב כוח; ידוע כי יקיצתו של אדם משנת תע"מ היא עניין קשה - בשעות אלה אנו רחוקים אולי ככל שנוכל מן העולם המוכר. ידועים מקרים שבהם יש צורך ברעש בעוצמה של 80 דציבלים כדי להעיר אדם משנת חלום. מצד שני, רעשים שקטים מסוימים - למשל, שמות של אנשים מוכרים - יכולים להחליק מבעד למערכת השמידה שלנו ולחדור אל מוחנו החולם.

בתחום זה של חקר החלומות נעשתה עבודה מעניינת מאוד, בניסיון לקשר בין מה שמתרחש מסביב לגופנו הישן ובין מה שמתחולל בתוך מוחנו החולם. הגוף ממשיך כנראה להעביר ידיעות מדויקות מן החושים אל המוח, למרות שהוא עלול לעוות את הידיעות הללו: הרטב את רגלו של האדם הישן ואולי תגרום לו לחלום על דריכה בתוך שלולית, הכה בראשו ואולי תגרום לו לחלום שבריונים תוקפים אותו. ומה שאולי מעניין עוד יותר, דומה ששמיעתנו תוך כדי שינה חדה למדי, למרות שמוחנו יכול לטעות בקולות, או להשתעשע בהם.

רופאים נתנו דעתם לעובדה שחולים שהתאוששו מניתוח רציני היו מסוגלים לדקלם שיחות ש"שמעו" בעת ששכבו על שולחן הניתוחים והיו נתונים באלחוש כבד. אלא שמוחו של הישן אינו פועל תמיד בצורה כה ראציונאלית. בניסוי שנערך באוניוורסיטת אדינבורג הוקראה באוזני סטודנטים ישנים רשימת שמות שכללה גם את שמות החברים והחברות שלהם, ונמצא כי לשמע שם כזה הגיבו כפות הידיים של הנבדק בצורה פסיכו-גאלוואנית1; ייחודית. לעתים הצליחו השמות עצמם "לחדור" לחלומותיהם של הסטודנטים, לרוב בצורה מעוותת. אחד מהם שמע את שמה של נערתו-לשעבר, ג'ני; אבל מוחו החולם עיוות את הצליל הזה כך שגרם לו לחלום כי הוא פותח כספת במפתח-גנבים (באנגלית, JEMMY). למרבה העניין התברר שמפתח-הגנבים היה העצם הצבעוני היחיד בחלום האמור - הוא היה "בגוון מסוים של אדום". הנערה עצמה, ג'ני, היתה ג'ינג'ית!

בדומה לכך, כאשר הושמע השם שילה, חלם סטודנט אחר כי שכח באוניוורסיטה ספר שירים מפרי עטו של המשורר הגרמני הנודע פרידריך שילר. נערה שמעה את השם רוברט, וחלמה על ארנבון (באנגלית RABBIT) שהופיע בסרט, ונראה "מעוות".

מה גורם למוחותינו החולמים להגיע להחלטות כה שונות, לברוא חזיונות כה שונים, לנקוט גישות כה זרות לכל המקובל עלינו בהקיץ? שאלה זו עודנה לוטה בערפל. אחת התיאוריות המעניינות בהקשר זה מתייחסת למחצית הימנית ולמחצית השמאלית של המוח.

הפסיכולוג האמריקני רוברט אורנשטיין הוא כמדומה זה שטען לראשונה כי שני חצאי המוח ממלאים פונקציות שונות. מאז הוכח בעליל כי הצד השמאלי של המוח אכן עוסק בפונקציות הלמידה, ומפקח על הדיבור שלנו; בדרך כלל זהו החצידור הדומינאנטי יותר מבין השניים. נראה כי לצד הימני יש קשר עם הדמיון שלנו, עם האינסטינקטים האמנותיים שלנו. הקשר ביניהם רחוק מאוד מהבנה מלאה; אין זה ברור, למשל, אם שני החצידורים מאחסנים עובדות זהות, או מטפלים בזיכרון באותה דרך עצמה.

במהלך השינה יש הקטנה רבה בפעילות המטורפת של תאי העצבים ב"גשר" הסיבי המחבר את שני חצאי המוח, וייתכן ששינויים המתחוללים כנראה במערכת תקשורתית זו קשורים בצורה זו או אחרת עם דרכנו להיראות שונים בחלומותינו ממה שהננו בהקיץ.

האותות הפיסיים המלמדים על התרחשותו של חלום תע"מ כוללים צריכת חמצן מוגברת במוח, כמות מוגדלת של אדרנאלין בזרם הדם, ואצל זכרים גם זקפה העשויה להתקיים במשך כל תקופת החלום. ד"ר צ'ארלס פישר, מבית-החולים "הר סיני" בניו יורק, עמד על תופעה זו לראשונה ב-1964, אם כי שני מדענים גרמנים הקדימו ופרסמו מאמרים בנושא זה בגרמניה בשנים 1944 ו-1947, ודיווחו בהם על מחזורי זקפות שנתגלו אצל 17 נבדקים ממין זכר, ללא יוצא מן הכלל, שנצפו במשך 27 לילות. הזקפות הללו נרשמו במשך 95% מן הזמן שהנבדקים עשו בשנת תע"מ. מאז שנות השישים נצטברו תצפיות דומות המלמדות כי אותה תופעה עצמה מתגלה אצל תינוקות בני יומם ואצל גברים באים-בימים; למעשה, לאורך כל מעגל החיים. כפי שהדברים נראים, אין בהכרח קשר בין הזקפה ובין חלומות שצביונם מיני; עוררות מינית אינה מעורבת בכך בדרך כלל. הסוג היחיד של חלומות תע"מ גבריים שבמהלכם אין זקפה, הוא זה הקשור בחרדה.

אם משביתים חלומות תע"מ בצורה מלאכותית, הזקפות ממשיכות להופיע במהלך השינה כסדרן, באותם זמנים שנועדו מלכתחילה לחלומות תע"מ. מכאן אנו למדים שבסיפור מעורב שעון פנימי מסוג זה או אחר, המפעיל הן את החלומות והן את הזקפות. אין שום סיבה להניח שמקצב דומה, המלווה ככל הנראה בביטויים גופניים דומים, אינו מופיע אצל נשים. עם זאת אין עד כה שום מחקרים ניסויים המאששים עובדה זו.

תהיה הסיבה הגופנית להפרעות הפוקדות את גופנו בעת החלום אשר תהיה, השאלה עודנה עומדת בעינה - מדוע אנו נוהגים בצורה זו?

התשובה המסקרנת ביותר, ואולי גם הסבירה ביותר, היא שאנו חולמים כדי לשמור על האיזון הרגשי והמנטאלי שלנו. רבים מן המחקרים החדישים ביותר מאששים את התיאוריה שפותחה לפני שנים רבות על ידי הנוירולוג יולינגס ג'קסון (1911-1835) שקבעה כי השינה מאפשרת לנו להתנער מכל אותם זיכרונות של היום שחלף שאיננו צריכים להחזיקם מוכנים ומזומנים במוחותינו, ולרשום רק את אלה המועילים לנו - ממש כשם שמחשב "ישמור" רק אותם דברים שאנו מעוניינים להחזיקם בקביעות בהישג-יד ו"ישכח" או "ימחק" כל מה שהחלטנו ששוב איננו נחוץ לנו.

אבל בחלומות יש יותר מכך. חלומות רבים רחוקים מלהיחשב כמטופשים; ודומה שחלומות מן הטיפוס המקוטע הזה אופייניים לשלב "התנומה הקלה" של השינה, שהוא מצב של אל-תע"מ. השקפה אחרת קובעת כי חלומותינו קשורים לאיזון ולאי-האיזון בחיי הרגש שלנו, וכי הם מגיבים על מצבנו המודע או מתקנים אותו בלשון הפתוחה לעתים לפרשנות. בחינה של חלומותינו - של האירועים שחלומותינו "מרשים" להם להופיע גם כשאנו עשויים להתאמץ להימנע מהם בהקיץ - מאפשרת לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים לספר לנו רבות על האופי שלנו, על מניעינו, ועל מצבנו המנטאלי והרגשי.

הרי זה כמעט כאילו כל אחד מאתנו מורכב משתי ישויות. אחת מהן מנהלת חיים יומיומיים רגילים, בכפוף ללחצים השגרתיים, בלי להתוודע במיוחד לשוני בינינו ובין רוב בני-האדם האחרים, כחבר בחברה המורכבת שלנו. השנייה רואה את עצמה כאינדיווידואלית לחלוטין, שונה בתכלית מכל יצור אנושי אחר. שונה הוא גם ה"אני" שהיה פעם ילד. ככל שאנו הולכים ומתבגרים, כן אנו נחשפים להשפעות המעצבות של הסביבה ושל החינוך, ויש המקבלים כיום את הדעה שעצם התהליך שבו אנו חווים את העולם הוא המנכר אותנו מן המציאות האמיתית - שלומדנו להתעלם מרבים מן האינסטינקטים החייתיים הטבעיים שלנו ו"לנתק בכך את המגע עם עצמנו", כמאמר הפתגם העממי. החלומות הם אולי שדרים מן העולם האבוד הזה, מן העצמי ה"סובייקטיבי".

לרוע המזל, מדובר בשדרים מוצפנים. איננו צריכים להיות מופתעים מעצם קיומם של השדרים האלה; כל אמן יודע שההשראה יכולה להופיע "לפתע פתאום"; משורר "זוכה" לשורה, ואפילו לשיר שלם; סופר מגלה שגיבוריו אומרים ועושים דברים שמעולם לא עלה על דעתו לאמרם ולעשותם. שפת הלא-מודע יכולה להתגלות כברורה ביותר אפילו אם היא מבטאת את מה שיש לה לבטא באמצעות סמלים ומראות, משחקי מלים וכפלי משמעויות. אוצר המלים יכול להשתנות בתכלית מפרט לפרט, מפני שהוא נבנה מחוויות סובייקטיביות, אינדיווידואליות. ואף על פי כן עדיין קשה לראות מדוע כל השדרים הללו צריכים להתבטא בצופן שלעתים קרובות קשה כל כך להבינו.

אבל אפשר בהחלט שהבעיה אינה נעוצה בכך שאיננו יכולים להבין, כמו בכך שאיננו נכונים לעשות זאת - אנו מתכחשים לחשיבות הפוטנציאלית של השדרים, או שאיננו מוטרדים די הצורך ללמוד מהם לקח. אין לנהוג כך. חלומות באים, או נראים כבאים, ממעמקי הנפש. אנו מקבלים אותם מבלי שהזמנו אותם, אבל הם צצים ומופיעים לנגד עינינו בכל מקרה משום שהם חייבים לצוץ, והכוח הניצב מאחוריהם הוא (כפי שראינו) כוח שכמעט ואי אפשר להתנגד לו. בחלומותינו אנו מדברים אל עצמנו באורח כפייתי, וטוב נעשה אם גם נאזין!

1. הערה: תגובות חשמליות של העור לגירויים אמוציונאליים או מנטאליים.

קראו עוד:

המסתורין של החלימה
מהי שינה?
מהו חלום? (פריט זה)

ביבליוגרפיה:
כותר: מהו חלום?
שם  הספר: חלומות : לזכור, לפרש, להפיק תועלת
מחברים: פארקר, ג'וליה ; פארקר, דרק
תאריך: 1988
בעלי זכויות : ספרית מעריב
הוצאה לאור: ספרית מעריב
הערות: 1. מאנגלית: עמוס כרמל.