צמיחת משטרים טוטליטריים באירופה : עיקרי האידיאולוגיה של הפאשיזם האיטלקי מחברת: ד"ר קציעה אביאלי-טביביאן

חזרה3

המדינה מעל לכול

על פי תפיסתו הפוליטית של מוסוליני המדינה שולטת בכל תחומי החיים של אזרחיה, והיא חשובה מן היחידים המרכיבים אותה. ליחיד אין חשיבות כפרט, אלא רק כאחד ממרכיביה של האומה. רצונותיו וצרכיו של האזרח אינם חשובים ולכן גם אין משמעות לזכויות הפרט, כדוגמת חופש הדיבור, חופש ההתארגנות וכדומה. החופש של האזרח במדינה הפאשיסטית הוא רק החופש לעבוד, ליצור ולפעול בשירות המדינה. המדינה ניצבת מעל לפרט ומכוונת את חייו, והפרט מחויב לפעול למען האומה והמדינה, ולא להיפך.

הפאשיזם שולל את הסוציאליזם ואת הדמוקרטיה

במדינה הפאשיסטית, כשם שליחיד אין חשיבות, כך אין בה חשיבות לקבוצות של יחידים. תפיסה זו הובילה את הפאשיזם להתנגד לרעיון מלחמת המעמדות שבו דגל הסוציאליזם ולפיכך הביאה גם להתנגדות תקיפה לברית המועצות הקומוניסטית. על פי התפיסה הפאשיסטית יש לפעול לענייני כלל האומה על ידי שיתוף פעולה בין כל הגורמים המרכיבים את החברה ולא באמצעות מלחמת מעמדות. לא רק את הסוציאליזם פסל הפאשיזם, אלא גם את רעיון הדמוקרטיה. על פי ההשקפה הפאשיסטית בני האדם לא נולדו שווים. מעטים מהם עתידים להיות מנהיגים, ואילו על הרוב הגדול נגזר לציית להוראות השליט. מתן זכות הצבעה לכלל האזרחים, כנהוג במשטר דמוקרטי, יוצרת שוויון מלאכותי בלבד ואינה תואמת את חוסר השוויון הבסיסי הקיים בין בני האדם.

מנהיג אחד ומפלגה אחת

במדינה הפאשיסטית, הדוצ'ה, העומד בראש האומה, הוא המנהיג הכל-יכול ועל כולם לציית לו ולכבד אותו. המנהיג הוא הקובע את צורכי האומה ואת הדרכים להגשמתם ואיננו זקוק ליועצים או לדעתם של האזרחים בענייני האומה והמדינה. הדוצ'ה באיטליה פעל ללא כל מגבלות - לא מצד החברה ולא מצד מוסדות המדינה. חברי המפלגה נשבעו לו אמונים באופן אישי, וישיבות המפלגה נפתחו בקריאה "יחי הדוצ'ה!"

פולחן האישיות חיזק את הדוצ'ה והיו לו ביטויים שונים. ברחובות נתלו כרזות, בעיתונות וברדיו הופיעו סיסמאות כדוגמת "הדוצ'ה צודק תמיד", "דבר אחד יהא יקר לך יותר מכול: חייו של הדוצ'ה", "זכור לאהוב את האלוהים, אך אל תשכח שאלוהי איטליה הוא הדוצ'ה".

בבתי הספר ובספרי הלימוד הוצגו תמונות רבות של הדוצ'ה. המנהיג הוצג כאב וכגיבור, והמורים הצטוו להאדיר את תכונותיו, את "אומץ לבו הנפלא" ואת "שכלו המבריק". לפולחן האישיות היה מקום נכבד בחינוכם של ילדים ובני נוער הן בבתי הספר והן בתנועות הנוער.

המנהיג היה לסמל לאומי ותמונותיו הוצגו על המבנים הציבוריים ובתוכם ונישאו בתהלוכות רחוב. פאשיסטים נלהבים הדפיסו את תמונתו בראש ניירות מכתבים בלוויית אחת מאמרותיו. ההמונים שהאזינו לנאומיו בכיכרות בהערצה והזדהו עם דעותיו ופעולותיו העניקו לו כוח אדיר. ואילו מוסוליני עצמו סבר כי ההמון הוא עדר המונע על ידי דחפים וכי "הוא אינו צריך לדעת, עליו להאמין. עליו להניח שיעצבו אותו".

"המלחמה - עובדת חיים הכרחית ובריאה"

בצד התוקפנות והאלימות כלפי מתנגדי המשטר מבית, איפיינו התוקפנות והאלימות גם את מדיניות החוץ של איטליה הפאשיסטית. מוסוליני חתר להקמת אימפריה איטלקית כדוגמת האימפריה הרומית העתיקה. אימפריה זו תוכיח לכול, כי איטליה היא אחת המעצמות החשובות באירופה. בהתפשטות הטריטוריאלית ראה המשטר הפאשיסטי גילוי של חיוניות. לדעת מוסוליני, מדינות שאינן מקדשות את המלחמה, הן מדינות מנוונות. האיטלקים, על פי מוסוליני, היו אמורים להתגייס ולפעול למען איטליה החדשה והגדולה כחיילים בשדה הקרב וכאזרחים נאמנים לדוצ'ה.

את שאיפותיו האימפריאליסטיות מימש מוסוליני באמצעות הסכמים דיפלומטיים, מלחמות וכיבושים. בין היתר הוא סיפח את אלבניה (1925), כבש את אתיופיה (1934) והיה מעורב במלחמת האזרחים בספרד לצד שליט ספרד הגנרל פרנקו (1936). פעולות אלה העידו על כוונות ההתפשטות של איטליה.

מוסוליני מגשים את עקרונות הפאשיזם

לאחר תפיסת השלטון החלו הפאשיסטים להשתלט על כל מוסדות המדינה. מוסוליני הכריז על פיזור הפרלמנט ועל עריכת בחירות (1924). חוק הבחירות החדש הבטיח רוב לפאשיסטים. לאחר מסע בחירות אלים ותוך שימוש במעשי הונאה וזיופים זכתה, כצפוי, המפלגה הפאשיסטית ברוב המושבים בפרלמנט. מוסוליני לא היסס לפגוע באופוזיציה. ימים אחדים לאחר שהמנהיג הסוציאליסטי ג'קומו מטאוטי נשא נאום בפרלמנט ובו הביע ביקורת על תוצאות הבחירות שנערכו בצל הטרור והאיומים הפאשיסטיים, הוא נרצח על ידי המשטרה החשאית. רצח זה סימל את חיסול הסממנים הדמוקרטיים שנותרו עדיין במדינה וביטא את יחסו של מוסוליני למתנגדיו הפוליטיים. במהלך השנה הראשונה לשלטונו דיווחו העיתונים על חמישה מעשי אלימות ביום בממוצע, רובם נגד פוליטיקאים מהשמאל. היו גם רדיפות של פאשיסטים פורשים, שגילו פרטים על מעשי השחיתות והטרור הפאשיסטיים.

במדינה הטוטליטרית החדשה המשיכו להתקיים המוסדות המסורתיים - המלך, הסנט ובית הנבחרים - אך נותרו נטולי סמכויות. הדוצ'ה היה מנהיג המדינה והוא ריכז בידיו סמכויות ועוצמה. המפלגה הפאשיסטית הייתה המפלגה החוקית היחידה במדינה, והחל משנת 1938 לא התקיימו עוד בחירות באיטליה. הפרלמנט איבד לחלוטין את סמכויות החקיקה ומוסוליני עצמו מינה את חברי הפרלמנט. גם במערכת המשפט התערב מוסוליני ופיטר שופטים עקב "אי התאמה פוליטית". בתי הדין החדשים שהוקמו נועדו לטפל ב"עברות פוליטיות". את השופטים לבתי דין אלה מינה מוסוליני בעצמו, ועל פסקי הדין שלהם, שניתנו בתהליך של שיפוט מהיר, אי אפשר היה לערער. כל הפעולות הללו רוקנו מתוכן את החוקה האיטלקית.

במהלך השנים גבר הטרור ובמהלכו נרדפו ונאסרו מתנגדי המשטר. זכויות היסוד של האדם והאזרח - כמו חופש הדיבור וההתאגדות - נרמסו. העיתונות הרשמית דאגה לדווח על נאומיו המלהיבים של מוסוליני גם כאשר הנאספים קיבלו אותם בצורה צוננת. אמצעי התקשורת התעלמו מכרזות נגד המשטר ועושי דברו של הדוצ'ה מיהרו להסירן. עורכי עיתונים מונו על ידי הפאשיסטים ואלה מביניהם שניסו להביע דעות עצמאיות גורשו מאיטליה. בתוך המדינה התרחשו רציחות פוליטיות, ולאחר שהמתנגדים למשטר ברחו מאיטליה או גורשו ממנה - התרחשו רציחות גם מחוצה לה.

לחלקים נוספים של המאמר:

צמיחת משטרים טוטליטריים באירופה : משטר טוטליטרי - מהו?
צמיחת משטרים טוטליטריים באירופה : הקומוניזם בברית המועצות
צמיחת משטרים טוטליטריים באירופה : הפאשיזם באיטליה
צמיחת משטרים טוטליטריים באירופה : עיקרי האידיאולוגיה של הפאשיזם האיטלקי (פריט זה)
צמיחת משטרים טוטליטריים באירופה : הנאציזם בגרמניה
צמיחת משטרים טוטליטריים באירופה : עיקרי האידיאולוגיה הנאצית