צמחים קטנים ומטריפים מחברת: אורלי שולמן

חזרה3

כולנו מכירים את בעלי החיים הטורפים, כמו הנמר, למשל. אבל אם נספר לכם, שבטבע קיימים גם צמחים טורפים... יהיה לכם קצת קשה לְעַכֵּל את זה, נכון? תתפלאו, אבל גם בארץ אפשר למצוא צמחים שטורפים חרקים (ואפילו לגדל אותם בבית)

צמחים שאוכלים בעלי חיים? תּוֹדוּ שזה ממש לא נשמע הגיוני. הרי אנחנו רגילים לחשוב שבעלי החיים הם שטורפים בשר ואוכלים צמחים, ולא להיפך. ובכן, בדרך כלל זה באמת נכון. צמחים רגילים מכינים לעצמם את מזונם באמצעות תהליך הַפוֹטוֹסִינְתֶּזָה - הם משתמשים בְּקַרְנֵי הָאוֹר וגם לוקחים מזון מהאדמה. אבל, כדאי לדעת שבין הצמחים הרגילים, קיימים בטבע גם למעלה מ-600 סוגים שונים של צמחים טורפים, שתופסים ואוכלים חרקים ויצורים זעירים! אותם צמחים מכינים מזון גם בתהליך הרגיל (של שימוש בקרני האור וַאֲגִירַת מַיִם וּמְלָחִים מהאדמה), אך יש להם גם מערכת חכמה, שבעזרתה הם מושכים אליהם את החרקים, ואז - טורפים אותם. אבל, אין לכם סיבה להיבהל. הצמחים הטורפים אינם מסוכנים לבני האדם או לחיות המחמד. הם לא רעילים, אין להם שיניים, הם לא אוכלים אצבעות של ילדים ולא רודפים אחרי בני אדם. אפשר לגעת בהם ואפילו לגדל אותם בבית.

איפה גדלים הצמחים הטורפים?

אַרְיֵה כֹּהֵן, יושב ראש הָאֲגודָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית לִצְמָחִים טוֹרְפִים המגדל בעצמו אוסף גדול מאוד של הצמחים הללו, מספר, שהצמחים הטורפים גדלים באזורים קשים לגידול, למשל: בְּבִיצּוֹת, באזורים שיורד בהם שלג רוב עונות השנה ובאזורים בהם גשום כל השנה. האדמה באזורים אלו לא יכולה לספק לצמחים אלו את הַמִּינֶרָלִים הדרושים להם כדי לייצר מזון. בנוסף, בקרקע זו חסר חומר הנקרא חַנְקָן, החשוב לִבְנִיַּת הַחֶלְבּוֹנִים של הצמחים. באותם מקומות גדלים גם צמחים קטנים ולא מפותחים הנקראים טְחָבִים, המשמשים כאדמה עבור הצמחים הטורפים, ובכך עוזרים להם לִשְׂרוד.

איך הצמחים לוכדים את החרקים?

אַרְיֵה מסביר, כי לצמחים הטורפים יש מלכודות מיוחדות וּמְתוחְכָּמוֹת, עם בַּלּוּטוֹת עִיכּוּל, הדומות לבַּלּוּטוֹת העִיכּוּל של האדם. המלכודות מושכות את החרקים (כמו צְפַרְדֵּעִים ואפילו לְטָאוֹת קטנות) להגיע לצמח, ואז לוכדות וּמְמִיתוֹת אותם. ברגע שֶׁהַטֶּרֶף נלכד במלכודת, בַּלּוּטוֹת הַצֶּמַח מַפְרִישׁוֹת מִיצֵי עִיכּוּל, הדומים לְהַפְרָשַׁת מִיצֵי הָעִיכּוּל של בני האדם. בתוך מיץ הָעִיכּוּל יש אֶנְזִימִים מיוחדים, שיכולים לְפָרֵק וּלְעַכֵּל את החרק ולספוג ממנו את חומרי המזון הנחוצים לצמח כדי שיוכל להמשיך ולגדול. תהליך העיכול יכול להימשך מספר ימים, והחלקים שלא פורקו יישארו בתוך המלכודת, או פשוט יעופו ברוח. לצמחים הטורפים יש כמה סוגי מלכודות שונים. ישנם צמחים טורפים עם "מלכודות דֶּבֶק" - על העלה של הצמח, יש שערות רבות המכסות את כל העלה. בקצה כל שערה יש טיפת נוזל עם סוכר ודבק המושכת את הטֶּרֶף. החרק נוחת על השערות, נדבק לעלה ולא יכול להיחלץ. לאט לאט, השערות נִכְרָכוֹת סביב החרק ונצמדות אליו. ישנן מלכודות נוספות, כמו "מלכודות נפילה" - כְּשֶׁלֶּעָלֶה של הצמח הטורף יש צורה של שׁוֹפָר או של כַּד, ובתוכו יש מִיץ עִיכּוּל. החרק נמשך לָצוּף שנמצא סביב שׁוּלֵי הַקִּירוֹת הַפְּנִימִיִּים. כשהחרק מנסה להגיע לָצוּף, הוא מחליק על הקירות הפנימיים החלקים - שבמקרים רבים יש להם שערות הַמּופְנוֹת כלפי מטה ומונעות מהחרק לטפס חזרה. החרק נופל לנוזל וטובע בו. הצמח מפריש אנזימי עִיכּוּל וּמְעַכֵּל את החרק.

ב"מלכודות נסגרות", לעומת זאת, לעלה יש תוספת בצורה הדומה לשתי כפות ידיים הנמצאות זו מול זו ומחוברות במרכז, כשבקצה החיצוני שלהן יש מעין שיניים, ממש כמו "סוֹרגִים" שמונעים את בריחת הטֶּרֶף עם לכידתו. כשהחרק נוחת על העלה, המגע שלו בשערות הרגישות גורם לסגירה של הַכַּפּוֹת, ללא יכולת לברוח. כשהחרק זז במלכודת הסגורה, הוא גורם לְהַפְרָשַׁת מיצי עִיכּוּל סביבו, בדומה לעִיכּוּל של מִיצֵי הַקֵּיבָה בגוף האדם.

הסוג הרביעי של המלכודות הוא "מלכודות יוֹנְקוֹת" - על הצמח, שנמצא באדמה או במים, יש שַׁלְפּוּחִיּוֹת קטנטנות, שבאמצעות פעולת שְׁאִיבָה שואבות את הטֶּרֶף שגרם לפתיחת המלכודת כשנגע בשערות הרגישות של הצמח.

הטורפים המהירים והחלקלקים ביותר

הצמח הטורף היחיד שגדל בארץ הוא צמח הַנַאדִיד, שיכול לצוד חרקים, חֶלְזוֹנוֹת רכים ואפילו דְּגִיגִים. הצמח חי באזורי בִּיצָּה - לפעמים בתוך המים ולפעמים על היבשה. אין לו שורשים, העלים שלו שקועים במים וְגִבְעוֹלוֹ מִזְדַּקֵּף מעל פני המים ונושא עליו פרחים צהובים. המלכודת שלו היא מעין שַׁלְפּוּחִית חֵצִי שְׁקוּפָה, הנמצאת על העלה. על השַׁלְפּוּחִית יש שערות קטנות ודקיקות ובקצה שלה יש דלת קטנה שנפתחת רק כלפי פנימה. כשהטֶּרֶף נמצא ליד הדלת, השערות שיושבות על הצמח חשות בתנועה ואז הדלת נפתחת, שואבת פנימה את המים ואת היצור שנתפס - ונסגרת במהירות רבה. הפתיחה והסגירה של דלת הַנַאדִיד היא התנועה המהירה ביותר בעולם הצומח! לאחר שנלכד היצור, מתחיל תהליך העִיכּוּל שלו ופירוקו.

אם תביטו בצמח הַכַּדְנִית, למשל, תבינו כיצד החרק "נופל' למלכודת שהצמח טומן לו. כמו שאתם מִסְתַּקְרְנִים וּמִתְלַהֲבִים מהצבעים היפים והעזים של הַכַּדְנִית, כך גם החרק מִסְתַּקְרֵן ונמשך לְצִבְעֵי הַכַּד הָעַלִּיזִים וְלַצּוּף הָרֵיחָנִי. אבל, כשהוא מנסה לאכול מהצוף - הוא מחליק ונופל למלכודת שקירותיה חלקים מאוד. הַכַּדְנַיוֹת הם, למעשה, צמחים המטפסים על שיחים ועצים, הגדלים בעיקר בִּדְרוֹם מִזְרַח אַסְיָה, בִּצְפוֹן אוֹסְטְרַלְיָה וּלְיַד חוֹפֵי אַפְרִיקָה. באותם אזורים גדלים למעלה מ-80 סוגים שונים של כַּדְנַיוֹת. מהיכן, בעצם, הגיע שמם? ובכן, בקצה הצינור המרכזי של עַלֵי הַצֶּמַח נמצא מיכל בצורת כַּד המצויד במכסה. סביב פתח הכַּד ובתחתיתו של הַמִּכְסֶה נמצאות בלוטות צוף רבות. הַמִּכְסֶה משמש כמשטח לִנְחִיתָתָם של החרקים וממנו הם נופלים לתוך הכַּד. בנוסף, הַמִּכְסֶה מגן על הצמח מפני חדירת מי גשם.
לתמונה - צמח טורף : כדנית

למרבה הפלא, ישנם בעלי חיים שגילו שהַכַּדְנִית מושכת אליה חרקים ומנצלים זאת לטובתם. הָעַכָּבִישׁ, למשל, טוֹוֶה אֶת קוּרָיו סביב הפתח ולוכד את החרקים המגיעים אל הצוף. גם הַטְלַלִית היא צמח טורף, ויש לה את הַדֶּבֶק הֶחָזָק ביותר בטבע (ממש כמו דֶבֶק המַגָּע שאתם מכירים, שהוא חזק מאוד). צמח הַטְלַלִית גדל בְּאֵירוֹפָּה, בְּצָפוֹן וּדְרוֹם אָמֶרִיקָה, בְּאַפְרִיקָה, בְּאַסְיָה וּבְעִיקָּר בְּאוֹסְטְרַלְיָה. צורת הַעֲלֵה של הַטְלַלִית מִשְׁתַּנָּה. יש עלים המסודרים בצורת מעגל (כמו שׁוֹשַׁנָּה) וישנם המפוזרים לאורכו של הגבעול. עלי הַטְלַלִית הם למעשה המלכודת עצמה. על כל עלה יש שערות קטנות מאוד שצבען אֲדַמְדַּם. בקצה כל אחת מהשערות יש בַּלּוּטָה שֶׁמַּפְרִישָׁה טִיפָּה נוֹזְלִית עם סוכר ודבק. החרק שנוחת על העלה נדבק ונצמד לנוזל בחוזקה. השערות בהן נוגע החרק גורמות לשאר השערות להתכופף לעברו. ככל שהחרק מנסה לזוז - הוא נצמד יותר ויותר לעלה. באותו הזמן, העלה נִכְרַךְ סביב החרק. השערות מתחילות לְהַפְרִישׁ את נוזל העִיכּוּל, מפרקות את החרק והצמח סופג את המזון הנחוץ לו. בסיום פעולת העִיכּוּל, שְׁאֵרִיּוֹת הַחֶרֶק עפות ברוח והעלה מוכן ללכידה הבאה.

ישנם צמחים טורפים שאוהבים לאכול צְפַרְדֵּעִים וּלְטָאוֹת קטנות בארוחת הצהריים שלהם. צמח הַדְיוֹנֵיאָה, למשל, טורף נְמָלִים, עַכְּבִישִׁים, חִיפּוּשִׁיּוֹת, זְבוּבִים וכמובן - גם צְפַרְדֵּעִים וּלְטָאוֹת קטנות. את הַדְיוֹנֵיאָה אפשר למצוא בעיקר בִּצְפוֹן קָרוֹלַיְנָה וּבְוִירְגִ'ינְיָה שֶׁבְּאַרְצוֹת הַבְּרִית. איך הַדְיוֹנֵיאָה טורף? ובכן, כל אחד מֵעָלָיו מתפצל לשני חלקים (הנראים כמו כפות ידיים). בקצה כל חלק מצויות שיניים ארוכות, הסוגרות על החרקים ומונעות את בריחתם. בכל חלק של המלכודת נמצאות שלוש שערות רגישות. כשהטֶּרֶף נוגע בשערה אחת לא קורה כלום. אבל, כשהטֶּרֶף נוגע באותה שערה רגישה פעמיים - תוך זמן קצר, נסגרת עליו המלכודת (אם ממש חם בחוץ, המלכודת תיסגר מהר יותר!). תנועת הטֶּרֶף בתוך המלכודת גורמת לְהִידּוּק שְׁנֵי צִדֵּי הַמַּלְכּודֶת המועכים את החרק, בלוטות העִיכּוּל שנמצאות על כל פני החלק הפנימי של המלכודת מתחילות לפעול והחלל מתמלא במיצי עִיכּוּל. החרק טובע במיצי העִיכּוּל שמפרקים את גופו. כל עוד החרק נמצא בתוך הנוזל, תהליך העִיכּוּל יימשך. אם הצמח טורף חרק גדול, תהליך העִיכּוּל יכול להימשך אפילו שבוע! כשהצמח סיים לְעַכֵּל, המלכודת נפתחת. כל מלכודת מסוגלת להיפתח ולהיסגר עד חמש פעמים. לאחר מכן, היא מִזְדַּקֶּנֶת, מַשְׁחִירָה וְהֶעָלֶה מֵת. באותו זמן, מתפתחים עלים חדשים הנושאים עליהם מלכודות רעננות המוכנות לפעולה.

גם הַחְמַאִית היא צמח טורף. היא נקראת כך משום שכל פני העלה דביקים, ממש כמו חמאה. בטבע יש למעלה מ-80 סוגי חַמַאיוֹת שונות. אפשר למצוא אותן בעיקר בְּאֵירוֹפָּה, בִּצְפוֹן אַסְיָה וּבִצְפוֹן אָמֶרִיקָה וּדְרוֹמָהּ. לרוב הַחְמַאיוֹת יש עלים עגולים, ארוכים ועבים כדי שיוכלו לגדול ולהתפתח, תוך ניצול פחות מים משאר הצמחים הטורפים. למשטח העלים הדביק נמשכים חרקים קטנים, זְבוּבוֹנִים, זְבוּבִים וְיַתּוּשִׁים. הם נדבקים לעלים ומיצי העִיכּוּל מתחילים בפעולתם. ישנן חַמַאיוֹת, הנכנסות בחורף לְתַרְדֵּמָה ועם עונת האביב מתחילים לצמוח עלים חדשים.

אחרון חביב הוא צמח הַשוֹפָרִית, שצורתו מזכירה את הַשּׁוֹפָר. הצורה המיוחדת של הַשּׁוֹפָר גורמת לחרק להיכנס לתעלה, רק בכיוון אחד, כלפי מטה, מבלי אפשרות להיחלץ.

הַשוֹפָרִית היא צמח טורף הגדל בעיקר בַּאֲזוֹרֵי הַבִּיצּוֹת שֶׁבִּדְרוֹם-מִזְרַח אַרְצוֹת הַבְּרִית. על עלי הצמח יש בדרך כלל מכסה, שֶׁבְּתַחְתִּיתוֹ בַּלּוּטוֹת צוף רבות הַמַּפְרִישׁוֹת צוּף מתוק. העלים, שצבעם בדרך כלל אדום, מושכים אליהם את החרקים, הבאים לאכול מהצוף המתוק. החרק נופל לתוך העלה הצינורי שקירותיו חלקים ועליו שערות הצומחות כלפי מטה. בתחתית הצינור נמצאת בריכה של מיצי העִיכּוּל, בתוכה הטֶּרֶף מִתְעַכֵּל. במספר שׁופְרַיוֹת יש אפילו חלונות שקופים, הנמצאים בחלקו העליון של הצינור, דרכם חודר האור. אותן קרני אור מונעות את בריחתם של החרקים שעלולים לחשוש מהחושך.

לא מסוכנים לבני אדם

בארץ ניתן לגדל את הצמחים הטורפים רק בְּבָתֵּי גִּידּוּל מְלָאכוּתִיִּים (מלבד הַנַאדִיד, אותו ניתן למצוא גם בטבע). לא צריך לנקוט באמצעי זהירות מיוחדים בגידול צמחים טורפים, כי הם לא מסוכנים. גם אתם, למעשה, יכולים לגדל אותם בְּעַצְמְכֶם, בבית או בגינה. אַרְיֵה כהן מסביר, שבחורף אפשר להשאיר את הצמחים בחוץ, או להכניס אותם לבית ואז רצוי, בנוסף לאור הרגיל, להשתמש גם בנורות פְלוֹרֶסֶנְט. חלק מהצמחים הטורפים, שיישארו בחוץ, ייכנסו בחורף ל"תַּרְדֵּמָה חלקית" או מלאה, עד סוף עונת החורף.

הצמחים הטורפים הם צַיָּדִים טובים ויש להם מערכות שונות העוזרות להם למשוך חרקים כגון: צוף, צבע וְכולֵּי, ולכן אין צורך להאכיל אותם באזור פתוח. אם מגדלים צמח טורף בבית, הוא יכול לעזור בחיסול חלק מהחרקים המגיעים מהחוץ פנימה, כמו למשל: זבובים, זבובונים נמלים ועוד. אם בבית אין חרקים כלל, אפשר להאכיל אותם בחרקים חיים פעם בכמה ימים בלבד. אבל, אסור להאכיל אותם במזון של בני אדם או של חיות מחמד. הצמחים הללו אוהבים הרבה לחות, ולכן מומלץ לרסס אותם בעזרת מרסס מים.

עוד על גידול צמחים טורפים, וגם עצות לגידולם בגיליון אפריל של גליליאו צעיר.

קראו עוד:

טורפים בעולם הצמחים