הסדרי נגישות



בית אל
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים


גשר מפעלים חינוכיים
חזרה3

עיר בארץ ישראל, מצפון לירושלים. העיר שוכנת על גב ההר, על "דרך ההר" שבין חברון וירושלים שבדרום, לשכם שבצפון.

בכמה מקומות בתנ"ך מציינים ששמה הקדום של בית אל היה לוּז (בראשית כ"ח 19; שופטים א' 23), אך הזיהוי בין השתיים איננו ודאי. נראה שהשם "בית אל" ניתן לעיר על שם מקדש שהיה בה, ומסורת קדושתה עברה מן הכנענים הקדומים אל עם ישראל. השם "בית אל" רומז לשם האַכָּדִי "בָּאבּ-אִיל" או "בָּאבּ-אִילָנִי", שהיה כינוי למקדשי הענק המדורגים – הזִיקוּרַאטִים, שבבבל (פירוש שני השמות: 'שַׁעַר הָאֵל' או 'שער האלים').
בדרך כלל מזוהָה בית אל עם תֵּל בֵּיתִין שליד ראמאללה. החפירות בתל זה מעידות שהמקום היה מיושב ברציפות במשך כאלפיים שנה, עד חורבן בית שני. כמו כן הן מעידות על התחדשות היישוב בתקופת התלמוד.
השרידים הארכיאולוגיים כוללים מימצאים מתקופת האבות, וביניהם שרידי חומה מאבנים מסותתות וכלי חרס; שרידים מתקופת ההתנחלות והשופטים ושרידים מתקופת בית ראשון - תקופת המלוכה. נמצאו גם שרידי מזבח קדום.
בית אל נזכרת בסיפורי האבות:
בתיאור נדודי אברהם על גב ההר (בראשית י"ב 8) מסופר שהוא הקים בבית אל את אוהלו, בנה שם מזבח וקרא בשם ה'. כמו כן, אברהם חזר לבית אל ממסעו למצרים (פרק י"ג 4-3); בסיפור התגלות ה' ליעקב (בחלום הסולם, בראשית כ"ח 22-10), קורא יעקב למקום "בית אל" (פסוקים 19-17), כי שם התגלה אליו האל וזהו "בית אלוהים". למקום זה הוא חוזר בשובו מפדן ארם, כדי לקיים את הנדר שנדר לפני צאתו לארם (פרק ל"ה). בית אל נזכרת גם בספר יהושע - בקשר לכיבושי יהושע; בספר שופטים - בקשר לסיפור דבורה, ובספר שמואל.
מקדש בית אל היה מקודש במיוחד לשבטי הצפון: לאחר פילוג הממלכה לשתיים - ממלכת יהודה וממלכת ישראל, הציב מלך ישראל החדש, יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, את עגל הזהב במקדש בית אל. פולחן העגל היה אמור להיות דרך לעבודת ה'. ירבעם בחר בבית אל כמרכז דתי של ממלכת הצפון, וכמקדש חלוֹפי מתחרה למקדש ירושלים, גם מפני שהייתה מקובלת כמקום קדוש עוד מימי האבות, וגם מפני שמבחינה גיאוגרפית היא ציינה את הגבול הדרומי של ממלכתו. אין במקרא רמז להתנגדות של הנביאים אליהו ואלישע למקדש בית אל. אך בראשית תקופת הנבואה הקלאסית יוצאים הנביאים הושע ועמוס נגד העיר ומקדשהּ, ומכנים את "בית אל" בשם הגנאי "בית אָוֶן", כלומר, בית הרֶשַׁע.
נראה שהעיר בית אל חרבה עם חורבן ממלכת הצפון ובירתה שומרון בשנת 722/1 לפני הספירה, אך אין על כך עדויות. כעבור מאה שנה, בסוף המאה השביעית לפני הספירה, הרס המלך יאשיהו את המקדש בבית אל, במסגרת תיקוני הדת וריכוז הפולחן שהנהיג בממלכת יהודה ובשרידי ממלכת ישראל. בזמן הכיבוש הבבלי, בשנת 587 לפני הספירה, ובזמן שיבת ציון התיישבו על שרידי העיר עולים מבני בנימין.
העיר נזכרת גם בימי החשמונאים. היא נחרבה בימי המרד הגדול ברומאים, על ידי הקיסר אַסְפַּסְיָנוּס.


מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא